תוכנית טלוויזיה עם הרב לייטמן

"שאל את המקובל"

בהנחיית: אורן לוי

תוכנית 21.08.08

כיצד עליי להתייחס לדברים קשים והרסניים שמישהו עושה לי?
שמעתי שבאולימפיאדה צפו כ-4 מיליארד אנשים. האם יש בזה כוח איחוד מסוים או דווקא כוח פירוד, שכן כל אחד דואג לקבוצה שלו, לארץ שלו?
קראתי בעיתון שאלפי פליטים בגאורגיה תפסו מחסה במנזר מסוים, וכשראיינו את אם המנזר היא אמרה שהדבר הקשה ביותר הוא להשיב לשאלתם: "איפה ה'?". מהי התייחסותך בנושא זה?
מה זה "אני" על- פי הקבלה?
קיימות שיטות רבות המדברות על האגו. אם כך, מדוע נאמר כי רק חכמת הקבלה יכולה לתת תשובה?
למה ה' לא ברא אותנו עם כוחות קסם? ואיך אני מגלה שאני מתקדם לבורא?
האם שינוי כימיקלי במוח קשור להרגשת העולם הרוחני?
מהי אהבה עצמית ומהי אהבת הזולת? וכיצד אפשר לאהוב את עצמנו ואת הבורא כאשר התכונות שלנו הפוכות?
מצד אחד, עלינו להילחם באגו המתפרץ. מצד שני, האגו הוא כוח מוביל שהכרחי גם ברוחניות. מהו היחס הנכון לאגו?
האם כל חייו של האדם הם נתון קבוע מראש או שביכולתו לשנות אותם?
כיצד ייתכן שהקבלה ניתנת לפרשנויות שונות? נראה כי קיימת מחלוקת מהותית בתפיסת הקבלה שקדמה לאר"י ואחריו...
מהי החשיבות של ספר הזוהר בזמננו? מצד אחד, כתוב שבזכותו נצא מהגלות אבל מצד שני, אי אפשר ללמוד אותו ללא השגה...
האם על- פי הקבלה, יהודים חייבים לחיות בארץ ישראל, להגיע לרוחניות ולהיות אור לגויים?
האם קיימת אינטואיציה ברוחניות?
אמרת שאי אפשר להתעלות מעל האגו בכוחות עצמך. אם כך, כיצד ניתן להתעלות מעל האגו כדי להגיע להשפעה?

אורן לוי: שלום לכם צופים יקרים, אנחנו שמחים להיות איתכם עם תוכנית נוספת של "שאל את המקובל".

שלום הרב לייטמן.

הרב לייטמן: שלום.

אורן לוי: אני רואה שאתה מחזיק בגיליון חדש של "קבלה לעם", אז בוא אציג אותו מול המצלמה. בשעה טובה יצא המגאזין החמישי "קבלה לעם", יפה, מהודר, עם המון דברים מעניינים. יש פה כתבה מאוד מעניינת על גוּגֶל (google), על האולימפיאדה, על הפִּינְק פְלוֹיד וחוכמת הקבלה, יש נושאים להורים וילדים, תרבות, ספר ה"זוהר", המון המון נושאים מרתקים, אפילו קטע מ"קמפוס קבלה".

בקיצור, גיליון חדש "קבלה לעם" מספר חמש. מי שעדיין לא מחובר אליו, מומלץ להתחבר. הוא יוצא פעם בחודש, אפשר לקבל אותו בדואר ישירות הביתה דרך חברת המגאזינים SBC. צרו קשר איתנו. אפשר לתת לכם פרטים איך ליצור קשר איתם, או דרך האתר שלנו, ותקבלו אינפורמציה, פעם בחודש הביתה.

אתה ממליץ?

הרב לייטמן: אני מקבל אותו.

אורן לוי: אתה מקבל, גם אני מקבל. אז זה לגבי המגאזין שלנו.

לגבי השאלות, השאלות שאתם מעבירים אלינו לתוכנית יכולות להגיע בשלוש דרכים. אחת, זה דרך הטלפון 1-700-509-209, או דרך האתר www.kab.tv, או דרך הבלוג של הרב לייטמן, הבלוג האישי שלו www.laitman.co.il.

ונתחיל מהשאלה הראשונה. השאלה הראשונה של היום היא שאלה טלפונית, בואו נשמע אותה בבקשה.

שאלה: אם אני והזולת הם אחד, ואני רוצה לגלות שאני זה הוא, איך אני יכולה לעמוד מול הדברים הקשים שהוא עושה לי? עדיין הוא יכול לעשות לי דברים קשים. איך אני מתייחסת לדברים הקשים ואולי ההרסניים שהוא עושה לי?

הרב לייטמן: זאת באמת בעיה. אנחנו נמצאים בהתפתחות של היחסים שלנו לקראת הזולת וכתוב, "איזהו גיבור שבגיבורים? מי שעושה שונאו אוהבו"¹ .

אורן לוי: הופך את השונא לאוהב?

הרב לייטמן: כן. ובהחלט צריכים להשתדל לעשות זאת. גם בבית וגם בחברה הקטנה, גם במדינה וגם בכל העולם. אנחנו צריכים להבין שהאגו שלנו מרחיק אותנו אחד מהשני ומבדיל בינינו, עד שעושה מכל אחד מאיתנו שונא של כולם.

ואני חושב שאפשר להגיע למצב, שאנחנו מסבירים גם לעצמנו וגם לאחרים, שבחשבון הגדול כדאי לכולנו להיות אוהבים זה את זה. כי החיים האלה עוברים, ואנחנו יכולים להגיע ולגלות את הנשמה ולחיות בה, כאן ועכשיו, וזה נותן לנו הרגשת החיים הנצחיים.

להשתדל!

אורן לוי: השאלה מה בכל זאת תמי עושה. היא אומרת, אני רוצה לגלות שאני והזולת אחד, אבל עכשיו במקום שבו אני נמצאת, מה אני עושה עם זה שאני רואה שמהזולת כלפַּי מגיע יחס לא טוב, שהוא הורס אותי? מה אני עושה עכשיו?

הרב לייטמן: לנתק את הקשר הרע ולהשתדל לבנות קשר טוב. אבל לפחות לנתק את הקשר הרע. זה הכל, להתרחק. לא לתת לרע לפרוח, זה קודם כל.

כך ברמה המדינית וגם ברמה האישית, במשפחה, בחברה, בכל. תמיד רצוי לפעול כך. ואחרי זה אפשר להתחיל לבנות משהו מחדש.

אורן לוי: אבל אני שואל יותר על הפנימיות שלה. איך היא מתייחסת, נניח שאני עומד מולה ואני מזיק לה, והיא מתנתקת. אחרי הניתוק הפיסי הזה, איך היא צריכה להתייחס אליי? כי היא רוצה להתחבר לזולת, להיות כאחד עם הזולת, מה היא עושה עם זה שיש לה את ההתרשמות הזאת שרציתי להזיק לה?

הרב לייטמן: כאילו שזה לא היה, היא צריכה להתחיל מאפס. בחוכמת הקבלה לומדים, שבכלים רוחניים יש "צמצום", שאני מפסיק את היחס הקודם האגואיסטי או המפריע, המבדיל. אני שׂם את ההבדל הזה, את החומה הזאת, כלפי המצב הקודם הרע ובונה מצב טוב. אי אפשר בלי התנתקות.

אורן לוי: השאלה הבאה לוקחת אותנו למקום אחר, היא מגיעה דרך www.kab.tv. שואלת שושנה:

שאלה: שמעתי שבאולימפיאדה צפו כארבעה מיליארד אנשים. האם יש בזה כוח איחוד כלשהו, או להפך, יש בזה כוח פירוד, כי כל אחד דואג לקבוצה שלו, לארץ שלו?

הרב לייטמן: זה נכון. לצערנו כל אחד מהארבעה מיליארד שצפו בבת אחת באותו אירוע, היה מחובר למשהו שקרוב לו, כנגד האחרים. אמנם אומרים שספורט מביא לחיבור, אבל הכל רק מילים יפות, וכולם באים רק כדי להרוויח את הזהב, הכסף או הארד.

ובהחלט חבל, כי צריכים להפוך את האירוע הזה, אפילו יחד עם הספורט, למשהו מעל הספורט, כמו שרוצים לעשות לפי המילים, שהחיבור, ההדדיות, צריכים להיות למעלה מכל המשחקים האלה, אם היינו מסוגלים לעשות זאת, או לפחות להכניס רוח כזו, אז כל האנושות היתה מרוויחה הרבה מאוד.

