פרשת השבוע - ויקרא

בהשתתפות: גלעד שדמון, אורי שבתאי

שיחה עם הרב ד"ר מיכאל לייטמן 20.03.12 – אחרי עריכה

גלעד: אנחנו בתכניתנו "פרשת השבוע". הפעם פרשת "ויקרא", פרשה שמרובה בהרבה מאוד פרטים בעיקר סביב הנושא של קורבנות. ניגש לתקציר הפרשה.

פרשת "ויקרא" עוסקת בדיני הקורבנות ובכוהנים המשרתים את המשכן. חלק מהקורבנות הם חובה, חלק הם רשות. חלק מהקורבנות נשרפים עד הסוף על המזבח, ומחלק מהקורבנות נשאר דבר לכוהנים ולמקריב הקורבן.

דיני הקורבנות מדברים על קורבן עולָה, שבו האדם מביא לפי רצונו מן הבקר, מהצאן והעוף. קורבן מנחה, שבו האדם מביא לפי רצונו מן הצומח. קורבן שְלָמים, קורבן שהאדם מביא מן הבקר, הכבשים והעיזים. קורבן חטאת, מי שחטא בשגגה, מקריב קורבן כדי לכפר על החטא. ועוד כל מיני סוגים של דינים מפורטים בפרשה הזאת. זו פרשה שממוקדת בנושא מאוד מסוים.

זה לא נושא מסוים, זה הנושא. גם בתלמוד יש על עבודת הקורבנות, ואת כל המלאכות אנחנו לומדים ממלאכות בית המקדש. הקורבנות הם העיקר.

כדי להגיע למטרת הבריאה, לדבקות בבורא, כלומר להגיע לדרגת האדם, שנרגיש את כל העולמות, שנחיה בעולם שכולו טוב, במצב שאנחנו מרגישים את הטבע כשלם ונצחי, שזה מה שהוכן לנו ועלינו להגיע לזה, אנחנו צריכים להתקרב לזה בעצמנו. ההתקרבות נקראת "קורבן" מהמילה קרוב, להתקרב.

איך מתקרבים? על ידי זה שמתקנים את הטבע שלנו שלב שלב, לכן יש הרבה שלבים. יש בנו תרי"ג רצונות, ואנחנו צריכים לתקן את הרצונות האלו אחד אחד, וכל רצון לתקן בחלקים. הרצונות שבנו מחולקים לארבע דרגות, דומם, צומח, חי, מדבר. בעבודת הקורבנות רואים איך להקריב, איך לתקן אותם שיהיו גם להשפעה ולאהבה. כי כלל העבודה שלנו הוא לתקן את הטבע שלנו, "ואהבת לרעך כמוך, זה כלל גדול בתורה"¹. בזה אנחנו נעשים דומים לבורא, נכנסים איתו לדבקות.

כל התיקון של הרצון האגואיסטי שלי מלקבל לעצמי ללהשפיע לזולת, נקרא קורבן, אני מקריב. אני מקריב חלק מהדומם, "על כל קרבנך תקריב מלח"², מים, שמן, וכל מה שבא מהצומח ומהחי אבל מעובד, "לחם הפנים"³ ועוד. חי מכל הסוגים, וגם למה סוגים כאלו כן, וסוגים כאלו לא. ומהי העבודה התמידית של הכוהנים והלויים בעבודת בית המקדש יום יום, שצריכים להקריב את הצאן, הבקר וכן הלאה. זו עבודה מאוד מאוד גדולה.

יש קורבנות שאדם חייב לעשות יום יום, זה כמו שאנחנו יום יום צריכים להתקדם לפי תכנית הבריאה בקצב שנקבע מראש. ואם אנחנו לא עושים זאת, אז אנחנו מקבלים כוחות שליליים מאחורה. אותם הקורבנות שאנחנו לא יכולים להקריב, אותם הרצונות שאנחנו לא יכולים לתקן שיהיו בעל מנת להשפיע, לטובת הזולת, הם בעצמם הופכים להיות לכוחות השליליים, ואנחנו מרגישים אותם כבעיות שדוחפות אותנו מאחורה על ידי הייסורים.

