הרוחניות שלי בידיים של החברים שלי
שיחה עם הרב ד"ר מיכאל לייטמן 12.03.2025 – אחרי עריכה
דודי: יש כמה שאלות שלא ברורות לי בנוגע לעשירייה. מה גבולות ההשפעה בתוך עשירייה? אם יש עשרה חברים שהוגדרו כעשירייה, אז כל פעולה שכל אחד עושה פועלת גם על האחר.
כן.
דודי: מאיזה שלב הם כבר משפיעים זה על זה, פועלים זה על זה לטוב ולרע, כך שאם אחד לא מקיים פעולה מסוימת הוא פוגע באחר? מאיזו נקודה כבר מתחילה להיות באמת תלות הדדית כזאת?
התלות ההדדית היא מלכתחילה.
דודי: מלכתחילה, עוד לפני שנעשינו עשירייה?
לא.
דודי: מרגע שנעשינו.
כן.
דודי: קבעו שאנחנו עשירייה, אני לא בחרתי, הרי בוחרים לאדם את העשירייה שלו, מתאימים לו את העשירייה.
כן.
דודי: מרגע זה מתחילה התלות ההדדית בינינו?
כן.
דודי: ואם חבר כלשהו לא מקיים את אחד התנאים, נחלש, או טרדות החיים, זרמי החיים מושכים אותו, אז הוא פוגע בחברים שלו לעשירייה?
כן.
דודי: האם היחס שלי לכל חבר בעשירייה צריך להיות יחס שווה? אם יש חבר שכל כולו מטרתי ומקיים הכול, וחבר אחר מקיים פחות, האם צריך להיות לי יחס שונה לכל חבר על פי מידת ההשקעה של החבר או שאני צריך לפעול כלפי כולם באופן שווה?
זה לא ענייננו, כל אחד מאיתנו צריך לקיים במידה שהוא מבין.
שמעון: אבל איך אני צריך להתייחס, נגיד חבר אחד מגיע כל יום לשיעור וחבר אחר מגיע פעם בשבוע לשיעור, האם אני צריך להתייחס אליהם בצורה שונה או שווה? האם היחס צריך להיות שוויוני לגמרי?
לא, לא שווה.
שמעון: לא שווה?
לא.
שמעון: כלומר אני צריך להתפעל ולהרגיש יותר את החבר שמקיים את כל הכללים?
כן.
שמעון: אני ראיתי שהיהודים רוצים להיות כמו כל העולם, הם רוצים להיות כמו כולם.
כן.
שמעון: הייתי עם אשתי בירח דבש במרוקו, טיילנו ופגשנו ערבי שגר שם באיזה מקום, והוא סיפר שבזמן שהיהודים היו במרוקו היו חיים במקום, וברגע שהם עברו לישראל המקום מת. דיברנו, ופתאום אני רואה מישהו מרחוק, והרגשתי שהוא יהודי. שאלתי אותו, "מי זה?", ואז הוא אומר זה יהודי, הוא היחידי שנשאר. ראיתי את היהודי מרחוק והרגשתי שזה משהו אחר לגמרי. כלומר, היהודים הם תופעה אחרת לגמרי, אבל הם רוצים להיות כמו כל העולם.
כן.
שמעון: וזה אף פעם לא עבד.
נכון.
שמעון: אני כל הזמן חושב איך באמת היהודים יבינו את התפקיד שלהם ולא כל הזמן יברחו מזה.
הבורא יתקן.
מושי: יש משהו שאנחנו רוצים להבין, ברור לנו לפי חוק הערבות שאם אנחנו עשירייה ואחד לא מקיים, אז ברור שהוא פוגע, גם כתוב במאמר "הערבות" שאפילו אם מישהו מעם ישראל לא מקיים זה פוגע, בטח ובטח מי שבעשירייה.
