להוציא מהחברה את מה שחסר לך
שיחה עם הרב ד"ר מיכאל לייטמן 07.12.25 – אחרי עריכה
רואי: עומדים להגיע חברים מכל הארץ, לבוא למרכז, ובנוסף יש התאספויות בכל העולם, בסוצ'י התאספו.
שמעון: בברלין בגרמניה, בצ'ילה.
רואי: מה התוספת שאפשר להשיג בכאלה התאספויות שאי אפשר להשיג אותה ביום יום?
הרחבת הכלי.
רואי: האם בשיעור אתה לא יכול להשיג הרחבת הכלי?
יחסית, אתה מוגבל בכל זאת בכמות. מה שאם כן בהתאספות הרחבה, יוצא מאליו שהכלי יותר מורחב.
רואי: האם הכלי יותר מורחב בגלל כמות האנשים, או משהו אחר קורה בתוך המערכת שגורם לזה?
הכלי יותר מורחב בגלל כמות האנשים. כן, בגלל כמות האנשים.
שמעון: כמות אנשים שנפגשים פיזית?
פיזית.
שמעון: פיזית.
רואי: איך כאלה התאספויות מועילות לעשיריות?
כמות גדולה של אנשים שמתרחקים מהגשמיות ורוצים להיות בחיבור ברוחניות, זה מעורר כוח כללי לקבוצה.
רואי: כשאנחנו מתאספים המון אנשים יחד, האם זה יוצר השפעה על כל עשירייה בנפרד, או שזה יוצר השפעה כללית?
השפעה כללית.
רואי: ההשפעה הכללית הזאת מבטלת את העשיריות, או היא עדיין נשארת כהשפעה כללית על העשיריות?
היא משפיעה השפעה כללית על העשיריות.
רואי: על העשיריות. זאת אומרת היא לא משפיעה על אדם בודד, היא משפיעה ממש על העשיריות.
כן.
מיכאל: אנשים צריכים תקווה, הם צריכים הבטחה שבחיים האלו זה יקרה להם, הם יגלו את הבורא, זה מה שחסר תכל'ס לאדם. אדם שלומד הרבה זמן הוא צריך רק את זה.
כן.
מיכאל: הוא צריך להיות בטוח, הוא צריך ביטחון שהוא יגלה.
כן.
מיכאל: לא אחר כך, אחרי המוות, עכשיו.
הביטחון שהוא יגלה את הבורא נמצא בקשר בין בני אדם שמאותה קבוצה או אסיפה, וכשהאדם נמצא במסירות נפש לזה.
מיכאל: לקבל ביטחון מהחברה תלוי יותר באדם ופחות בחברה.
כן.
מיכאל: כי תמיד בחברה, אם היא בכיוון, יש שם ביטחון, רק להוציא אותו משם זה תלוי באדם.
כן.
מיכאל: לא הבורא נותן ביטחון ולא המורה, אלא רק האדם בעצמו על ידי היגיעה שלו וביטול כלפי החברה הגדולה יכול להוציא משם ביטחון.
כן.
מיכאל: זה הפוך ממה שקורה נגיד בכל חברה דתית. כי שם דווקא החברה נותנת ביטחון לאדם אפילו בלי שאדם לבד עושה משהו, כי הוא מתבטל בצורה טבעית. כאן יוצא, שבלי העבודה של האדם, אתה יכול להיות בחברה הזאת כמה שאתה רוצה, אבל לא תקבל כלום אם לא תרצה.
כן.
מיכאל: זה הרבה יותר מורכב וקשה. עכשיו זה מובן למה אנשים עוזבים והולכים לדת, כי שם בצורה טבעית ברגע שנכנסת החברה כבר משפיעה עליך, כמות האנשים. ופה אתה יכול להיות בחברה ולא תקבל כלום אם אתה לא תתבטל, אם אתה לא תבקש, אתה ואתה. זו עבודה אינדיבידואלית של האדם, זה לא קורה בצורה אוטומטית.
לא. אתה נמצא בחברה שאתה צריך להוציא מהחברה את כל מה שחסר לך לזה כוחות.
רואי: איך אתה מוציא מהחברה את מה שחסר לך?
איך אני מוציא?
רואי: איך אתה מוציא מהחברה את מה שחסר לך?
אני בא לחברה, ואני מוכן לכלול את עצמי בחברה, ומה שאני מבקש זה רק איחוד.
רואי: ואיך אתה מזהה שהצלחת להוציא מהחברה את מה שחסר לך?
אין. אין תשובה.
רואי: האם אדם מקבל את מה שחסר לו, או את מה שהחברה צריכה ממנו?
אדם מקבל מהחברה את מה שהוא צריך.
רואי: ומה עם מה שהחברה צריכה ממנו, אין עם זה חשבון?
על זה החשבון בחברה, שהיא תדרוש ממנו.
רואי: אדם צריך לנסות להבין מה החברה מצפה ממנו?
האדם צריך לדעת למה החברה מצפה.
שמעון: מה זה באמת איחוד? אני חושב שכל השנים האלה עוברות כדי להגיע לאיחוד, ככה המקובלים אומרים. אני עדיין לא מבין מה זה איחוד באמת.
איחוד הוא תוצאה מהתכללות.
שמעון: נגיד שעכשיו אנחנו מתכללים יחד, האם מגיעים לאיחוד? מה זו התכללות?
מגיעים או לא, את זה אתה צריך לענות לעצמך.
אילן: אפשר לפנות לבורא שיעזור לנו?
לפנות?
אילן: אני שואל אם אפשר לפנות לבורא שיעזור לנו?
תפנה.
אילן: לפנות יחד, לפנות כעשירייה?
זה העיקר.
אילן: ומה צריך להיות האופי, התוכן של הפנייה?
קשר לבבי.
אילן: כשאנחנו רוצים יחד כעשירייה לפנות לבורא, לבקש עזרה, על מה אנחנו צריכים להסכים? מה המכנה המשותף שצריך להיות בינינו?
שאנחנו רוצים לחזק כל אחד ואחד בפנייתו לבורא לעזרה.
אילן: אנחנו עכשיו נמצאים לפני שיעור עם כל הכלי העולמי, אנחנו יכולים להחליט שמיכאל הולך להיות הנציג שלנו עם אביהו, והתמיכה שלנו צריכה להיות במחשבה, בקשר לבבי דרכו לכולם.
כן.
אילן: זו צריכה להיות הפנייה.
כן.
אילן: ולבקש על זה עזרה מהבורא.
כן.
אילן: אתם מסכימים?
רואי: ברור.
אילן: האם אנחנו יכולים לבקש מעוד חברים להצטרף אלינו למשימה הזו?
זה אני לא יודע. כשאני הגעתי לקבוצה הזאת, אז שמתי לב שרב"ש בכל זאת התייחס לכל אחד בשלו, ביחס מיוחד. ועכשיו, אני לא יודע.
אני חושב אנחנו יכולים כבר להתחיל לרדת.
(סוף השיחה)