heb_o_rav_bs-tchunat-hochmat-nistar_2009-12-09_lesson_bb

מאמר "תכונתה של חכמת הנסתר בכללה"

("כתבי בעל הסולם", עמ' 41)

(פרקים: מהו התפתחות/כח המטרה)

שיעור 4

שיעור בוקר 9.12.09- אחרי עריכה

מהו התפתחות?

"ולפיכך תראה מרבית המלומדים, תיכף בעת השתלמותם, שיוכלו להנות ולקבל שכר עמלם, מניחים את הלימוד ויוצאים לשוק לסחור עם העם ולקבל שכר. אבל היחידים מתאפקים וממשיכים להשתלם בלימודם, כל אחד לפי כשרונותיו המפותחים, משום שרוצים לקבל מחיר יותר גבוה, כגון, להיות מגדולי הדור, וממציאי המצאות. וכמובן שלאחר זמן חבריהם מקנאים בהם לא במעט." תלוי במה מקנאים, וזה תלוי במה שקורה בדור.

אנחנו מבינים שאם אנחנו רוצים להגיע להישגים כלשהם באיזו חכמה או באיזה מקצוע, באיזו אומנות, אנחנו חייבים להשקיע בזה את הכול. זה יכול להיות מוזיקאי, צייר, סופר, זה יכול להיות מדען, או עוסק בקבלה, לא חשוב במה. כל דבר, אם אדם רוצה להשיג בו משהו, הוא חייב להשקיע בו את כולו ולהתבודד, ממש להיבדל מכל העולם, ורק אחרי זמן רב הוא מגיע לתוצאות. אבל התוצאות שלו הן כבר כאלו שהוא ודאי נמצא במקצוע שלו מעל האחרים.

זאת אומרת, ההתפתחות דורשת כמה תנאים. תנאי רגיל זה שהרצון לקבל של האדם יהיה מכוון רק להתפתחות המסוימת הזאת, וכל יתר הדברים יהיו כאֵין, כלא קיימים. וזה בכל דבר, בעל הסולם לא מדבר כאן רק על חוכמת הקבלה, אלא על כל דבר.

יש אנשים שאחרי שהם לומדים באוניברסיטה למשל, הם כבר בורחים לאיזה מקצוע, להרוויח כסף, להקים משפחה, לבלות, למלא את החיים שלהם ומספיק להם. ויש כאלה שהולכים קצת יותר הלאה. כאלה שלא יכולים לעצור את עצמם, אלא ממשיכים עד הסוף. הם צריכים לדעת הכול במקצוע שלהם ועוד מעֶבר לכל. זאת אומרת, לגלות את הדברים שאף אחד לפניהם לא גילה.

והכול תלוי באותו רצון שמצטייר בתוך האדם. או שהוא מספיק לו לתקופה קצרה, רק לרכוש משהו כדי לסחור בשוק עם מה שרכש במקצוע, או שמתקדם ולא מחליף את הרצון הזה בתענוגים אחרים. אלא העיסוק במקצוע עצמו, הוא בשבילו השכר. ולא שרוצה תמורת זה כסף, כבוד, שליטה, למלא את הגאווה שלו במשהו, אלא האומנות עצמה. זה נקרא "אומן", שנהנה ממה שהוא עושה וזה מה שנקרא "שכר מצווה לדעת המצווה", זה בשבילו התענוג. וכאלו מצליחים.

וזה קורה לנו גם בחוכמת הקבלה בצורה עוד יותר בולטת. כי אנחנו צריכים להתעסק כאן בדברים שאם באמת הולכים לעומק, אז אדם כבר צריך להתעלות מעל כל חשבון עם עצמו. אם אנחנו נמצאים במדע של העולם הזה, אז אנחנו בכל זאת נמצאים במשהו שהאנושות יכולה להעריך. ואז אנחנו מקבלים פרס או אהדה או כסף וכולי, העיסוק עצמו נותן לנו איזו אפשרות לחיות. מה שאין כן בחוכמת הקבלה זה לא נותן שום דבר לקיום שלי בעולם הזה, אלא יוצא שאני עוסק רק לשם המטרה הגבוהה.

ואחרי זמן מה שאדם עוסק בחוכמת הקבלה הוא נמצא על איזו פרשת דרכים. כי למשל אחרי לימודים אוניברסיטה הוא חוזר לחיים הרגילים, עם כל מה שרכש באוניברסיטה, ומשתמש בכל הידע כדי לספק לעצמו את הצרכים הנחוצים לחיים. ואילו כאן הוא מגיע למצב שהוא רואה שכל הדברים שרוכש בחוכמת הקבלה, לא יועילו לו לחיים הגשמיים, הוא לא יהיה מזה יותר מוצלח, יותר בריא, יותר בר מזל, ואז הוא עוזב. כי לא יכולים אפילו להפיק מזה איזו תועלת כמו אחרי שרכש מקצוע, אז בשביל מה ללמוד?