יש לנו כמה עשרות עשיריות בפתח תקווה, נגיד 30-40. אם יש לידנו עוד עשירייה שבה לא כולם מקיימים את התנאים, נניח חצי כן וחצי לא, אז זה וודאי פוגע גם בעשירייה שלנו.
כן.
מושי: ואם נעשה עכשיו ערבוביה, נערבב את העשיריות ונבנה את העשיריות כך שמתוך 30 עשיריות יהיו 5 עשיריות שבהן מקיימים הכול ועוד 25 עשיריות שבהן חלק מקיימים וחלק לא, האם זה יפגע גם באותן 5 עשיריות, או שאנחנו חסינים, העשירייה שלנו מקיימת, זהו, הכול טוב?
לא, זה פוגע.
מושי: זה גם פוגע. זאת אומרת, אין טעם לעשות ערבוביה כזאת כי צריך לדאוג לכולם, שכולם יקיימו ככל האפשר. ובכל זאת הגבול הזה שנקרא עשירייה הוא חשוב?
עשירייה זה עשירייה.
דודי: אז אף פעם לא נגיע למצב כזה. תמיד יהיה מישהו שלא משלם מעשר, שלא משתתף, שלא מגיע בקביעות לשיעורים. תמיד יהיה קהל מגוון, מישהו שהולך על כל הקופה, ומישהו שמקיים לפי היכולת שלו.
נכון.
מושי: אם כך איך אפשר לקיים את חוק הערבות? אם בעל הסולם אומר שאם אחד מעם ישראל לא מקיים, אז כולם כבר לא יכולים לקיים. זו כזאת שלמות, אבל כנראה בורא מתחשב בנו בזה, נכון?
כנראה.
מושי: אז לא צריך לדאוג. אני גם חושב שהבורא מביא את זה בחשבון ואין מה לעשות, זו המציאות.
דודי: אז העשיריות יכולות להיות מגוונות, אחד ימלא את כל החוקים של החברה, האחר יעשה כרצונו, וזה בסדר, הבורא יתחשב בכל המצב הזה ויהיה בסדר.
מושי: אני רואה שלאורך שנים, נגיד במשך 7-8 שנים שיש לנו עשיריות, ממש דאגת לא להחליף את העשיריות, אלא ככל האפשר להחזיק את המבנה ולא להחליף לפי רצון של חברים או לעשות סיבובים. למה זה חשוב?
מה יהיה לכם מזה? בלבול.
שמעון: אמרת שהבורא עשה את העשירייה ואי אפשר לברוח מזה, אלא צריכים להישאר באותו מבנה.
כן.
שמעון: אבל יש הרבה מצבים שלאנשים מאוד קשה. נגיד הם באים לשיעור בוקר, יש להם עשירייה של 17 אנשים, ומגיעים 2. זה מאוד מאוד קשה להם, שלא כולם באים, ויש כאלה שסוגרים מצלמות, אבל עדיין רב אמר שצריך להישאר בעשירייה. לא משנה מה קורה חייבים להישאר בעשירייה.
כן.
דודי: רב, אתה גברים פתח תקווה, עשיריות גברים של פתח תקווה, אתה מרוצה מהמצב שקיים היום?
אני לא מרוצה, ולא יודע מה קיים.
דודי: אתה לא מרגיש את הקבוצה שאתה יושב מולה כל בוקר?
כן, אבל זו קבוצה שהיא מיוחדת.
דודי: מיוחדת במה?
בזה שהיא קרובה אליי.
דודי: עצם הנוכחות לידך כבר פועלת עליהם?
כן.
דודי: ומה עוד הם יכולים להוסיף מצידם?
מה יכולים להוסיף? הזמן יעשה את שלו.
שמעון: לאחרונה אמרת שאנחנו ישנים, אנחנו עדיין ישנים, או שעכשיו יותר ערניים?
בתרדמה.
דודי: במה? והתרדמה זאת תוצאה שלנו, היא תלויה בנו?
כן.
דודי: אוקיי. איך מתעוררים?