אורן לוי: נאמר שמארגני האולימפיאדה הבאה היו ניגשים אליך ואומרים: כבוד הרב לייטמן, קח את המפתחות, ההגה בידיך, תעצב את האולימפיאדה הבאה. מה היית עושה?

הרב לייטמן: אני הייתי עושה חיבורים, סעודות, אירועים שבהם כולם מחוברים, מחובקים יחד כאהובים.

אורן לוי: כל המשתתפים כאילו?

הרב לייטמן: כל המשתתפים, לפני ואחרי האירוע הספורטיבי שלהם. להראות שאדם יכול להיות ללא מאבק עם השני, ושהמאבק דווקא יכול להעלות את המין האנושי לדרגה אחרת. אנחנו רואים איך הגוף שלנו יכול להגיע להישגים גדולים, שהם ממש מעל הטבע, איך אדם רץ, ואיך הוא קופץ, ואיך הוא עושה משהו, אבל עוד למעלה מזה הרוח שלנו יכולה לחבר בינינו. כי בסופו של דבר כל המשחקים האלה הם תחרות, ובואו נעשה תחרות "מי אוהב את השני יותר ".

אורן לוי: אני מסכים, וזה נשמע באמת מקסים.

הרב לייטמן: בוא נחבר את זה יחד, גם זה וגם זה.

אורן לוי: זו בדיוק השאלה. האצנים הולכים עכשיו למסלול, הם רוצים לאהוב אחד את השני. הם ישבו יחד אתמול ועשו סעודה משותפת, וכולם התחברו ושרו והתחבקו "כאיש אחד בלב אחד". תחרות מאה מטר עושים או לא?

הרב לייטמן: ואז כל אחד משתמש בשני לא כדי לנצל את השני, אלא כדי לנצל את הגוף שלו.

אורן לוי: לא הבנתי, לאט לאט.

הרב לייטמן: כשאני רץ מאה מטר, אז אני לא רץ נגד האחרים, אלא נגד הגוף שלי. והאחרים שבתחרות איתי, נמצאים כדי לעזור לי, כי "קנאת סופרים תרבה חוכמה". אני נשען עליהם כדי להשיג עוד יותר, אבל בעצם אני נלחם נגד הזמן, ולא כדי להיות הראשון מעליהם, אלא אנחנו עוזרים אחד לשני לרוץ כמה שיותר מהר. אנחנו רצים נגד השעון.

אני לא שונא אותם, אני לא רוצה להיות מעליהם, אני רוצה להיות מעל הזמן, מעל הגובה, מעל המרחק, תלוי באיזה ענף אני מתחרה. ובצורה כזאת אנחנו באמת עוזרים אחד לשני להתעלות מעל הטבע הרגיל של האדם, ועוד יותר מזה להתעלות באהבה שלנו מעל השנאה, מעל הדחייה. ואפשר לעשות זאת, צריכים להכניס לזה רוח, צריכים להכניס את הרוחניות שבזה.

ודאי שאלה שני עולמות. מצד אחד היוונים שפיתחו את האולימפיאדה, ומצד שני היהודים. יש קונפליקט נצחי בין ירושלים לרומא, או בין ירושלים לאתונה.

אורן לוי: אבל אני רואה שאתה מחבר את זה דווקא.

הרב לייטמן: אני חושב שהגיע הזמן שבו אנחנו יכולים לחבר את הדברים האלה יחד, כי העולם מתחיל להתחבר, והוא לא יודע על ידי מה לעשות זאת. אז אנחנו מביאים לעולם את שיטת הקשר יחד עם כל האגו שנמצא בפנים. ואנחנו נחבר אותם יחד, ולא נרגיש את הכוח או את הרוח, כמו שהיה עד כה. בעם ישראל היתה הרוח, ובאתונה או רומא היה הכוח, אלא נחבר את שניהם יחד ונראה איך אנחנו מתעלים מעל הטבע ממש יחד.

ואז ארבעה מיליארד האנשים האלו, שנהנים מזה, הם לא ייהנו מזה שאני הרווחתי או הוא הרוויח, כי כל העולם הוא עגול, כולנו אחד. אלא ייהנו מעד כמה שהאדם יכול להיות חזק, אם הוא ירצה בחיבור הרוחני בפעולה הגשמית שלו, וגם מעל הפעולה הגשמית.

אורן לוי: אני מקווה שאם נמשיך עם עוד מגאזינים כאלה של "קבלה לעם" ועם הפצת חוכמת הקבלה, יש לנו ארבע שנים לעשות אולימפיאדה אחרת.

הרב לייטמן: נקווה.

אורן לוי: בוא נלך למשהו פחות משמח. השאלה הבאה מגיעה דרך הבלוג שלך, שאלתו של גולן, והוא כותב כך:

שאלה: אומרים שכמות הפליטים במלחמה בגיאורגיה היא עצומה. קראתי בעיתון שאלפי אנשים תפסו מחסה באיזה מנזר, וכשראיינו את אם המנזר היא אמרה: אנחנו טובעים בים של פליטים והדבר הקשה ביותר הוא להשיב לשאלה "איפה ה'?".

מה התייחסותך בנושא זה?

הרב לייטמן: ה' בכל דבר. ולא חשוב אם במנזר או בגיאורגיה. לא חשוב איפה ובמה.

אורן לוי: אבל יש שם המון סבל.

הרב לייטמן: אכן יש המון סבל, ובהיסטוריה שלנו לא היה פחות מזה. אז איפה ה'?

אנחנו נמצאים מול טבע ה', שהוא אהבה ונתינה, ואנחנו מנוגדים לטבע הזה, כי אין בטבע שלנו התכונות הללו. אנחנו צריכים לרכוש את התכונות הללו ולהקרין אותן לכל העולם, לכל אחד ואחד, ובכך הסבל ייפסק, ואחרת לא.

למה אותה אם המנזר או כל אדם בעולם שלנו כל הזמן מתרעם על מה שקורה בעולם, "איפה ה'?" איפה ה' כשאדם גונב? איפה ה' כשאדם רוצה לנצל את הזולת? הוא יחד איתו או לא? אז תעשה חשבון איפה אתה ואיפה הוא, ואז תשאל. למה אתה שואל איפה הוא אחרי שאתה עושה את כל הדברים הרעים שיש בעולם?

ודאי שיש כאן אנשים חפים מפשע וילדים ונשים והכל.

אורן לוי: אז זהו, אולי לא כולם עשו שם דברים רעים?

הרב לייטמן: לא חשוב, החשבון הוא כללי. אין בכלל עניין עם אדם אחד. אם אנחנו קשורים כמו גלגלי שיניים במערכת אחת, ואחד מסתובב, הוא מסובב את כולם, אז מה זה חשוב מי התחיל ומי גומר ומי אשם ומי לא? כולנו מחוברים.

אם יש לי נקע ברגל, אז כל הגוף סובל. אני לא מרגיש את זה דווקא ברגל, אלא בכל קומת הגוף. וכך אנחנו מחוברים יחד.

ולא שבגיאורגיה נעשתה הבעיה. אלא הבעיה הוקרנה מכל מיני חלקי עולם אחרים. אומרים שזה נעשה בגלל המצב בקרואטיה או הפוליטיקה בארצות הבלטיות, וכל מיני דברים, אבל זה לא חשוב. רואים שהכל קשור זה לזה. ובכלל גם אמריקה, שהיא במרחק של אלפי קילומטרים, נמצאת שם, כי העולם הוא קטן ואי אפשר לדבר על פריט אחד, על אישה או ילדים שבורחים מההפצצות, אלא כולנו יחד.

בואו נבין זאת סוף סוף, ולא נתחיל לשאול את השאלות האלה, שהן ממש שאלות סרק, וכבר אין להן מקום בעולם. העולם הוא אינטגראלי, וכל אחד ואחד צריך להיות אחראי על כל העולם. יוצא שבמקרים מסוימים אנחנו בורחים ואומרים, "מה פתאום, אני לא שייך לזה", ובמצב אחר, כולם כן שייכים.

אורן לוי: אם אני מסכם את התשובה כמו שהבנתי אותה, אתה אומר: במקום שנהיה עסוקים בשאלה "איפה ה'", כל פעם שאנחנו סובלים, להתחיל לשאול "איפה אנחנו".

