הרצאה בבית "קבלה לעם" בחולון בנושא "הערבות וביטחון ישראל"

הרצאה בבית "קבלה לעם" בחולון בנושא "הערבות וביטחון ישראל"

23 אוג׳ 2011

בית "קבלה לעם" חולון - הרצאת הרב ד"ר מיכאל לייטמן

ערבות וביטחון ישראל

הרצאת רב 23.08.11- אחרי עריכה

אורן: שלום לכם. אנחנו נמצאים ב"בית קבלה לעם" בחולון, ומשדרים אליכם לארץ ולעולם. טוב שאתם מצטרפים אלינו. אני מזמין אתכם לקחת חלק פעיל במהלך ההרצאה של הרב לייטמן, תיכנסו לאתר שלנו, הכתובת היאkab.co.il , תשלחו אלינו את השאלות שלכם.

הימים האלה הם ימים לא קלים במדינת ישראל ומכיוון שכך ביקשנו מהרב לייטמן לייחד את ההרצאה שלו היום לנושא "הערבות וביטחון ישראל".

יש היום הרבה ויכוחים בעם וכל מיני דיונים מה יותר חשוב, יש הרבה גופים שקמים וכל אחד טוען שהוא צריך יותר מכולם. אנחנו מכירים את כל המאבקים והטענות האלו. והאמת שכולם צודקים, כל אחד צודק, אבל יש כמה דברים ששייכים לכולנו, ואולי בגלל זה בחרנו לדבר היום על נושא הביטחון.

ובאמת הנושא הוא כללי ואולי יעזור לנו לראות במבט כללי איך לפתור את כל יתר הבעיות. והעניין הוא שאי אפשר לפתור בעיה אחת בלי שאנחנו נוגעים בכל יתר הבעיות. כי אנחנו צריכים להבין לאן העולם שלנו מתקדם, מאיפה נובע כל העניין הזה שאנחנו רואים עולם סוער. בכל מקום מתארגנות קבוצות של אנשים לא מרוצים, גם צעירים וגם מבוגרים, שדורשים כל מיני דברים.

אני מקבל דיווחים מחברים שלנו בכל מיני מקומות בחו"ל, מהקבוצות שלנו בגרמניה, באנגליה, בדרום אמריקה, שיש מהומות ואנשים פתאום לא יכולים לשבת בשקט. פתאום בא להם לצאת ולהפגין את הכוח ולדרוש, והם מראים נכונות להתחבר ביניהם. משהו קורה בעולם, העולם משתנה מאוד, ואנחנו רואים שקצב ההתפתחות הוא קצב ממש מסחרר.

מה יהיה, לאן זה הולך? כאן אנחנו צריכים להיות כמו מדענים במדעי הטבע, לראות מה קורה בעולם. אנחנו צריכים לראות שכל התהליך שאנחנו עוברים הוא תהליך אבולוציוני של ההתפתחות שלנו. כי פעם, כשהיקום שלנו התחיל, לפני חמישה עשר מיליארד שנה, הוא התחיל מאיזה ניצוץ של אנרגיה עליונה, מפץ גדול. ומהניצוץ הזה התחיל כל היקום, כל החומר וכל הכוח שלו. כל מה שיש בעולם, כולל אנחנו עם כל ההתפתחות, יצא מאותו ניצוץ קטן, שפיזיקאים אומרים שממנו הכל התחיל. ובאמת זה כך.

גם אנחנו לומדים שזה כך, שזה ניצוץ ממימד יותר עליון. שהתפרץ מהמימד ההוא למימד שלנו, לעולם הזה, ברא כאן את כל החומר, את המקום ואת החומר שבו, וכך אנחנו מתפתחים במקום הזה. לאן מתפתחים ולמה, אנחנו יכולים לראות גם לפי המדע וגם לפי חכמת הקבלה. שניהם בעצם מדברים על אותו דבר, אין בכלל ניגוד ביניהם. ובמיוחד על ההתפתחות הזאת, שאנחנו מתפתחים בתוך השלבים של דומם, צומח, חי ומדבר במשך מיליארדי שנה. וההתפתחות שלנו היא מאוד מיוחדת, היא באה לפי החוק של הצטברות החומר. שככל שהחומר מצטבר יותר ויותר, הוא נעשה יותר ויותר איכותי.

קודם היו חלקיקים פשוטים, אחר כך הם התחילו להצטבר לאטומים, עד שהם התייצבו. ואחר כך למולקולות, עד שהמולקולות האלו התחילו כבר להיות תחילת החיים, קודם צומח ואחר כך חי. כל ההתפתחות הזאת נמשכה מיליוני שנים. והכל בא לפי החוק של ההצטברות, חוק שימור האנרגיה וחיבור החומר. ועד כמה שהחומר מצטבר בצורה הדדית, יותר איכותית, אז יוצאים ממנו נבראים הנוצרים יותר איכותיים.

אנחנו רואים שבייצורים פשוטים יש סך הכל כמה חלקיקים פשוטים, ובכל זאת הם מתחברים ביניהם. ואז באה הצטברות יותר ויותר מורכבת, וכך אנחנו מגיעים לצומח. הצומח התחיל להתפתח יותר ויותר בפליטה וספיגה. ספיגת חומרים טובים, פליטת חומרים רעים, וכך הוא מפתח את עצמו יותר ויותר. והוא מפתח את עצמו רק על ידי חיבור פנימי בין כל החלקים שלו, בחיבור יותר ויותר מורכב, איכותי.

וכך אנחנו מגיעים לדרגת החי. וגם בדרגת החי אנחנו רואים התפתחות של מיליוני שנה עד שאנחנו יצאנו. כמו שכתוב גם בחכמת הקבלה, שהתפתחנו באמת מקופים, אר"י כתב על כך הרבה לפני דארווין, עוד במאה השש עשרה. גם הגוף שלנו התפתח כך. וגם זה לקח בערך חמישים אלף שנה עד שהגענו למצב שאנחנו בני אדם.

וכשאנחנו מסתכלים על כל התהליך הזה, המגמה שלו היא, שחומר נעשה יותר ויותר מורכב, ויותר ויותר מחובר, באחדות. וכל הטבע, דומם, צומח וחי, מחובר בצורה נפלאה, באיזון, באיחוד. כשכל אחד מחזיק את השני, כל אחד נעשה כאוכל לשני או כשימוש אחר לשני. וכך אנחנו רואים שאלו משתמשים באלו, וכך כולם. יש בזה הרמוניה.

חוץ מבני אדם. בני אדם שנמצאים בעולם הזה לא נמצאים בהרמוניה עם העולם, הם משתמשים בעולם הזה בצורה אכזרית. דומם, צומח וחי משתמשים בעולם הזה בצורה מאוזנת, כמה שהוא צריך הוא לוקח מהעולם הזה ולא יותר מזה. אבל האדם פועל בצורה הרסנית, הוא רוצה הרבה יותר ממה שהוא צריך. וכך אנחנו התפתחנו באגו שלנו במשך אלפי שנים. וכל פעם היינו הורסים את הטבע יותר ויותר, עד שהגענו למצב שמצד אחד אנחנו נמצאים לפני הרס כללי של הסביבה שלנו, של דומם, צומח וחי. ומצד שני בגלל שאנחנו לא מחוברים בינינו, הגענו למצב שאנחנו נמצאים מנוגדים לטבע.