עד שהם מצטברים וגורמים לנו למצב של משבר. זה לא משהו שלילי, אלא זו הצטברות של הזנחה, של העקשנות שלנו, שאנחנו לא רוצים להקשיב למקובלים שאומרים לנו מה לעשות. ומפני שאנחנו שקועים בחומריות במקום להתעלות מעליה, אז אנחנו מקבלים בהתאם לזה משבר. המשבר הוא בעצם לידה חדשה, הוא בזה שאנחנו רואים שאי אפשר יותר להתקיים לפי הפרדיגמה הישנה. ההסתכלות שלנו על החיים, החס שלנו לחיים, לערכים שלנו, הכול נשבר ונופל ממש, גם בחינוך, גם במשפחה, גם בכלכלה.

סדר עבודת הקורבנות הוא מאוד חשוב, כי הוא מסביר לאדם באיזו צורה הוא צריך להתנהל בחיים. כי זה העיקר, אם אתה מסדר את זה, אז כל החיים שלך יהיו מסודרים, על זה אין מה לדבר בכלל. כי כל הטבע הכללי מיועד ובנוי כך, שאם אתה כל רגע ורגע מתקן עוד חלק ועוד חלק מהאגואיזם שלך לאלטרואיזם, לאהבת הזולת, לחיבור עם האנושות, לחיבור עם הטבע, אז בזה אתה מתקרב לבורא, שהוא הכוח היחיד שנמצא בכל המציאות. בזה אתה נמצא איתו באיזון, ואין מצב יותר טוב מזה, אתה לא זקוק לכלום יותר, אתה פשוט שורה בעולם שכולו טוב. לכן "ויקרא" פותח לנו ממש סדר איך לעשות זאת, עד שמתקנים את כל תרי"ג הרצונות השבורים, האגואיסטים שלנו, להתקשר לזולת ודרך הזולת לבורא, כמו שכתוב, "מאהבת הבריות לאהבת ה'"⁴.

אדם צריך להכין את עצמו גם בצורה פנימית וגם בצורה חיצונית. זה לא שאני סתם רץ לזולת ורוצה להתחבר איתו, אלא אני צריך קודם כל להיות בפנים בנוי נכון. לדוגמה, אני חייב להיות נשוי, כלומר שיהיה לי חיסרון, אישה נקראת חיסרון ליד הגבר, ושהחיסרון הזה יהיה מותאם ליכולת שלי לתקן אותו. ואז יחד, החלק הגברי והחלק הנשי שבי, זה נקרא נשוי, שני החלקים האלו, צד ימין וצד שמאל, אישה כחיסרון מצד שמאל, הגבר כמשלים אותה מצד הימין, מגיעים לעבודה הזאת. והגבר שהוא למעלה מהאישה, כי הוא רוצה להתקדם, לתקן את החיסרון ולהגיע קדימה, הוא מגיע ועושה קורבן, אבל הקורבן הזה הוא גם עבור החלק הנשי שלו. כך גם כל העם. יש גם עזרת נשים מיוחדת.

עבודת הקורבנות היא עבודה בבית המקדש, זה כבר כלי כללי של העולם ששם אדם מבטא את היחס שלו לבורא. יש בזה הרבה דברים, איך שוחטים, איך שורפים, ומה הם כל החלקים שבקורבנות. יש חלק שהאדם שבנו נהנה, יש חלק שהולך כעשן, "עשן" זה קיצור המילים של עולם, שנה, נפש, שבזה אדם מתעלה מעל כל ההגבלות של העולם שלנו. וכך אנחנו מתקדמים לקראת מטרת הבריאה.