אם אני לומד חמש שנים באוניברסיטה, אני יודע שרכשתי משהו, יש לי אפשרות ליהנות ממה שהשקעתי. וכאן אני משקיע ומה יוצא לי מזה? ולכן אדם שמגלה את האמת הזאת הוא בורח, ונשארים רק כאלו שרוצים בכל זאת להתקדם עוד ועוד. ושם גם יש עוד ועוד החלטות גורליות, עד שאדם מבין, שאין לו ברירה, הוא חייב לרכוש את הדבר הזה מפני שהוא גבוה בפני עצמו, ללא שום קשר עם מה שהאנושות מכבדת, עם מה שיש לו תמורת זה.

אלא ההשפעה הנקייה עצמה, הטהורה, היא בעצם האומנות, העיסוק והמטרה והתשלום, כל מה שרוצה אני. זו ההתפתחות. זה ההבדל בהתפתחות בחוכמת הקבלה לעומת ההתפתחות הגשמית. אבל גם כאן וגם כאן יש בעצם דברים משותפים - שחייבים להשקיע.

כח המטרה

"ותדע שזהו אמת המידה של התפתחות הדורות. דהיינו, בכח ההתאפקות להאריך זמן פרעונו, ולבחור בסכום היותר גבוה. ועל-כן בדורות הללו, התרבו הממציאים, בעלי שיעור קומה, היות שנמצאים בדורינו יותר בעלי סגולה מסוג זה, שהפלגת עמלם היא לאין קץ, משום שחושיהם מפותחים ביותר להתאפקות, הן בהארכת הזמן, והן בכח העמל."

לא מובן מה שבעל הסולם רוצה לומר כאן. המאמר כולו הוא לא מאמר שבעל הסולם כתב ממש כמאמר, אלא רק טיוטא, זו רק הכנה לכל מיני דברים. זה הכְּתב הראשון מה שנקרא. יש לנו כתבי יד שלו, שבהם אנחנו רואים איך הוא כתב מאמרים, איך הוא הרחיב אותם, והדביק עליהם עוד חלקים. כמו כל מדען שכותב מאמר, הוא כותב חלקים, אחר כך מסדר אותם, אחר כך מתחיל להוסיף להם כל מיני תוצאות, מעביר ממקום למקום, כדי לתת רצף נכון בכל זרימת החומר. זהו חוק בהגשת המאמר לקורא.

כאן לא נעשתה כל העבודה הזאת מצידו, כי כל חלק הוא כמה משפטים שהוא רצה אולי אחר כך לפתוח אותם, לכן הרבה דברים אנחנו צריכים להוסיף מעצמנו, וצריכים להיות מודעים לזה שאנחנו מוסיפים, ולא שנמצאים עימו בקשר כזה שאנחנו יכולים לדבר בשמו.

אז הוא כותב "ותדע שזהו אמת המידה של התפתחות הדורות. דהיינו, בכח ההתאפקות להאריך זמן פרעונו, ולבחור בסכום היותר גבוה." זאת אומרת, בסך הכול במטרה יותר נעלה ויותר גבוהה נמדד כוח ההתפתחות, כוח הדור. "ועל-כן בדורות הללו, התרבו הממציאים, בעלי שיעור קומה, היות שנמצאים בדורינו יותר בעלי סגולה מסוג זה". הוא מדבר על המדענים שנמצאים בדורו, במיוחד בזמנו, כשהמדע עוד לא הגיע למשבר, היה בפריחה, זו היתה התחלת המאה העשרים, שאז היה כל המדע, פיזיקה, כימיה, ביולוגיה, ואחר כך אפילו הגנטיקה וכן הלאה.

"שהפלגת עמלם היא לאין קץ, משום שחושיהם מפותחים ביותר להתאפקות, הן בהארכת הזמן, והן בכח העמל." זה באמת כך. כי אם אדם רוצה להגיע היום לפרס נובל, הוא צריך לעבוד על זה שלושים עד ארבעים שנה, ואחר כך לעמוד בתור. והוא צריך לחיות מאה שנה, אחרת לא יקבל פרס נובל, כי פרס נובל נותנים רק למי שנמצא בחיים, ולא למי שכבר מת. אז יוצא היום שאנשים באמת נתנו הרבה כוחות, הרבה שנים, ואחר כך חיו עוד הרבה שנים ואז זוכים, אחרת לא.

