לתת את עצמך לעשירייה
שיחה עם הרב ד"ר מיכאל לייטמן 08.11.25 – אחרי עריכה
מה שעומד לפנינו, זה להתקשר בינינו כאיש אחד בלב אחד, ובקשר בינינו, בתוך החיבור שלנו, למצוא שם את האיחוד של הקבוצה.
מיכאל: קשה לי לתפוס.
לא אמרתי.
מיכאל: אמרת, אבל לי קשה לתפוס פשוט.
דודי: אם היינו מסכמים את זה לסלוגן, מה הנושא?
הנושא הוא איחוד הקבוצה.
מיכאל: איחוד זה מצב כללי, אני רוצה יותר. האם זה ביטול, ערבות, הכנעה? מה יש בתוך זה?
אתה כבר מדבר על הנושאים.
מיכאל: כן.
על זה אני לא חושב, לא חשבתי על זה, זה עוד רחוק. אבל שיהיה לנו ברור שאיחוד הקבוצה זה העיקר, אנחנו צריכים לדאוג לזה.
דודי: אמרת כאיש אחד בלב אחד.
כן.
דודי: האם אפשר לסכם את זה, לקחת את זה כנושא, כאיש אחד בלב אחד?
שאנחנו נרגיש שכל אחד ואחד תלוי בלבבות החברים.
שמעון: האם בלב אחד זה ערבות בינינו?
בלב אחד זה ערבות.
שמעון: זה ערבות.
מיכאל: במה אנחנו ערבים זה לזה?
בזה שאתה אוהב את הקבוצה, אתה מבטיח לעצמך לקבל מאיתנו כוחות שיביאו אותך לאיחוד.
דודי: מה אני משלם? מה כל חבר משלם לעשירייה כדי לקבל ממנה כוחות שיעבירו אותו לאיחוד?
אתה נותן לעשירייה את עצמך, את החיבור שיש לך עם העשירייה, ואתה לא דורש כלום, חוץ מזה שאתה רוצה שהם יעזרו לך למצוא אותה נקודת החיבור.
דודי: אני כן דורש, יש לי דרישה, זה לא שאני בא בלי תנאים.
בלי דרישה אי אפשר.
דודי: זה לא שאני לא דורש.
לא, לא, לא.
דודי: יש לי דרישה.
כן.
דודי: ""אתם נצבים היום כולכם". היינו, כל הפרטים שעבר עליכם, היינו כל המצבים שהיו לכם, מצבים של גדלות או מצבים פחות מגדלות, שהיה נחשב למצב של בינוני וכדומה, אתם לוקחים את כל הפרטים, ואין אתם מחשיבים מדרגה לגבי מדרגה, מטעם שלא חשובה לכם שום תמורה, אלא חשוב רק שעושים רצון ה', שצוה לנו לעשות מצות וללמוד תורה, וזה אנו מקיימים, כמו כל איש ישראל הפשוט. היינו שהמצב שבו הוא נמצא עכשיו, הוא חשוב אצלו, כמו שהיה חושב שנמצא במצב הגדלות. אז "ה' אלקיך כרת עמך היום".
זאת אומרת, שאז ה' כורת עמו ברית. היינו דוקא בזמן שהאדם מקבל את עבודתו יתברך בלי שום תנאים, אלא שמסכים לעבוד את עבודת הקודש בלי שום תמורה, שזה נקרא "כניעה ללא תנאי", אז הקב"ה כורת עמו ברית."1
דודי: על איזה ברית הוא מדבר פה?
קשר. ברית זה קשר.
דודי: איך מביאים את הבורא לכרות עימנו ברית, לחתום לנו על הערבות?
דורשים. כולנו יחד וכל אחד לחוד, זה החשוב, דורשים מהבורא שיחתום איתנו ברית.
מיכאל: אבל איך זה קורה? נגיד היום, עכשיו, אני דורש 17 מיליליטר ברית, נגיד שזה מדד, 17, מה יגרום לי שמחר אני אדרוש 18 או 19?
אם הדבר שאתה עכשיו דורש יהיה שלם לעבודה שלך, כך שאם תקבל את 17 המיליליטר האלו זה יספיק לך להיות ישר בעיני הבורא ובעיני החברים, ויותר מזה אתה לא זקוק לכלום, אז זה מה שאתה מבקש מהבורא שיהיה לך.