איך מתעוררים? תגיד אתה.
דודי: איך מתעוררים? מדברים על זה, מעלים חשיבות, עושים עוד פעולות שיכולות לעורר חשיבות. אבל הנה סיימנו כנס, יש חגים לפנינו, ואנו מלאים באירועים. באמת אני חושב שבני ברוך היום מי שנכנס, בוקר, צהריים, ערב, ולילה, אנחנו סביב השעון. אתה לא יודע כמה פעילויות יש, ולכל אחד בעשירייה שלו יש גם את המסגרת שלו.
זאת אומרת, המסגרת קיימת, אני לא חושב שצריך להוסיף פעולות חיצוניות של בוא נעשה עוד איזה טיש, זה לא מה שחסר. אני שואל איך גורמים להתעוררות פנימית, לאיזו דליקה, לבעירה כזאת פתאום שהלב יהיה בוער עכשיו בחברה, שתהיה אש בוערת בינינו?
כשכל אדם ירגיש שהוא תלוי באחרים, והם ממש מחזיקים אותו, שהוא יכנס לרוחניות או לא.
דודי: ומה הידיעה הזאת צריכה לעורר בחבר, אם אני יודע שאני תלוי עכשיו בכל הסובבים אותי כאן, והרוחניות שלהם ממש בידיים שלי, והרוחניות שלי בידיים שלהם. מה זה אמור להוליד ממני, מה צריך לצמוח ממני בחזרה?
לעורר אותם.
דודי: במה אני צריך לעורר אותם, במה אני מסוגל ויכול?
שידאגו לפנימיות שלהם.
דודי: אמרת שהקבוצה מיוחדת בזה שהיא נמצאת ליד הרב, מה הרב נותן לקבוצה?
לא הרבה. שומר.
רואי: אתה מחשיב את כל מי שיושב מולך בתור הקבוצה?
מכל אחד?
רואי: כן, כל מי שיושב מולך כל יום. מבחינתך כולם שייכים לקבוצה או שרק אנשים מסוימים אתה רואה כקבוצה בשבילך?
כל יום מקבוצת בני ברוך הכללית?
רואי: כן.
זה, כן.
רואי: ומי שיושב מולך פיזית בפתח תקווה, אתה מתחשב בכולם, או רק באנשים מסוימים?
אני מתחשב רק באנשים שמתחשבים באלו שנמצאים איתם בשיעור.
דודי: לבני ברוך פתח תקווה יש גרעין, אתה מזהה איזה גרעין פנימי?
כן.
דודי: מה מוטל עליו בשונה מאלפי המשתתפים שמגיעים לשמוע את הרב, באים לשיעורי קבלה. מה מוטל על הגרעין הזה?
לדאוג לזה שהגרעין הזה ישמר.
דודי: הגרעין הזה צריך להיות יחד באותן עשיריות, או דווקא מפוזר בין כולם?
יש ויש.
מושי: עדיף שבכל עשירייה יהיה גרעין, ויהיו הרבה עשיריות, או שהגרעין צריך להיות מרוכז נניח בשלוש, ארבע, עשיריות וזהו. איך עדיף?
רצוי שהגרעין יהיה קבוע לכל קבוצת בני ברוך.
מושי: שבכל עשירייה שיהיה גרעין? וסביבו יש עוד כמה כאלו שהם מסביב, או שהגרעין צריך להתאסף רק בעשירייה אחת, וכל השאר שיהיו גם בעשיריות ,ויבואו מתי שיבואו, איך עדיף?
כן.
מושי: זה עדיף? ואין פחד שהם ייעלמו?
ייעלמו גם ככה, וגם ככה.
מושי: נגיד יש בעשירייה עשרה חברים, ונגיד חמישה הם הגרעין, ועוד חמישה שמחזיקים אותם. ונניח עכשיו עושים משתי העשיריות, עשירייה אחת חזקה, אז העשירייה החלשה לא יחזיקו. אם נעשה עשירייה מאנשים שלא מחזיקים במסגרת, יש לנו חשש שהם פשוט ייעלמו.
