אמונה למעלה מהדעת

שיחה עם הרב ד"ר מיכאל לייטמן 02.05.24 - אחרי עריכה

יד. מהו רוממות ה'

שמעתי תש"ח

"רוממות ה' פירושו, שהוא צריך לבקש מה', שיתן לו הכח ללכת למעלה מהדעת. זאת אומרת, שרוממות ה' יש ב' פירושים:

א. שלא ימלא עם בחינת דעת, שהוא שכל, מה שהאדם יכול לתרץ את שאלותיו. אלא שהוא רוצה, שה' ימלא לו את שאלותיו. נמצא שזה נקרא רוממות, משום שכל השכל בא מלמעלה, ולא מצד האדם, היינו שהאדם יכול להשיב את שאלותיו. וכל מה שהאדם יכול לתרץ, נקרא שהאדם מתרץ הכל עם שכל החיצון. כלומר, שהרצון לקבל מבין, שכדאי לקיים תו"מ. מה שאין כן למעלה מהדעת, הוא המחייב את האדם ללכת בעבודה, זה נקרא נגד הדעת של הרצון לקבל.

ב. שרוממות ה' נקרא, שהוא נעשה זקוק, שה' ימלא משאלותיו.

לכן:

א. שהאדם צריך ללכת למעלה מהדעת, אז האדם רואה שהוא ריקן, ואז הוא נעשה נצרך לה'.

ב. שרק ה' יכול לתת לו הכח הזה, שיהא בידו ללכת למעלה מהדעת. היינו, זה שה' נותן, זה נקרא רוממות ה'."

שאלה: באיזה מצבים האדם צריך ללכת למעלה מהדת?

מעל הדעת למה באיזה מצבים? אחרת הוא לא ירגיש את העולם הרוחני.

תלמיד: כשהוא לא יודע מה לעשות?

להאמין כמו שמלמדים אותנו המאמינים למיניהם הוא לא יכול, ובעקרון מה שהוא רוצה, שהבורא ייתן לנו הזדמנות להרגיש את נוכחות הבורא ואז הוא יוכל לקיים הכול.

תלמיד: צריכה להיות בקשה קבועה?

כן, קבועה.

ולאד: לא הבנתי, צריך להרגיש נוכחות הבורא שכל הזמן נמצא לידינו?

כן.

דודי: איפה החברים נכנסים בתהליך הזה?

הוא מתקרב לחברים ומשתמש בקשר שלו איתם בצורה הדדית, ומתוך ההדדיות הזאת יש לכל אחד רצון, וחשק, וכוח לבורא יותר מאשר לאחד. וכך הם כולם נהנים מהתקרבות לבורא.

דודי: הבוקר נתת בשיעור תרגיל לכל הכלי העולמי לראות כל חבר בעשירייה כאילו שהוא כבר נמצא בגמר התיקון. מה זה אומר, מה אתה מצפה לראות?

לראות שהוא נמצא במאה אחוז בקיום תורה ומצוות. ואז כשהם כולם כך מסתכלים זה על זה, כולם יכולים ליהנות מזה שהם נמצאים בזה, כל אחד מספק לאחרים את כוח האמונה הקטנה שלו וביחד זה מספיק לכל אחד.

דודי: ומה לעשות אם נראה לי הפוך, שאני מסתכל על החברים ואני לא רואה אותם בגמר התיקון?

אם אתה לא רואה, אז אתה לא מקבל מה שצריך.

דודי: אז לתאר לעצמי שהם בגמר תיקון, לספר לעצמי שהם שם, למרות שאני לא רואה את זה?

זה אותו דבר. לתאר שהם נמצאים זה אותו דבר כמו שהם נמצאים.

דודי: והפעולה הזאת שאני מתאר שהם נמצאים, איך זה מקרב אותי למציאות של ממש, שהם באמת שם מתוקנים?

כמו שאתה מתאר.

דודי: וכוח התיאור הזה, מה זה, זה כוח שיש באדם שמצייר לעצמו את זה?

כן.

דודי: שוב, אם אני רואה פער, אני לא רואה, אני מסתכל על החבר אני רואה אותו לא קשור בכלל, אגואיסט גמור בעיניי, לא רואה אותו בגמר התיקון, מה לעשות אז?

אם אתה מתקרב אליו ועוד חברים סביבכם מתקרבים אליו וכולם נותנים מאמצים שכולכם נמצאים בקשר שלם ביניכם עם הבורא ואתם רוצים את גמר התיקון, אז אתם מגיעים לזה. זה לא מיד אבל במשך זמן קצר.

דודי: פעולה כזאת מושכת עלינו מאור?

כן, ודאי.

דודי: אז עכשיו אנחנו עם העשירייה שרוצה לראות את עצמה בגמר התיקון מחוברת יחד עם הבורא, עושים מאמץ כזה שממש יכול להוביל אותנו למציאות הזאת?

כן.

דודי: וזה במידה מסוימת אמונה למעלה מהדעת?

כן.

ולאד: איך אני רואה חבר שהוא אגואיסט גמור, דרך הראייה המקולקלת שלי, שהוא מתוקן?

אתה צריך לעשות מאמץ.

ולאד: מה אני אמור לראות במקום כל האגואיזם שלו?

תתאר לעצמך שהחבר נמצא בגמר התיקון וכך כל החברים סביבך ואתה רוצה להיות איתם דבוק באותו מצב כמוהם.

ולאד: אבל גמר תיקון זה חיבור, אהבה, איך אני מתאר מה זה?

כן כן, זה מה שאתה צריך לצייר לעצמך.

ולאד: כאיש אחד בלב אחד, שאנחנו דבוקים בבורא זה הציור, כן?