הרב לייטמן: איפה אנחנו לעומת ה'. לעומת ה', כי "ה'" הוא אהבה ונתינה. איפה האהבה והנתינה שלנו כל הזמן, לא שפתאום מתפרץ באיזה מקום משהו.

כל הזמן "איפה אנחנו", האם אנחנו נמצאים בתהליך המתקדם כלפי זה, אם אנחנו מתחילים לפחות לחשוב מה עם העולם שלנו, מה איתנו. כי עוד מעט העולם יחרב, יתחמם או יתקרר, ותפרוץ מלחמת עולם ודיכאון וסמים, והכל הכל. מה עם זה, איפה אתם, בואו כל העולם, ונחשוב על זה.

מה עושה האו"ם סך הכל? מה הדיבורים האלה? העולם לא יכול להסתדר. אנחנו משתדלים על ידי הפצת חוכמת הקבלה להביא שאלות ופתרונות על כך. אבל מי רוצה לשמוע? אנשים עדיין לא נמצאים בהתפתחות כזאת שהם מסוגלים לקלוט את המסר הזה.

כי אין לנו זכות קיום בלי "ואהבת לרעך כמוך", ואנחנו מתקדמים לחשבון עוד יותר ויותר קשה. אנחנו רואים מה שכתוב בנביא, אלה דברים נוראיים. נקווה שלפני זה כבר נכיר שהרע הוא בנו, וכל אחד ואחד יתחיל לחשוב מעט על העתיד שלו, על העתיד של הילדים שלו. כי אי אפשר להמשיך בצורה כזאת.

אורן לוי: נקווה.

השאלה הבאה מגיעה גם דרך הבלוג שלך. כותבת לך שני:

שאלה: מה זה ה"אני"? ממה האני מורכב? מה יש לקבלה להגיד על זה?

הרב לייטמן: האני מורכב מכל העולם. אין ה"אני" שנראה לי כעת אני, שמנותק מכולם, אני פנימי, בפנים וזהו. אלא האדם מוצא את עצמו כמו תא בגוף, אם נוציא אותו מהגוף, הוא מת, הוא לא מרגיש מי הוא. אבל כשהוא נמצא בגוף, וכשהוא מתחבר עם כל הגוף, וכשהוא נותן לגוף כל מה שצריך, אז הוא מקבל חזרה מהגוף את כל המידע וכל החיים וכל ההרגשה שבגוף. ובצורה כזאת הוא יכול להגיד מי "אני".

"אני" זה האדם שקשור לגוף, למערכת הגדולה, לעולם הרוחני, לנצח. מה שאין כן, לבד אין אפילו "אני", לבד זו נקודת החושך.

וכך אנחנו מגלים את הנשמה שלנו. כשאני מגלה את הנשמה, תחילה אני מגלה אותה כנקודה שחורה, ואחר כך כשאני מפתח אותה בקשר עם הנשמות האחרות, ב"ואהבת לרעך כמוך", אז אני מוצא את הקשר הזה בין כל הנשמות, שזה כלי אחד, נשמה כללית אחת. ושם אני מרגיש את החיים הנצחיים ומרגיש את ה"אני" שנמצא בזה.

אורן לוי: למה אמרת "נקודה שחורה"? למה אני מגלה את הנשמה כנקודה שחורה? למה דווקא שחורה?

הרב לייטמן: שחורה, כי אני רוצה לבלוע, לקבל משהו מהעולם, אבל יותר מהרגע שבו אני חי כרגע, אני לא יכול להרגיש. אני לא מרגיש באמת חיים נצחיים, אני לא יכול לצאת מעבר למוגבלות הזאת, מהסבל הזה, מהדאגות האלו. לכן החיים האלו שלנו נקראים "נקודה שחורה", נקודת החושך.

אורן לוי: במציאות יש גם לבן?

הרב לייטמן: לבן, אם אני יוצא מעצמי. כשאני יוצא ומתחיל להתחבר לכל המערכת הרוחנית, לנשמות האחרות, להיות איתן יחד, אז אני מרגיש את כל החיים, כל החיוּת, כל האור הלבן שממלא את כל הקשר בינינו. וכשאני נמצא בזה, חש את זה, חי את זה, אז אני מגלה את העולם הרוחני, את החיים הנצחיים שלי. עכשיו כל אחד יכול לגלות זאת, רק להתרומם מעל האני הקטן, השחור הזה.

אורן לוי: יש בעולם שלך עוד צבעים חוץ משחור ולבן?

הרב לייטמן: אחר כך בהשגת המציאות הרוחנית, בקשר שלי עם כל הנשמות, עם האלוהות שנמצאת בזה, כשאני יוצא ומרגיש את העולם הזה ועולמות רוחניים כמכלול אחד, אז אני מתחיל להרגיש שם לבן, שחור, אדום וירוק.

אורן לוי: אדום וירוק?

הרב לייטמן: כן, וכל הגוונים האלו יחד נותנים לי צבע לעולם. זה לא רק לבן ושחור, יש הרבה מאוד מעברים ביניהם, הרבה מאוד רגש ושכל והרמוניה והתפעלות. וזה ממלא את הנשמה.

אורן לוי: זה נשמע מעניין.

הרב לייטמן: הכל מעל הנקודה השחורה.

אורן לוי: טוב. בואו נעשה דקה הפסקה ומיד נמשיך עם דברים אחרים, ואני מבטיח לכם שפעם נדבר עם הרב לייטמן בהרחבה רק על זה, כי אותי באופן אישי זה מאוד סיקרן.

אז בואו נצא לדקה קטנה של הפסקה.

(... הפסקת פרסומת)

השאלה הבאה היא שאלה טלפונית, בואו נשמע אותה בבקשה.

שאלה: שלום רב, אני רוצה להפנות שאלה לרב לייטמן. אני מקשיבה לרב לייטמן, מאוד נהנית וגם מכירה באמת שבדברים. ויחד עם זה, כל פעם שהרב לייטמן אומר שחוכמת הקבלה היא היחידה שמביאה אותנו אל ההתפתחות הרוחנית שלנו, קשה לי לקבל זאת. והייתי רוצה לשאול, מאחר ובכל העולם כרגע יש תנועה מאוד רחבה של הבנת האגו והבנת הבעייתיות שהאגו יוצר, מדוע רק חוכמת הקבלה מתקבלת כיחידה שיכולה לתת תשובה? כי התנועה היא עולמית. וגם קשה לי להבין, אם הבורא יצר את ברואיו, מדוע הוא הצפין בצורה כל כך מוצפנת את ההבנה כיצד להגיע אליו חזרה.

הרב לייטמן: הייתי ממליץ לך לקחת את ספר "עץ חיים" של האר"י, או "פתיחה לחוכמת הקבלה", או "תלמוד עשר הספירות" של בעל הסולם. ושם אנחנו לומדים, שמתחילת הבריאה היה אור עליון, שבתוך האור העליון הזה נברא הרצון לקבל, והאור העליון והרצון לקבל, רק שניהם היו קיימים בתוך כל המציאות, ואז שניהם מתחילים להתפתח. אנחנו לומדים איך ההתפתחות הזאת משתלשלת ובאה עד העולם הזה דרך כל העולמות, ואיך מתוך זה יש בעולם שלנו מציאות של האדם, גוף, נשמה, ואיך האדם הזה מתחיל להתפתח בחזרה מהעולם הזה לעולם העליון, ששם היתה תחילת הבריאה. זאת אומרת, מלמעלה למטה זו השתלשלות העולמות והנשמות, ומלמטה למעלה זו התעלות הנשמה של כל אחד ואחד חזרה לשורשה.

ואז תראי שהמדע הזה הוא מאוד מדויק, ושהכול לפי החוקים המוחלטים. כי כל החוקים האלו וכל הגישה הזאת, היא לא בגלל שבא לנו או לא בא לנו, וכל אחד כותב, כמו שהיום כל אדם יכול לקום מהחלום לכתוב ספרים. אלא הדברים האלה באים מתוך המחקר של המקובלים, כמו שהאר"י הקדוש כותב בספר "עץ חיים" שלו, וכמו שכתוב ב"זוהר", זה סך הכל מחקר על העולם הרוחני, ולכן מזה יש לנו השיטה הזאת איך אנחנו עולים חזרה.