בדרך, אדם מתחיל על ידי ההתקרבות שלו להתקשר לבורא, כשנעשה על ידי הקורבנות מתאים לבורא. כי כל פעם הרצון שלי, זה או אחר מתרי"ג הרצונות שלי, יותר ויותר מתאים לבורא. ואז כשאני מתאים את עצמי לבורא, אני מתחיל להרגיש בתוכי מערכת שהיא דומה לבורא. בזה אני מתחיל להבין אותו, כי יש לי הדגמה ממנו, חלקית בינתיים, אבל יותר ויותר מתגברת ומתרחבת. יוצא שהאדם נעשה דומה לבורא בזה שהרצונות שלו מתחילים להיסגר למבנה שהוא באמת כמו הא-לוהות, וכך הבורא מתלבש בתוך האדם. כך אנחנו מתקדמים.

מתוך המערכת הפנימית שלי אני מתחיל להבין ולהכיר מי זה הבורא. כי בי כבר נמצא החלק הזה, ואני יכול לתאר, אני יכול לדמיין את המערכת הזאת, את המחשבות, הרצונות, את היחס שלו אליי, ואני גם יותר מבין את היחס שלי אליו. כי המבנה הזה, המודל שאני בונה בפנים, מאפשר לי ממש להיות בקשר הדדי עימו. וכך אדם נעשה "אדם".

כל התהליך שאנחנו עוברים מתחילת הבריאה ועד סוף הבריאה, שבו אנחנו צריכים לתקן את עצמנו ולעלות מהעולם שלנו לעולם אין סוף, לעלות אישית, פנימית, במבנה הפנימי שלנו, כשכל פעם נעשים יותר ויותר דומים לכוח העליון, זו עבודה שכתובה לנו כאן ב"ויקרא".

הבורא מזמין אותנו לזה, ונקווה שהאנושות גם תענה לזה. יש כאן עבודה של ישראל, החלק שבנו. כתוב "ותהיו לי ממלכת כוהנים וגוי קדוש"⁵, כוהנים הם אלו שמנהלים את כל העבודה בבית המקדש, בלקרב את האחרים, את כל העם לעבודה הזאת, שכל העם יוכל לתקן את עצמו, ולכן כל ישראל נקראים ככוהנים כלפי כל העולם. לכן אנחנו צריכים להבין ש"ויקרא" זה קודם כל פנייה אלינו, כי אנחנו מחויבים ללמד את כל האנושות איך להתקרב לבורא, "כי כולם ידעו אותי מקטן ועד גדלם"⁶. "ביתי בית תפילה יקרא לכל העמים"⁷, זה המבנה של בית המקדש השלישי. אנחנו צריכים להכין מקום בשבילו בתוך ליבנו, בתוכנו, שהוא יבָּנֶה, ואז הוא יבָּנֶה. לכן "ויקרא" זו פנייה לכל עם ישראל כמה שיותר מהר להתקרב לתקן את עצמו. אז, וודאי שנתקן את כל המשבר, את כל הבעיות בעולם, נסלק את האנטישמיות, וכולם יהיו ממש כקבוצה אחת, עַם אחד.

גלעד: אנחנו רואים פה קורבן שמקריבים לה', לבורא, ואתה מדבר על זה שהקורבן הוא התקרבות בין אנשים. מה הקשר בין התקרבות העם זה לזה לבין התקרבות לבורא, מה הקשר בין שני המישורים האלה?

יש כאן עניין של מעשה ועניין של כוונה. כדי לבצע תיקון אני צריך להתקרב אליך בכוונה שכשאנחנו מתקרבים, אנחנו יכולים באמת להתקרב, אם הבורא, כוח ההשפעה הכללי שקיים בעולם, יופיע בינינו.

בהתקרבות הדדית בינינו אנחנו בונים הזדמנות, מקום, שטח, רצון הדדי, שיופיע בינינו כוח ההשפעה ההדדית, כוח האהבה, שלא נמצא בעולם שלנו בכלל, שלא נמצא עכשיו בתכונות שלנו. אלא אם נתאמץ להכין בשבילו מקום, אז ניקרא השכינה, המקום שבו מגיע ומתגלה כוח ההשפעה שנקרא "שוכן".