כן.

מושי: באיזה מצבים אדם צריך לקבל שעכשיו הוא הולך למעלה מהדעת?

לתאר לעצמו שמה שקורה עכשיו זה קורה.

דודי: אז זה בדעת, אני מתאר, איפה האמונה למעלה מהדעת?

זה שאתה מתגבר על הדעת שלך ורוצה שזה יתקיים, ומתאר את כל החברים שלך שהם נמצאים בזה ומשתדל לראות בהם את המדרגה הזאת, ומחזיק את עצמך כך, אז אתה יחד איתם מתחיל להרגיש למעלה מהדעת.

שמעון: אבל אם אני לא בגמר תיקון ואני לא יודע מה זה גמר תיקון, אני לא מרגיש מה זה?

לא חשוב, אתה צריך לעשות את זה.

שמעון: לדמיין?

מה זה דמיון? תגיד דמיון.

תלמיד: להסתכל כמה טוב להם, כמה הם נהנים?

לא, אתה לא נהנה רק מזה שהם נהנים, אתה רוצה להיות באותו מצב כמוהם, בחיבור מלא ביניהם וביחד עם הבורא. תנסה כך לעשות כמה וכמה פעמים בכל דבר בחיים שאתה מרגיש ותראה איך אתה מתחיל לקרב בזה את הבורא אליך. קחו "שמעתי" במקום שכתוב על האמונה למעלה מהדעת ותקראו.

רואי: אדם שהוא פועל למעלה מהדעת הוא יודע שהוא פועל למעלה מהדעת?

בדרך כלל כן.

רואי: מה זה בדיוק למעלה מהדעת? איך אני בודק שהפעולה שעשיתי היא למעלה מהדעת?

זה שאתה הפועל כל רגע ורגע בחיים שלך, אתה עושה את זה בתוך הדעת.

רואי: אז מה זה נקרא עכשיו למעלה מהדעת?

שאתה רוצה לעלות לתפיסת מציאות כזאת שלא השכל שלך עובד אלא הדבקות שלך בבורא.

רואי: אז איפה אתה, האדם בכל התהליך הזה?

אתה אותה נקודה שמדביקה אותך לבורא.

רואי: ההחלטות הן על בסיס האם אני יכול להיות דבוק בבורא? ככה אתה מחליט?

לא, בזה אתה החלטת שאתה רוצה בזה.

רואי: אבל יש עכשיו סיטואציות, והתגובה שלך היא למעלה מהדעת בלי לחשוב, בלי להפעיל את השכל.

בלי לחשוב אין דבר כזה.

רואי: אז לכן אני לא מבין איפה הדעת.

לכן זה נקרא למעלה מהדעת, שאתה בתוך הדעת שלך מסדר את הפעולות שיהיו למעלה מהדעת אבל הדעת נשארת ואתה צריך ללכת למעלה מהדעת.

רואי: אז יוצא שכאילו אתה תמיד בסוג של קונפליקט כזה, הדעת בהתנגדות, הוא רואה את הדברים אחרת ולמעלה מהדעת אתה מבין שאתה חייב כי שם זאת המטרה, שם הדבקות.

כן.

רואי: אז זה הכלי שלך, היכולת שלך להיות במה?

היכולת שלך להיות למעלה מהדעת שלך זה למעלה מהדעת. אין לזה הסברים. זה ברור שאתם נמצאים בתיאור הזה כבר שנים.

רואי: מתי האדם מוכן לחיות בלמעלה מהדעת?

מתי?

רואי: כן, מתי הוא מוכן כבר להתקיים בלמעלה מהדעת?

אני לא יודע מתי, זה תלוי בנקודה שבלב.

רואי: מה הכי מפריע לנקודה שבלב להגיע ללמעלה מהדעת?

האני שלו.

רואי: אז מה עושים עם האני?

תבטל אותו.

רואי: האם האדם מגיע ללמעלה מהדעת או שהסביבה מביאה אותו ללמעלה מהדעת?

לא, את הכול מסדר הבורא, גם עימו וגם עם הסביבה.

דודי: כשאדם הולך בדרך של למעלה מהדעת אז הדעת שלו סובלת?

אי אפשר להגיד. הוא מרגיש שהוא הולך למעלה מדעתו.

דודי: אם יש דעת של חבר וישנה דעתי, ואני מקבל את דעתו, מוותר על דעתי, זה לא נקרא למעלה מהדעת?

לא. כי אתה רצית את זה, עשית חשבון שהוא צודק וזה כדאי יותר.

מושי: אני לא חושב שהוא צודק, אני חושב שאני צודק במאה אחוז.

האם אתה בטוח שאתה צודק, אבל אתה רוצה לקבל דעתו מעל דעתך?

מושי: כן, למען מטרה גבוהה יותר.

למען מטרה גבוהה יותר, אז אתה עושה חשבון.

מושי: זה לא למעלה מהדעת?

זה לא למעלה מהדעת.

אילן: מי בעל הבית על הדעת, מי מנהל את הדעת?

חוץ מהבורא אין אף אחד.

אילן: חוץ מבורא אין מי שמנהל את הדעת. ומי מנהל את האני?

גם את האני הוא מנהל, הכול זה רק כוח אחד ששורה ומסדר את הכול. גם את מה שאתה.

אילן: מה התנאי שאני מחייב את דעתי לפעולה שנמצאת מעליה? אם הבורא מנהל את הדעת, יש "אני" שמחייב את הדעת לבטל את עצמה ולעשות פעולה של למעלה ממנה, אז ה"אני" הזה דומה לבורא, הוא שותף של הבורא?

אתה מחליט, ובזה אתה נעשה שותף לבורא.

(סוף השיחה)