עבודה באמונה למעלה מהדעת

שיחה עם הרב ד"ר מיכאל לייטמן 23.08.23 -אחרי עריכה

דודי: לגבי עבודה באמונה למעלה מהדעת, כשרב"ש דיבר על המעטפה עם האלף דולר.

העבודה הזאת היא בשבילנו?

למה לא?

דודי: היא לנו עכשיו?

לנו עכשיו.

ולאד: כן, מורגש שזה בשבילנו, בשביל העבודה בקבוצה. אבל מה המצב של האלף דולר מתאר? מה זה אצלנו כשיש אלף דולר, או כשחסר דולר, או 999 דולר? איך לתרגם למילים שלנו את המצב בלי דולרים?

זה כוח החיבור בקבוצה.

ולאד: איך למדוד אותו, איך לשקול אלף דולר או דולר אחד, ככוח חיבור?

צריכים לשקול את זה, כן.

דודי: מה זה אומר שחסר לי דולר בעבודה?

שיש לך כלי ללא מילוי.

דודי: כלומר מה חסר לי, בעבודה הפנימית?

שאין לך מילוי, ואין לך מה לתת.

מושי: ומה אני מספר לעצמי, מה זה אמונה למעלה מהדעת במקרה הזה כשחסר לי?

שאני צריך את הכלי הזה, ובאמונה למעלה מהדעת אני יכול לקבל מילוי מחוץ לכלי.

דודי: אז אמונה למעלה מהדעת זה פיצוי?

זה תנאי.

דודי: ואז יש מילוי אחר? זאת אומרת אני כן מקבל את הדולר אבל בצורה אחרת?

כן.

דודי: אז כשחסר לי דולר או 999 דולר, לא משנה כמה חסר לי, מה אני צריך לספר לעצמי, מה אני אומר לעצמי במצב הזה?

שחסר לך קשר עם כל הכלי שעל ידו אתה יכול לבצע את הרצון שלך. אתה יכול לקבל מהם רצון, ואת אותו רצון להעלות, לקבל מילוי, ואת המילוי לחלק ביניהם.

דודי: אמרת שצריך להשלים עם הבורא, אז בזה שאני משלים עם הבורא, זה להטיב עם נבראיו? ככל שיותר חסר לי, זה טוב יותר בעבודה?

תלוי באיזה כלי חסר לך.

דודי: בכלי להשפיע, וזה בעצם הדולר שחסר, אלה הדולרים שחסרים לאדם, יותר ויותר להשפיע?

כן.

דודי: אז ככל שחסר לו יותר, זה סימן יותר טוב בדרך, כי אז הוא נזקק לבורא, זה הקו?

כן.

ולאד: נניח אני בעשירייה, כל העשירייה כלפיי כולל הבורא בפנים, והם נותנים לי, ואז אני מרגיש שבמקום אלף דולר, אני נניח מרגיש רק דולר אחד. זה כי אני לא מרגיש את ההשפעה? לכן אני מרגיש כלפיי רק דולר, ואני כאילו צריך להשלים את ה-999 דולר? אם ּּּּּּּּּּאני לא מרגיש את כוח ההשפעה, מה אני עושה? איך אני משלים אותם, מאיפה אני אקח את ה-999 דולר כדי להשלים?

אם אתה רוצה להשלים, אתה תקבל 999 דולר.

ולאד: אז אני צריך לבקש מהבורא שייתן לי את כוח ההשפעה בעשירייה, לחברים ולבורא.

כן.

רואי: יוצא שאתה אף פעם לא אמור לשנות את המציאות, למרות שאתה רואה פגמים אתה צריך כל הזמן כאילו להשלים אותה בלמעלה מהדעת?

נכון, בדיוק, האור החוזר שלך חסר שם.

רואי: יוצא כאילו שאין שום בעיות במציאות?

במציאות עצמה ודאי שלא, כל הבעיות הן רק בהרגשה שלנו.

רואי: אז למה הרצון כל הזמן רץ לשנות את הכול, כדי שלא יהיו בעיות?

כדי לעזור לך.

רואי: במה הוא עוזר לי, הוא דווקא סותם את ההזדמנות ללמעלה מהדעת?

הוא נותן לך אפשרות לעבור מעל מנת לקבל, לעל מנת להשפיע.

רואי: זה מאוד עמוק, כאילו כל הקשר עם הבורא יוצא דווקא בחסרונות, רק שם יש לך קשר איתו, רק משם תבוא הדבקות?

כן.

ולאד: וכל הזמן אנחנו חייבים לעשות בדיקה בעשירייה, כמה חסר לי להשפיע לחברים?

כן.