כן.
מושי: וכל הזמן זו הדילמה, ואז יש לי חשש שפשוט לא יהיה ארגון, לא נוכל להחזיק את הבניין. ואז אומרים לי החבר'ה אתה סתם משכנע את הרב שזה ככה, עדיף לנו, ואני גם מסכים, שיהיו 30 איש, שייכנסו לרוחניות והכל טוב ויפה, בשביל מה אני צריך את שלוש, ארבע חמש אלף, שלושים אלף שברור שהם לא יכולים להחזיק?
ומי יחזיק את הבניין?
מושי: 30 איש לא יחזיקו אותו, וכמו שאמרת האחרים ילכו בוודאי, הם לא יכולים. אז מי יחזיק? אף אחד. אבל אנחנו לא צריכים את הבניין, בשביל מה, בשביל 30 איש לא צריך בניין.
דודי: לפי איזה שיקול אנחנו צריכים לפעול, שאנחנו צריכים קבוצת מקובלים, או שאנחנו צריכים בניין?
מושי: בדיוק, בשביל מה אנחנו צריכים בניין? נשכיר חדר, נבוא לשם לשיעורים, וזה מספיק. לכן הדילמה הזו, ולפי האופי יש כאלו שנוטים לפה ולפה, ואני באמת לא יודע מה נכון.
דודי: אתה יכול לתת לנו עצה מה נכון?
מה נכון?
דודי: כן.
שיהיו כמה שיותר אנשים.
דודי: כמה שיותר אנשים יהיו סביבנו. אבל מסך כל אנשים שמתקבצים, למהול אותם, לערבב אותם, וגם את הגרעין מפתח תקווה לערבב עם כולם, או לייצר מגרעין פתח תקווה כמה עשיריות וסביב העשיריות האלה עוד הרבה עשיריות מגוונות לפי הרמות שלהן?
כן.
דודי: כן הראשון או השני?
השני.
דודי: אם ניצור כך, זה יחזק את החברה או יחליש את החברה?
זה צריך לחזק.
דודי: למה? אם אני נגיד לא מהגרעין ופחות משתוקק, זה לא יגרום לי לראות אותם עכשיו מתחזקים ואותי פחות, ויגרום לי לדעוך ולהיעלם, או להיפך זה יעורר בי קנאה וידרבן אותי?
אבל תמיד כמה שיותר חזקים זה יותר טוב.
דודי: זאת אומרת, שתמיד אם נחזק את חוד החנית או את הגרעין הפנימי זה יותר טוב, זה פועל גם על המעגל החיצון?
כן.
מושי: השאלה אם גרעין הזה צריך להיות באותה עשירייה, או שהגרעין הזה צריך להיות בכל מיני עשיריות? כי אני טוען שאפשר לעשות ניסוי, כי אם בעשירייה אין גרעין, אז היא יכולה להיעלם והם אפילו לא יפגשו. ואם בעשירייה יש גרעין, אז הם מחזיקים את העשירייה.
כן.
רואי: כשאתה מסתכל על החברים היום, אתה רואה אנשים שכבר מוכנים לרוחניות?
כל אחד מוכן, רק אין סביבה.
רואי: אין סביבה וכולם מוכנים? אז מה עושים אם כולם מוכנים ואין סביבה?
בונים את הסביבה.
רואי: עשירייה זה סביבה?
כן.
רואי: אנחנו שיושבים פה, אנחנו מוכנים?
מוכנים למה?
רואי: להיכנס לרוחניות?
כן.
רואי: אז למה אנחנו לא נכנסים?
כי אין לכם סביבה.
רואי: אז מה זה נקרא שאנחנו יוצרים סביבה ממי שיושב פה, איך אנחנו הופכים לסביבה?
