הקשר עם העשירייה הוא מעבר למוות
שיחה עם הרב ד"ר מיכאל לייטמן 26.08.24 – אחרי עריכה
רואי: איך אפשר להעמיק את הקשרים, כי אם רק יושבים זה מול זה, הקשר לא מעמיק. איך הוא הופך להיות יותר חי, רוקם בשר ודם, איך זה נהייה משהו אמיתי בשבילך כל הזמן?
אני לא יודע. אני מרגיש שקבוצה היא אדם שכולל בתוכו את כל התכונות של כל אחד, יש בו משלך ומשלו, ומה שבכל אחד אתה יכול לציין, וכל אלו נכנסים באדם. זה מה שאני מרגיש.
מושי: כלומר קבוצה היא אדם וכל אחד הוא תכונה, כך אתה מתייחס?
במידה שאתה דוחה כל אחד, בסופו של דבר אתה דוחה את הקבוצה. במידה שאתה יכול מעל הדחייה להתקרב לכל אחד, אתה מרגיש שכל אחד הוא באמת חלק מהקבוצה, מהנשמה שלך בעצם, וכך אם אתה רוצה או לא רוצה, זה נכנס פנימה.
מאריק: בשביל מה הדחייה?
כדי שאתה תרגיש יותר.
מאריק: להרגיש מה, את ההפכיות?
שאתה תרגיש כל אחד ואחד כמה אתה נכלל עימו.
מאריק: אני אוהב את החבר מפני שיש לי חיבה כלפיו. דחייה זה כאילו הפוך, איך מרגישים דחייה מחיבור?
זה דווקא קל. כשיש לך דחייה יש לך כבר הבחנות, אז גם בחיבור יהיו לך הבחנות, זה נגד זה.
מאריק: באותה נקודה שמרגישים דחייה אז מתפללים?
לא, מתגברים.
מאריק: התגברות על מה?
על היחס שלי אליו.
מאריק: מה היחס?
לא חשוב, העיקר שאני לא אדיש אליו, אז כבר יש לי אפשרות להיות במצב כן ולא.
מאריק: איך הדחייה הופכת לחיבור?
אני שם לב דווקא למה שאני לו סובל אצלו, ואז יותר קל לי להתגבר על ההבחנה הזאת שאני לא סובל.
מאריק: מה כוללת המילה להתגבר, מה זו פעולת ההתגברות?
שאני מעל זה עושה מאמץ ומתחיל לאהוב בו אותן תכונות שקודם לא סבלתי.
מאריק: דווקא את התכונות שלא סבלתי, לא אחרות.
כן, אותן.
ולאד: אנחנו כאילו גוף אחד, אנחנו אדם, אדם שיש לו ראש וידיים ורגליים. העשירייה זה אדם אחד. האם כך להתייחס, פשוט לכלול את כל התכונות של כל אחד?
לא. אני לא יכול כך.
ולאד: אז איך אני כולל את כולם?
אני מדבר על זה שאני נכלל מכל אחד.
ולאד: אני מרגיש אותו בפנים, כאילו אני נכלל בו, אני מתחיל להרגיש אותו בפנים.
כן.
ולאד: שזה חלק ממני?
כן.
שמעון: אם יש לי דחייה כלפי חבר ואני רוצה להתגבר, אני מת לאהוב אותו, זה יכול להיות בלי תפילה?
בלי תפילה?
שמעון: כן.
כשאתה עושה מאמצים, אז כבר בזה יש תפילה.
דודי: איך להרגיש את הקשר הרוחני כמו את הקשר הגשמי? נניח עכשיו כשיושבים ומדברים מרגישים קשר. כיושבים ביחד ומדברים ועובדים ביחד, יש סוג של הרגשה. אולי זו אשליה אבל יש הרגשה כלשהי של קשר. איך נרגיש כך באותה צורה, שאנחנו בקשר ממש, שמדברים וחיים ויש קשר חזק?
מושי: שאנחנו מעורבים במאורעות החיים.
דודי: ללא תשתית גשמית לא ברור על מה יושב הקשר, על מה הקשר מתלבש, זה מופשט ואז זה נעלם.