ואז מרגישים שקשורים פתאום יחד, כשקודם לא הרגשנו עד כדי כך. כולם סביב כדור הארץ קשורים, וקשורים בקשר לא טוב, בקשר אגואיסטי. ואז כולנו יחד מתנפלים על הטבע והורסים אותו כליל, סופית. אומרים שכבר עברנו את הנקודה שאי אפשר לחזור ממנה, שכבר גרמנו לטבע להידרדר למצב הסופי, סופני ממש, מצד אחד. ומצד שני, אנחנו עצמנו נמצאים במצב כל כך גרוע בינינו, אגואיסטים ותלויים זה בזה, שאי אפשר לסבול יותר את המצב הזה.

אנחנו רואים שאנשים שונאים זה את זה, יוצאים לרחובות, עושים מהומות. אנחנו ממש לא יודעים מה לעשות הלאה. אנחנו נמצאים מול הטבע העגול, הגלובלי, האינטגרלי. כשכל חלקי הטבע קשורים יחד בצורה אינסטינקטיבית, נכונה, טובה, ואנחנו, האנושות, כאילו מול כל הטבע הזה, נמצאים כאיזה גוף זר, גוף סרטני שאוכל את הסביבה שלו, ובגלל זה ממש עומד למות.

וכאן השאלה מה לעשות איתנו. כשאנחנו מסתכלים על כל הטבע איך הוא מתנהג, אז החוק הכללי של הטבע הוא חוק האיזון, שהכל צריך להיות מאוזן. אני מקבל מהטבע בדיוק כמה שאני צריך, ונותן לאחרים בדיוק כמה שהם צריכים לקבל ממני, כמה שאני מסוגל. בעצם זה חוק השמורה, שמורת הטבע, חוק האיזון, מה שנקרא "הומיאוסטזיס".

ואנחנו לא נמצאים בזה. לכן אנחנו לא מסוגלים גם להבין איך אנחנו צריכים להתנהג היום, איך אנחנו יכולים בכלל להינצל מהמצב הגרוע שאנחנו עומדים מולו. כאן באה חכמת הקבלה ומסבירה לנו זאת. אבל אפילו בלי חכמת הקבלה אנחנו רואים שצריכים להגיע לשמירה, לשמירת האיזון. ואיך? לפי זה שאנחנו צריכים להתחבר יחד, להיות מחוברים בינינו כמו כל חלקי הטבע, וגם להתחבר עם הטבע הכללי.

ובעצם זאת המגמה. כי הטבע ברא דומם, צומח וחי, שהם חלקים שפועלים בצורה אינסטינקטיבית באיחוד, בחיבור, בהרמוניה ביניהם. ורק כשהאדם נכנס הוא מתחיל להתפרע עם האגו שלו ולעשות מה שבא לו. והיום האדם מגיע למצב שהוא רואה מה הוא עשה ולאן הוא התפתח, ויכול לעכל את המצב הנוכחי, ואז להבין מה נדרש ממנו. שנדרש ממנו באמת להגיע למצב שהוא יגרום לאיזון, בעצמו ישתנה. והאמת שהשינוי הזה כבר נעשה פעם בעם ישראל, פעם הגענו לאותו האיזון.

כשהיינו בבבל הגענו לאותו מצב של משבר גלובלי. הרגשנו את עצמנו מנוגדים זה לזה, ונמצאים באגו הדדי כזה שממש לא יכולנו להסתדר. רצינו לבנות מגדל של האגו שלנו שיגיע עד השמיים, ולהצליח בכל דבר, עד שהוא נהרס.

ואז קם חכם אחד, שקראו לו אברהם. הוא היה חוקר טבע גדול, כמו שכותב רמב"ם, הוא היה אחד הכוהנים הגדולים, היה משרת לעם. והוא אמר, שכל מה שאנחנו מרגישים היום, אנחנו מרגישים את המצב שהגענו אליו, ושבעצם אנחנו צריכים להתחבר בינינו, להגיע למצב "ואהבת לרעך כמוך". וזאת לא סתם אִמרה יפה, אלא שאם נעשה זאת, אנחנו נגיע למצב שנהיה מאוזנים עם הטבע. ואז יהיה לנו טוב.

כשכל המשבר שאנחנו מרגישים עכשיו, בבבל הזאת, הוא שאנחנו מרגישים שאנחנו לא מבינים זה את זה, ששונאים זה את זה. כי לפני כן היינו כעַם אחד, כמשפחה אחת, ופתאום הרגשנו עד כמה שאנחנו נעשים אגואיסטיים. והמשבר הזה הוא לא מן הסתם, אלא מפני שיש בטבע חוק, להביא את כל החלקים שלו לאיזון. הטבע בורא דומם, צומח וחי, והם בצורה אינסנקטיבית, על ידי הטבע, נפעלים להיות מאוזנים, אבל לא כך האדם. האדם צריך לעכל את החוק הזה, הוא צריך להסכים עם החוק הזה, הוא צריך לקיים את החוק הזה כאילו בעצמו, כי הוא ההתפתחות העליונה מתוך כל הטבע.

אברהם הסביר את הדברים האלה לְבַבְלִים. ולמרות שהיו שם הרבה אנשים שלא הסכימו עימו, בכל זאת התקבצו לידו כמה אלפי אנשים, כמו שכותב רמב"ם, ואיתם הוא הלך מבבל. היתר לא רצו לשמוע. וכשהם הלכו, הם הלכו לפי אותו עיקרון, שאנחנו חייבים להיות מאוזנים בינינו. מה זאת אומרת מאוזנים? להיות כאגודה אחת. מחוברים יחד. אחים אנחנו, וכולנו כמשפחה אחת. כי אברהם תכונתו הייתה במיוחד חסד.

ולכן, העם הזה נולד לפי העיקרון הזה. ומה שקרה איתם קרה. אנחנו קוראים את זה לפי ההיסטוריה שלנו. אבל היינו מחוברים, השתדלנו להיות יחד, למרות שהאגו כל הזמן גדל ויותר ויותר, כמו שאנחנו רואים היום לפי ההיסטוריה שלנו. שכל דור כבר לא דומה לדור הקודם, כי בכל דור נולדים ילדים הרבה יותר חכמים, הרבה יותר אגואיסטיים מאיתנו, ולכן אנחנו מתפתחים מדור לדור.

אז גם איתם קרה כך. עד שהם הגיעו לקפיצה גדולה של האגו, קפיצה שהייתה בחורבן בית המקדש השני, לפני אלפיים שנה. שלא יכלו לעמוד נגד זה, מצד אחד. מצד שני, החכמים שחקרו את הטבע, ידעו שזה צריך להיות כך. לָמה? הם אמרו, שאנחנו לא יכולים להיות יחד, סגורים כעַם אחד קטן, ודואגים להיות באיזון עם הטבע הכללי. זה לא מספיק. אלא כל האנושות, אותם הבבלים שבינתיים התפזרו בכל היבשות, כולם צריכים להגיע בכל זאת לאיזון. כי תוכנית הטבע היא כזאת.

ולכן, אנחנו צריכים לרדת לכל העמים, להיות "אור לגויים" מה שנקרא. להביא להם לאט לאט, בהתחברות, בהתכללות איתם, את ההסבר הזה. מה שהם לא רצו לשמוע בבבל, אחרי הרבה שנים, הרבה דורות, יבוא הזמן שאנחנו, כשנתכלל יחד, נגיע למצב שבאין ברירה, ישמעו.

ואז אנחנו מגיעים לסוף המאה העשרים, שמתחיל המשבר. בעצם הוא מתחיל משנות השישים של המאה הקודמת, כשכבר אז התחילו להרגיש את חוסר האונים. שהאגו שלנו מתחיל לגלות את עצמו כגדול, כשולט, כהרסני.