גלעד: הסדר צריך להיות הפוך.

צריכים להיות שלושה, אתה, אני והבורא.

גלעד: אבל ההיגיון אומר כך, תן לי איזה בית מקדש, אני אלך לשם, אביא קורבן, אני אביא את הפרה שלי, את הסוס שלי.

איזו פרה? הפרה שלך.

גלעד: הפרה שלי, בסדר.

זה אצלך בפנים, גם הסוס בִפנים, הכול בפנים.

גלעד: כן. אני אתקרב לאותו בורא, הוא ייתן לי כוח, ואז אני אוכל לאהוב אותך. ולא שאני דרכך אגיע אליו ודרכו אליך.

אתה צודק.

גלעד: כי הבעיות שלי הם בינינו, לא איתו.

אנחנו מתחילים ממצב שאנחנו שונאים זה את זה, אין לנו שום רצון להתקרב. אלא על ידי הצרות והבעיות למיניהם, כשאנחנו שואלים בשביל מה, מה הטעם החיים, מה קורה בעולם, מה איתנו, אנחנו מגיעים סוף סוף להבנה שאנחנו חייבים לתקן את הטבע שלנו מקבלה להשפעה, משנאה לאהבה, כי רק זה בעצם הורס את העולם ואת החיים שלנו, ואז אנחנו מחפשים על ידי מה לעשות זאת. עכשיו כל העולם עוסק בזה, איך לתקן את טבע האדם כי הוא גומר את הכול, ועוד מעט הוא יגמור את כל כדור הארץ. אנחנו כבר רואים זאת באקלים ובעוד בעיות, אנחנו נמצאים בקריסה וכבר כותבים על זה מדענים.

אבל הבעיה שלנו שאין לנו אפשרות לרסן את האדם, את הטבע שלנו. אנחנו הולכים ממש כצאן לטבח ואנחנו לא יכולים לעצור את עצמנו. כמו שאומרים, שמלאך המוות מגיע אלייך עם טיפת רעל על קצה החרב, ואתה פותח את הפה, כי שם יש לך איזו טיפה אחרונה של תענוג. אחרי זה אתה מת, אתה לא רואה מה עוד יש אחריך, ואפילו שכן, אתה חייב את הטיפה הזאת. כך אנחנו מתקדמים, ממש בצורה עיוורת. אנחנו רואים את זה, אנחנו הורסים את הכול, ואנחנו מתקדמים למלחמות, לצרות ולבעיות אם נלך בלי השגחה עליונה, אלא לפי טבע האדם.

לכן, וודאי שאנחנו צריכים כאן כוח עליון, אבל איך הוא מגיע? הוא מגיע מהרגשת הצרות והבעיות, וזה כבר מתגלה בעולם, אבל הוא צריך להגיע מהסבר, חייבת כאן להיות מערכת הסברתית. אנחנו כבני ישראל חייבים להסביר לכל העולם, זה נקרא חלק מממלכת כהנים, "תהיו לי ממלכת כהנים"⁸, כי כהנים מלמדים את העם. אנחנו צריכים לפרסם מהי סיבת המשבר, ועל ידי מה אנחנו יכולים לתקן את הטבע שלנו, את טבע האדם, ולהביא את כל האנושות לאיזון עם הטבע הכללי, אחרת לא נשרוד, והכל הוכן לנו בשביל זה.

הבעיה היא שאת החלק שלנו לצערנו אנחנו לא מממשים מספיק נכון, ולכן כנגד זה אנחנו רואים באנושות את התגברות האנטישמיות. תראה מה שקורה בכל העולם ובכל המדינות, וזה עוד יתגבר ויתגבר אם לא נספיק לפרסם בכל העולם את שיטת התיקון, במה תלויה כל השיטה והמימוש שלה. זו העבודה שלנו.