בעל הסולם מדבר על המדענים, מה הקשר בין זה לחוכמת הקבלה? אני לא חושב שיש הבדל בין דור לדור, כל אחד שרוצה להשיג, אם הוא רוצה להשיג באמת את שורש נשמתו, הוא חייב לענות על התנאים שלא משתנים, ואלו אותם התנאים, היחס בין אורות לכלים.

שאלה: הזכרת שיש משבר במדע, מהו בדיוק המשבר?

המדע זה אפליקציה, השלכה, העתקה של היחס שלנו לעולם. המדע זה שאני פותח את עצמי ובודק דרך החושים שלי את כל הכוחות, כל הקשרים, כל מה שקורה בעולם, מה שיש בעולם. אם הייתי יצור אחר, אז הייתי מגלה מדע אחר לגמרי. את המדע אני מפתח על ידי הרצון האגואיסטי שלי, שרוצה לחיות יותר טוב, שרוצה להרגיש מילוי. אם לא החיסרון שאני מרגיש ברצון לקבל שלי, אז לא הייתי נזקק לפתוח לעצמי את העולם, את החומר, את הנוסחאות שבקשר בין כל מיני חומרים וכוחות ותופעות. בשביל מה כל זה?

סך הכול הרצון לקבל האגואיסטי שלי דוחף אותי קדימה – "תדע את זה". אז קודם לדעת זה גם למלא את הרצון האגואיסטי. אגו, רצון לשלוט, רצון לפתוח את הכול, זה שייך למין האנושי. זה דבר אחד. חוץ מפרקטי. רב"ש אמר שהפלסטיק הציל את העולם. תאר לעצמך את העולם שלנו בלי פלסטיק. בכל דבר, איפה שאני יושב, איפה שאני אוכל, הכול פלסטיק. אפילו הנייר כבר לא נייר, הוא נייר נטול עץ. אני לא יודע איך קורה דבר כזה.

זאת אומרת, יש לנו רווח מהמדע, אז אנחנו מפתחים את המדע מתוך הרצון לקבל שלנו. לאן שהוא דוחף אותנו. בפרט אם מדברים כבר לא על המדענים הראשונים, כמו אריסטו ואפלטון, שלהם המדע היה כמשהו טהור, שהם רצו רק לדעת את העולם. זאת אומרת, הם סיפקו מילוי לעצמם ללא שום קשר לחומריות. "אני רוצה לדעת", כמו רוחניות. מה שנקרא אצלנו מדע טהור, למרות שדבר כזה כבר מזמן לא קיים.

אבל אחר כך, כמו שאומר בעל הסולם ב"הקדמה לפנים מאירות ומסבירות", המדענים התחילו לסחור במדע כי היו צריכים כסף להתקיים, ויש להם גם רצון שידעו עליהם, להתגאות, לשלוט, הם צריכים מעבדות, הם צריכים הרבה מאוד אמצעים כדי להתקדם במדע. הם התחילו למכור את הידע שלהם. ואז סוחרים התחילו להבין שאפשר להשתמש במדע ואפשר להתעשר ממנו. והתחילו להזמין עבודות מהמדענים.

כל מיני ממציאים, כמו אדיסון למשל, פעלו לפי הזמנה. גם עכשיו יש אנשים שאפשר להזמין אצלם גילויים, והם עובדים על זה ומגלים. יש שיטה איך לגלות דברים חדשים בטבע, להמציא פטנטים. זאת אומרת, אנחנו רואים שהמדע עובד כבר ממש במאה אחוז לפי הרצון האגואיסטי שלנו. המדע כבר לגמרי לא כמו שהיה פעם, בזמן אריסטו, שאז אמרו לא למכור אותו, לא לסחור בו ולא לעשות ממנו איזו יצאנית, ואין ללמד אנשים שיכולים למכור אותו, אלא רק מדע לשם מדע.

אבל אנחנו לגמרי ההפך. בלי לייצר נשק מישהו היה משלם למדענים? בלי לשלם על תרופות כדי להתעשר מהן? הרי זו התעשייה הכי מוצלחת. מישהו היה מחזיק את המדענים, מישהו היה מפתח תרופות? לא איכפת להם שימותו כולם. הם עושים את זה רק כדי להתעשר, וכן הלאה. וגם יותר מחצי מהתרופות שאנחנו צורכים אין בהן שום דבר טוב, רק כדי למכור לנו. זה מתגלה לאט לאט, כמו שהתגלה עכשיו עם האקלים, עם כל מיני ה"ירוקים" האלו, שהכול שטויות, כשאל גור עשה רעש גדול כדי לקבל פרס נובל. אותו דבר עם התרופות, אותו דבר עם כל דבר. זאת אומרת, המדע הוא כבר לא מדע, זה רק כדי להתעשר על חשבון האחרים, כמו כל דבר.