בעיה.
רואי: העשירייה זה הסביבה של האדם, או כל מה שמסביבו נקרא הסביבה שלו?
לא. במה שהוא בעצמו מחשיב שזאת הסביבה שלו.
רואי: את מי שהוא מחשיב זו הסביבה שלו?
כן.
רואי: אז איך אדם יוצר לעצמו סביבה כדי להיכנס לרוחניות?
זה מה שאנחנו סך הכול רואים בכתבי הרב"ש.
אילן: אנחנו רוצים רוחניות.
כן.
אילן: אנחנו מוכנים לעשות הכול בשביל מי שרוצה כמונו רוחניות.
כן.
אילן: השאלה, עד כמה אנחנו מוכנים להתפשר על הרוחניות שלנו בשביל להחזיק לידנו אנשים שלא כל כך רוצים רוחניות. האם להתגמש בכלל, להיות מוטרדים מזה? כמה להשקיע מחשבה בזה?
שאלה טובה.
אילן: זו השאלה, למה מטריד אותנו מי הולך, מי בא? מצד אחד, ברור שאנחנו רוצים כמה שיותר אנשים, אבל האנשים האלה מה יש בהם, מה הסיבה שהם פה? אם הם רוצים רוחניות אז הכל פתוח, הכל בסדר, אבל אם הם באים בגלל משהו אחר? כמה להשקיע בהם מאמץ לשמור אותם?
מה תעשו, בדיקות? מבחנים?
אילן: לא, לא עושים בדיקות ולא מבחנים, אנחנו הולכים בדרך שלנו. ובדרך שלנו אנחנו רוצים לקיים את השיטה של בעל הסולם, הרב"ש ודרכך. כל מה שהנחילו לנו המקובלים שלנו כל השנים. אני לא עושה מבחנים, מי שרוצה להיות נסדר לו כיסא, מי שלא רוצה הדלת פתוחה, אני לא יכול להחזיק מישהו בכוח, ככה אני חושב.
כן.
אילן: יש כאלה שחושבים שצריך לקחת, לחתל ולנגב ולעשות לו הכל.
בלי גבול.
דודי: האם זה מעכב, הצורה הזאת שמטפלים ככה במעגל שסובב ונמצא איתך?
לא.
רואי: מה חשוב לך, שתהיה קבוצה כמו שרואים בקלטות מפעם, שהיית בתוך הבית שלך מלמד קבוצה קטנה של אנשים, אחר כך הייתה לך קבוצה קצת יותר גדולה, או שצריך בנין למסות, להמונים?
אני לא חושב על מסות להמונים, אבל יש לנו עוד מה להוסיף.
רואי: באיכות של האנשים?
בכמות ובאיכות.
אילן: זה אותה נקודה. אני לא חושב שצריך למנוע מאנשים לבוא או לעשות איזושהי סלקציה חס וחלילה, שכולם יבואו. אבל אני חושב שאנחנו צריכים להיות חרדים לעבודה הפנימית שלנו, להיות בהרגשה, באחריות הדדית. הקהל החיצוני שבא, מבקר ורואה בזכותו אנחנו קיימים.
כן.
אילן: באמצעותו אנחנו קיימים. אנחנו משתמשים בהם, אבל שזה לא יפריע לנו.
שמעון: אתה מדבר על חיצוניים?
אילן: כל מי שבא, בכל הרמות, בכל המעגלים.
שמעון: ב"בני ברוך"?
אילן: כולם. כל מי שתומך בנו במחשבה אפילו, במה שהוא יכול. העניין הוא, איך לעלות בינינו את האחריות ההדדית, להיות מחודדים, שזה לא ימשוך אותנו לוותר לעצמנו כאילו עבור מישהו אחר?
כן.
אילן: איך לעשות, מה לעשות?
איך לעשות?
אילן: מה לעשות?
להיות יותר חזקים. לתמוך זה בזה וכולנו יחד בעשירייה הכללית שלנו, ולא נוריד את עצמנו מזה.
