האם אנחנו מכווָנים לבורא
שיחה עם הרב ד"ר מיכאל לייטמן 09.04.2025 – אחרי עריכה
דודי: מה זה עניין התבודדות שהוא כותב עליו?
להיות מנותק.
דודי: ממי, ממה?
ממי שיכול להפריע לו בדרך.
דודי: ובחברה שלנו?
בחברה שלנו, אז לשמוע לאן החברה מכווֶנת, ולהיזהר, כל הזמן לבדוק אותה.
דודי: לבדוק את החברה?
כן.
דודי: מה יש לאדם לבדוק את החברה כשהוא כבר נמצא בה?
מה זה "כבר"?
דודי: החברה שלנו, בני ברוך. אדם יכול לעשות ביקורת על חברת בני ברוך?
תמיד צריך לבדוק.
דודי: מה לבדוק?
האם החברה מכווֶנת נכון למטרה.
דודי: עכשיו, עניין ההתבודדות שיש. אם אנחנו בעולם מקושר כמו שהוא מתאר, כשאפילו הדעות של אחד עוברות לשני, אז ממה אדם יכול להתבודד, איך אדם יכול להגן על עצמו ממחשבות, ממחשבות זרות?
שיבקש מהבורא.
דודי: היום החברה שלנו, בני ברוך, מכווֶנת לבורא?
אני לא יודע. אני לא אחראי על כל החברה.
דודי: בכללות החברה, הרוח של החברה.
גם כן לא יודע. אלה דברים שצריכים כל הזמן לכוון נכון, וללכת כך.
דודי: אם אנחנו שומרים על סדרים קבועים, מגיעים לשיעורים על בסיס יומי, בוקר, צהרים, ערב, קוראים מהמקורות האותנטיים של בעל הסולם, רב"ש וכולי, משתתפים בהכול, קבענו לעצמנו מסגרת חיים לפי מה שקבעו המקובלים. אז השאלה היא, איזו סטייה יכולה להיות פה?
אם החברה כולה דואגת ללכת בדרך האמת, אז כן, יכול להיות שיצליחו.
אילן: מה שאתה אומר עכשיו, זו בעצם השאלה העיקרית. יש הרבה חברות שבאים בזמן לבית כנסת, לומדים, ועושים כל מיני פעולות בידיים ברגליים, וההבדל המשמעותי העיקרי בינינו לבינם זו הכוונה, איפה נמצאת המחשבה. זה מה שהחבר שואל, אם לברר, לראות?
צריכים לברר תמיד.
אילן: זה נכון, אבל כל אחד עושה את הבירור הזה עם עצמו, אם אני מבין נכון, עם הפנימיות שבו. אני יכול לבוא לחבר ולהגיד לו תסדר את הכוונה שלך?
לא.
אילן: אולי להזכיר, להזכיר לחברה, חברים, התכנסנו כאן בשביל ככה וככה.
כן.
אילן: וזה חסר לדעתך אצלנו?
זה תמיד חסר.
רואי: מה הופך פרטים לחברה?
אני לא מבין.
רואי: אנשים פרטיים, אנחנו, כל אחד הוא אדם נפרד בפני עצמו. מה הופך את הנפרדים האלו לכך שהם מוגדרים כחברה?
שהם בוחרים לעצמם כלל, בהתקדמות שלהם למטרת החיים, וכולם, כל אחד שיעזור לשני, לוקחים את אותו הכלל, ומקיימים אותו.
רואי: ומה זה הכלל הזה שהם בוחרים?
הכלל, שכל אחד מאיתנו לא יורד מהכלל הזה, אלא ההיפך, כולנו משתדלים להיות מחוברים בתוכו.
רואי: ואיך עשירייה משתלבת בחברה, או שהעשירייה בעצמה מוגדרת כחברה?
כן. לא כדאי שעשירייה תתחיל לבדוק את עצמה, עד כמה היא נכללת ומחוברת, לא.
רואי: אז עשירייה היא כאילו חברה עצמאית?
כן.
רואי: היא לא חלק מהחברה הגדולה?
לא.
רואי: אז איך זה מסתדר? אצלנו בבני ברוך יש את בני ברוך, ויש המון עשיריות. אז יש לנו המון חברות בבני ברוך?
לא, אנחנו חברה אחת, אבל כלולה ממספר עשיריות.
רואי: וכל עשירייה היא עצמאית?
כן.
מושי: בשיעור אמרת שלבורא אפשר להשפיע רק דרך החברים, ואי אפשר בצורה ישרה להשפיע.
לבורא? למה לא?
מושי: אמרת שרק דרך חבר אפשר להשפיע לבורא.
אתה יכול להשפיע, כן.
מושי: אז נניח מקובל נמצא במצב שאין סביבו חברים, איך הוא יכול להשפיע לבורא, מה הדרך?
הוא יכול להשפיע.
מושי: אז יש דרך להשפיע לבורא בצורה ישרה?
יכול להשפיע לבורא.
מושי: פשוט בשיעור הסברת שאם אני רוצה להשפיע לבורא, אני חייב להשפיע לחבר, ודרכו אני משפיע לבורא.
לא? זאת אומרת מקובל יכול להיות לשבת לבד, מבודד באיזה כלא, להיות בקשר עם הבורא, ולהשפיע, לא צריכים שום חברה?
כן.
דודי: מה הוא משפיע לבורא לבד?
מה שהוא רוצה, מתפלל.
שמעון: אתה סיפרת על מישהו שהיה בסיביר, נכון?
כן, זה סיפור ידוע.
שמעון: הוא היה לבד בכלא, אבל הוא היה בקשר, ולא היה לו חברים.
כן.
דודי: אז בשביל מה צריך חברה כדי להשפיע לבורא, אם אפשר להשפיע לו לבד?