כמו שהנשמות ירדו מעולם אינסוף דרך חמישה עולמות לעולם שלנו, וכאן בעולם שלנו נבראה המציאות שלנו איתנו, כך באותן הדרכים, באותם החוקים, אנחנו צריכים לטפס חזרה מהעולם שלנו לעולם האינסוף. ולכן אין לנו מה לבחור בשיטה אחת או שיטה אחרת, אלא החוקים האלו כבר נבנו לפנינו, וחוכמת הקבלה רק מספרת לנו על כך.

ולכן לא מדובר על מה עדיף יותר, או על עוד כמה שיטות שאפשר לצרף. אם פותחים לך את הטבע כמו בפיסיקה ואומרים שזה החוק, אז אין מה לעשות. אם אני לוקח כוס, ונותן לה ליפול, אז אני יודע בדיוק באיזה כוח היא נופלת, מה קורה איתה, באיזו מהירות וכן הלאה.

יש חוקים ונוסחאות, וכך גם בחוכמת הקבלה. אם פותחים את החוכמה הזאת רואים נוסחאות. האור והכלי, המסך ביניהם, אורות פנימיים, חיצוניים, סוגי אורות, סוגי כלים. אלה כוחות, "רוחניות" היא כוח שמתחלק להמון כוחות פרטיים, ועליהם אנחנו לומדים, איך לנצל את הכוחות האלה כדי להעלות את הנשמות שלנו לשורשם, שזאת המטרה.

ולכן אני לא רואה כאן מקום לויכוח. אלא המדע שמתגלה, אומר לנו שאנחנו צריכים לעשות כך. אפשר להגיד גם שלעומת כל השיטות האחרות, חוכמת הקבלה משתמשת באגו האדם כדי לנצל אותו, כדי לעלות יחד איתו. שום דבר לא נעלם. לא חותכים מהעולם הזה חתיכה ואומרים, שלא צריכים אותה, שהיא מיותרת, אלא ההפך, משתמשים בכל. האדם צריך להגיד "בשבילי נברא העולם". כל מה שיש בעולם, הדברים הכי מגונים והכי טובים, לא חשוב, כולם משתתפים בהתעלות הנשמה.

לכן חוכמת הקבלה היא השיטה היחידה שלא אומרת שאדם צריך במשהו לעצור את עצמו, להיכנס לצומות ולכל מיני הגבלות ולחשוב רק על דבר אחד, לעשות מדיטציות ולשבת בפוזות לוטוס ולא לעשות שום דבר חוץ מזה, או להתרחק מחיי משפחה נורמאליים כמו בדתות אחרות. היא אומרת ההיפך, שכל הטבע לפניך, תשתמש בו בצורה יפה, הרמונית, כדי להגיע להרמוניה הרוחנית העליונה, כדי שהכל ייפתח לך, שתוכל לקבל את כל ההתגלות האלוהית בצורה המלאה.

וזה לא קיים בכל השיטות האחרות. בכל זאת חקרתי אותן מעט, כי זה המקצוע שלי ולכן אני אומר כך. אבל גם בלי להשוות את חוכמת הקבלה לכל יתר השיטות, רק לפי הבירור מאיפה החוכמה הזאת נובעת, כבר מובן שהיא לא סתם פרי דמיון של מישהו שהמציא איזו שיטה, אלא היא באה לנו מלמעלה, מהמחקר של מקובלים בטבע, ולכן אין עליה ערעור.

אם זה בטבע, אז אין מה לעשות. אי אפשר להגיד משהו על מהירות האור, על המסה או המרחק, כי יש על זה נוסחאות, ואי אפשר להגיד משהו על הנוסחאות האלה. אם זה בטבע, זה בטבע. "הטבע" בגימטרייה שווה "אלהים". לכן אנחנו לומדים את טבע ה', ואיך לקיים את הטבע הזה בנו, כך שנהיה שווים לטבע, כרוכים יחד איתו, ואז על ידי זה נגיע למצב הטוב ביותר.

אורן לוי: השאלה הבאה לוקחת אותנו לניחוח אחר. דניאל בן תשע כותב לך דרך www.kab.tv.

שאלה: למה ה' לא ברא אותנו עם כוחות קסם, ואיך אני מגלה שאני מתקדם לבורא?

הרב לייטמן: ה' באמת ברא אותנו ביכולת להשתמש בכוחות הקסם, בכוח שלו. אם אדם רוצה להגיע לדרגת ה', שזו בעצם המטרה שלנו, אז הוא יכול לדרוש את כוחות האלו שיבואו בו, יתלבשו בו והוא יהיה כה'. כמו שכתוב "והייתם כה' יודעי טוב ורע".

שאלה: ואיך אני מגלה שאני מתקדם לבורא?

הרב לייטמן: אז תראה עד כמה שהכוחות האלה יתלבשו בך, עד כמה שפתאום תתחיל להרגיש את העולם שקוף יותר. איך שאתה עובר דרך כל מה שיש כאן, אתה רואה כוחות שנמצאים אחרי כל העולם, אתה רואה איך שהוא מנוהל, אתה רואה את הקשר בין הדברים, מתגלים לך דברים נוספים שנקראים "עולמות רוחניים", אתה מתחיל להכיר את הכוח הכללי שמקיף את העולם, שזה נקרא "ה'". תגלה הכל.

אורן לוי: השאלה הבאה יכול להיות שהיא האחרונה אבל לא בטוח, אולי נספיק עוד אחת. יובל ממכסיקו כותב לך דרך www.kab.tv.

שאלה: האם באופן תיאורטי יכולים להמציא כדור שישפיע על הכימיקלים שיש לנו במוח, כך שנראה את מה שנסתר מאיתנו באותה צורה שהמקובלים רואים אותו? או אני אשאל בצורה אחרת. האם כשבן אדם מתחיל להרגיש את העולם הרוחני, זה בעקבות איזה שינוי כימיקלי במוח?

הרב לייטמן: אני מבין מה שהוא רוצה להגיד, אלא הייתי אומר שלא. שהכימיקלים שאנחנו בודקים במוח שלנו, זו ההופעה החיצונית של הכוחות הרוחניים שבנו.

אורן לוי: לאט לאט.

הרב לייטמן: אני לא חושב שיספיק לנו הזמן.

אורן לוי: לא, יש לנו שתי דקות.

הרב לייטמן: גם עכשיו אנחנו נמצאים בעולם הרוחני, רק שאנחנו לא מסוגלים להרגיש זאת, ובמקום להרגיש רוחניות אנחנו מרגישים איזו העתקה ממנה, שאנחנו קוראים לה "גשמיות". ואם אנחנו רוצים גם בגשמיות הזאת להרגיש רוחניות, אין לנו ברירה, אנחנו חייבים להתעלות מעל ההרגשה הגשמית הזאת ולחזור לרוחניות, ואז נראה שגם הגשמיות הזאת לא קיימת.

הגשמיות הזאת היא הרגשה בתוך החושים שלי, תופעות רוחניות. העולם הזה קיים בתוכי, הוא קיים בהרגשה שלי, מחוץ לי אין עולם, מחוץ לי יש אור עליון שפועל על הרצונות שלי, על החושים שלי בלבד.

אורן לוי: אבל אני לא מרגיש כך.

הרב לייטמן: נכון, אתה לא מרגיש כך, כי זו המציאות שלך. אבל אם היית רואה את עצמך מהצד, היית רואה שיש משהו שנקרא "נשמה", "רצונות", בסך הכל מכלול של רצונות, שבתוכם הם מרגישים את התופעה הזאת, והרצונות האלה קוראים לתופעה הזאת העולם שלי, "העולם הזה".

אורן לוי: ואיך אפשר להגיע למה שאתה מתאר?

הרב לייטמן: להתעלות ברצונות.

אורן לוי: לאן?

הרב לייטמן: להתעלות בהשפעה במקום קבלה. אם אנחנו רוצים לספוג את הכל, אנחנו מרגישים רק את העולם הזה, מציאות שמתרחשת בתוך הרצונות. אם אנחנו רוצים להרגיש יותר מזה, אנחנו צריכים להתעלות מעל הקליטה הזאת לעצמי, לקליטה לטובת הזולת, ואז אנחנו יוצאים מתוך עצמנו ומתחילים להרגיש את מה שמחוץ לנו, שזה נקרא "עולם רוחני". וגם זו תופעה רוחנית. גם כעת תופעה רוחנית, וגם אחר כך, ההבדל הוא רק בקליטה, אם לעצמי או החוצה, לכולם.

