ללמוד בעיגול

שיחה עם הרב ד"ר מיכאל לייטמן 30.05.25 – אחרי עריכה

אילן: אני רוצה לשאול אותך בנושא שאני שומע שחברים מנסים לברר, על ההתנהלות שלנו בשיעור בוקר, מי יושב מולנו ומי מנחה. אני רוצה לשאול מהכיוון ההפוך. אני חבר בבני ברוך, אני תלמיד בבני ברוך, יש לי מטרה, המטרה שלי בחיים משותפת לכלל החברה, לכלל הקבוצה. יש לנו מטרה אחת, זו הדאגה שלנו כלפי המטרה המשותפת בינינו. מה אני צריך לחשוב, לרצות שיהיה בחבר שיושב עכשיו ומנחה את השיעור, מעביר לי שיעור? מה אני צריך לרצות ממנו? מה צריך להיות בו בעיניים שלי?

אתה רוצה להידבק בו במילים, בשפה שהוא מעביר.

אילן: האם אני צריך ללכת למעלה מהדעת, אני צריך לבקר אותו? באיזו הרגשה אני צריך להיות כלפיו? האם צריכה להיות לי הרגשה של בירור כלפיו, של ביקורת, או לקבל אותו?

לקבל אותו.

דודי: ממי תלמיד מקבל? האם הוא מקבל מהדמות שנמצאת כלפיו, או מעצם זה שהוא מפתח חיסרון וגדלות של אותו אדם?

השני הוא יותר נכון.

דודי: אז מי שיושב מולי על הבמה ומעביר לי עכשיו שיעור, זה לא באמת שאני מקבל ממנו משהו, אלא אני מקבל במה שאני בונה, אני מגדיל את החבר, מפתח חיסרון, ואני יכול לקבל ממנו. זה כאילו רק מתראה לי בצורה כזאת.

כן.

דודי: ביחס כזה, אם אני מגדיל כל אחד, אז אני יכול לקבל ממנו.

ודאי.

דודי: ובכל זאת, מה ההבדל בין שאני מגדיל כל אחד, לבין שאני מגדיל בעל השגה?

זה תלוי מאיזה עומק אתה מקבל את הדברים.

דודי: האם מבעל השגה אפשר לקבל גם בלי שמגדילים אותו?

כן.

דודי: כלומר מורה מקובל כן יכול לפעול על התלמיד. אפילו אם הוא לא יראה אותו גדול, אז הוא פועל עליו במשהו.

כן.

דודי: אם כך, יש הבדל בין מי שנמצא מולך.

כן.

מושי: האם אני יכול לקבל נגיד מרבי שמעון? נניח שהוא היה עכשיו יושב אצלנו בפתח תקווה והיה מלמד, האם הייתי יכול לקבל ממנו יותר ממה שאני מקבל ממך?

זה הכול תלוי בך.

מושי: עכשיו הסברת שלא, שזה תלוי במקובל. האם אני יכול לקבל ממישהו שהוא בגמר תיקון יותר מאשר ממקובל שהוא עוד לא בגמר תיקון?

כן.

מושי: אני יכול לקבל יותר. שוב, האם זה תלוי בי או לא תלוי בי?

הכול תלוי בך.

מיכאל: הכול תלוי בי. אם היה יושב שם תלמיד ותיק שלומד 30 שנה שהוא לא בהשגה, וגם היה מלמד אותי, האם הייתי יכול לקבל ממנו?

כן.

מיכאל: כלומר אם הייתי מגדיל אותו כמו שאני מגדיל נגיד את רבי שמעון.

אילן: הכול תלוי במחשבה שלי, הכול תלוי עם איזו כוונה הגעתי לשיעור.

כן.

אילן: ברור לגמרי שאם אני מגיע לשיעור ויושב עם כוס קפה, "תתנו לי", יש לזה דרגה אחת.

כן.

אילן: לעומת זאת, אם אני בא ומחפש לחזק את הקשר, לקשור את המחשבות של החברים שלי יחד, למשוך את המאור העליון, לחפש קשר עם הבורא, אז מי שיושב על הבמה הוא רק צינור, הוא רק עוזר לי לרכז את המחשבות שלי, לעשות עבודה.

כן.

שמעון: יש חברים שלומדים איתך שלושים שנה, והם מבינים שאתה בהשגה ומרגישים את זה ממש. וחלק מהחברים אומרים שהחברים שמלמדים אומרים רק מילים יפות ואין שם עומק. אבל אתה אמרת שהם צריכים ללמוד מהם ולקחת מהם.