לכן אסור לנו להתייחס היום למדע כאל משהו נעלֶה, כעסק מיוחד. אלא המדע היום זה גנאי, הוא הופך למשהו שהשימוש שלו מתחילה ועד הסוף הוא רק לספק מילוי לאגו, לאגו הגרוע של האדם. בשביל מה נותנים כסף למיליארדים? כדי שבסופו של דבר נעשה מזה איזה מסחר, שום דבר חוץ מזה.

הבת שלי עובדת על מחקר בנושא סרטן השד, המעבדה שבה היא עובדת קיבלה עשרה מיליון דולר מפיליפ מוריס. פיליפ מוריס רוצה להוכיח שהסרטן לא נגרם כתוצאה מסיגריות. אז הוא מזמין עבודה, משלם כסף, והמדענים עובדים. בלי זה לא היה להם כסף לעבוד, הם היו לפני סגירה. עד שבאו יֵפי הנפש, שמרעילים אותנו בסיגריות, ורוצים להוכיח שסיגריות זה לא נורא, או שהם מוסיפים משהו שמנטרל את הניקוטין. לא יודע מה יצא מזה, או שיצא להם טוב שבכלל תורמים משהו. נתנו להם עשרה מיליון דולר, והמעבדה קיימת. זו דוגמה קלאסית. זה דבר אחד.

דבר שני, אנחנו נמצאים במשבר כי חשבנו על ידי מדע להגיע למשהו טוב, אגואיסטי ודאי. שאני אמלא את עצמי, יהיו לי מסכי טלוויזיה תלת ממדיים, ויהיו לי כל מיני דברים, שאני אטוס עם מסוק פרטי, ללא פקקים. שיהיה לי פלאפון משוכלל יותר. אבל אני מרגיש שאני לא רוצה. זאת אומרת, אין לי מה להזמין מהמדע. יש כאילו משהו שנמאס לנו. איבדנו תקווה לחיים טובים על ידי שכלול טכני. תפנה לאנשים "בוא נפָתח משהו"."עזוב אותי מלפתח". "נחיה עוד עשר שנים", "בשביל מה עוד עשר שנים?" יש מין עייפות מהדבר הזה.

לכן המדע שהוא אמצעי לחיים יותר טובים, לחיים יותר ארוכים, חיים יותר בריאים, איבד את הכוח שלו, את המשיכה. ופעם כשהיו מדענים, הם היו מגלים משהו שהוא טוב לנו. הוא כאילו העיניים שלנו, המוביל. לאן המדע מוביל היום? לנשק חדש? לפלסטיק חדש? אף אחד לא צריך, לא את זה ולא את זה. ולכן המדע במשבר. זאת אומרת, כל דבר במשבר. המדע זה לא רק מדע שאני מגלה משהו חדש. מדע זה תרבות וחינוך, בניית החברה, הסוציולוגיה הכללית, הכול זה מדע. זה שייך למדעי החברה, מדעי הטבע.

מה אנחנו צריכים לראות? אם זה מופעל על ידי האגו, הרצון לקבל שלנו, זה מביא לנו רע. זה צריך להיות ברור. וזה עוד לא כל כך ברור לאדם, אבל הסיכום הזה צריך להיות ברור. אז מה עושים? נמצאים מול הסוף. חוץ מאגו אין לי כלום. תמיד רציתי להתקדם על ידי מדע, שכפול, שכלול, עכשיו לא כדאי לי, זה מביא לי חזרה גל הפוך, נגדי, הרס.

שאלה: למה אתה אומר שאנשים כבר לא רוצים, הרי מכירת רכבים חדשים נמצאת כל הזמן בעליה?

החיים ימשיכו, אבל זה מאין ברירה. ואיפה שיש ברירה, אנחנו רואים כמה שהעולם נמצא במשבר. אפשר לראות את זה לפי מספר האנשים שרוצים ילדים בעולם. זו קטסטרופה ממש. אולי זו לא קטסטרופה, אולי זה לטובה, אבל לא רוצים ילדים. ובצורה כזאת פשוטה, זה לא שאחר כך מתחרטים. לא רוצים.