כארבעים שנה לפני כן בעל הסולם כבר כתב על זה מאמרים, וגם הרב קוק כתב על כך. הם אמרו שסוף סוף הגיע הזמן שכולנו, כל הבבלים, כולל קבוצת אברהם, עַם ישראל, וכולל כל העולם, הגענו למצב שממש אין לנו ברירה, אנחנו חייבים לממש אותו העיקרון של האיחוד, של החיבור, של האיזון עם הטבע הכללי.

לכן, החוקים שפועלים עלינו היום, הם חוקים מאוד מאוד מיוחדים. אנחנו נכנסו למצב שהטבע פועל עלינו עכשיו, כדי שאנחנו נהיה עגולים. מה זאת אומרת עגולים? שאנחנו נהיה מאוחדים, שאנחנו נהיה כמו שולחן אחד עגול, כמו משפחה אחת עגולה. שכולנו נהיה שווים, שכולנו נהיה בדאגה הדדית ובערבות הדדית זה לזה. וכל זה מחוייב מצד הטבע, אין ברירה. כך אומרים לנו מקובלים, וכך בעצם אומרים לנו גם חוקרי הטבע, החכמים, המדענים.

ולכן, נמצאים אנחנו כאן בזמן מיוחד, כשיש לפנינו שתי אפשרויות. אפשרות אחת, שאנחנו מתקדמים בצורה טבעית, אינסטינקטיבית, כמו שהטבע יחייב אותנו, על ידי לחצים, מכות. ואנחנו יודעים שלטבע אין שום חשבון, אלא תמיד אם צריכים לפתח, אז מפתחים אותו, או על יד כך שמְמִיתים או על ידי כך שְׁמֵחַיִים, לא חשוב. ולכן, אנחנו יכולים להתפתח בצורה כזאת, בדרך מאוד מאוד לא נעימה, על ידי כל מיני צרות. והאפשרות השניה היא שאנחנו יכולים להשתמש באותה השיטה שפיתח אברהם, שייסד את האומה הישראלית. שאם אנחנו נשתמש באותם החוקים, שזה בעיקר חוק הערבות, "ואהבת לרעך כמוך". שאם נשתדל לשמור את החוק הזה, אז לא תהיה לנו בעיה. בזה נעורר את עצמנו בצורה הדדית, ואז נגיע למצב שלא יהיו לחצים.

ולכן, כשאנחנו מדברים למשל על ביטחון, אנחנו לא ממש מסוגלים לדאוג לביטחון. כי אנחנו נמצאים במצב שאנחנו לא מסוגלים לעשות משהו נגד כל העולם. כי העניין הוא שזה לא רק נגד השכנים שלנו, אלא נגד כל העולם. בגלל שאנחנו מיוחדים, שיש בנו את השיטה איך לתקן את האדם, לא על ידי מכות טבע, שזאת דרך של אלפי שנים, אלא על ידי השימוש בכוחות הטבע, בגלל שיש לנו יכולת להגיע לערבות הדדית, לכן מצד אחד אנחנו שמוּרים, אבל מצד שני לחוצים מאוד.

כי אנחנו אגואיסטים גדולים, ובהתאם לזה נמצאים כל הזמן באיום גדול מבחוץ. וודאי שאם אנחנו רוצים להצליח, אז אין לנו שום אפשרות אחרת, אלא שנשתדל אנחנו להיות ערבים זה לזה, כאחים זה לזה, נשתדל להתחבר, ובזה נצליח להיות כמה שיותר קרובים לטבע, לאיזון עימו. ואז נגיע למצב שאף אחד לא יוכל להזיק לנו.

כי אנחנו צריכים להבין, שכל מה שאנחנו סובלים, אנחנו סובלים סך הכול מחוסר האיזון. כמו שגם האנושות מגלה עכשיו שהיא סובלת, שהיא לא מסוגלת לנהל את עצמה, שהיא לא מסוגלת להפעיל שום דבר מכל המערכות שיצרה עד כה. התקדמנו על ידי החוקים, על ידי חוקים אגואיסטיים. כמו בבבל. הם התקדמו על ידי חוק אגואיסטי, ופתאום התחילו להרגיש, אנחנו כולנו סגורים, אנחנו כולנו נמצאים בשטח קטן, כולנו נמצאים קרובים זה לזה, וכולנו שונאים זה את זה, ולא יודעים מה לעשות.

אז חלק מהם אמר, בואו נברח זה מזה ופשוט נתפזר על פני כל כדור הארץ. ואברהם ואלה שהיו עימו אמרו, לא, דווקא נִשאר, בואו נעשה כאן תיקון, במַקום אחד. יש לנו הזדמנות לעלות לדרגה אחרת של קיום. דרגה שבה נרגיש את כל הטבע, בתוכו, שזה הטבע הנצחי, הטבע השלם. אנחנו יכולים להגיע לרמה כזאת של החיים. והם לא הסכימו.

אז היום אנחנו נמצאים במצב כזה שמצד אחד בהחלט אין לנו ברירה. מצד שני, עלינו להשתדל כמה שאפשר, לא על ידי כוחות, מהומות, דרישות, כל מיני הפגנות, אלא על ידי החיבור ההדדי, הערבות ההדדית. אם אנחנו נוכל להתחבר בינינו היום, כמה שנלך לקראת זה, אנחנו נרוויח, ובמיוחד נרוויח בביטחון.

כי סך הכול אנחנו צריכים להבין שמשחק איתנו כוח אחד, הא-להים שבגימטריה שווה הטבע. שזה הכוח הכללי שהוא לוחץ על כל החלקים בהתאם לכמה שהם לא מסודרים, ולפי התוכנית, לפי ההתקדמות שלהם, היו צריכים כבר להיות מסודרים. אז אם אנחנו נתקדם קצת מצידנו, אם נרצה להיות קצת יותר מחוברים בינינו, מייד נקבל תגובה. כי החוקים לא צריכים שתעשה היום כדי שרק בעוד זמן מה תקבל תגובה. מייד אנחנו נתחיל להרגיש כמה שאנחנו מבריחים את כל הכוחות הרעים, את הלחצים הרעים, את האיומים, ולא תהיה לנו שום בעיה עם ביטחון. לא תהיה. כי הכול נובע מחוסר איזון עם הטבע הסובב.

לכן, אנחנו צריכים להבין שהביטחון שלנו תלוי אך ורק בחיבור, באיחוד שלנו. אפילו לפי הגישה הרציונלית, אנחנו לא מסוגלים להגיע למצב שאנחנו באמת נתגבר כנגד כל הכוחות שנמצאים סביבנו, והם מתקבצים ומתחמשים יותר ויותר. פשוט בלתי יאמן שכך אנחנו קיימים, ונתקיים. ואנחנו רואים שגם בעולם שלנו, בהתאם לכך שהעולם מתפתח, אז יש אִיום מכל העולם, והשנאה מתגברת ולא מפסיקה. וזה סך הכול כדי לחייב אותנו לחיבור. זה מה שאנחנו צריכים להבין. שאין שום פיתרון לאף אחת מכל הבעיות שאנחנו טוענים שיש עכשיו, ובמיוחד וודאי בעיית הביטחון. אין כל בעיה שיש כאן שאנחנו יכולים לפתור.

אנחנו רואים בעולם הגדול, במדינות שיש להן כל טוב ואין להן שום איום מאף אחד, בכל זאת הן לא מסוגלות היום לפתור אף בעיה. לא בעיות כלכלה ולא בעיות סוציאליות, לא בעיות עם הפנסיות או החינוך, שום דבר, כמונו. רק שאצלנו בנוסף לכך יש גם בעיית קיום ממש. אף מדינה לא מסוגלת. וכולם נמצאים לפני משבר הולך ומתגבר, ואין ולא יהיה לזה סוף, כל עוד אנחנו לא נתחבר יחד, וגם לא נראה בזה את הדוגמה לכל העולם.

