אסור לפספס את ההזדמנות שבכנס

שיחה עם הרב ד"ר מיכאל לייטמן 07.02.26 – אחרי עריכה

דודי: אתה מרגיש שאנחנו לפני איזו התכנסות גדולה, משהו מיוחד?

אני מרגיש שאנחנו נמצאים בהתכנסות המיוחדת, ושאסור לנו לפספס את ההזדמנות הזאת.

דודי: זה בדיוק מה שחשבתי, איך לא לפספס את הרגע הזה, את המעמד?

איך לא לפספס? זה להיות עם כולם יחד, לחבק בחיבוק אחד את כולם, ואז נראה תוצאה. נראה תוצאה.

רואי: מה זו הפעולה הזאת שאתה היחיד מחבק את כולם? איך אתה עושה כזה דבר שאתה מחבק את כולם?

אתה לא יכול לתאר לעצמך?

רואי: אני יכול לצייר, אבל מה זאת ההרגשה הזאת? איך זה מרגיש שאתה מחבק את כולם?

אתה פותח את ידיך וליבך, וגם בידיים וגם בלב אתה רוצה באמת לחבק את כולם, כך שלהיות איתם בגל חום אחד.

רואי: ובחיבוק הזה שקורה, האם אתה צריך להרגיש איזו תגובה, או רק משהו בהם אתה רוצה שיקרה?

לא, זה לא נקרא חיבוק. חיבוק זה שכולם מתחבקים, וכולם מתחממים מהחיבוק המשותף הזה. וכך נתחמם.

שמעון: האם חיבוק הוא לכל העולם או רק לכלי הישראלי?

לא לא לא, רק לחברים שלנו.

שמעון: לחברים שלנו.

כן.

רואי: איפה נמצא הבורא בתוך החיבוק הזה?

בתוכו.

רואי: הוא ממלא את החיבוק?

הוא ממלא את החיבוק.

רואי: ומי מחבק, אנחנו עושים את החיבוק?

אנחנו מתחבקים, והוא ממלא את החיבוק.

דודי: מה זה הציור הזה של החיבוק? בכנס, אני מחבק את החברים?

כן.

דודי: או אני רוצה ליפול על הידיים של החברים שיחבקו אותי?

לא לא לא, לא לחכות, אתה צריך להיות בתחילת הפעולה.

דודי: פעולת החיבוק היא פעולה במחשבה, שאני מחבק את החברים.

נגיד שבמחשבה. אנחנו צריכים כך לחשוב.

(סוף השיחה)