בקיצור זה קורה. אנחנו עדיין נמצאים בתהליך עד שזה יורד לאדם הרגיל, הפשוט, שלא כל כך נמצא בחוש הביקורת והאנליזה, בבירור של כל הדברים האלה. אבל הוא גם לא צריך את זה, הוא מרגיש מתוך הבטן שלו, שזה מספיק לו. הוא לא צריך להיות בכל הסיכומים החכמים האלה. אבל אנחנו רואים לפי האזרח הרגיל, הוא "מצביע ברגליים" מה שנקרא, לא רוצה וזהו. הוא אפילו לא יודע למה. ככה זה, הוא לא צריך פילוסופיות גדולות.

לכן המשבר הוא משבר. והיחס שלנו למדע משתנה מאוד, היחס לכל הפילוסופיות, לכל הפרופסורים, לכל האקדמיה, לכל הדברים. אם נסתכל על המאה ה- 19, אז סופר, מוסיקאי, מלחין, היו האליטה, הם היו בגובה, מלכים דיברו איתם, האנשים הגדולים היו איתם בקשר. ומה קורה היום? לא תרבות, לא חינוך, לא מדע, לא כלום. סך הכול מקצוע, כי איבד ערך רוחני, אנושי, הוא איבד את הערך הזה. לא מסתכלים עליו, על אף אחד. זה הכול עבר. אנחנו רואים את הגלים האלה. קודם התרבות ירדה בתחילת המאה עשרים, ואחר כך באמצע המאה העשרים ירד המדע. ובימינו כבר אין לנו אידיאלים או משהו שאנחנו מעריכים. מה יש להגיד?

שאלה: אמרת שכל מה שמופעל על ידי האגו מביא לנו רע. אני לא מבין איך אפשר להיות מופעל ממשהו אחר? כל העולם פועל רק מהמקום הזה.

נכון, לכן אנחנו צריכים להתייאש. איך אתה באת לכאן? התייאשת מזה שבצורה שאתה מתפקד אתה יכול להגיע למשהו, לאיזה מילוי. שיהיה לך טוב, שתהיה שמח, שתהיה מלא, שתשיג משהו. מצד אחד יש איזו ריקנות פנימית שאתה לא יכול למלא, אתה לא יודע על ידי מה ולמה ואיך. מצד שני היה מן זיק בראש, איזה ניצוץ, הביאו אותך לכאן דרך מקרים מסוימים. אז תן הזדמנות כזאת גם לאנושות. ולאו דווקא שהם יבואו לאיזה פתרון, אבל את הייאוש הזה הם צריכים להרגיש.

שאלה: אני באתי כי רציתי שיהיה לי טוב בחיים. גם האנושות פועלת כך. גם המדע זה בגלל שאנשים רוצים שיהיה להם יותר טוב. אז מה רע בזה, איך זה יכול להשתנות בכלל?

זה יכול להשתנות מפני שהניצוץ מתגלה. הניצוץ הזה הוא מתוך האגו שלך. מצד אחד זה כוח הדחייה שדוחף אותך קדימה, ואומר לך שאין לך יותר מה לעשות, אתה ברצון האגואיסטי שלך לא יכול לקבל שום מילוי, אז אתה מגיע לייאוש כללי. ולא סתם אתה שוכב במיטה עם ייאוש כללי, אלא גם נדלק לך איזה ניצוץ חדש מרמה חדשה, ממימד חדש, שאומר לך שאתה יכול לקבל מילויים, אתה יכול לקבל הכול, אבל תראה מה. ואז נכון שהאגו דוחף אותך, אבל הכיוון כבר עם הניצוץ החדש ואתה מגיע לפתרון, שצריכים לעלות לקומה חדשה, לרוחניות. אז לָמה האנושות לא יכולה לעשות את זה?

שאלה: לפני שלושה ימים נפתחה ועדת האקלים הבינלאומית בקופנהגן. נפגשו הרבה אנשים שרוצים לעשות הרבה פעולות בשביל להציל את העולם. זה בא מתוך האגו שלהם שהם רוצים לעשות עולם טוב יותר. אז כל האנושות צריכה להגיע לכזאת ריקנות, הכול ייפול רק בשביל שיבינו שכך הם לא יכולים לעבוד?

גם אני השתתפתי בועידות כאלה. קונים לך כרטיס, אתה מגיע למלון חמישה כוכבים לפחות, ארוחות, הכול יפה. כל אחד עולה, ונואם שכואב לו מאוד, אחר כך חוזר לבית מלון, אחרי ארוחה טובה, נח, מטייל. יש בערב איזה מפגש יפה. והולכים לוועידה אחרת במקום אחר, וכך כל פעם. הם חיים מזה.