כי אנחנו סך כל אותו חלק מבבל שמימש פעם את החיבור, את הערבות ההדדית, והגיע להיות כעָם אחד. ועכשיו אנחנו צריכים להראות זאת לכולם כדוגמה, ואז לפי זה אנחנו נזכה לבטחון מלא, לכבוד, להיות אור לגויים. ואז גם כל העולם יגיע לאיזון עם הטבע, וכל העולם אז ירגיש את החלק השני שבטבע, הנסתר מאיתנו, ויגיע לחלק השלם, חיים שלמים נצחיים.

למה? כי כמו שהתאים בגוף שלנו, כל תא מרגיש את עצמו כחי את החיים שלו. אבל אם הם מתחברים יחד, הם יוצרים תופעה שנקראת "אדם", שיש לו שֶכֶל, שיש לו רגש, שיש לו משהו מעל התאים שלו, משהו שמעל החיים הבהמיים האלו, הגופניים.

ואותו דבר אם אנחנו, בני האדם, מתחברים יחד, אנחנו יוצרים גוף מיוחד בינינו, הגוף הרוחני, הרצון המיוחד, המשותף, ההדדי, שזה בדיוק מתאים לטבע, נמצא בדיוק בהתאמה, באיזון עם הטבע. ואז אנחנו מתחילים להרגיש, כמו שתאים מתחילים להרגיש את החיים שיש להם כחיי אדם. גם אנחנו בני האדם כשמתחברים יחד נתחיל להרגיש מימד יותר עליון. על זה מדברים המקובלים ואפילו המדענים היום כבר מתחילים לדבר על זה.

לכן יש לפנינו חיים נצחיים, שלמים, יפים, והכל תלוי רק בחיבור בינינו, כשכמה שיותר נצליח להתחבר בצורת הערבות ההדדית, אז ודאי שלא תהיה מורגשת בנו בעיית הבטחון, ולא שום בעיה, אלא רק שלמות.

זה בעצם קצת על הערבות ועל בטחון ישראל.

שאלה: דיברנו על "ערבות הדדית", "ואהבת לרעך כמוך", על חוקיות הטבע. יש סוגייה מהותית שמייצגת בעיניי את הנושא של הערבות ההדדית, והחובה שלנו לממש אותה, זו הסוגיה של גלעד שליט, בעיניי היא סמל מאוד מהותי, איך אנחנו אמורים להתנהג לגבי זה? מצד אחד אנחנו, פשוטי העם, לא מסוגלים לעשות כמעט דבר על מנת להחזיר אותו. מצד שני אנחנו מרגישים מחוייבים לנקוט איזה צעד בעניין הזה ואנחנו מרגישים חסרי אונים.

המקצוע הראשון שלי היה ביוקיברנטיקה, זהו מדע שעוסק בכוחות ומערכות להפעלת הגוף, להפעלת תאים חיים בכלל, לא רק גוף האדם. ואחר כך למדתי, חוץ מפילוסופיה, גם אנטולוגיה, שזאת תורת ההוויה. אז אני מדבר מצד המדע.

אם אנחנו מדברים על הפעלה הכללית של כל הטבע, כמו שאנחנו לומדים היום מהמחקר המדעי שלנו, אנחנו צריכים להבין, שאנחנו נמצאים בתוך מערכת. ולא חשוב מה יש בתוך המערכת הזאת, זה יכול להיות הרגשות שלנו, ואנחנו עצמנו, כולל הבעיה שאתה מדבר עליה, כולל הבטחון, כולל יוקר המחייה והבעיות הכלכליות. אבל אנחנו נמצאים סך הכל ברשת מסויימת, רשת, שהטבע מנהל אותה. סך הכל. אנחנו לא יוצאים מזה.

הבעיה שלנו שכֹּל אלפי השנים שאנחנו מתפתחים, אנחנו כל הזמן חושבים שאנחנו לא תלויים, אנחנו לא קשורים, אנחנו סתם לומדים, ולא חשוב מי יודע את חוקי הטבע ומי לא. הכל בסדר. אנחנו לא מבינים שאנחנו נמצאים בכל זאת במערכת שהיא רשת ובתוכה אני פועל. וכל פעולה שאני עושה עושה רושם, היא יוצרת תופעה מיוחדת, לטוב או לרע. ואנחנו משפיעים זה על זה, מאין ברירה, הכל סגור, הכל קשור זה לזה. לכן על כל מה שתשאל התשובה היא אחת, חוסר איזון.

כי במערכת סגורה יש רק בעיה אחת, לשמור על האיזון הכללי. ואני לא יכול להגיד איזה תיקון בדיוק צריך לעשות כדי שגלעד שליט ישתחרר, או כדי שנזכה לאיזון בתופעות טבע שונות, או בתופעות בחברה האנושית. כי הכל קשור יחד, זאת מערכת עגולה, אתה פועל במקום אחד ומקבל תגובות בכל מיני מקומות אחרים.

ולכן יש רק פתרון אחד, ככל שתתחבר יחד, בזה תגרום איזון. וכתוצאה מהאיזון תתחיל להרגיש שיפור לטובה בכל מיני תופעות שליליות. אני לא יכול להגיד באיזו קודם ובאיזו אחר כך. אני לא נמצא במערכת הזאת ומחזיק אותה עד כדי כך, זה צריך להיות בדרגה שמעל בעלי הזוהר, זו צריכה להיות ממש תפיסה של גמר התיקון.

אבל יש פתרון, פשוט, להיות כל הזמן וכמה שאפשר באיזון עם הטבע, שזה אך ורק על ידי החיבור בינינו. כי חוץ מאיתנו, חוץ מהאנושות, כל חלקי הטבע נמצאים באיזון, נמצאים באיחוד, נמצאים בערבות הדדית טבעית.

תלמיד: אני מסכים עם כל מילה שאמרת, אבל יש לי תחושה שאנחנו מחולקים בעצם לשני חלקים. חלק אחד זה השלטון, המערכת, וכל מה שסביב השלטון, מאה עשרים חברי הכנסת. ומצד שני העם שמרגישים בעצם את האפתיה של השלטון כלפי רחשי ליבו של העם. מצד אחד יש אולי איזון, אבל מצד שני מי שיושב למעלה ממש לא אכפת לו מאיתנו.

גם אם תחלק לפי דרישת העם, לא תקבל מצב מתוקן. כי בזה לא תיכנס לאיזון עם המערכת הכללית. כי בעולם הגלובלי אנחנו צריכים להיות קשורים גם בינינו במערכת גלובלית.

אנחנו נמצאים היום בתלות הדדית סביב כל העולם, יש על כך מאות אלפי מחקרים. הטבע סוגר אותנו יותר ויותר להיות תלויים זה בזה, ואם אנחנו בורחים מהאחריות הזאת, ודאי שנרגיש כל פעם יותר ויותר צרות. וגם אם תיתן לכל אחד את מה שהוא דורש היום, זה לא ישפר את המצב בכללותו.

אני לא אומר שאנחנו לא צריכים ללכת לקראת זה. אם אתה שואל לפתרון שלי, ודאי שאנחנו צריכים לדאוג לאנשים שנמצאים למטה מקו העוני, אנחנו צריכים להעלות אותם לדרגה שהם יכולים להתקיים. אבל כשאתה עושה איזו פעולה, אתה חייב מיד לגרום לערבות הדדית, כי זה בעצם קיום החוק הכללי של הטבע. בזה אתה עושה את החברה מאוזנת.

