על מאמרי הרב"ש

שיחה עם הרב ד"ר מיכאל לייטמן 11.06.23- אחרי עריכה

דודי: יש לנו עכשיו חלון הזדמנויות מאוד מיוחד, פתאום משום מקום נכנסה לנו עכשיו קריאה של מאמרי רב"ש במלואם וכולם סבלניים, וכולם קוראים ומכינים את עצמם לקראת זה. איך זה בתקופה הזאת שאנחנו קוראים יחד את רב"ש יום יום?

פשוט לתת לזה חשיבות, מה אתה עוד יכול לעשות. זו הפעם הראשונה בהיסטוריה שמקובל כותב בצורה כזאת נוחה ומקיפה על העבודה הפנימית של האדם. צריכים באמת להבין עד כמה הוא היה שקוע בזה. זה היה במשך כמה שנים.

רואי: מ-1984 עד 1991. זה זמן כתיבת המאמרים שיש לנו.

כן.

רואי: איך רב"ש היה מחליט על מה הוא כותב?

אני לא נכנסתי לראש שלו, היה מדבר על זה בזמן הטיול והיה שואל, זה כן, אבל איך אחר כך זה פעל עליו, שהוא החליט כך לכתוב, אני לא יכול להגיד. אני גם לא רציתי יותר מדי לנדנד, להפריע לו.

דודי: הוא התייעץ איתך בזמן הכתיבה? הוא שאל אותך, שיתף אותך?

רק דיבור בזמן הטיולים, על כל מיני דברים סביב זה.

דודי: אבל מתוך החיים של הקבוצה הוא שאל על הנושאים האלה או לא קשור?

לא. הייתה לו תוכנית משלו, לקרב דברי קבלה או דברי בעל הסולם אפילו אלינו.

אילן: מי יזם את השיחות האלה, כפי שאתה אומר שתוך כדי הליכה הוא דיבר?

אני הייתי איתו בלבד.

אילן: אתה יזמת את זה או שהוא פנה אליך?

מזה שאני שאלתי כל מיני דברים כאלה בזמן ההליכה שהיינו שם בפארק, הוא דיבר, ודיבר קצת, אבל אחר כך כשחזרנו זה היה נותן לו כבר יכולת לכתוב.

דודי: הוא היה מצפה לתגובה שלך או שלכם על מאמר חדש שהוא כתב שקראתם אותו בפעם הראשונה?

הוא היה מדבר לפעמים גם בזמן השיעור על מאמר שהוא כותב.

דודי: הייתה חשובה לו תגובה כלשהי כלפי המאמר?

לא. אלא ככה, רצה לראות איך שזה פועל עלינו.

שמעון: הוא כתב רק בגלל שהבאת את התלמידים האלה מתל אביב?

לא.

שמעון: לפני זה לא כתב בכלל.

אני לא יכול להבדיל בין התקופות האלה.

שמעון: כי זה סוג אחר לגמרי של קהל.

לא, הם באו ונכנעו בצורה פשוטה מאוד. אז לא היו ספרים, כתבי רב"ש, ולכן הם ישבו כמו כולם עם פתיחה או תלמוד עשר הספירות וזהו. יותר מאוחר, רק פעם בשבוע הוא חילק את המאמרים שלו, את מה שכתב, תיקתק במכונת כתיבה, וזה היה לכולם. אני שכפלתי את זה. אז היה לא פשוט לשכפל, כי בבני ברק היו שניים או שלושה מקומות לשכפול סך הכול.

שמעון: זה מכונות ענקיות כאלה.

כן.

אילן: כן, זה היה "סיפור" לשכפל, עבדנו עם טונר כזה ששמים דיו.

כן. המכונה עמדה אצלי בבית, בסלון, שני מטר על מטר. ככה זה.

דודי: למה רב"ש כתב רק על העבודה הפנימית של האדם, העבודה שלו בחברה ולא התפזר גם לעולם כמו בעל הסולם שכתב על מצב האנושות, על דברים יותר גלובליים?

קודם אני חושב שכל זה לא היה חשוב לו, את הכול הדביק למצב הקבוצה, וזה היה הסגנון שלו. בעל הסולם היה פילוסוף, כמו מדען, ורב"ש רק רצה להדביק את התלמידים שלו לעניין.

רואי: מה המהפכה שאתה רואה שרב"ש עשה במאמרים, שלא היה קודם ודווקא במאמרים האלה הוא יצר?

הוא עשה קשר בין האדם הפשוט, שמגיע לחכמת הקבלה ולא יודע בכלל על מה מדובר לבין הקבלה. הוא הסביר מה זה כל האלמנטים האלה שאנחנו צריכים ללמוד ממכתבי המקובלים ואיך אנחנו צריכים לקבל אותם ואיך להתקשר אליהם. זה לא היה כל כך מובן.

אני עברתי על הרבה כתבים של כל מיני מקובלים, ולא הבנתי משם כלום יכול להיות אבל בכל זאת מה שהוא כתב מאוד עזר לי וראיתי עד כמה בכל זאת מאיר. הוא עשה משהו חדש מאוד.

אתם לא מרגישים את זה כך?

רואי: אנחנו מאוד מרגישים. דווקא רציתי לשאול אם בזמננו תלמידים יכולים להיכנס למגע עם הבורא בלי להתעמק במאמרים של רב"ש?

לא נראה לי. ככל שתסביר להם מילולית מה זה נקרא חיבור, בכל זאת כשאדם קורא זה איכשהו משפיע עליו, הוא יכול לחזור על זה שוב ושוב.

דודי: אפשר להגיד שנקודות שבלב שיתעוררו בעתיד יהיו מחויבות לעבור דרך התחנה הזאת שנקראת "מאמרי רב"ש".

כן.