אתה חושב שזה לא נפעל מהאגו, ודאי שמהאגו. לא יצא מזה שום דבר טוב. חוץ מזה, מה שכן טוב, שמכל המאמצים שלהם מתגלה כעת שהאדם בכלל לא משפיע על מה שקורה עם כדור הארץ. הוא לא משפיע, לא לטוב ולא לרע. אלא כדור הארץ, כך לפי הנוסחאות, כך לפי מה שאנחנו מגלים ממש במדע, לא שמישהו רוצה לעשות כך או כך, שעל שום דבר אנחנו לא משפיעים כאן. יש תהליך, יש זמנים כאלו שכך כדור הארץ מתנהג.

שאלה: מה זה אומר? אני אומר שהאגו הזה דוחף את האנושות לעשות מעשים טובים כביכול.

זה הכול שטויות. אלו לא מעשים טובים ולא כלום. בעולם הזה אנחנו לא עושים שום דבר, לא לרע ולא לטוב. עד שאנחנו מגלים שאנחנו לא עושים כלום וחייבים לשנות משהו, אז לעלות למעלה ומשם לשנות. העולם שלנו מנוהל לגמרי מלמעלה. איך אנחנו יכולים לשנות כאן? אני אשרוף יותר או אני אשרוף פחות מזה העולם ישתנה? כשלא שרפתי כלום לפני כמה מיליוני שנה, אז הוא לא התהפך? לא היתה תקופת קור ואחר כך עוד משהו ועוד משהו?

אלו תהליכים שאנחנו לא מבינים בהם כלום. אלא אם אנחנו כבר לומדים את חוכמת הקבלה, אז צריך להיות לנו ברור שבעולם שלנו אנחנו לא פועלים. במישור הזה אני לא פועל כלום. אני אדליק את כל הנפט שבעולם, שום דבר לא ישתנה. אני אסגור את האטמוספרה, אני מזהם את האוויר.

אנחנו לא מבינים עיקרון פשוט אחד מעל זה, שאנחנו לא משנים בזה שום דבר. זה נראה לך שאתה משפיע בזה על האקלים. אם אני אפוצץ עכשיו את כל הפצצות האטומיות שבעולם, הנזק הוא לא בגלל שאתה עושה את זה בפועל, אלא בגלל שאתה ברע שלך עושה את זה, אתה מפריע לעולם. במחשבות שלך אתה מפריע לעולם, בזה שאתה לא מפעיל את הכוח העליון שיעשה תיקון, בזה אתה מפריע, בזה אתה משפיע, ולא בזה שאתה שורף או לא שורף.

רק ברע או טוב כלפי הזולת, זה דבר היחיד שבו אנחנו משפיעים על העולם. תבינו את זה סוף סוף. אין כאן שום דבר אחר. אני לא יודע מה להגיד לך לעשות. זה כמו שרופא מנתח שחותך את האדם, משלמים לו. ופושע שחותך את האדם, מכניסים אותו לבית סוהר. הכול תלוי בכוונה. אנחנו בכוונות שלנו משנים את הטבע ולא בפיצוצים ולא בשריפה עצמה. זה צריך להיות ברור לנו. אתה רואה עד כמה שזה לא פשוט, מכל ההיסטוריה שלנו אנחנו כבר צריכים לעשות את הסיכום הזה. הכול לפי הכוונות: או על מנת להשפיע או על מנת לקבל, זה ההבדל. רק הכוונה, לא המעשה עצמו קובע משהו. רק הכוונה.

ולכן אני אומר, אותם הירוקים, אני לא יודע וגם לא איכפת לי מה הם עושים, הם רוצים לטובת עצמם, האגו שלהם כאן משפיע, או שהם רוצים על ידי זה שיהיה חיבור בין בני אדם, אבל חיבור נכון. לא לקבוע את הדברים באגו שלהם. הבעיה היא האגו שלהם, אותו אָל גוֹר הוא רוצה. נניח שאחריו כולם יפחיתו בעשרה אחוז את שריפת הדלק או משהו אחר בעולם, זה ישפיע רק לרעה. כי כוח האגו שלו פעל בתוך העולם, ולכן אחרי זה תהיה לנו תוצאה, ולא אחרי זה ששרפו או לא שרפו דלק. הכוונה, על מנת לקבל או על מנת להשפיע, היא בלבד משנה את המציאות, לא המעשה. זה שינוי שאנחנו צריכים לעבור, וזה קשה לנו.

שאלה: כשהמנתח פותח את הגוף עם סכין, התוצאה מזה היא שאני חי, הדוגמא הזו ברורה. אבל לא הבנתי איך זה קשור לפעולות אחרות.