כן.

שמעון: איך באמת הם ייכנסו לזה ולא יגידו שאלו רק מילים?

זה כתוב אצל רבי שמעון. אני לא זוכר איך כתוב.

דודי: מה העיקרון אומר שם?

שממנו ניתן ללמוד.

רואי: האם יכולת הלמידה ממישהו תלויה במי שמלמד או במי שבא ללמוד? היכולת לקבל, היכולת ללמוד ממישהו, במי היא תלויה, במי שמלמד או בתלמיד שבא ללמוד?

במגע ביניהם.

תלמיד: כשחבר צריך עכשיו להעביר שיעור ומולו יושבים חברים, במה זה תלוי שיהיה לימוד?

במגע ביניהם.

רואי: מה זה מגע בין חברים שרוצים עכשיו ללמוד זה מזה? איך יוצרים כזה מגע?

זה תלוי במגע בין הלבבות.

רואי: אם אני בשיעור ולדוגמה מושי עכשיו מלמד, אז האם אני רוצה להתחבר ללב שלו, או שאני רוצה להבין את מה שהוא מלמד? מה אני צריך לעשות בתור תלמיד כשמושי מלמד, האם אני רוצה להתחבר ללב שלו, או לקבל ממנו ידיעות, הבנות?

אלו כבר שני דברים שסותרים זה את זה.

רואי: איך ליצור שיעור? כי זאת הסיטואציה, יש חבר שמלמד, יש תלמיד שלומד. איך יוצרים שיעור בין שני החברים?

צריכה להיות הסכמה ביניהם.

רואי: הסכמה על מה?

הסכמה על זה שאחד מלמד והאחר לומד.

רואי: ואיך הלומד מקבל את המלמד? איך התלמיד, החבר הלומד, מקבל את החבר המלמד?

הוא צריך לקבל אותו כמורה.

דודי: אם למשל מושי עכשיו צריך להעביר שיעור בוקר, ואני עכשיו תלמיד אצלו אבל אני לא מעריך אותו, האם אני יכול לקבל ממנו?

קשה, אבל קצת תקבל.

דודי: במצב הפוך, כדי להמחיש את זה בצורה יותר חדה. נגיד שאתה יושב עכשיו בשיעור אצל מושי והוא פותח מאמר "אין עוד מלבדו" ומתחיל לקרוא ולהסביר, לך יש כבר הרגשה, השגה, מה אתה יכול לקבל ממנו?

אני יכול לקבל ממנו את אותו גל שהוא מעביר.

מושי: הגל הזה קשור לשורש הנשמה של אותו אדם שמעביר. לכן זה גל מיוחד שרק אני יכול לייצר כי אני שייך לאיזשהו שורש, ואתה יכול לתפוס את הגל הזה, לכן הוא מיוחד.

כן.

מושי: זה שכתוב "מכל תלמידיי השכלתי", זה כי כל אחד מהתלמידים הוא שונה, ולכן אתה יכול לקחת ממנו.

כן.

דודי: מה זה הגל הזה?

הוא יוצא ממנו ונכנס בך.

דודי: מה זה החומר של הגל הזה?

החומר של הגל הזה הוא הרגשת הלב.

דודי: הרגשת הלב שלי אותו. הגל הזה יוצא טבעי מהאדם? מי שמעביר, איך הוא מעביר את הגל הזה, מוציא ממנו את הגל הזה?

אם הוא פותח את הלב, אז זה יוצא ממנו.

מושי: אחרי הרב"ש, האם הוא אמר לך לעזוב את הקבוצה? למה לא המשכת להנהיג אותם? הרי אתה הבאת אותם, אתה היית קרוב אליו, אולי הם לא הרגישו שאתה בהשגה, אבל עדיין היה ברור מי אתה. למה לא המשכת להוביל אותם? למה יצאת, הלכת ועזבת אותם? האם רב"ש אמר לך לעשות כך, או שאתה לבד החלטת?

מי עזב?

מושי: אתה עזבת את הקבוצה אחרי שרב"ש נפטר, עזבת אותם, היית לבד, נכון?

כן.

מושי: האם הרב"ש אמר לך לעשות כך, או שאתה לבד החלטת? ואם כן, אז למה?

אני לבד.

מושי: לבד החלטת. רב"ש לא אמר לך.

לא.

מושי: למה החלטת כך? הייתם קבוצה, למה לא המשכת ללמוד איתם או ללמד אותם?

לא הייתה קבוצה.