ולאד: בכל מצב ומצב שאנחנו חיים, תמיד מהבורא מגיעה מעטפה מלאה, יש שם הכול?

כן.

ולאד: ואני כל הזמן מרגיש שיותר ויותר חסר לי?

כן.

ולאד: ואז אני מגיע לדרגה של "אל תעשה לחברתך מה ששנוא עליך", לא לעשות רע לזולת. ולאהבה כבר יגיע מי משתוקק לדבקות, להשתוות הצורה עם הבורא?

אבל אחר כך מתוך החיבור כולם מגיעים.

דודי: ואיפה נמצאת נקודת החיבור של הכלל והפרט?

נקודת החיבור נמצאת במצב הסופי.

דודי: ולפני כן איפה הממשק?

כולם מדברים, אבל לא משיגים.

רואי: מה התפקיד של המילוי של הרצון, נגיד בדוגמת המעטפה של אלף הדולר?

רצון זה חיסרון.

רואי: רצון זה חיסרון. האם ה-999 זה נקרא מילוי, או רק הדולר עצמו הוא המילוי?

999 גם נקרא מילוי שעל ידו מתגלה חוסר המילוי בדולר.

רואי: אבל הקשר עם הבורא הוא לא על ה-999, הוא דווקא על הדולר, שם אתה באמת יכול להיות בקשר עם הבורא.

כן.

רואי: מה התפקיד של ה-999? כי יש לך מבחן על הדולר, אם שם אתה מצליח, אז שם אתה בקשר עם הבורא.

להיות בקשר עם הבורא גם עם דולר אחד, כי בלי 999 אתה לא תבין מהו הטעם בדולר.

רואי: האם כל המילוי של הרצון נותן לך הבחנה מה אתה צריך להשלים?

כן.

רואי: כל הקשר עם הבורא הוא על המקומות הריקים. איפה פה להטיב לנבראיו אם הכול הוא על חסרונות, על ריק?

בזה שהוא ממלא לך את כל חסרונותיך.

רואי: את החסרונות מרגישים כמילוי, זה נקרא להטיב לנבראיו?

זה שאתה ממלא אותם כדי לעשות לו נחת רוח. אתה יכול לפתוח אותם לא בגלל שאתה רוצה, אלא כי על ידי המילוי אתה מעביר לו את נחת הרוח שלך ממנו.

רואי: שכל לא יכול לתפוס את זה.

דודי: מתי מקבלים שכל לזה? מתי מקבלים הרגשה לדבר הזה? אדם לא יכול לתפוס דברים כאלה. ברגע אחד ששומעים אותך, אז כן, אבל ברגע הבא הוא כבר חוזר לסורו. אם שכל כזה לא יבוא מלמעלה שיחזיק אותי בהרגשה כזאת, בתפיסה כזאת, אז אין מאיפה שיהיה לי שכל כזה, מחשבה כזאת.

אז נחשוב על זה כולנו יחד כמה שיותר בלי הפסקה. נתרכז בזה, נארגן את זה כמערכת, ונרצה להרגיש אותה, לראות אותה, לסדר אותה.

דודי: מה הריכוז המשותף הזה שלנו מסוגל לעשות?

הכול, זו תפילה.

דודי: האם זה ירים אותנו להרגשה הזאת?

כן.

מושי: במה בדיוק הריכוז?

בזה שאנחנו רוצים להתחבר כדי להרגיש שהבורא נמצא בנו.

אילן: אנחנו רוצים את הקשר איתו בלי שיהיו צרות. אם אפשר להשיג את הקשר איתו עם צרות, אז לא צריך לבקש צרות, צריך לבקש קשר.

בלי צרות אי אפשר.

אילן: למה?

כי אנחנו רצון לקבל.

אילן: מה המשמעות של מרבה שלום בעולם?

מן הסתם הוא עוזר להתחבר.

דודי: אתה אומר שבלי צרות אי אפשר להתקדם.

בטח.

דודי: אם עובר עלי יום רגיל, מנומנם כזה, אני נמצא במשרד ועובד כרגיל, לא מרגיש צרות, שהעולם במשבר. האם צריך להיות פה משהו שממש מדאיג אותי, כאב גדול כזה? צער בשבילי זו צרה צרורה, משהו כבד חלילה, כאילו סוף העולם.

זה תהליך מצטבר.

דודי: מהי הצרה בדרגה המינימאלית שלה, משהו קטן שאני יכול לתפוס אותו?

"צר מחסדים".

דודי: כלומר?

שחסרים חסדים.

ולאד: מה זה בכל מקרה ליהנות מהבורא? מה זו הנאה מהבורא?

ליהנות מהשפעה, מלאהוב.

(סוף השיחה)