מיכאל: אני אומר שהיום יש לי עוצמת דרישה מסוימת, נגיד 17 מיליליטר, יש לי דרישה במהלך היום, אם אפשר למדוד את זה. אני לא מבין מה אני צריך לעשות כדי שמחר יהיו לי 18 או 19, קצת יותר. זה לא ברור.
תעבוד על זה.
מיכאל: אז אני שואל, במה לעבוד? כי אם אני לא אעשה את זה, אז אני יודע שמחר אני גם אדרוש מקסימום 17 או אפילו פחות. כשאתה אומר לי תעבוד, מה בדיוק אני צריך לעשות?
תבקש היום 17 ותקרב את עצמך ל-18. כך אני מבין.
מיכאל: כלומר, שוב רק לבקש. אין פה עבודה אחרת, רק לבקש.
כן.
מיכאל: זה לא עניין של לעשות עוד סעודה, עוד תנועה. שום תנועות, שום כלום.
לא, לא.
מיכאל: זו עבודה מאוד איכותית.
כן.
אילן: אם יש לי היום 17, כמו שמיכאל אומר, אז למה שאני ארצה 18?
למה שאתה תרצה 18?
אילן: למה לא מספיק לי 17?
מאיפה אתה יודע?
אילן: אני לא רוצה לדעת אפילו. אני רוצה להגיע לדבקות בבורא. יש לי 17, ואני רוצה עם כל ה-17 רק לרצות שהרצון שלי יהיה מחובר אליו.
נכון, על זה מדברים. אם הרצון שלך יהיה דבוק בבורא, זו תהיה מנה שלמה, ויותר מזה אתה לא צריך. על זה מדברים.
דודי: למה בכלל לדרוש? למה לא פשוט להתבטל למה שיש לי? יש לי 17, אז אני אהיה עם 17, בשביל מה אני צריך להגדיל את עוצמת הדרישה שלי?
אני לא מבין את זה. אם יש לך עכשיו איזו מידת דבקות, ואתה מפסיק להיות בה ולא רוצה יותר, אז זה נעלם.
דודי: אז זו לא דבקות.
זו דבקות.
דודי: אם יש דבקות, אז למה אני צריך לבקש יותר?
כי אתה רוצה להיות דבוק בכל הכלים שלך.
אילן: אומר בעל הסולם "כי בהיכל המלך נותנים לכנס לאלו אנשים, שרוצים לעבוד בעמ"נ להשפיע. ובזמן שהאדם עובד בעמ"נ להשפיע, לא חשוב לו מה שהוא מרגיש בעצמו בעת עבודה. אלא אפילו במצב, שהוא רואה צורה של שחור, אין הוא מתפעל מזה, אלא רק הוא רוצה, שה' יתן לו כח, שיוכל להתגבר על כל המכשולים. זאת אומרת, אין הוא מבקש, שה' יתן לו צורה של לבן, אלא שיתן לו כח, שיוכל להתגבר על כל ההסתרים.
לכן, אלו אנשים, שרוצים לעבוד בעמ"נ להשפיע, ואם יהיה תמיד במצב של לבנונית, הלבנונית נותן להאדם להמשיך בעבודה. כי בזמן שמאיר, האדם יכול לעבוד אפילו בבחינת קבלה לעצמו. לכן אף פעם לא יהיה להאדם מקום לדעת, אם עבודתו הוא בטהרה או לא. וזה גורם, שאף פעם לא יכול לבוא לזכות לדביקות ה'.
לכן נותנים לו מלמעלה צורה של שחרית. ואז הוא רואה, אם עבודתו הוא בטהרה. זאת אומרת, אם גם במצב של שחרית הוא יכול להיות בשמחה - זהו סימן שעבודתו היא בטהרה. כי האדם צריך להיות שמח, ולהאמין שמלמעלה נתנו לו הזדמנות, שיהיה בידו לעבוד בעמ"נ להשפיע."2
מובן? אז יש לנו סיכוי או לא?
אילן: סיכוי, בטח, בוודאי.
אתה אומר בטח, כמו שכבר יש לך את זה בכיס.
אילן: בעל הסולם כותב שאין לנו הרגשה בכלל שחסרה לנו דבקות.
אני חושב שאם תשאל כל אחד ואחד מה חסר לו, אז הוא יענה לך שחסרה לו דבקות.
אילן: נכון, אנחנו אומרים את זה כל הזמן. ופה בעל הסולם אומר "תחת מבול של המניעות הזורם עליו, מלפניו ומלאחריו, ואומר לכל, שאינו מרגיש בחסרון הפסק הדבקות, איזה קלקול ואון בעדו".
זה אם האדם עונה כך.