אתה לא יכול להשפיע ישירות לבורא, אלא במקרה שאתה באמת סובל מאוד.
דודי: זאת אומרת שאם זה לא מצב של סבל או מצב קיצוני, במצב רגיל אדם לא יכול להשפיע לבורא, הכוונה ישירות, הוא זקוק לחברה?
כן.
רואי: אנשים שטוב להם יכולים להגיע לבורא?
בשביל מה?
רואי: נכון אין בשביל מה. אז מה יוצא, מה המטרה של טוב ומיטיב אם בסופו של דבר כשטוב לך, אז אין בשביל מה להגיע לבורא?
נכון.
רואי: אז איך מגיעים, איך קורה ההיפוך הזה לכיוון של טוב ומיטיב?
האדם צריך לכוון את עצמו לבורא תמיד בכל רגע בחייו, ולהשתדל כך להיות בלי שינויי מצבים, ולהישאר מכוון.
רואי: מה זה להיות מכוון לבורא בכל רגע בחיים?
שהבורא נמצא במרכז שאלתך.
רואי: למה כדי שיהיה מגע עם הבורא, האדם צריך כוח אמונה?
כי בלי אמונה הוא לא יכול להתקשר לבורא.
רואי: למה, מה יש באמונה שיוצר את הקשר עם הבורא?
אמונה זה הכוח שמקשר את האדם לחוט שקשור לבורא.
רואי: ומה החברים עושים, מה יוצר החיבור בין החברים?
החיבור בין החברים זה מילא, ודאי שגם הוא עוזר, אבל לא לכך שאדם מתחיל מזה להתפלל לבורא.
רואי: אז הקשר הישיר עם הבורא זה רק בכוח האמונה?
כן.
רואי: החיבור בין החברים מייצר באדם כוח אמונה, או שהוא משיג את זה ממקום אחר?
כן.
רואי: החיבור נותן לו את כוח האמונה.
דודי: למה צריך תיווך של אמונה בין האדם לבורא?
זה לא תיווך, אלא..
אילן: בחיים של אדם יש קשר לבורא שהוא יותר גבוה מאמונה?
גבוה מאמונה? לא.
אילן: זאת אומרת שאמונה זה דבר שמחויב התפתחות. כשהחבר שאל אותך על בן אדם שטוב לו, הוא לא יכול להגיע לבורא, שאלת אותו בשביל מה. זה קצת לא ברור, כי לא יכול להיות שבן אדם טוב לו, יש לו את כל מה שהוא צריך בחיים, ברמה גשמית יש לו את הכול, ועדיין יש לו נקודה שבלב מפותחת, יש לו רצון להגיע למשהו גבוה יותר מהמצב הגשמי הטוב שהוא נמצא בו.
בשביל מה?
אילן: הוא רוצה לממש את מטרת החיים שלו, בשביל מה הוא בא לעולם הזה? בורא סידר לו כל טוב גשמי, אבל ברור לו גם מהנקודה שבלב שלו, וגם מהסביבה שבה הוא נולד וחי. למשל הילדים שלנו נולדים לסביבה שלנו. אז יש מצב כזה שמרגיש שטוב לו, אבל עדיין..
עדיין רוצה עוד יותר טוב.
אילן: הוא רוצה לא לבזבז את החיים שלו.
כן. אני לא יודע מה לענות לך, זו שאלה שאיך שהיא יוצאת מלב האדם, שם הוא מוצא את התשובה. ואחרת אין לה תשובה.
דודי: מה הגישה הנכונה, אדם צריך לדחוף את החברים שלו לרוחניות, לרצות שהם יכנסו לרוחניות, או שהוא מסתכל על החברים כמה שיתמוך בו כדי להעלות תפילה נכונה לבורא? איך הוא צריך להסתכל על החברים, מה הם בשבילו?
הוא צריך להגיע למצב שהוא לא רוצה יותר חוץ מלהשפיע נחת רוח לבורא, ולזה הוא זקוק לחברים.
דודי: אבל כדי להשפיע נחת רוח לבורא, השימוש בחברים, כלומר אני משתמש בחברים, מקבל מהם כוח כדי שאני אשפיע נחת רוח לבורא, או אני דוחף אותם כמה שאפשר בכל צורה אפשרית, ומזה תהיה נחת רוח לבורא?
גם וגם.
דודי: וכשהאדם דוחף את החברים שלו לרוחניות, רוצה, ברצון שלו, אז איפה הוא בתמונה, הוא בתוך זה, הוא כלול בזה, הוא מצפה גם לזכות למשהו מזה, לשכר מזה, או שלא יהיה לו שכר, שהם יגיעו?
הוא דוחף אותם קודם כל, ורואה בזה את תפקידו.
דודי: הוא מצפה לשכר, לתגובה, למילוי כלשהו מהצורה הזאת?
כן.
דודי: מצאת איזה ציטוט, משהו?
"אתה צריך לעמוד תמיד על המשמר, כל היום וכל הלילה, היינו בין בזמן שאתה מרגיש בחינת יום ובין שאתה מרגיש בחינת לילה. כי אנו אומרים לה' יתברך - כי לך יום אף לך לילה. שגם הלילה, היינו חשכת הלילה, גם כן בא מצד ה' יתברך לטובת האדם, כמו שכתוב "יום ליום יביע אומר, ולילה ללילה יחוה דעת".
היוצא מזה, עליך לעורר לב החברים עד שתהא השלהבת עולה מאליה, כמו שאמרו חז"ל על "בהעלותך את הנרות", ועל ידי זה תזכה לעורר את אהבת המקום ברוך הוא עלינו."
(הרב"ש, אגרת כ"ד)
(סוף השיחה)