וודאי שלשם זה אנחנו בעצמנו צריכים להיות קשורים לבורא. לכן אנחנו לומדים ודורשים את הגילוי שלו כדי שתהיה לנו אפשרות להתקדם. אבל איפה החיסרון שלנו? איפה הדחף שלנו? ברגע שתצטרך את הכוח שלו ותבקש, תקבל.

אורי: יש כאן משהו שנראה קצת מוזר. נראה שלהקריב קורבן זה דבר מאוד פשוט, קח את הפרה, תחתוך אותה, כך זה נשמע. אבל זה מאוד קשה.

לא. וודאי שלא מדובר על הפרות המסכנות, הכבשים וכל החיות הכשרות. אלא האדם שצריך לתקן את עצמו, הוא מבדיל בו את חלק החי, שזה כל החי שהוא מביא, ואת חלק המְדבר, שזה כהן, לוי, ישראל.

אורי: שבנו.

כן. וודאי שבנו. מדובר על הרצונות שבאדם שמחולקים לדומם, צומח, חי ואדם.

אורי: אם זה בי, אז למה קשה להקריב את הקורבן הזה?

אתה לא יכול בלי שאתה קודם כל יודע מה לעשות, בלי שאתה מבדיל בך מה רע ומה טוב. נכון להיום, אני לא בטוח שאתה יודע מה לתקן. אתה יכול להגיד "אני לפעמים משקר", מאיפה אתה יודע שזה מה שאתה צריך לתקן. כל אחד יכול כך להגיד לפעמים, לפחות לעצמו, אבל הוא לא כל כך מודה בזה. אבל מאיפה אתה יודע שדווקא זה מפריע לך להתקרב למטרה.

אורי: ושם הקשיים של הקורבנות.

לכן אנחנו צריכים גם לזה את גילוי הבורא. המאור המחזיר למוטב צריך לבוא ולהאיר לי על אותם הרצונות שאני מסוגל להקריב. יש קורבן שהוא חובה, ויש קורבן שהוא רשות.

גלעד: נקרא קטע מהזוהר שייתן המשך לדיון הזה, כי הדיון מאוד מעניין. זוהר לעם, פרשת "ויקרא.

"אדם כי יקריב, הוא להוציא מי שלא נשא אישה. כי קרבנו אינו קרבן, וברכות אינן נמצאות אצלו, לא למעלה ולא למטה. ממשמע, שכתוב, אדם כי יקריב, והוא משונה, שאין הוא אדם, ולא בִכְלל אדם הוא, והשכינה אינו שורה עליו, משום שהוא פגום, ונקרא בעל מום, ובעל מום נתרחק מכל. כל שכן, ממזבח להקריב קרבן."⁹

אם אדם מרגיש, יודע ומגלה שיש בו מום, ומום זה האגו שלו לעומת הקדושה, לעומת ההשפעה ואהבת הזולת, שיש לו עדיין כוונה אגואיסטית, אז איך הוא יכול להקריב משהו, איך הוא יכול להתקרב לבורא, הוא צריך קודם להיות שלם.

אורי: קודם להיות אדם, לפי הבירור פה.

כן.

גלעד: אם תשאל את רוב האנשים, אז הם יגידו לך "אני עם הבורא בסדר, אני מסתדר, אני לא מרמה"

מאיפה הוא יודע?

גלעד: ככה הוא מרגיש.

כי הוא מרגיש ככה, לָמה? כי הבורא נסתר, ואיתו בטוח שאני בסדר, אם הוא נסתר. אבל למה הוא נסתר אם אני בסדר?

גלעד: הוא לא שואל את עצמו את השאלה הזאת.

נכון.

גלעד: הוא אומר כך, "אני לא מרמה את מס הכנסה, אני בסדר עם השכנים שלי, אני אפילו ממחזר קצת בבית את כל הזבל והפלסטיקים, אני עושה מה שהמדינה אומרת, אני בסדר".

אתה מספר לי על עצמך לפני שהגעת לקבלה.

גלעד: נכון.

איש ירוק, יפה.