אילן: כן.
אז זה פגם גדול.
אילן: כן. אנחנו אומרים שאנחנו רוצים דבקות. אנחנו עושים לזה המון פעולות, אבל בהרגשה הפנימית, מה זו הדבקות הזו? לאן זה מחובר?
בהרגשה הפנימית יש לך עדיין מקום ריק.
אילן: כן, לגמרי.
בעל הסולם או רב"ש או שניהם צריכים למלאות אותו, ואתה מרגיש שהוא עדיין לא מלא.
אילן: לדבר הזה קוראים "דבקות".
כן.
אילן: ואין לי מושג מה זה.
כן.
אילן: לא איך זה מרגיש, איזה ריח, טעם, צבע יש לזה, כלום.
משהו כן, בכל זאת.
דודי: האם אתה תמיד נשאר ריק? תמיד יש איזה חלק שהוא נשאר ריק?
לא תמיד. אני לא יודע מה זה תמיד.
דודי: בעבודה הפנימית, כשזה מתמלא זה מתמלא עד הסוף, לא נשאר שום דבר פנוי באדם.
כן.
אילן: אין רגע כזה של ריקנות ועליה אתה בונה משהו, אלא זה ממלא אותך, במאה אחוז אתה מלא.
כך אני מבין.
מיכאל: איך זה הולך? אם אדם נמצא בדבקות בבורא, בדבקות שלמה, והוא חי בעולם הזה, והוא רואה את מיליארדי האנשים, אז יוצא שהוא יכול לתפוס כל אדם, להשפיע לו וליהנות מזה, כי אחרי כל פרצוף, אחרי כל אדם, הוא רואה את הבורא.
אם כך הוא רואה, אז אין מה לעשות.
מיכאל: כן. יש לפניו אלף הזדמנויות.
רואי: שמעתי מקודם שאמרת שאדם צריך להרגיש את עצמו תלוי בלבבות החברים.
כן.
רואי: מה זאת ההרגשה הזאת שאתה מרגיש שאתה תלוי בלבבות החברים?
שהם ישתדלו להבין אותי ולהתייחס באהבה למה שיוצא ממני.
רואי: למה התלות צריכה להיות דווקא בלבבות שלהם?
מה עוד לדרוש מהאדם? אין יותר כלי לאדם מהלב שלו.
רואי: זה המקום הכי עמוק, הכי פנימי שיש בכולנו?
כן. מה ה' אלוהיך דורש ממך?
רואי: שנתקן את הלב.
ולאד: יש לב ונשמה. אם הכול תלוי בלב, אז מה זו הנשמה?
נשמה היא משהו יותר חיצוני מהלב.
ולאד: למה יותר חיצוני?
יותר חיצונה.
ולאד: יותר חיצונה? האם הלב זה המקום לגילוי הבורא?
הלב, כן. הלב זה המקום לגילוי הבורא.
רואי: בדרך לדבקות, מה המכשול הכי גדול שעומד בפני האדם?
רצון ה'.
רואי: רצון ה'. כלומר ה' צריך לרצות שתגיע לדבקות.
כן.
רואי: ומה יכול להשפיע על רצון ה'?
רק מסירות הנפש שלך.
רואי: איך אתה בודק את מסירות הנפש שלך?
זה משהו מאוד אישי, אינטימי.
ולאד: מה זה להיות במסירות נפש לבורא, שאדם כולו לבורא?
שאתה מרגיש שאתה תלוי בו.
ולאד: תלוי בו בהכול. כל מה שלא תעשה, אתה כל הזמן בבורא.
אילן: אנחנו כל בוקר מתפללים ומבקשים יחד לאהוב את הבורא, בכל לבבנו, בכל נפשנו, בכל מאודנו. ומה שאני שומע, גם את שמעון ואת כל החברים, שמדברים על זה שרוצים להגיע למצב שכל מה שיהיה לנו ברצון שלנו, שהוא יהיה משותף כלפי המוחלט הזה של אהבה, שזה יעטוף אותנו. זה כמו משחק פינג פונג כל היום, כמו מלחמה בלי סוף הדבר הזה.
לא. תחשוב על זה בלי הפסקה מפנימיות הלב, ואתה תרגיש תוך כמה זמן שהלב שלך יהיה אחר.
אילן: האם אפשר להרגיש ולחשוב על זה בלי הפסקה?
עד כמה שנותנים לך.
ולאד: על מה לחשוב בלי הפסקה?
על זה שהבורא נמצא בליבך.
(סוף השיחה)