שמעון: לפי מה שאני מבין ומרגיש, יש חברים שרוצים לעשות הכול 100 אחוז, יש כאלה שהבורא נותן להם רצון של 80 אחוז, יש כאלה עם 60 אחוז או 20 אחוז וכן הלאה והם לא יכולים לברוח מזה, כי זה מה שהבורא הבורא נתן להם. ובכל אני רואה ממש ובכל עשירייה אני ממש רואה שיש כאלה שיש בהם רצון של 100 אחוז והם מחזקים את הכול, הם משלמים מעשר, נכנסים לכל שיעור, עושים את כל מה שנדרש, ובאותה עשירייה יש כאלה שפועלים עם רצון של 80 אחוז ופחות מכך. שאלת הבירור היא האם לאחד את כל אותם שפועלים 100 אחוז ביחד ואת אנשי ה 80 אחוז ביחד וכן הלאה לגבי כל שאר האחוזים, או עדיין לערבב את זה בעשירייה כך שכל אחד פועל לפי האחוזים שלו אבל הוא באותה עשירייה?
רב"ש היה נגד כך שאנחנו נצמצם עשיריות, אלא לתת להם להשתכלל לבד ולא לתת להם חוק שאומר להיפרד.
דודי: מה זה נקרא 'לצמצם עשיריות'?
לצמצם עשיריות זה כשאתה רואה איזו עשירייה, כמו שלנו, ונדמה לך שאם יהיו בה פחות אנשים אז הם יהיו יותר חזקים, וכן הלאה.
דודי: אם היינו מוסיפים לעשירייה שלנו עוד חברים שלא משתתפים בצורה מלאה, שמגיעים לשיעור פעמיים, שלוש פעמים בשבוע, או שלא כולם משלמים מעשר.
לא.
דודי: זה היה פוגע בנו?
כן.
דודי: למה?
כי זה נגד חוקי העשירייה.
דודי: אבל זו מידת הרצון שלהם כרגע, בכל זאת מבין מיליארדים הגיעו כמה בודדים שיש בהם נקודה שבלב?
אבל לא באותה עשירייה.
דודי: לא באותה עשירייה?
כן.
דודי: זאת אומרת שאפשר להסתכל על החברה ולהגיד שיש בה כמה שכבות של עשיריות?
כן.
דודי: יש עשיריות כאלה שהחליטו על רמת השתתפות מסוימת.
על 100 אחוז השתתפות.
דודי: ויש שכבה של 80 אחוז, ו-70 אחוז.
כן.
דודי: היום אנחנו לא כך, אבל נניח שאם נארגן בצורה כזאת את החברה, מה יקרה עם עשיריות שמשתתפות 20 אחוז או 10 אחוז, האם עשוי לקרות מצב שהם בעצם 'יפלו' עם הזמן מהעגלה?
אני מבין שזה יחליש אותם. אבל מצד אחר זה יחזק אותם.
דודי: גם יחזק אותם למרות זאת?
כן.
דודי: ואם אלה שנמצאים ב-100 אחוז ויתאגדו יחד עכשיו, זה יחזק אותם בצורה כזאת?
כן.
דודי: החיזוק שלהם פועל על כללות החברה, חיזוק אלה שמשתתפים 100 אחוז?
כן.
דודי: מה הדאגה שלך כלפי חברים אחרים בחברה שמשתתפים פחות מ-100 אחוז, שמשתתפים 20 אחוז, 40 אחוז וכולי, מה הדאגה שלך כלפיהם?
אני נותן להם דוגמה.
דודי: דוגמה של איך אני משתתף נכון בעשירייה בכל התנאים?
כן. מה אפשר יותר מזה?
שמעון: נניח שבכל עשירייה יש 100 אחוז, 80 אחוז וכן הלאה. ונגיד שאת כל ה-100 אחוז נשים כעשירייה אחת, האם זה מה שאתה אמרת?