לא חשוב אילו פעולות. אם אני אפוצץ פצצה אטומית שזה יהיה לטובת האנושות, לטובת החיבור, אז זה יהיה לטובה. אם אני עושה את זה מכוח הרע, זה יהיה לרעה. אני לא יודע איך לתאר את זה שזה יהיה לטובה, נניח שיגיע איזה אסטרואיד ואני אפוצץ פצצה אטומית.

הכול תלוי בכוונה, לא במעשה, אנחנו צריכים להבין את זה. בכוונת האדם שמזמין את הפעולה, שעקב זה הפעולה נעשתה. וזה טוטאלי, בכל וכל. אנחנו לומדים זאת בחוכמת הקבלה ואז הכול ברור, אבל כשמתחילים להוריד את זה לקרקע, מה משתנה? שום דבר. כמה שאנחנו רוצים שהעולם יבין, לנו עוד קשה לעכל את זה.

שאלה: ניקח שני אנשים מאוד בולטים בהיסטוריה. מצד אחד דוד שאומרים שכתב את ספר תהילים, והיום לא רק יהודים, נוצרים בכל העולם שרים ומתפללים את המזמורים שלו. והיה אלכסנדר מוקדון, שעד גיל שלושים ומשהו כבש את כל העולם. מי יכול להגיד שההשפעה של אחד מהם גדולה יותר?

אני לא רוצה לדבר על כוחות הבורא שבצורה כזאת מתגלים באנושות, בעולם שלנו. כי "לב שרים ומלאכים ביד ה'". אין לי דעה גם על זה וגם על זה. הבורא פועל כאילו דרך איזו אישיות. גם על דוד אני לא יכול להגיד כלום, מי אני שאדבר עליו, ואלכסנדר מוקדון גם אני לא מבין. כמו שיש עוד הרבה שליטים כמוהו.

אני לא יודע, זה הבורא שמזמין פעולות. פילוסוף יכול לדבר על זה, אבל אני לא. אני מדבר על "חוק נתן ולא יעבור", שהרצון לקבל והאור נמצאים זה מול זה והחוק ביניהם הוא חוק השתוות הצורה. אם זה לקראת השתוות הצורה - יהיה טוב, אם לא לקראת השתוות הצורה - יהיה רע. אתה תוסיף מה שאתה רוצה, זה עניינך. לי מספיק לדעת את זה. זה הכול.

שאלה: מה המקום של המקובל בכל המשבר הזה ובכל המערכת הזאת?

רק להסביר לאנשים מה הסיבה ושהאמצעי ישנו כדי להבין את כל מה שמתרחש. לאיזו מטרה זה מביא אותנו, ובאיזו דרך נוחה אנחנו יכולים להתקדם לאותה מטרה הכרחית לכולנו בצורה הטובה. חוכמת הקבלה לא משאירה לנו בהסבר שלה הרבה אפשרויות: או טוב או רע, דרך תורה או דרך ייסורים, "אחישנה" או "בעתו", וזהו.

שאלה: סיכמנו והמחשנו בצורה ברורה, איך כל דבר שמופעל מהאגו מביא לתוצאה רעה בסופו של דבר. ואז תיארת בתשובה שלך, שבעצם צריך להתפתח באנושות ניצוץ חדש, רצון חדש. אתה יכול לתאר איך זה קורה באנושות?

אני לא יודע. אני רואה שזה קורה. לפי הרשימות שנמצאות בתוך הרשת. תאר לעצמך שאין העולם הזה, יש נשמות, שמתעורר הקשר ביניהן מתוך הרשימות. יש חלל שבו רצון כללי, חלל שבו נמצאים הרצונות האלה, נשמות בודדות, ומתעורר הקשר ביניהן, תלות הדדית. לענייננו, על המסך שלנו, בתיאור שלנו, זה נקרא עולם גלובלי, אינטגראלי, אפקט הפרפר וכו'. אבל בעצם דבֵּר דרך זה בצורה שקופה, תסתכל פנימה, זה קשר שמתעורר בין הנשמות. ואתה חייב את הקשר הזה לסדר, זה עליך.

הוא מתגלה כרע, אתה צריך להפוך אותו לטוב. אלו כל החיים שלנו, זה כל העתיד שלנו. הקשר הזה יתגלה יותר ויותר כרע, הוא רק עכשיו התחיל להתגלות, קודם לא ידענו בכלל שיש קשר. היה טוב לנו, כל אחד יעשה מה שטוב בעיניו, "איש הישר בעיניו יעשה", זה מצוין. אבל עכשיו התגלה שאנחנו נמצאים בתלות זה עם זה, וכמה אנחנו עוד לא רגילים לזה, וכמה שלא רוצים להכיר בזה, וכמה שאנחנו נעשה עוד שמיניות באוויר רק להפר את זה, לשבור את התלות ההדדית.