אורן לוי: תודה רבה הרב לייטמן. נגמר הזמן לחלק הראשון של התוכנית. תהיו איתנו בשבוע הבא, ועד אז כל טוב ולהתראות.

(... הפסקת פרסומת)

(סיום החלק ששודר בטלוויזיה)

(התחלת החלק שהועבר באינטרנט)

אורן לוי: השאלה הבאה היא שאלתה של אסתר ברנשטיין מאוסטרליה, היא כותבת לך דרך הבלוג שלך.

שאלה: ראשית, רצינו אני ובעלי להודות לך על שאפשרת לנו את הלמידה דרך האינטרנט מאוסטרליה במהלך ארבע השנים האחרונות. שאלתי היא, כיצד אנחנו יכולים לאהוב את עצמנו ואת הבורא, כרגע, כאשר התכונות שלנו הפוכות? האם תוכל להגדיר "אהבה לעצמי" ולפי זה את "אהבת הזולת" ואת "אהבת הבורא"? האם הן דומות או שונות. כרגע אני זה האגו, אז איך תוכל להתקיים אהבה לעצמי? ואם אני לא אוהבת את עצמי, איך אוכל לאהוב את הזולת כמו את עצמי, ואיך אוכל להבין איך לאהוב את הבורא?

הרב לייטמן: אפשר לענות על השאלה אולי בצורה פשוטה, אבל זו לא תהיה תשובה אמיתית. האמת היא שאנחנו לא מבינים מהי אהבה, כי האהבה אצלנו היא אהבה אגואיסטית, שאני מרגיש את הרצונות שלי ורוצה למלא אותם בלבד. וזה נקרא שאני אוהב מישהו, אני אוהב את ספקי התענוגים, המילויים שלי. אם אני אוהב דגים, אני מתמלא, אני נהנה מאכילת דגים, זה נקרא שאני "אוהב דגים". אם אני אוהב את הילדים שלי, מה זה נקרא "אוהב ילדים", יש לי חסרונות שאני יכול למלא אותם רק על ידי כך שאני מרגיש את הילדים שלי ונמצא איתם בחיבור.

זאת אומרת, להיות בחיבור עם התענוג זה נקרא שאני אוהב את התענוג, את מקור התענוג. זו האהבה אצלנו. אנחנו לא מבינים מהי "אהבת הזולת", כי זולת זה שאני צריך לצאת מעצמי, מכל החשבון הפרטי שלי ולהתחיל לאהוב את הזולת, באשר הוא שם. יש לו כאלו וכאלו רצונות ואני לא מרגיש את הרצונות שלי בזה, אני מרגיש רק את הרצונות שלו ורוצה למלא אותם, כמו שכל רצון ורצון רוצה להיות מלא.

זאת אומרת, יש כאן כמה פעולות. אני צריך קודם כל להכיר שלהרגיש ולאהוב את עצמי זה רע, לא כדאי לי לעשות זאת. מתוך הכרת הרע הזה אני עושה על עצמי צמצום, לא רוצה להתחשב בכל הדברים האלה. שהגוף הזה יסבול, אני לא רוצה להיות שייך לו, אני רוצה להיות שייך רק לרצון של הזולת.

במאמרו "מתן תורה", מסביר בעל הסולם את הכלל "ואהבת לרעך כמוך", הוא מסביר מה זה נקרא הנתינה הזאת, לאיזו דרגה אנחנו צריכים להגיע.

אורן לוי: מה זה באמת "כמוך", "ואהבת לרעך כמוך"?

הרב לייטמן: כמו שאתה אוהב את עצמך עכשיו, בצורה אגואיסטית.

אורן לוי: איך אני אוהב את עצמי עכשיו, אתה יכול להגדיר את זה?

הרב לייטמן: אתה עוד תבין.

אורן לוי: זה חלק מהשאלה שלה, איך אני אוהב את עצמי עכשיו?

הרב לייטמן: אף אחד לא יודע איך. כשתתחיל על ידי לימוד הקבלה למשוך את המאור המחזיר למוטב, שנקרא "אור מקיף" ולהרגיש את הזולת, אז כנגד זה תתחיל להרגיש את עצמך. לפני זה גם לא תכיר את הרע שבך, לא תכיר את האהבה העצמית. כי אפשר להשיג רק זה כנגד זה. אני משיג עד כמה שאני שונא את הזולת ועד כמה שאני אוהב את עצמי, מתי? כשאני רוצה לאהוב את הזולת, אז אני מתחיל להרגיש עד כמה אני שונא את האגו שלי.

אורן לוי: בעצם אתה אומר פה דבר מהפכני, שכרגע אני אפילו לא יודע עד כמה אני אוהב את עצמי או מה זה בכלל הדבר הזה אהבה עצמית?

הרב לייטמן: ודאי. כל אדם ברחוב, שתגיד לו, שהוא אגואיסט, שאוהב את עצמו, יגיד שהוא לא חושב על עצמו אלא חושב על הזולת, יש לו ילדים, חברים, משפחה, עולם, הוא חושב על כולם, רוצה שלכולם יהיה טוב. כולם אומרים שהם אוהבים, והם לא משקרים.

אורן לוי: כך הם מרגישים.

הרב לייטמן: הם מרגישים כך.

ואנחנו אומרים שכולם אגואיסטים, כולם בחטא, כולם גנבים, כל אחד רוצה לסחוב לעצמו בלבד. לך תגיד כך לכל אחד ואחד, אף אחד לא יסכים. כי הם לא מכירים את הרע, זה נקרא "הכרת הרע". מתי אנחנו מכירים את הרע? כשאנחנו משתדלים על ידי הלימוד, זה נקרא "המאור שבה מחזירו למוטב". כשעל ידי הלימוד אני לומד על הצורות המתקדמות, על הרצונות היותר טובים, היותר רוחניים, אני לומד עליהם מה זה נקרא "לאהוב", מה זה נקרא באמת להשפיע. אני לומד את החוקים הרוחניים, איך שזה בעולם הרוחני. ואז מתוך זה, מתוך אותן תכונות רוחניות, אני מתחיל למשוך עליי אור מקיף, אור מיוחד, כוח מיוחד.

אורן לוי: מה אתה מרגיש אז? מה זה לגלות שאני אוהב את עצמי, איזו הרגשה זאת?

הרב לייטמן: אז אני מתחיל להרגיש איך אני לעומת האור הזה. אני לא מרגיש את האור עצמו, אלא אני מתחיל להכיר את התכונות שבי, עד כמה שהן הפוכות מהרוחניות. לא שהן הפוכות מדברים טובים או רעים, לא תכונות מגונות שאנחנו חושבים בעולם הזה.

אורן לוי: אלא מה?

הרב לייטמן: אני מתחיל להשוות את הטבע שלי עם הרוחניות, ואז מתוך זה אני כבר רואה מי אני לעומת ה', לעומת האור.

אורן לוי: ומי אני?

הרב לייטמן: אז אני מכיר מה זה נקרא ה"אגו" שלי.

אורן לוי: וֵמה הוא?

הרב לייטמן: שהוא רק אהבת עצמי, רק אהבה עצמית, בכל. כמו שאומר יחזקאל הנביא ב"איכה", "נשים רחמניות בשלו ילדיהן", ועוד כאלו דברים. עד כמה שהאהבה העצמית של האדם היא מעל הכל. ואת זה אני מכיר רק בזמן שאני לומד, ולומד על הדברים המתפתחים, הרוחניים, ומשם מוקרן עליי האור שנקרא ה"מחזיר למוטב", ו"באורך נראה אור" מה שנקרא, כי רק כלפי האור הזה אני יכול להכיר את הרע שבי.

אורן לוי: אז מה עושים עם תחושות זוועתיות כאלה? זה נשמע זוועה.

הרב לייטמן: לא, התחושות הזוועתיות האלו באות יחד עם התרופה. יחד עם זה, הכרת הרע הזו עוזרת לי להתנתק מהרע שלי. אז אני מתחיל להתרומם מעל האגו שלי, ומתחיל להרגיש איזו אַנחה, "יש משהו אחר מהרע הזה, אני יכול לצאת ולחיות בזולת", זה נקרא "ואהבת לרעך כמוך". כמו שהתגלה לי כמה אני אוהב את עצמי, "ואהבת לרעך כמוך", זו פעולה, זה לא סתם סלוגן יפה, אתה יוצא לאחרים ונמצא בהם.