לא. אבל נגיד שככה יהיה.
שמעון: ויש כאלו של 20 אחוז ונאסוף אותם ביחד כעשירייה אחת, אלה שבאים פעם בשבוע לשיעור בוקר, פעם בשבוע נפגשים בזום וכן הלאה. האם כאשר הם יראו עשיריות חזקות יותר, גדולות יותר, זה יחזק אותם או שהם ייחלשו? השאלה היא אם עכשיו יש מישהו שמחזק את העשירייה כי הוא חזק מאוד, ופתאום נוציא את אותם חברים חזקים מהעשירייה שלהם לעשירייה אחרת, וכל השאר שיישארו יהיו אחוז מסוים נמוך יותר, האם זה יחליש אותם או יחזק אותם?
ודאי שזה יחליש.
שמעון: ואז ייתכן מצב שהם יברחו, שלא יהיו?
כן.
דודי: וזה צריך להטריד?
אם אתם תעשו פעולה שבעקבותיה חלק מהאנשים מסתלקים.
דודי: אז עדיף שלא לעשות פעולה כזאת?
כן.
דודי: האם במצב האידיאלי טוב יהיה לחלק את העשיריות לפי עשיריות שמשתתפות 100 אחוז ועוד כמה עשיריות סביבם לפי רמות האחוזים שהם מסוגלים להשתתף? אנחנו לא במצב הזה היום, אבל מכיוון שאם נעשה פעולה כזאת, אנחנו עלולים לגרום לעוד מעגלים להיפרד מאיתנו, אז עדיף שלא לעשות את זה?
כן.
דודי: אז אנחנו 'תקועים' כביכול?
נכון.
דודי: מה עושים במצב תקיעות כזה?
משנים את עצמנו.
דודי: במה משנים?
שמאין ברירה ממשיכים.
דודי: פשוט ממשיכים ככה, כי אנחנו לא מוכנים עדיין לשינוי כזה, לא לעשות דבר כזה.
מושי: יוצא מכך שאותם אלה שמקיימים הכול, מקריבים את ההתקדמות הרוחנית למען הכלל. אפשר להגיד כך?
יכול להיות.
דודי: אז בעצם לעולם אנחנו נהיה כאלה, תמיד יגיעו עוד מעגלים שיצטרפו, ויהיו שם, ואנחנו תמיד נמשיך בתבנית הזאת. לא ברור לי באיזה שלב, או שזה באמת עניין שיבוא עם הזמן, ההרגשה שזה השלב, ונעשה איזה שינוי.
הרב"ש היה אומר, חסר ייסורים.
דודי: חסר ייסורים. זה משהו שכדאי לדבר עליו בצורה גלויה, כמו משפחה, מול כולם? פשוט לעשות דיון פתוח, ולהגיד, "אנחנו יודעים שאלה התנאים הרוחניים להיות בעשירייה, חלק מהחברים מקיימים כך, חלק כך, בואו נדבר על זה פתוח. איך החברה צריכה להתארגן כך שהיא תיתן חיזוק לכל חבר בחברה". זה מקום שיש לעשות בו דיון, או שלא צריכים בכלל דיונים כאלה, וזה מיותר?
ואז שאלות.
דודי: כן.
אז צריכים להעלות את זה לכולם.
דודי: זאת אומרת, זה דיון שצריך להיות פתוח לכל החברה, ואני מדבר על גברים פתח תקווה, אני לא הולך לכל הכלי העולמי.
כן.
דודי: לעשות דיון פתוח כזה, יכולה לצאת ממנו תועלת?
רואי: האם אנחנו חייבים שיהיו בינינו חברים ברוחניות כל עוד אתה איתנו? כל עוד אתה לידינו, אתה פיזית לידנו בגוף, האם אנחנו חייבים שיהיו קומץ של אנשים שייכנסו לרוחניות?
