לשלם את חלקו בעשירייה

שיחה עם הרב ד"ר מיכאל לייטמן 22.10.25 – אחרי עריכה

האם אפשר לדעת איזה חשבון יש לי, בכלל כמה אני חייב, על הסעודות ועל נסיעות אולי?

אילן: כל מה שאנחנו עושים אנחנו מתחלקים בינינו. על כל החלקים שלך מתחשבנים עם רחלי והיא מעבירה כסף עבורך.

בסדר גמור.

דודי: מה העיקרון פה? כי אני שומע שיש פה עיקרון, חשוב לי לשמוע אותו.

איזה עיקרון?

דודי: חשוב לך מאוד להיות שותף בתשלום.

בוודאי שכן.

דודי: ואם לא היית משלם על הסעודה?

לא.

דודי: כי?

כי מישהו חייב לשלם במקומי.

דודי: נגיד.

זהו, לכן אני לא רוצה.

דודי: ואם החבר מזמין אותך?

זה משהו אחר. הוא מזמין ואני מגיע, אני יודע שהוא הזמין אותי.

אילן: בן אדם חייב לשלם את החלק שלו, הוא לא יכול לעשות חשבון לעצמו.

לא.

אילן: לא יכול להיות מצב שיש סעודה כללית כאן, ואני אגיד "אני עשיתי כאן כמה תיקונים, התאמצתי בשביל החברה, וזה במקום".

לא, זה החשבון שלך.

אילן: אני חייב לשלם.

כן.

דודי: על מה שהוא מכניס לפה והכינו לו, הוא צריך לשלם. זה עיקרון רוחני, אלו לא נימוסים. אלו לא חשבונות של העולם הזה, "לא נעים לי", אלא פשוט יש פה עיקרון רוחני.

כן.

אילן: פעם דיברת איתנו על מה זה בעל חוב, שחוב רובץ על כתפיו.

דודי: אם הוא גונב, האם הוא פוגע בחברים שלו?

גונב, זה כבר..

דודי: הקצנתי אולי, לקחתי מילה קשה. הכוונה לא שילם על הסעודה.

זה משהו אחר שלא שילמת, כי אולי שכחת, אולי אתה לא זוכר, אולי עוד משהו, אולי טעית בחשבון.

דודי: לא בהיסח דעת, לא בטעות.

אילן: בשביל זה שאלתי על העניין הזה, כי אולי עשיתי חשבון לעצמי. עשיתי משהו, כתבתי יותר מדי ספרים פה, התאמצתי, אז לא שילמתי.

דודי: אני שואל משהו אחר. לא ששכחתי, אלא קומבינה, עבר, חמק, לא שילמתי, הצלחתי לברוח מזה.

זה לא טוב, אבל בסופו של דבר כולנו כך, לא כל כך בדיוק מדויקים.

דודי: אבל חבר שלא משלם על סעודת העשירייה שחבר אחר הכין, הוא פוגע בעצמו ובחברים.

כן.

(סוף השיחה)