וכשאתה נמצא בהם ומתחיל להרגיש לא את עצמך אלא אותם, אז בהם אתה מרגיש את האור העליון, החיים הרוחניים, החיים הנצחיים. אלה באמת החיים שלך, באחרים. ובך הרגשת רק את הרע ואת הנקודה השחורה הזאת ותו לא. וזה המעבר שכולנו חייבים לעשות. ולכן כל הצרות וכל הבעיות, וכל מה שמתגלה עכשיו בעולם, אלה לחצים, כדי שנכיר את הרע ונתחיל לצאת ממנו. אבל אנחנו רואים שבלי חוכמת הקבלה, שבעזרתה האדם מושך את המאור המחזיר למוטב, וכלפיו מגלה את הרע שלו, האנושות לא תוכל לצאת מזה. לכן הכל תלוי בהפצת חוכמת הקבלה.

אורן לוי: נעבור לשאלה הבאה?

הרב לייטמן: בבקשה, מה לעשות. העולם רק שאלות.

אורן לוי: היא גם קצת תשלים את מה שדיברנו עכשיו. שואל שי מבאר שבע.

שאלה: מה היחס הנכון לאגו? בדרך כלל תופסים את האגו כמחולל הרצון לקבל. נאמר שאדם הנכנס לקבוצת מקובלים, צריך להביט על חברו כאילו הוא גדול ממנו ולהילחם באגו שמתפרץ. בהרצאה אחרת דיברת על האגו ככוח מוביל, שהכרחי גם ברוחניות וגם אצל אנשים גדולים. שֵאלתי היא, האם אין פה סתירה? כיצד אם כן אדם המחפש דרך לתיקון צריך להתייחס אל האגו?

הרב לייטמן: ספר ה"זוהר" מתאר בצורה יפה איך חכמים הולכים ממדרגה למדרגה בעולם הרוחני. מהעולם הזה עד המקום שאליו אנחנו צריכים להגיע, יש מאה עשרים וחמש מדרגות, וממדרגה למדרגה אנחנו עולים על ידי כוח מיוחד שנקרא "המחמר". המחמר מוביל את החומר שלנו, ה"חמור" שלנו, מעלֶה אותו מֵדרגה לדרגה.

אז מתיישבים על החומר כמו על החמור, מתיישבים עליו עם הראש שלנו, עם הכוחות שלנו מלמעלה, מנהלים אותו, ודווקא איתו יחד, בעזרתו, עולים. אבל בצורה שאנחנו מנהלים אותו, האדם שיושב על החמור מנהל את החמור. בינתיים בכל העולם שלנו, החמור מנהל אותנו, אנחנו עושים הכל לטובת הגוף הזה בלבד, שהוא "החמור".

ובאמת חבל, כי את כל החיים שלנו אנחנו מקדישים רק לו, כשבסופו של דבר הוא מת, אז בשביל מה כל החיים. אלא אם אדם עושה הפוך, מעלֶה את עצמו למעלה מהחמור הזה, למעלה מהגוף הזה, אז על ידו הוא מגלה שיש שיטה לא לדאוג בכלל לחמור, אלא להעמיד את החמור למען השגת חיים עליונה יותר מאשר להרגיש את החיים הטובים בתוך החמור.

וזו צריכה להיות בעצם המטרה שלנו.

אורן לוי: החמור הזה הוא האגו?

הרב לייטמן: החמור הזה הוא כל הרצונות הנוכחיים שלנו. אנחנו יכולים להגיד עליהם שהם אגואיסטיים או לא, ופחות או יותר, ודאי שהכל כדי למלא את עצמנו. כולם אגואיסטיים.

אורן לוי: בוא נעבור לשאלה טלפונית. אפשר לשמוע אותה בבקשה, את השאלה הבאה?

שאלה: שלום, מדברת מיכל מרמת גן. האם מספר השנים שאדם חי, למשל שמונים ושבע שנים, האם הוא נתון קבוע וחתום מראש, או נתון משתנה לפי הנסיבות ומעשיו של האדם. והאם כל מה שאדם עובר בימי חייו על כל צעד ושעל, כבר חתום מראש? לדוגמא, אם אדם חלה במחלה כלשהי, האם הוא היה חייב לעבור זאת?

הרב לייטמן: כן.

אורן לוי: "כן" גיל הפטירה או "כן" המחלה?

הרב לייטמן: אתה רוצה שאפתח את זה יותר?

כל מה שאדם צריך לעבור נמצא, ודאי שלא לפניו, אבל הכל כבר חתום חוץ מדבר אחד: האם במשך החיים האלו הוא יגיע למטרה שלו, למטרת החיים, או לא. כתוב שהבורא מסתכל על טיפת הזרע, ואומר: "זה יהיה חכם, זה יהיה טיפש".

אורן לוי: חכם, זריז, עצלן.

הרב לייטמן: כן.

אורן לוי: רק לא צדיק או רשע.

הרב לייטמן: כן.

אורן לוי: מה זה אומר, תסביר לנו.

הרב לייטמן: זאת אומרת, שזה תלוי באדם. או שהוא יישאר בטבע שלו ויחיה כמו בהמה, ויחיה כך וכך שנים, וכך וכך יעשה את החיים שלו. או שיגיע בשימוש בחיים שלו בצורה נכונה למקום שצריך להגיע, לחיים הנצחיים הרוחניים. ודוגמא לכך היא כשנולדים תאומים.

אורן לוי: כן, ומפרידים אותם.

הרב לייטמן: ואתה רואה שהם חיים אותם חיים, הם מתחתנים, ילדים, בית, הכל. כמו שנולדו, כך הם ממשיכים, אפילו שלא מכירים זה את זה. זאת אומרת, הכל בתוכֵנו כבר הוכן.

אורן לוי: חתום מראש.

רב: כן.

אורן לוי: אפשר פה להקשות קצת קושיות, או שזה מורכב מצד של תפיסת המציאות, וכל מיני דברים שאולי נסתבך איתם?

הרב לייטמן: תנסה.

אורן לוי: בוא ננסה קצת. אני רוצה להתייחס לפרטים שהיא שאלה.

הרב לייטמן: אבל צריכים להבין שאני מאוד מוגבל בהסבר שלי.

אורן לוי: בגלל זה אני שואל.

הרב לייטמן: כי זה קצת לפתוח, ואז יהיה בלבול. ובמקום שאלה אחת יתעוררו עוד אלף שאלות, ואז לא הרווחתי כלום בהסבר.

אורן לוי: אז לנסות או לא, להקשות על הקושיות?

הרב לייטמן: תנסה.

אורן לוי: היא ציינה שני פרטים שהם כאילו עובדות שקיימות בחיי האדם: גיל של החיים, חי עד שמונים ושבע או כל גיל אחר, ואיזו מחלה מסוימת.

הרב לייטמן: כן.

אורן לוי: אתה אומר שהכל חתום מראש, חוץ מאשר אם אגיע למטרה הרוחנית, אתפתח מבחינה רוחנית, כן או לא.

הרב לייטמן: כן. וכאן אתה רוצה לשאול, "אם אני מגיע למטרה רוחנית, זה ישנה לי את החיים הגשמיים, או לא"?

אורן לוי: כן.

הרב לייטמן: רק זה ישנה לי את החיים!

אורן לוי: אז זה יכול להשפיע.

הרב לייטמן: בלבד. אבל היא שאלה על דברים גשמיים.

אורן לוי: נכון.

הרב לייטמן: בדברים הגשמיים אנחנו כמו בהמות, אין כאן שום דבר. כמו שכתוב "כולם כבהמות נדמו", הגורל של כל אחד חתום. בתנאי שאתה לא משנה את הגורל הזה על ידי כך שאתה מתעסק בהתעלות הרוחנית. ואז כשאתה קשור עם יתר הנשמות, כשאתה ממשיך את המאור לעולם הזה, אז יש לך כבר תפקיד אחר. בזה אתה משנה את עצמך, בזה אתה מוסיף לנשמה שלך כוחות נוספים, מה שאנשים רגילים בעולם הזה לא עושים.

אורן לוי: ואז התסריט של החיים שלי גם בצורת העובדות הגשמיות משתנה?

הרב לייטמן: ודאי, ודאי.

אורן לוי: האם אני נפטר בגיל יותר מבוגר, אני לא אחלה בסרטן חלילה? נגיד שהיה כתוב לי שאני צריך לקבל סרטן בגיל שלושים.