כן.
רואי: ואם הדבר הזה לא יקרה, הקבוצה תשרוד אחריך?
אני חושב שכן.
רואי: אני שואל את זה כדי להבין, האם אנחנו צריכים להיות מוטרדים בהשגה הרוחנית עכשיו, כל עוד אתה לידינו? או שלא, שאנחנו צריכים פשוט ללכת בדרך, לדאוג לכולם, והבורא יכניס אותנו כשיגיע הרגע?
כן.
רואי: השני? אתה מוטרד מהמצב של הקבוצה, או שאתה שלם עם המצב של האנשים?
אני לא מוטרד, רק יותר מזה אין לי מה לעשות.
דודי: מי צריך לעשות את השינוי? כי למעשה לא יקרה שינוי בחברה, שינוי מהפכני כזה אם היינו רוצים, גם אם יש הנהלה, וחברים ותיקים שיכולים עוד איכשהו להתניע מהלך, כל עוד לא ישמעו את זה מהרב. כל עוד הרב לא יגיד לעשות שינוי, לא יעשו שינוי. למה? כי הרב לא אמר ולא עשה, אז כך צריך להמשיך.
רגע, מה אני לא עשיתי?
דודי: אני שואל נגיד על מבנה החברה. נניח אתה אומר, החברה עכשיו קצת ישנה וצריך לעורר. ואתה מדבר עכשיו על עשירות כאלה, לחזק את החזקים, ועוד כל מיני דברים. או שעכשיו המצב הוא תקין ומושלם, ואין מה לגעת בו בכלל, ואנחנו סתם ממציאים בעיות?
זה נכון.
דודי: אין מה לגעת?
אין מה לגעת.
רואי: אפשר ליצור קבוצה אחת שתצליח להיכנס להשגה? קבוצה אחת, ובכולם לא לגעת, רק שתהיה קבוצה אחת לפחות שתיכנס להשגה?
זאת שאלה.
רואי: איך עונים עליה?
צריכים להעלות את כל כתבי רב"ש, ולהשתדל לקיים אותם כמו שצריך.
מושי: אתן דוגמה. אתה זוכר שפעם חילקת אותנו, הייתה קבוצה מספר אחד, ואמרת שכל השאר יסתדרו ויעשו מה שהם רוצים. האם חברה שלנו מוכנה, שאנחנו עכשיו נבחר עשרה אנשים, וכולם באמת מוכנים לתמוך ב 100% שהם יהיו ברוחניות, אותם עשרה.
כן.
מושי: שכולם ממש דואגים, אני לא יודע במה בדיוק כולם צריכים לדאוג, אבל כולם מכירים שהנה, זה דודי ויש סביבו עוד כמה אנשים, וכולנו פועלים כדי שהם יהיו ברוחניות. למה? כי אנחנו צריכים הנהגה רוחנית, אנחנו רוצים שיהיו לנו מקובלים. ואחר כך אנחנו נסתדר, הם ידאגו לנו. אתה יודע, זה כמו שעושים בצבא. השאלה אם זה יעזור, או שזאת שיטה לא כל כך נכונה, כי האנשים עדיין לא מוכנים עכשיו לדאוג למישהו ככה על חשבון עצמם?
כן.
מושי: לא מוכנים? זה יותר מדי בשביל האדם.
טוב.
מושי: ברור.
דודי: כמובן. סיכום, לא עושים שום שינוי.
מושי: זה גם שינוי.
גם זה שינוי.
מושי: לא, אחרי בירור, למה?
דודי: כן, בסדר, טוב מאוד.
מושי: אני דווקא חושב שאנחנו דווקא עכשיו באמת עובדים בחיבור, ויש לפנינו הרבה דברים, באמת צריכים לחזק את העשיריות, ולפחות ברור לנו מה צריך לעשות. האם המהלך הזה יחזק? להשתדל, אנחנו בטוח נשתדל.
(סוף השיחה)