נתעסק באופורטוניזם בכל המדינות, ובמלחמות, ובמה, ובסופו של דבר נגיע למצב ש"אין מה לעשות". אני לא יודע אחרי אילו מכות זה יקרה. אבל בסופו של דבר, הדרך ברורה, מהמצב של עכשיו, להגיע למצב של הכרת התלות. אנחנו צריכים לפעול כמה שאפשר כדי שיגלו שהדבר הזה הוא לפנינו, ואין מה לעשות, אין לאן לברוח. בזה אולי נקצר את הדרך. אחרי הכרת התלות ובאין ברירה, אתה דורש את כוח התיקון. מה אפשר לעשות, נעמוד זה מול זה עם האקדח כל החיים?

הייסורים האלה מרככים את הגוף, הם נותנים שכל, הם מביאים אותנו להחלטות הנכונות. אנחנו בעלי הרגשה. אז נקבל את השיטה, איך בכל זאת לעשות קשר בינינו. זה השלב הבא. אבל בינתיים אנחנו מגלים את הקשר הרע, זו בעצם המהות של התקופה הזאת, מתגלה הקשר הרע בינינו.

כל כלי התקשורת, פלאפונים, אינטרנט, לא חשוב מה, הכול עובד לצורך זה. "ירוקים" וכחולים ואדומים, כולם עובדים לצורך זה. רק לגלות שהקשר בינינו הוא רע. נשתדל לגלות את זה לא על ידי מכות, ומהר. בשביל מה לסבול סתם?

והכול מסתובב סביב זה. מה זה הקשר הרע שבינינו? זה גילוי השבירה. זה כבר המצב הרוחני הראשון שאנחנו מגלים, התחתון ביותר, אבל הראשון בשבילנו, שממנו נתחיל לעלות. וכשאנחנו מגלים שבירה בינינו, זו לא שבירה, במה שבירה, מה נשבר? נשבר הקשר. ואם הקשר בינינו נשבר, אז אנחנו קשורים.

אתה כבר מדבר על דברים שהם רוחניים, הם רוחניים שבורים, אבל הם רוחניים. למה רוחניים? כי הקשר בין כולנו זה דבר רוחני. ומהשבירה הזאת שנגלה בינינו, ושחייבים לתקן אותה, שם כבר השיטה נמצאת ברורה. אנחנו נמצאים במעבר כזה, נכנסנו לתקופה כזאת, גלגול כזה.

שאלה: היתה כתבה של סבר פלוצקר, כתב כלכלי, ששוחח עם ראש הממשלה נתניהו לפני הבחירות, וזה דיבר על כך שהחינוך בראש מעייניו, והוא הולך לעשות מהפכה בתחום הזה, אבל אחרי הבחירות, במקום להתעסק בחינוך, הוא מתעסק בהגדלת מרפסות ובכל מיני דברים אחרים. אנחנו רואים שהמנהיגים לא רק אדישים, אלא יש להם אפילו סלידה מחינוך, מרווחה. אלו תיקים שאף אחד לא רוצה אותם. מה הסיבה שיש סלידה?

עד כמה שבחינוך תלוי כל העתיד של הילדים שלנו, אנחנו לא לוקחים את זה ברצינות. זו באמת בעיה גדולה, עד כמה שאנחנו אטומים. אבל גם בזה יש משבר והרבה אנשים כבר מוציאים את הילדים שלהם מבתי הספר ומחנכים אותם בבית, וזה מתגבר יותר ויותר. שולחים אותם ממדינה למדינה ללמוד וכן הלאה. עבורי זה פלא, מה שקורה היום בארץ ישראל, בקרב העם שבמשך אלפי שנים תמיד דאג כל כך לחינוך, לא חשוב באיזו צורה, אבל שיצאו ילדים מחונכים, מצוידים בכל. זה המשבר. אין תשובה.

נקווה שעל כל הדברים האלה נקבל יותר שכל והאור יאיר לנו.

(סוף השיעור)

קבלה מדיה

קבלה מדיה

איזור אישיכדאי להיכנס כדי להוסיף לייק לסרטונים, לשמור תכנים ולהירשם למינויים.

זוהר זה מערכת

זוהר זה מערכת

זוהר זה מערכת

קבלה מדיה© כל הזכויות שמורות 2003-2026 בני ברוך - קבלה לעם

איזור אישי
כדאי להיכנס כדי להוסיף לייק לסרטונים, לשמור תכנים ולהירשם למינויים.

קבלה מדיה
© כל הזכויות שמורות 2003-2026 בני ברוך - קבלה לעם