גלעד: אבל עם השכנים זה לא בסדר כל כך, למה הוא שונא אותי? למה אני לא סובל את ההוא? זה המצב. עכשיו לך תסביר לו שיש קשר בין הדברים, שהוא בעצם צריך לגלות בתוכו את תכונת השפעה שזה הבורא. איך אתה יוצא מהנקודה הזאת ואומר לו ש"ויקרא" קורא לך להתקרב למשהו אחר"?

אם אומרים שהכוח העליון הוא טוב ומטיב, שלם, ללא שנאה, אלא כולו אהבה, כולו שלמות, אז אנחנו קובעים את מצבינו בהתאם למידה שאנחנו דומים לו או שונים ממנו. יש לנו סטנדרט, קנה מידה, שזה הוא והיחיד שבעולם, ממנו נוצר הכול ואליו חוזר הכול, ואני יכול למדוד את עצמי רק לעומתו. קודם כל אני צריך לראות, להרגיש, במה אני שונה ממנו או דומה לו. לכן, אם אני לא עוסק בחכמת הקבלה, אז אין לי שום סיכוי.

כשהביאו את אייכמן ארצה, הוא אמר "אני אשם? אני בסך הכול ביצעתי פקודות, מה אתם רוצים ממני?"

אורי: חייל.

כן. כך כל אחד. זה ברור שכך אתה לא יכול לגשת לאף אחד, אלא אתה צריך למדוד אותו כלפי הבורא. ואז אתה רואה בכמה הוא חייל, בכמה הוא מחויב, בכמה הבורא עשה אותו כך. הוא יכול להגיד "לך לאומן שעשאני"¹⁰, "הוא עשה אותי כזה, מה אתה רוצה ממני?". אלא רק אם מגיע אליך האור, באמת האור העליון, הוא פותח לך את הכול - מה אדם קיבל מילדות, מה מההורים, מה מהחינוך, מה מהסביבה, מה מהבורא, מה מהגנים, מסבים וסבתות ומהדורות הקודמים, ומה הוא בעצמו הוסיף. אותו חלק שהוא הוסיף לעצמו, והיה יכול לא להוסיף אבל כן הוסיף רע מעצמו, שזה ממש בבחירה שלו, רק על אותו חלק אתה יכול להגיד "את זה אתה צריך לתקן". אתה מבין איזה בירור יש כאן קודם?

זו באמת עבודה מאוד מאוד מיוחדת. לא מיד מגיעים לקורבנות. כל הפרשיות שעברנו, זה על אדם שמתקדם ומתקדם לעבודה הזאת. וכשהוא נמצא בגובה ומגלה את הבורא דרך משה שבו, מגלה את הכוח העליון, את הדרישות, ולעומתם הוא בודק את עצמו, אז הוא יכול להביא מהתכונות שלו לתיקון, כי הוא יודע כמה ואיך. ובאמת יש לו הרבה תכונות שהוא לא צריך לתקן, הן מיתקנות בעצמן, כי לא שלו הן.

גלעד: נעבור לשלב המושגים. המושג הראשון הוא קורבן.

קורבן זה מהמילה להתקרב, קרוב. כתוב "פרעה קירב בני ישראל לאבינו שבשמים"¹¹, פרעֹה אצלנו הוא ממש כוח ההתקדמות הגדול ביותר. בסופו של דבר כל מה שאנחנו שוחטים על המזבח, וכל מה שאנחנו עושים, אלו חלקים מאותו פרעה, מאותו הרצון לקבל הגדול שחותכים ממנו פרוסות פרוסות ומקריבים, כלומר מתקנים ועל ידי זה מתקרבים. עד שמפרעה נעשית בנו דמות הבורא.

אורי: מה זה חטא?

חטא זה שאני מגלה עד כמה אני באהבה עצמית ולא באהבת הזולת.

גלעד: מהי שגגה?