אם אני יודע שיש כמה אנשים שאיתם אני יכול להיות בקשר מיוחד בעולם הזה ומהקשר הזה לעלות אחרי שכבר המוות יפריד בינינו, אז יש לי אליהם יחס מיוחד.
דודי: איך אתה מרגיש אותם כל הזמן?
במידה שאני חושב על המשך הפעילות מעבר למוות, אז אני חושב עליהם.
דודי: ומה אופי הקשר הזה? סתם חושב עליהם. זה כאילו שאני נזכר במישהו, אז אני חושב עליו. איפה ההתקשרות, שמרגישים אחד את האחר, שנמצאים בקשר, ומרגישים אותו דבר כמו שיושבים יחד פיזית, כלומר שהקשר הרוחני יהיה מוחשי כמו הקשר הגשמי. איך מגיעים לזה? לא שאני יושב במשרד עם עצמי וחושב שיש שם משהו.
לי נראה שהקשר הרוחני הוא הרבה יותר.
דודי: האם בקשר הרוחני אתה מרגיש את החברים כמו שהם יושבים איתך, ממש שהם נמצאים איתך פיזית, אתה יושב לבד אבל נמצא בין החברים?
כן.
שמעון: כשיושבים בעשירייה בשיעור בוקר, ואחרי זה כל אחד הולך לעבודה שלו, הוא מרגיש שהוא מנותק מהעשירייה כי אנחנו חיים עדיין בעולם הזה. נניח לך יש את העשירייה שלנו, איך אתה מרגיש וחווה אותנו במשך היום ולא מתנתק מהעשירייה?
אני לא צריך לשבת איתכם כדי להרגיש אתכם.
דודי: אז במה התוספת הפיזית תורמת, היא מחזקת את הקשר הרוחני?
לא כל כך.
דודי: היא לא מחזקת.
אולי קצת.
ולאד: האם הקשר הרוחני מורגש דרך הבורא, איך אנחנו מרגישים רוחנית אחד את האחר?
הקשר הרוחני מורגש דרך הרצון שלי להשפיע.
ולאד: דרך הרצון שלך להשפיע אתה מרגיש אותנו, את העשירייה.
כן.
ולאד: כי אתה רוצה להשפיע לנו.
כן.
ולאד: ואם אני ארצה להשפיע לעשירייה אני ארגיש את כולם, כי פשוט אני רוצה להשפיע להם?
כן.
ולאד: אני מרגיש מה הם רוצים ואני כל הזמן רוצה למלא אותם. זה מה שמקשר בינינו, הרצון להשפיע.
כן.
ולאד: ואם אני לא יכול למלא את החברים, אין לי במה למלא, אז אני צריך את הבורא?
לבורא יש.
ולאד: ואז אני צריך לבקש מהבורא.
זה נקרא "מאהבת הבריות לאהבת ה'".
רואי: כשאתה מרגיש אותנו במהלך היום שאנחנו לא איתך, במה זה בא לידי ביטוי, איך זה מתבטא?
בזה שאני נזכר.
רואי: מה זה נקרא ש"אני נזכר", במה אתה נזכר?
שיש לי חברים, שאני קשור אליהם עד כדי כך שאני מוכן להיות בקשר איתם מעבר לזמן.
שמעון: האם אני צריך לחשוב על כל חבר וחבר או כעשירייה?
בדרך כלל זה כל העשירייה.
מושי: מטרת הבריאה ליהנות. איפה ההנאה פה?
בזה שאני חושב עליכם.
מושי: האם זאת ההנאה הכי גדולה?
לא יודע איך להגיד, אבל זו הנאה.
רואי: האם מעבר לחיים נשארת לאדם רק העשירייה שלו, רק היא ממשיכה איתו לנצח?
כן.
רואי: כל המשפחה, ילדים, אישה, כל זה לא ממשיך איתו, רק העשירייה ממשיכה. הדבר הזה שיש לי פה לא מתפרק. למה זה ככה, למה זה נצחי וכל שאר המציאות היא לא נצחית?
היא לא מחוברת לנשמה.
רואי: אז למה בכלל נוצר לי קשר איתם אם מלכתחילה הם לא מחוברים לנשמה?
ככה זה. הכול נבין.
(סוף השיחה)