ואם יחד עם זה או מתוך זה אתה מתחיל לעשות שינויים בעם, ודאי שתזכה לתגובה טובה. אבל לא סתם לעשות פעולות. אנחנו רואים את ארצות הברית, גרמניה, צרפת, אנגליה, מדינות חזקות, הגדולות ביותר, לא יודעות איך לתפקד היום. הן מידרדרות יותר ויותר, ולפניהן ימים קשים מאוד. לפני כולם בעצם.

מפני שהיום אף מדינה, אף שלטון, אף אחד לא יודע מה לעשות בדיוק, כי אנחנו ייצרנו לעצמנו כל מיני כלים וכל מיני חוקים, בכלכלה, במדע, בהתנהגות סוציאלית בינינו, בפסיכולוגיה, בחינוך, ובכלל בנינו מערכות שהן לא לפי העולם האינטגרלי, לא לפי העולם הגלובלי, לא לפי המערכת שהיא סגורה ומקושרת.

יוצא שאנחנו מגיעים עם הכלים הישנים לעולם החדש. וזה לא עובד, זה לא פועל, ולא פלא שכולם נמצאים במצב שהם לא מסוגלים לפעול. לא יודעים מה לעשות. במערכת שהיא קשורה לחיים שלנו, לאוכל, לכסף, לכלכלה. מה לעשות? מיליארדי אנשים תלויים בזה מהיום למחר, ופתאום אנחנו נמצאים במצב שאנחנו לא יודעים מה לעשות, הכל יכול פתאום ליפול ולהתפורר ואין לך כלום בבית ואין עם מה ללכת לסוּפֶּר. למה? כי יגיע יום שהכסף לא יהיה שווה. מה תעשה?

אנחנו לא יודעים איפה אנחנו נמצאים, עד כמה שאנחנו תלויים באוויר ממש. ואנשים שמבינים את זה נמצאים בפחד גדול, בחרדה גדולה. לא עבור עצמם, אלא בכלל כשהם רואים את הכל, אז הם נכנסים לחרדה. כי יוצא שאנחנו לא יודעים היום להתנהג בעולם שלנו. שום דבר לא עובד. כמו שאנחנו רואים שהחוקים שלנו לא עובדים בחינוך, אנחנו לא יודעים לחנך את הילדים, את הדור החדש, כך גם בכלכלה ובמדינה אנחנו לא יודעים מה לעשות.

נראה לנו שהממשלה לא עושה כלום, כי יש ניתוק בין הממשלה לבין העם. הממשלה רגילה לפעול כמו שפועלות כל הממשלות בעולם, בצורה פשוטה, יש לה כוח, יש לה כסף, ואז היא פועלת. אבל העם, אפילו שהוא לא יודע, הוא כבר מחובר לפי הטבע, כצורה עגולה, אינטגרלית, גלובלית. ולכן היום הממשלה לא מסוגלת להשפיע על העם כמו שהיתה משפיעה קודם, אפילו לפני עשר או עשרים שנה.

יוצא שאם אנחנו לא נקבל את החוק של ערבות הדדית בתוך החברה האנושית, אנחנו לא נדע איך לנהל אף מערכת שלנו. לא חינוך, לא תרבות, לא מדע, לא כלכלה, לא פסיכולוגיה ולא כלום. אפילו במשפחה, בכל מקום, בכל דבר. עד כדי כך זה יתפורר, זה יצא משליטתנו, כי אנחנו מסתכלים בעיניים ועם הכלים הישנים, והעולם כבר מחובר ברשת חדשה.

שאלה: איך הקבלה מתייחסת למערכת יחסים שבין האדם לחי? היום אנחנו חיים במציאות שבה אנחנו הורגים או מתעללים בבעלי חיים, כדי ליצר לעצמנו מזון או ביגוד ואפילו בידור. האם יחס של אהבה וכבוד כלפי החי זה גם תיקון שאנחנו צריכים לעבור?

לפי אותו חוק האיזון. חכמת הקבלה היא כמו פיסיקה של העולם, אבל העולם הגלובלי, לכן היא הייתה נסתרת. היא התגלתה פעם אחת בבבל העתיקה, כששם הייתה בעיה עם העולם הגלובלי. במסופוטמיה היה אזור קטן שבו נמצא כל מה שנקרא אז אנושות, כשלושה מיליון איש חיו באזור אחד. ואז הם הגיעו בהתפתחות שלהם למצב הגלובלי, כמו שאנחנו היום, כל השבעה מיליארד.

וכשהם הגיעו לאותו מצב, אז אברהם גילה את החוק הזה, שחברה אנושית חייבת להיות מותאמת לטבע, חייבת להיות גם אינטגרלית, גלובלית, מחוברים יחד כאיש אחד בלב אחד, "ואהבת לרעך כמוך" ובערבות הדדית כמו במשפחה אחת. אז נִגלה החוק הזה, מפני שהם גילו את המצב כמו שהיום. חיבור הדדי וגילו אותו בצורה אגואיסטית. זה נקרא "מגדל בבל".

אותו דבר אנחנו מגלים היום, אותו מצב בדיוק, רק בממדים קצת יותר גדולים וגם יותר מפחידים, כי יש לנו פצצות וכן הלאה, אבל ממש אותו דבר.

אז חכמת הקבלה היא אותה חכמה שמדברת על העולם האינטגרלי. לכן היא הייתה נגלית אז, ופעם שנייה היא מתגלה עכשיו. וכל השנים האלו הייתה נסתרת, לכן היא נקראת "חכמת הנסתר". למה? כי לא היה צורך, העולם היה מתקדם, בני אדם היו כובשים יבשות, היו מתרחבים, היו מתפשטים על פני כדור הארץ. היו בונים את עצמם, הכל היה בסדר. אף אחד לא חשב שהוא צריך להיות קשור לשני, אלא היו קשורים רק כדי להרוויח זה מזה וזהו.

ועכשיו כשמתגלה שוב כוח החיבור בינינו, שאין לנו ברירה, שאנחנו צריכים היום לעבוד לפי החוקים החדשים, אז מתגלה השיטה הזאת, החכמה הזאת, שמסבירה לנו איך אנחנו צריכים לתפקד. וכל יתר החכמות לא יעזרו לנו. כי זאת החכמה של העולם האינטגרלי, והיא נקראת "חכמת הקבלה".

לכן היחס לדרגות דומם, צומח וחי הוא שצריך להיות באיזון עמו. זאת אומרת, אם אנחנו כחי, אנחנו צריכים גם לאכול מהצומח, מהחי ומהדומם. אנחנו יכולים להשתמש בהם, אבל בתנאי שאנחנו שומרים על האיזון, שאנחנו לא סתם הורסים אותם. אפילו חיה, אפילו זאב, דוב, אריה, לא חשוב מי, כל אחד אוכל כמה שהוא צריך כדי לאכול. אם הוא שבע, הוא לא מתנפל על אף אחד. כך אנחנו רואים בטבע. זאת אומרת, כל אחד צריך לקבל את האוכל שלו, אפילו שכל אחד חי מהשני, וכך מקובל בטבע, אבל בצורה שאני מקבל כדי להתקיים, ולא יותר מזה.