יש שגגות וזדונות. אם אנחנו נמצאים בקלקול כוח הבינה שבנו, זה נקרא "שגגה", ואם בקלקול כוח המלכות שבנו, זה ה"זדון". זדונות הם הרבה יותר גדולים, כמו שאנחנו יודעים מהעולם שלנו. זדון זה שאני נגיד רוצה לגנוב ממישהו, ושגגה זה שאני מקנא בו, אני כביכול לא עושה לו בזה רע.

אורי: אם שגגה היא קשה, אז מה זה תיקון?

התיקון הוא שאני קודם כל מתעלה מעל הרצון לקבל שלי ולא רוצה להשתמש בו בכלל, זה נקרא שאני "מתנתק מהשגגות". ואחר כך אני הופך את כל האגו שלי, את כל הרצון לקבל, כדי להשפיע לזולת, זה נקרא שאני "מתקן זדונות".

גלעד: אם מדובר על תיקונים, נקרא עוד קטע, כי אנחנו יודעים שהאור שבזוהר הוא שמתקן בסופו של דבר. הקטע מפרשת "ויקרא".

"שקרבן עולָה, עולֶה על הלב, על המחשבה שהיא למעלה מן הלב. ונודע, מי העומד על הלב, המחשבה. שהמחשבה, שהיא חכמה, נבחנת לזכר. והלב לנקבה, בינה, הלב מבין, שמקבלת מחכמה. ומשום זה קרבן עולָה, עולֶה למעלה, וכולם זכרים. וע"כ פתח הכתוב תחילה בקרבן עולָה, יותר מכל שאר הקרבנות, כי המחשבה היא ראש הכל."¹²

הכול מתברר במחשבה. אנחנו לא צריכים לעבוד פיזית. בכלל כל העולם הוא עולם רוחני, כל העולם הוא עולם הכוחות. אנחנו רואים גם איך אנחנו מתקדמים בטכנולוגיה למצב שאנחנו לא צריכים מכונות גדולות וכל מיני מפעלים עם הברזלים. מאיפה אנחנו מייצרים את כל הדברים האלה? אנחנו לא מבינים שהעולם נעשה הרבה יותר אוורירי, רוחני, והכל נעשה על ידי מחשבה. אז נקווה שאנחנו נעלה במחשבה שלנו לבירור הנכון, נקריב קורבנות, ונתקרב על ידם לחיים הטובים.

(סוף השיחה)

---

1. "ואהבת לרעך כמוך. רבי עקיבא אומר זהו כלל גדול בתורה." (תלמוד ירושלמי, סדר נשים, מסכת נדרים פרק ט', דף ל',ב')↩

2. "על כל קרבנך, תקריב מלח." (ויקרא, פרק ב', י"ג)↩

3. שמות, פרק ל"ה, י"ג.↩

4. "מאהבת הבריות מגיעים לאהבת ה'" (מוזכר בספר "כתבי רב"ש" כרך א', מאמר: "מהו החומר דלשון הרע וכנגד מי הוא")↩

5. "ואתם תהיו לי ממלכת כהנים, וגוי קדוש" (שמות י"ט, ו')↩

6. "ולא ילמדו עוד, איש את-רעהו ואיש את-אחיו לאמר, דעו, את ה':  כי כולם ידעו אותי למקטנם ועד-גדולם," (ירמיהו ל"א, ל"ג)↩

7. "כי ביתי, בית תפלה יקרא לכל העמים." (ישעיהו, פרק נ"ו, ז')↩

8. "ואתם תהיו לי ממלכת כהנים וגוי קדוש" (שמות י"ט, ו')↩

9. זוהר לעם – פרשת ויקרא – מי שלא נשא אישה הוא פגום– אות סג↩

10. "לך לאומן שעשאני" (תלמוד בבלי, תענית כ', ב' גמרא(↩

11. "וּפרעה, הקריב; וישאו בני-ישראל את-עיניהם והנה מצרים נסע אחריהם, וייראו מאד, ויצעקו בני-ישראל, אל-ה'" (שמות י"ד, י')↩

12. זוהר לעם – פרשת ויקרא – אם עולה קרבנו– אות עג↩