דודי: לא יהיו מסלולים עוקפים, פשוט חייבים לעבור שם.

נראה לי שכן.

דודי: כשאנחנו בכל יום קוראים מאמרי רב"ש בתוך העשירייה, כל הכלי העולמי יחד, מה זה הפעולה הזאת, איך הוא מסרק אותנו? מה עובר עלינו כשאנחנו קוראים יום יום מאמר כזה?

אנחנו מסדרים את השכל שלנו, הרגש שלנו, הקליטה שלנו לפי השכל שלו. לאט לאט זה משפיע, זה מיישר אותנו.

דודי: גם עצם הקריאה הפשוטה אפילו, בלי כוונה גבוהה?

ככל שמבינים, זה בכלל לא צריך להדאיג אותנו.

רואי: הרבה פעמים שאנחנו קוראים את המאמרים יש הרגשה כזאת שכביכול הוא כתב ממש לנו, עכשיו, לזמנים האלה.

זה לא חשוב מתי, כל אחד שנכנס לחכמת הקבלה ורוצה להגיע לגילוי יצטרך לעבור אותם השלבים, לא חשוב מתי הוא חי.

רואי: אפילו השפה שלו היא שפה שמתקבלת על הלב, אתה יכול לזרום אתה.

כן. במשך הזמן, במשך השנים, שמתי לב שזה יותר ויותר נכון. זה לא היה ככה בהתחלה.

דודי: מה הכוונה?

השפה שלו הייתה יותר קשה, אי אפשר היה לסובב אותה, אי אפשר היה להרגיש אותה. היא הייתה כמו אבן. ובמשך הזמן, הקהל כביכול התרכך, נעשה יותר גמיש ויותר מבינים אותו, מרגישים אותו יותר קרוב.

דודי: הנוכחות שלך השפיעה על הכתיבה של רב"ש?

אני לא יודע, למרות שדיברנו. יש כמה מאמרים שממש כתובים לפי מה שביקשתי ממנו לכתוב, אבל אני לא זוכר בדיוק איזה.

דודי: היום, כשאתה קורא שוב את המאמרים האלה, אתה מזהה עוד דברים, עוד נקודות של קשר שהיו לך עם הרב"ש?

זה תמיד ככה.

דודי: ומה מתחדש לך עכשיו כשאתה קורא את המאמרים האלה? למשל הבוקר קראנו מאמר שקראת אלף פעם, אתה מכיר את התוכן הזה ואתה בהשגה, מה מתחדש לך בקריאה כזאת של מאמר רב"ש?

אני לא יכול לומר מה, גם בפרטים וגם בצורה עקיפה, מתחדש הכול.

אילן: מה הכוונה כשאתה אומר שהשפה שלו הייתה קשה.

זה היה יותר קשה מהיום. אני מדבר על עצמי.

אילן: השפה הייתה קשה או שהכלי השתנה, גדל, התפתח?

אני מדבר מההתפעלות שלי.

אילן: גם אנחנו מרגישים ככה. לכן אנחנו אומרים שקוראים את המאמרים האלה, כאילו בפעם הראשונה. אתה אומר שהשינוי הוא בנו?

כן. השינוי בנו ואנחנו לא יכולים אפילו לדעת במה הוא.

אילן: נכון, זה מה שאתה אומר כל הזמן, שזו עבודה למעלה מהדעת.

כן.

דודי: איך להידבק במחבר בזמן הקריאה, איך נדבקים לרב"ש? מה זה להרגיש את הרב"ש בזמן הקריאה?

רק רצון, הכול נמצא שם במילים, בין המילים.

דודי: ומה אתה מחפש להרגיש, מה זה אומר להרגיש את רב"ש? מה זה אומר לנו כתלמידים?

הכול נמצא שם. תנסו פשוט להתחבר לאדם שעבר את כל הדברים האלה ומכל הלב רוצה למסור לכם את הדרך והשביל שלו להשגת החכמה הזאת, להשגת הבורא והכול נמצא לפניכם ועכשיו.

רואי: כשאתה מסתכל על עצמך, אתה רואה שיש בך משהו שהוא לא רב"ש?

אם יש לי משהו מחכמת הקבלה, הכול ממנו. איך זה יכול להיות? לפניו למדתי כל מיני ספרים שהיו חצי קבלה, חצי פילוסופיה. לא יודע איך לומר.

רואי: אבל למדת גם את בעל הסולם.

לא.

רואי: את בעל הסולם לא למדת? גם עם רב"ש אתה לא קורא לזה שלמדת את בעל הסולם?

לא. על מה אתה מדבר?

רואי: מתוך ההשגה שלך, האם מבחינתך היא כולה מבוססת על רב"ש?

כן. גם על בעל הסולם, אני לא חושב שאפשר כל כך להפריד ביניהם.

רואי: במה הם משלימים זה את זה?

רב"ש יותר קרוב לאדם. הוא מנסה להיות יותר קרוב.

רואי: ובעל הסולם?

בעל הסולם הוא במקומו.

מאריק: אני חושב שחייבים לקרוא את המאמרים והעשיריות קוראות את זה יום לפני השיעור. רואי גם מוציא את השיחות האלה. יש אווירה בקבוצה, גל חדש כזה, שינוי בסדרי עדיפויות, איפה להשקיע זמן ומחשבה. כולם נכנסים לזה, רוצים להיות בזה. האווירה בקבוצה ממש השתנתה, פתאום אנשים בחרדה. אתה מצדך, מרגיש שינוי בקבוצה בזמן האחרון?

כן. ודאי. יותר רציני, יותר מגובש.

מאריק: יותר רצינות, גם בסעודות.

כן.

מאריק: פתאום כולם בהיכון כזה.

כן, זה כבר מתחיל.

(סוף השיחה)