אנחנו צריכים להגיע לאותו האיזון, למרות שהאגו שלנו גדול מאוד. לכן יש הבדל בין מה שאני צריך לקבל לפי האגו שלי לבין מה שאני צריך לקבל לפי הגוף שלי. השאלה, איך אני אמלא את מה שאני רוצה לפי האגו שלי? לפי האגו אני רוצה יותר ויותר, לא מספיק לי לקבל מה שיש לי בגוף, אני רוצה יותר. איך? (ראה שרטוט מס' 1)

שרטוט מס' 1

אם אנחנו מחוברים יחד, אני ממלא את כל החלק שאני רוצה לפי האגו שלי, מתוך כך שאני מתחבר עם הזולת. אני מתחבר עם הזולת, ואז אני ממלא את עצמי. אז אני מרגיש את החיים של החברה, של החיבור של כל המערכת, חיים רוחניים, חיים ברמה אחרת, חיים שהם למעלה. כמו שאם התאים שלי מתחברים יחד, מזה שהם מתחברים אחר כך הם מרגישים, "אני אדם", אני מבין, אני מרגיש מאיפה זה בא, זה בא מהחיבור.

אותו דבר אנחנו, אם נתחבר יחד, נרגיש את עצמנו ברמה אחרת, יותר גבוהה. הרבה אנשים שמחוברים יחד יוצרים ביניהם אחד, שנקרא "אדם". אדם אחד גדול, שבתוכו כלולים הרבה בני אדם. והראש של אותו אדם כבר יוצא למעלה, הוא מתחיל להרגיש את עצמו שחי בממד עליון יותר. בזה אנחנו נתמלא.

והמצב היום הוא שבנינו את האגו שהיה רוצה להתמלא בכסף, בכבוד, בשליטה, במושכלות, בכל מה שיש, ועכשיו הוא מרגיש את עצמו בכל זאת ריק. אז המקום, החיסרון, הזה נמצא. ואנחנו צריכים רק למלא את החיסרון הגדול הזה, שנמצא בייאוש, בריקנות. אנחנו מרגישים את זה בחיים שלנו, שאנשים נכנסים להרגשת הריקנות הזאת. ואנחנו בדיוק מוכנים למלא אותו על ידי ההדדיות בממד יותר עליון, בהרגשת החיים הנצחיים. אז אנחנו נרגיש חיים נצחיים.

הגוף שלנו ימשיך להרגיש את החיים שלנו, כי הוא כמו חי, הוא בהמה. אבל האני, האדם, החלק של האגו שבי הוא נצחי, בו אני יכול להרגיש את החיים הנצחיים שלי.

לכן עם הטבע, עם בעלי החיים, אנחנו צריכים להתנהג באיזון. אם אני צריך לאכול אותו, אז אני אוכל אותו, אבל לא יותר ממה שאני צריך, ולדאוג כל פעם שיהיה בשלמות, בשלום. חיות עושות את זה בצורה אינסטינקטיבית ובן אדם צריך להביא את עצמו לזה בצורה הכרתית.

שאלה: נכנסנו לתקופה של עבודה בעיגול, עבודה בין שווים בהדדיות, זו עבודה לרוחב. שניים לא יכולים להתחבר, אלא אם יש להם מטרה משותפת, יש להם עליון משותף, זו עבודה לגובה. איך האדם מחבר בין עבודה לגובה לבין עבודה בעיגול של שווים?

כל העבודה שלנו היא ברוחב, בינינו. אף אחד מאיתנו לא דומה לשני ואנחנו לא מסוגלים להשוות את עצמנו. האנשים שיושבים במאהלים ודורשים, כל אחד את מה שמגיע לו, כל אחד צודק. איך תעשה חלוקה צודקת?

אנחנו יכולים לעשות זאת, אך ורק בתנאי שנגיע להדדיות, לערבות בינינו, כמו במשפחה. אף אחד לא נולד דומה לשני, לא עם התכונות, לא עם השכל, לא עם הערמומיות שלו, לא עם כל מיני צורות הקשר עם הזולת, עם השני, לא עם המקצועות, כל אחד שונה מאוד. אם היינו כולנו שווים, זה היה כבר משהו אחר, כל אחד היה יכול לקבל בשווה, אבל אנחנו לא בנויים בצורה כזאת, לכן לא יכול להיות שוויון.

הטבע מחייב אותנו להיות באיזון שאנחנו משיגים אותו על פני כל השוני שבינינו. ולכן כל העבודה שלנו למרות שאנחנו שונים בגובה, היא שאנחנו חייבים להיות שווים ברוחב, כמו במשפחה.

זאת אומרת, אנחנו צריכים להגיע למצב שאנחנו מתחשבים בכל אחד ואחד, מה שמגיע לו לפי האהבה שלנו אליו. כמו במשפחה, יש לך ילדים, יש לך הורים זקנים, יש לך מישהו חולה, יש עוד בעיה למישהו אם זו משפחה גדולה, נניח חמולה, ואתה חייב להתחשב בכולם. לכן אתה עושה סדר בכמה יותר ובכמה פחות אתה נותן לכל אחד, ומאין ברירה במי אתה מטפל קודם כל. וזה רק על ידי אהבה, אין שום פתרון אחר.

אם תהיה מחובר תחת מטרית האהבה, "על כל פשעים תכסה אהבה", אם כולנו נשב סביב השולחן העגול, ממש עגול, ומחוברים, ורוצים להיות מחוברים, ורוצים להרגיש את עצמנו כמשפחה, אם נפָתֵח יחס הדדי זה לזה, רק מהגישה הזאת נוכל להחליט אחר כך כמה מגיע לכל אחד מהעוגה האחת. אין כאן שום פתרון אחר.

שאלה: שניים לא יכולים להתחבר אלא אם כן יש להם עליון משותף. איך אותם שניים שעובדים בהדדיות יכולים להכניס עליון לעבודה ביניהם?

אני לא מבין מה זה עליון. עליון זה נקרא האהבה ביניהם, החיבור ביניהם, זה נקרא "עליון". על איזה כוח עליון אתה מדבר? כוח עליון זה כוח החיבור, כוח האהבה, כוח ההשפעה ההדדית שיש ביניהם. אני מדבר בצורה מטריאליסטית פשוטה, ברורה.

שאלה: אתה נותן הסבר שהאנושות מתפתחת להגיע לאיזו נקודה סופית שזה חיבור. ברמה העקרונית מהו הרגע שאחרי החיבור? זה נראה כאילו שאנחנו נגיע לאיזה מצב סטאטי ואז הכול ייעצֵר, ולא יהיה טעם לקיום, להמשך.

אנחנו עולים בדרגות, מהמפץ הגדול לדרגת הדומם, שזה היה מיליארדי שנים. אחר כך התחיל על פני כדור הארץ צומח, אחר כך חי ואחר כך מדבר. עכשיו אנחנו צריכים לעלות לדרגת המדבר.

את דרגת המדבר אנחנו עוד לא השגנו, אנחנו שייכים עדיין לדרגת החי, כי אנחנו חיים לפי הגוף שלנו ורוצים למלא אותו במה שהוא דורש. יש לנו חסרונות שזה אוכל, מין, משפחה, כסף, כבוד, וידע או מושכלות. סך הכול אלה החסרונות שלנו, ואותם אנחנו ממלאים. הם כולם שייכים לגוף שלנו, אין כאן שום דבר (ראה שרטוט מס' 2).

אם אנחנו נתחיל להתחבר, אנחנו עולים לדרגה אחרת. איך? הדוממים שהצטברו יחד, בהצטברות המיוחדת שלהם, הם התחילו לחיות בהתכללות ביניהם בצורת ספיגה ופליטה וזה נקרא "חיים", מזה התחיל הצומח. איך נעשה הצומח לחי? הרצון שלו גדל עד כדי כך שהוא התחיל לזוז, הוא התחיל לרצות להתרבות בצורות המיוחדות וכן הלאה.