מושי: לא הייתה קבוצה? אבל תמיד היו חמישה, שישה אנשים. אני מבין שכל השאר היו קרובי משפחה, דוסים. אני מדבר על אלו שהבאת והם היו הרבה שנים אתכם. למה לא המשכתם יחד, מה הסיבה?

אני לא יודע מה להגיד לך. לא הרגשתי שאני לומד איתם וממשיך איתם. לא הרגשתי את זה.

מושי: הם ביקשו ממך להישאר?

לא.

מושי: הם לא ביקשו? עזבת, והם אפילו לא באו לשאול אותך, "מיכאל, מה קורה, למה אתה עוזב אותנו, בוא נמשיך ללמוד", כלום?

אילן: אם כך, זו לא הייתה קבוצת התפתחות, זו הייתה קבוצת חסידות. החסיד הלך, לא נשאר כלום.

נגיד שכך.

דודי: מה זה נקרא "לימוד בעיגול"?

לימוד בעיגול, זה שעושים את זה לפי העיגול.

דודי: בדור שלנו, מהי הצורה שצריכה להיות ללימוד, האם יש מורה ויש לו תלמידים, או יש קבוצת חברים, עשירייה או כמה מאות יחד, יש מישהו שמארגן אותם, מסדר אותם, אבל ההרגשה היא שכולם לומדים בעיגול?

זה תלוי באנשים.

דודי: קבוצת בני ברוך, איך אתה מרגיש אותה, האם היא צריכה להמשיך באותו קו כמו שאתה הנחית, יש מורים ויש תלמידים, או שהם צריכים להיות בצורה עגולה יותר, שוויונית?

אני לא יודע. לא קשור אליהם.

דודי: מי יודע?

רק הבורא.

דודי: מבחינת המבנה של שיעור הבוקר, עשינו שינוי במבנה. אנחנו נתחיל אותו ב-02:40, נתאסף להכנה, יהיו עשר דקות הכנה לשיעור. בחלק הראשון נלמד משיעור מוקלט שאתה העברת, אנחנו נראה במשך 40 דקות שיעור על עבודה פנימית, נגיד את "שמעתי", סדרה שנתת לפני עשרים שנה, אחר כך נראה פתיחה או תע"ס עוד חצי שעה, שיעור אחר שאתה נתת. כלומר אנחנו איתך בחומרים מוקלטים שהעברת. בסביבות השעה 04:00 אתה מגיע לשיעור ואנחנו איתך.

בימים שאתה לא מגיע לשיעור, אנחנו נעלה שני מרצים שיעבירו את השיעור. מה צריך להיות האופי של השיעור? אני מדבר על החלק שהרב לא מגיע, ועולים עכשיו שני חברים ומעבירים שיעור. הם פותחים מאמר, נניח את מאמר "שמעתי", ומה הם עושים, האם הם מסבירים אותו?

הם קוראים אותו ומסבירים.

דודי: על בסיס מה שהם למדו, שמעו?

כן.

דודי: האם חוץ מזה הם עונים על שאלות של חברים?

אני חושב שכן.

דודי: האם הם גם עושים איתם סדנאות, נותנים להם?

כן.

דודי: זאת אומרת הם מעבירים שיעור מלא לכל דבר.

כן.

דודי: כאילו הרב היה נמצא, כך הם צריכים להעביר בדיוק, לא פחות. לא משהו חברתי אלא משהו לימודי יותר.

כן.

דודי: ואז הם בעצם סמכות. מהבחינה הזאת יש להם סמכות להעביר את השיעור. מה עם החברים הוותיקים שקשה להם לקבל? כי אני שלושים שנה פה, מה יש לי לקבל עכשיו משניהם?

אני לא יודע. לי נראה שיכולים לשבת כולם, יהיו כאלה שעונים, כאלה שחוזרים על החומר, שואלים שאלות ועונים תשובות, וזה יעבוד בצורה חופשית.

דודי: זאת אומרת זה לא שניים שהם "שפיצים" על הבמה.

לא.

דודי: הם פשוט יושבים על הבמה, אבל יוצרים תחושה של עיגול. יכול להיות שאילן יקום וישאל שאלה, שמעון יענה לו, אולי נעשה סדנה, זה האופי, אופי יותר עגול.

כן.

דודי: זה לא כמו איתך היום, רב ותלמידים. אלא זו צורה יותר עגולה, זה שונה ממה שאנחנו מכירים.

כן.

דודי: מובן. וזה יגרום לאנשים לקבל את זה בעצם. זה עונה.

(סוף השיחה)