הרב לייטמן: ודאי. אתה משנה את החיים שלך. גם לפי החוקיות, שאתה קשור לכל הנשמות האחרות, ואתה צריך עם כל הנשמות האלה להגיע לאיזו מטרה. אתה נמצא בכל הנשמות האלה, בנשמה הכללית הזאת, ב"אדם הראשון" מה שנקרא, בראש שלו, או ברגל, או ביד, או בשוק, לא חשוב איפה. זה התפקיד שלך, עד כמה שאתה מקיים את התפקיד, עד כמה האחרים תלויים בך, ואתה תלוי בהם, וכן הלאה.

זה גם גורל מסוים, אבל את הגורל הזה אתה בעצם מממש, ואתה משנה. כמו שכתוב "ישראל", מי שהולך "ישר–אל", בדרך הזאת, בהתעלות הרוחנית, הוא "למעלה מכוכבים ומזלות".

אורן לוי: תגיד לי בבקשה. אני יודע שבהתפתחות הרוחנית יש מאה עשרים וחמש מדרגות. אני יכול להיות מתחת לדרגה אחת, בגשמיות לגמרי, ואז אני חי את הסרט הזה שענית עליו "כן, חתום מראש". נאמר שאני מתחיל להתפתח ברוחניות ועולה למדרגה מספר אחת. האם גם התרחיש עכשיו של מדרגה מספר אחת חתום מראש, וגם של מדרגה שמונה, וגם של מדרגה מאה עשרים וארבע?

רב: ודאי, הכל חתום מראש.

אורן לוי: זאת אומרת, יש לי הסרט הכי גרוע, שזה החיים שלנו, להיות רק בגשמיות. ואחר כך, נגיד שאתחיל להתפתח, אז גם אם אכנס למדרגה מספר אחת יש לי כבר איזה תכנון לפי כל הקשרים האלה.

הרב לייטמן: הכל כבר מוכן, ודאי.

אורן לוי: אז זה כמו בספריית וידאו.

הרב לייטמן: אבל תלוי באיזה פריים אתה נמצא. אתה יכול להיות בדבר הכי גרוע, ואתה יכול לעלות ולעלות לדברים יותר טובים.

אורן לוי: אז ככל שעולים הסרטים יותר טובים.

הרב לייטמן: נכון. אבל כל מצב ומצב כבר הוכן לך מראש, בהשתלשלות הנשמה מלמעלה למטה, אתה רק עולה ומטפס לאותן הצורות כמו שהיא היתה בירידה מלמעלה למטה, עכשיו אתה עולה מלמטה למעלה. לאותו מקום, לאותו הסרט בדיוק, אבל את הסרט הזה אתה עשית, עכשיו אתה נהנה ממנו, עכשיו אתה נמצא בו, אתה יצרת אותו. זאת אומרת, עכשיו אתה מקבל חיים רוחניים מלאים, וְודאי שהגוף שלך שנמצא בעולם הזה, והנשמה שלך שנמצאת בדרגה רוחנית, קשורים זה לזה. ואז אתה משנה גם את גורל הגוף שלך.

אני לא אומר שהכל חייב להיות טוב, כי אתה בכל זאת קשור לכל יתר הנשמות, ואז יש גם מחלות ובעיות והכל, אבל אתה משנה גם את הגורל הגשמי שלך.

אורן לוי: טוב, שנזכה.

הרב לייטמן: בכל זאת, בטוח שמרוויח.

אורן לוי: בוא אולי, בנימה סוערת זו, נעשה הפסקה קצרה ומיד נמשיך.

(... הפסקת פרסומת)

השאלה הבאה, בוא נראה. בוא נלך עם השאלה של יוסף מצפון הארץ, הוא כותב דרך האתר www.kab.tv, והוא כותב לך כך:

שאלה: שלום. אני צופה בשיעורי הלילה, ומגלה עניין. כיצד יתכן שחוכמת הקבלה ניתנת לפרשנויות שונות? קיימת מחלוקת מהותית בתפיסת הקבלה. בעוד שהתפיסה הקבלית שקדמה לאר"י האמינה שמעשה הבריאה היה אקט של שלמות אלוהית, ושהגאולה הארצית היא זו שתחזיר את המציאות לאותה שלמות אלוהית, הרי שהאר"י האמין שמעשה הבריאה תחילתו דווקא בקלקול בתוכנית האלוהית שהוא מכנה "שבירת הכלים". אז כיצד יתכן שיש שוני כל כך מהותי וניגודי לאותה חוכמה ממש?

הרב לייטמן: יש כאן טעות.

אורן לוי: מה הטעות?

הרב לייטמן: שגם לפני האר"י, כולם, מאברהם אבינו והלאה, היו באותה דעה כמו האר"י.

האר"י בעצם לא עשה שום חידוש. כולם ראו וידעו שהכל מתחיל מהקלקול. גם אברהם אבינו, שהיה אחד הכוהנים בבבל העתיקה, גילה שם את חוכמת הקבלה מתוך הקלקול. אנשים התחילו לשנוא זה את זה, באגו שלהם הם רצו לעשות מגדל עד השמיים, להגיע לאלוהות בצורה אגואיסטית. זה קלקול. אברהם התחיל לחקור מאיפה בא הקלקול הזה, לָמה הטבע, והאדם, ובכלל העולם נמצא כל הזמן בקלקול מצטבר וגובר. ומתוך זה הוא גילה את חוכמת הקבלה. הוא גילה כי האגו שלנו גדל, כדי להביא אותנו דווקא להתעלות הרוחנית, כדי לדחוף אותנו לעזוב את העולם הזה, ולרכוש עולם רוחני. לכן זה לא חדש.

התורה מתחילה במילים, "בראשית ברא ה' את השמיים ואת הארץ". כבר במילים האלו מושרש שיש קלקול, את השמיים ואת הארץ, וחושך, ואור, ומוות, והכל. מה זאת אומרת לא מקלקול? הכל התחיל מקלקול. והחיים שלנו הם לא קלקול? כל דקה ודקה הן מתוך סבל ומוות, כל פעם משהו מת, ומשהו חי. זו כבר לא שלמות, ודאי שזה קלקול.

והאר"י לא חידש דבר, הוא רק פתח את זה יותר, בגלל שהגיע סוף הגלות הרוחנית. האר"י מקובל כמשיח בן יוסף, שממנו והלאה מתחילה כבר תקופת העלייה הרוחנית, ואנחנו נמצאים עכשיו ממש בהתפתחות שלה. ולכן הוא לא כתב שום דבר חדש. הוא לקח את ה"זוהר", את תורת משה וכן הלאה, שכולם מדברים רק על התפתחות רוחנית של האדם, ורק שִכְתֶב את זה בשפת הקבלה.

כי יש לנו שפה של התורה, שפה של הלכות, של אגדות, ויש שפת הקבלה. אז אר"י כתב אותו דבר כמו ב"זוהר" ובחומש, רק כתב בשפת הקבלה. וגם אחרי האר"י אין שום חידוש. גם צמצומים, גם שבירות, גם הכל. זה שכותבים על זה כל מיני פילוסופים, כל מיני מחקרים שנראה להם כך או אחרת, זו טעות אנוש. אין לי יותר מה להגיד עליהם.

בחוכמת הקבלה, בין חכמי הקבלה שמשיגים רוחניות, ממש בין אלו שמשיגים רוחניות, אין איזו סתירה בין אחד לשני. אלא יש גובה ההשגה, אחד משיג יותר, אחד משיג פחות, כמו בכל מדע בעולם שלנו, שאני צריך לשמוע למדען גבוה יותר, אם אני מרגיש שהוא גבוה יותר, אז אני שומע בקולו, כי הוא משיג יותר ממני.

ויכול להיות שאני משיג רק קטע אחד של המציאות, והוא הרבה יותר. אז כדאי לי ללמוד ממנו, ולא יותר. אין באף מקום סתירה או מחלוקת בין מקובלים. אם כל אחד הולך עד הגובה שהוא משיג רוחניות, ורק על כך הוא מדבר, אין שום טעות באף אחד.

אורן לוי: נעבור לשאלה הבאה?

הרב לייטמן: כן.

אורן לוי: השאלה הבאה כותב לך ציון, דרך הבלוג שלך.

שאלה: מה החשיבות של ספר ה"זוהר" לזמן שלנו? מצד אחד כתוב שבזכותו נצא מהגלות, אבל מצד שני אי אפשר בכלל ללמוד אותו בלי השגה רוחנית, כי לא מבינים מה כתוב בו.