אבל כל פעם שאנחנו מדברים על הדרגות האלו, אלו דרגות של התחברות החומר. מחיבור בדרגה הקודמת שהכול הצטבר, נעשתה דרגה אחרת. ועכשיו אנחנו שנמצאים בדרגת החי, אם נתחבר בינינו, נבנה מתוכנו את הדרגה הבאה שזה נקרא "דרגת המדבר".

שרטוט מס' 2

מה זאת אומרת? אנחנו נמצאים בדרגת החי, נמצאת איזו קופסה שנקראת "אני", ובתוך הקופסה הזאת יש לי חמישה פתחים, ראיה, שמיעה, טעם, ריח, מישוש, ואני מקבל בכמה שאני יכול לקבל מתוך חמשת החושים שלי. כמה שנכנס בי דרך חמשת החורים האלה, זה מה שאני מרגיש בפנים. יש לי מסך בראש שהוא מייצר לי את תמונת העולם, וזה מה שאני מרגיש, זה נקרא "העולם שלי" (ראה שרטוט מס' 3).

מה זה "העולם שלי"? אני לא יודע מה שנמצא מחוץ לי, אני יודע כמה שנכנס בתוכי, לתוך הקופסה הזאת, לכן אני מאוד מוגבל. לפעמים אני בונה מיקרוסקופים, טלסקופים, כל מיני מכשירים שאני יכול איכשהו לתפוס, לקבל בתוכי קצת יותר.

האגו שלי עולה בפנים, האגו כל הזמן גדל, עם הזמן האגו שלי גדל, ואז אני מרגיש יותר, תופס יותר, אבל בהגבלה מאוד גדולה. נכון להיום האגו שלי גמר להתפתח, אין לו יותר לאן להתפתח, לכן אנחנו מרגישים שאנחנו נמצאים כבר באיזו רוויה, אנשים אפילו לא רוצים יותר.

אבל חוץ מהגישה הזאת, יש אפשרות לצאת החוצה מעצמי, ולהרגיש בחמישה חושים חיצוניים. לא בחושים פנימיים, ראיה, שמיעה, טעם, ריח, מישוש, אלא בחושים חיצוניים שנקראים כתר, חכמה, בינה, זעיר אנפין ומלכות, כך הם נקראים. אבל אלה גם חמישה חושים. ואז אני מרגיש את העולם החיצוני. יש העולם הפנימי, שאני חי בו, ובחושים החיצוניים אני מרגיש עולם חיצוני, שזו מציאות אחרת לגמרי. העולם החיצוני שייך לדרגת המדַבר, והעולם הפנימי שייך לדרגת החי (ראה שרטוט מס' 3).

שרטוט מס' 3

זה בעצם ההבדל, זה הבדל עצום. כי אם אתה יוצא החוצה, מחוץ לגוף שלך, ומתחיל להרגיש מציאות מחוץ לגוף שלך, אתה מרגיש עולם עליון. מה זה "עליון"? דרגה עליונה, המדבר הוא עליון מהחי. במה הוא שונה? בזה שאתה לא תלוי בגוף, הגוף מת ואתה ממשיך לחיות, כי בתפיסת המציאות אתה כבר נמצא מחוץ לגוף שלך, תפיסת מציאות חוץ גופית. את זה אנחנו צריכים עכשיו ממש לקנות.

שאלה: כמו שאני מבין, אין ברירה, ואנחנו נגיע למצב של המדבר?

כן. זה חוק הטבע, אין ברירה, אנחנו חייבים להגיע.

שאלה: מה יקרה לאחר שהגעת לנקודה שבה אתה שלם ונצחי? מה יקרה עם עוד מדרגה? זה נראה כאילו שאחר כך אין תכלית, אין מטרה לקיום, להמשך.

אם היית צומח, אז גם היית חושב "מה יכול להיות יותר?" אתה שואל רק מתוך החסרונות שלך. אבל יש לאן להתפתח.

אתה מקבל חושים חדשים שבהם אתה קשור לכל בני האדם. דרכם, דרך עוד שבעה מיליארד אנשים, אתה מתחיל להרגיש מציאות חדשה. היא בלתי מוגבלת, אין לנו בכלל מילים לדרגה הבאה, כי כל אוצר המילים שלנו שייך רק לדרגה הנוכחית.

שאלה: אני מרגישה את המצב הקריטי והמסוכן שהגענו אליו. ואני קצת דואגת שהעם שלנו רדום. מה אני יכולה לעשות כפרט או כפרט בקבוצה, כדי לזרז את תהליך ההתעוררות של העם שלי? כי הפחד שלי שיותר מהר יבואו הצרות. האם הבורא ייתן לנו חלון זמן להספיק את זה?

את צריכה לגרום למודעות.

שאלה: מה הם הצעדים הפרקטיים? מה אני צריכה באמת לעשות. כי אם נעמוד ונצעק הרי לא ישמעו.

לא. אני חושב שאנחנו נכנסנו לזמן מיוחד מאוד. אני עוסק בחכמת הקבלה מאז שנת 1976, ורק בשנתיים האחרונות אני מרגיש, שהפעם אנחנו יכולים להביא הסבר הגיוני, לפי הבעיות שהאדם רואה שבאמת נמצאות לפניו, ושאף אחד לא נותן לו פתרונות. אנחנו מדברים בצורה הגיונית, ומסבירים לו את זה גם בצורה מדעית, כי חכמת הקבלה והמדע מתחברים כאן יחד בצורה שלמה, הם ממש משלימים זה את זה.

ולכן אני חושב שכל אחד מאיתנו חייב לקרוא את כל החומר שאנחנו מייצרים עכשיו בהתאם לאירועים שקורים, ולכל ההפגנות שיש, ובהתאם לדרישות שהעם מציג. זה גורם לנו לייצר הרבה חומר חדש בצורה חדשה באתר האינטרנט של תנועת הערבות שלנו. צריכים למצוא את כל החומרים האלה, ללמוד אותם, ואני אשמח אם תשאלו לפי החומרים האלה, ואשמח לתת הסבר, יותר ויותר.

אם תלמדו את החוברות האלה ואת החומר בכלל, לא תהיה בעיה לדבר עם כל אחד ואחד ולהסביר לו את זה. וגם להיכנס לאותה רשת חברתית שבה אנחנו נמצאים וסתם לפזר את החומר.

שאלה: אפשר להדפיס את החומר ולחלק, לדבר עם האנשים?

אפשר כך, וגם ולדבר. זה זמן שאפשר הכול.

שאלה: היום צפיתי בפעם הראשונה בוועדה טרכטנברג בשולחן עגול. אני חושב שגם אם הם לא שומעים, משהו נכנס פנימה בכל זאת.

הם בטח שומעים.

שאלה: האם אתה רואה בזה משהו סימבולי, בנקודה הזאת של שולחן עגול?

לא, אני לא רואה שום דבר סימבולי. אנחנו שלחנו לשם את החומר שלנו, והחומר שלנו זכה במקום הראשון. לכן ודאי שפרופסור טרכטנברג מכיר ויודע את החומר הזה, ואת כל מה שאנחנו מדברים, ולכן זה לא סימבולי. זו הצורה החיצונית שמובנת שכך זה חייב להיות. חוץ מזה, הוא ראה איך שזה מסודר ברוטשילד, ויש אנשים שגם מספרים וממליצים, ולכן זה נעשה כך. נקווה שנוכל עוד ועוד להיכנס פנימה, ולהחדיר את העניין הזה פנימה יותר ויותר.

הבעיה היא להסביר לכל אחד את הנחיצות של החיבור והערבות, שמתוך זה אתה פותר את כל הבעיות. דיברנו היום על "ביטחון וערבות הדדית". אתה יכול להגיד אותו דבר על הבנייה ועל החלוקה הצודקת, ובכלל על החברה והביטוח הלאומי ומערכת הבריאות ומערכת החינוך, לא חשוב על מה.