הרב לייטמן: נכון. ספר ה"זוהר" נכתב רק לבעלי השגה. הוא נכתב בשפה כזאת, שמי שלא מכיר על מה מדובר, הוא פשוט קורא אגדות, דברים מוזרים. הוא קורא על בת קול מהשמיים, על היער שהתחיל להרעיש, והחמור, על כל מיני דברים מוזרים שהם לא הסברים, אלא אגדה, סיפור ומוסר.

אנחנו צריכים להבין, שגם רבי שמעון לא כתב בעצמו, הוא הזמין את רבי אבא, התלמיד שלו. רבי שמעון דיבר ורבי אבא כתב, כי הוא ידע לכתוב בסוד, שלא גלוי לאף אחד. ספר ה"זוהר" כתוב רק לבעלי השגה. ולכן עדיף שיעמוד על המדף, הוא לא עושה כלום בשבילנו. אנחנו צריכים קודם להשיג רוחניות, ורק אחרי שמשיגים רוחניות, אנחנו יכולים להבין מה שכתוב בו.

אורן לוי: אז למה נאמר בספר ה"זוהר" עצמו, שבזכות הספר הזה "ייצאו בני ישראל מהגלות ברחמים"?

הרב לייטמן: אדם קודם כל צריך ללמוד ולהכין את עצמו לגלוֹת רוחניות. וברגע שהוא מתחיל לגלות רוחניות, ספר ה"זוהר" פותח לו את כל המדרגות. מהמדרגה הראשונה עד המאה עשרים וחמש, כל המדרגות לפניו, כל הרוחניות לפניו. אבל להיכנס לרוחניות, עם ספר ה"זוהר" זה באמת בלתי אפשרי. לשם כך אנחנו צריכים ספרים נוספים, הקודמים לספר ה"זוהר", כמו ספרי האר"י וספרי בעל הסולם.

אורן לוי: ממה אתה ממליץ לתלמיד המתחיל להתחיל היום.

הרב לייטמן: ממאמרים והקדמות של בעל הסולם.

אורן לוי: אז בעצם זה הספר "קבלה למתחיל"?

הרב לייטמן: זה הספר הזה, הוא לא פשוט, הוא לא למתחיל. אבל מי שרוצה להתחיל בקבלה ברצינות, זה הספר שלפיו הוא צריך ללכת.

אורן לוי: בוא נראה את השאלה הבאה. ניקח את שאלתו של חגי מארצות הברית, הוא כותב דרך www.kab.tv.

שאלה: האם יהודים לפי הקבלה חייבים לחיות בארץ ישראל, להגיע לרוחניות, ולהיות אור לגויים?

הרב לייטמן: נכון. יהודי הוא מי שנמשך לייחוד עם הבורא, לכן הוא נקרא "יהודי". מי שנמשך לייחוד עם הבורא מרגיש שכאן המקום שהוא יכול לממש את זה. ואז רוצים או לא רוצים, אין דבר כזה, הוא נמשך לזה.

אתה מכיר את המשפחה שלי, כל הקרובים שלי נמצאים בקנדה. אבא ואמא, האחיות, האחים, כולם, וכבר עשרות שנים. אני נמצא כאן, כי אני לא יכול לחיות באף מקום בעולם, אני לא מסוגל להיות שם, חוץ מכמה ימים שאני נוסע לאיזה מפגש עם התלמידים. כי כאן המקום שבו אני מרגיש את הרוחניות, שם אני נמצא בחלל, כמו מחוץ לכדור הארץ.

ובעל הסולם כותב על כך, שמי שיש לו נטייה לרוחניות, מרגיש שיש לו נטייה לארץ ישראל. כי בכל זאת יש קשר בין הרוחניות והגשמיות, ואני לא יכול להרגיש במקום אחר כמו שאני מרגיש כאן. ואנחנו רואים עד כמה כל המקובלים השתוקקו להגיע לארץ ישראל, אפילו בזמנים שהיה כל כך מסוכן וממש בלתי אפשרי.

לכן בסופו של דבר, אני בטוח שכל היהודים יהיו בארץ ישראל, וכולם ילמדו את חוכמת הקבלה, ומכאן יבוא אור לכל העולם, "אור לגויים", שזו המשימה שלנו כלפי העולם, החובה שלנו כלפי כל העולם. וכל העולם יידע עברית, ובעברית ילמד את חוכמת הקבלה, והאור ימלא גם את העולם הזה.

אורן לוי: את השאלה הבאה שואל יוני.

שאלה: האם יש דבר כזה שנקרא אינטואיציה ברוחניות, כמו עין שלישית שמכוונת אותנו בעולם הגשמי או בעולם הרוחני, עוזרת לנו לבצע בחירות, להחליט החלטות? כמו למשל, אם אני לא בטוח מה הכי נכון עבורי, איך אני בוחר כתלמיד שרוצה להתפתח רוחנית, וכבן אדם שחי בעולם הגשמי.

הרב לייטמן: לא.

אורן לוי: אין דבר כזה.

הרב לייטמן: אין דבר כזה ברוחניות, ברוחניות כמו במדע הכל לפי חוקים, וגם אני התעסקתי בעבר במדע, בביו-קיברנטיקה. במדע אפשר להעלות השערה, ולבדוק האם המחשבה נכונה או לא, אבל אז יוצאים לגמרי מהמדע, ומתעסקים בניסוי מסוים, האם זה יכול להיות או לא יכול להיות, אבל גם בזה יש חוקים.

אבל בחוכמת הקבלה זה בכלל בלתי אפשרי, כי פועלים כאן רק כוחות הנפש שמגלים, וכל דבר ודבר צריך להיות ברור. כמו שכתוב: "אין לו לדיין אלא מה שעיניו רואות". זאת אומרת, אני צריך ממש להרגיש את הדברים שאני עובד עם הנשמה שלי, ולפי זה ללכת קדימה. וחוכמת הקבלה מעמידה את האדם בצורה ממש מדויקת, קפדנית, ללא שום פשרות וללא שום דמיונות.

אורן לוי: עוד שאלה אחרונה, נשארה לנו דקה. ליאור כותב לך דרך הבלוג.

שאלה: אמרת שאי אפשר להתעלות מעל האגו בכוחות עצמך, כי האגו הוא אתה. כיצד אם כן אפשר להתעלות מעל האגו כדי להגיע להשפעה?

הרב לייטמן: על ידי האור המחזיר למוטב. אנחנו מקבלים מלמעלה כוח מהלימוד. אני לומד על דברים יותר נעלים ממני, אני רוצה להגיע אליהם, אני רוצה להידמות אליהם. אבל לפי הספרים האמיתיים. כשאני לומד נניח מהספר "קבלה למתחיל", אז בזה אני מושך על עצמי, כמו שהוא כותב, את המאור המחזיר למוטב.

אורן לוי: אנחנו כבר לא נספיק לקרוא, יש לנו עשרים שניות.

הרב לייטמן: אז לפחות באיזה דף?

אורן לוי: בעמוד 198.²

הרב לייטמן: תקראו. האדם הלומד את חוכמת הקבלה האמיתית, מושך עליו מאור המחזיר למוטב, והאור הזה מעלה אותו.

אורן לוי: תודה הרב לייטמן, אני מצטער שהזמן נגמר.

הרב לייטמן: נצליח כולנו.

אורן לוי: תודה שהייתם איתנו. עד הפעם הבאה שיהיה לכם כל טוב, הרבה אור, ולהתראות.

(סוף התוכנית)

אבות דרבי נתן, נוסחה א פרק כג↩
"הקדמה לתלמוד עשר הספירות", אות קנ"ה, ספר "קבלה למתחיל" עמ' 198.↩

קבלה מדיה

קבלה מדיה

איזור אישיכדאי להיכנס כדי להוסיף לייק לסרטונים, לשמור תכנים ולהירשם למינויים.

סיפורי התנ''ך

סיפורי התנ''ך

סיפורי התנ''ך

קבלה מדיה© כל הזכויות שמורות 2003-2026 בני ברוך - קבלה לעם

איזור אישי
כדאי להיכנס כדי להוסיף לייק לסרטונים, לשמור תכנים ולהירשם למינויים.

קבלה מדיה
© כל הזכויות שמורות 2003-2026 בני ברוך - קבלה לעם