הגישה היא אוניברסאלית, שאתה בונה אותה סביב השולחן, כמו משפחה שיושבת יחד ודנה באהבה הדדית איך עושים משהו. יש לנו על השולחן מאה שקל, איך אנחנו מחלקים אותם? התינוק צריך משהו, הסבא צריך תרופה, האימא צריכה עוד משהו, איך אנחנו מחלקים? יש לנו סך הכול מאה שקל על השולחן, ואנחנו מבינים שאנחנו מוגבלים. לכן אי אפשר שנקום מהשולחן ולא נהיה מרוצים ונלך אחר כך שוב למהומות ולכל מיני הפגנות, אלא איך אנחנו מגיעים לחלוקה צודקת, לצדק חברתי?

יש רק אפשרות אחת, על ידי ערבות הדדית. זאת אומרת, אתה צריך לחנך את העם, אתה צריך להכין את החברה האנושית או את החברה שלנו לגובה, כך שכל אחד יוכל להתרומם קצת מעל האגו שלו, אחרת אתה לא תגיע אף פעם לתוצאה שתספק מישהו.

לכן אנחנו מדברים כך. לא חשוב לנו על מה הם ידונו, ולא חשוב לנו איך שיחלקו את סך כל האוצר הלאומי, למי ולְמה. אנחנו לא נכנסים לכל הבעיות האלה, למרות שיש לנו תכנית, אנחנו לא נכנסים לזה, זה לא חשוב, העיקר לשמור על הערבות ההדדית. ואז שיחליטו, ההחלטה היא שלהם.

השאלה היא איך הם יחליטו. כשאתה מגיע למצב שאתה נמצא בערבות הדדית, החוקים הישנים של הכלכלה לא עובדים. ולכן בחברה האנושית, ובכלל בעולם שלנו, לא עובדים היום החוקים הישנים של הכלכלה, ולכן אנחנו נמצאים במשבר, כי היום אנחנו לא יודעים איך לנהל את הבנקים, את החברות ולא כלום. למה? כי העולם נעשה עגול, ולכן הם לא יודעים איך לנהל אותו.

גם אנחנו, אם נהיה בערבות הדדית, איך ננהל את העולם? אנחנו נצטרך להגיע לכאלו החלטות ולכאלו סדרים בתוך הממשלה, שנצטרך לתקן את כל היסוד שלנו. לתקן את הממשלה ואת העם, את ביטוח לאומי, את קופת חולים, את כל המוסדות, ואת כל הדברים, נצטרך לתקן אותם בעבודה לפי הערבות ההדדית. בגובה שהעם מתרומם, המערכות האלו יתחילו לתפקד בצורה הדדית, בצורה מאוזנת, בהרמוניה. ואז זה יהיה אחרת לגמרי, חוקים אחרים. על זה בעל סולם כותב בספר "הדור האחרון", "בנין החברה העתידית".

שאלה: יש הרגשה שכאילו הטבע מתעלל בנו, בבני אדם, אנחנו שומעים על כל מיני תופעות קיצוניות של הטבע, כמו צונאמי. מה יש לקבלה להגיד על זה?

ודאי שהטבע מתעלל בנו, ועוד איך. ויהיה עוד יותר, ללא ספק.

יש חוק כללי של הטבע, להביא את כל החומר, דומם, צומח, חי ומדבר לאיזון, לחיבור. שנהיה כולנו בהרמוניה זה עם זה, בכל מיני צורות, בצורה אידיאלית פנימית, כל האטומים והמולקולות, כל בני האדם, בצורה פסיכולוגית ופיסיולוגית וחילופי חומרים למיניהם. ובכל היקום, לא רק על פני כדור הארץ. זו התכנית הכללית של הטבע. לכאן נכנס חוק שימור האנרגיה, אֶנְטרוֹפיה וכל מיני חוקים. זה החוק הכללי.

אם אנחנו בהתפתחות שלנו לא מותאמים לחוק הזה, אנחנו מקבלים הרגשה עד כמה שאנחנו מנוגדים לו, ואז אנחנו סובלים, פשוט מאוד. לדוגמה עכשיו אני נמצא במצב שחם ולח כאן, ואני סובל. לָמה? הגוף שלי, הנתונים הפנימיים שלו, צריכים להיות באיזון עם הסביבה, והוא לא נמצא עכשיו באיזון. כי הוא צריך נניח, עשרים וחמש מעלות וכאן יש שלושים וחמש מעלות, הוא צריך שישים מעלות לחות וכאן יש שמונים מעלות, וכן הלאה. זה נקרא חוסר איזון, לכן אני סובל.

אותו דבר אנחנו. אנחנו צריכים להיות באיזון עם הסביבה, באיזון עם הטבע, ואם אנחנו לא נמצאים באיזון, אנחנו הסובלים. אבל את אי האיזון אנחנו מזמינים. אלא שבא אי איזון בהוריקנים או בתופעות אחרות או במלחמות דרך בני אדם, אז אנחנו חושבים "מה פתאום אנחנו, אני לא גרמתי זאת". אני כמו ילד קטן, כמו תינוק שלוחץ בנקודה מסוימת, ופתאום משהו קופץ בנקודה אחרת, הוא לא מבין שזה קשור זה לזה.

אנחנו לא רואים את כל המערכת העגולה, האינטגרלית, לכן אנחנו חושבים, "מה פתאום זה מגיע לי?" אבל אנחנו גורמים לכל התופעות. לפיצוצים על השמש, אנחנו גורמים. לכן אין לנו אפשרות, אלא להתייחס לכל בצורה שהיא הוליסטית, זאת אומרת, שזה עגול, כללי.

שאלה: האם כדי לממש את עקרון הערבות כולם יצטרכו ללמוד את חכמת הקבלה?

לא, לא כולם, רק מי שמרגיש שהוא נמשך לזה. כמו שבעולם שלנו, אני לא יודע איך עובדת מכונת כביסה, איך היא מסתובבת. מה שאנחנו יודעים זה שאני לוחץ על כפתור מסוים, ואחר כך על כפתור אחר, יותר מזה אנחנו לא יודעים. אותו דבר עם החוקים שבטבע, אנחנו משתמשים בהם. יש אנשים חכמים שבעזרתם אנחנו יודעים שיש לנו מכשיר שלוחצים על הכפתור, ומה שקורה אחר כך, זה שמשהו מסתובב ועושה משהו.

אותו דבר עם חכמת הקבלה. יש אנשים שמגלים לנו את חכמת הקבלה, אלה החכמים הגדולים מדורי דורות, הם הכינו לנו את זה. גם בימינו, בדורנו, יש אנשים שמלמדים אותנו, ויש הרבה אנשים שלומדים להיות מורים. ו"לא אלמן ישראל", יש מי שילמָד ויש מי שילמֶד, והכל לפי הנטייה הפנימית בלבד.

למי שלא רוצה, אין שום בעיה, הוא רק צריך לדעת כמה דברים איך להסתדר בעולם האינטגרלי, הגלובלי של היום. כמו שאנחנו מכינים ילד קטן, בשביל מה? קודם כל שידע איך להתקיים בעולם, ש"אלה דברים מזיקים, אלה דברים טובים, תהיה קרוב לזה, תתרחק מזה". נותנים לו מקצוע, כדי שקודם כל ידע איך להסתדר בחיים, שידע להחזיק את עצמו, להרוויח לחיים וכן הלאה. אנחנו נותנים לו כמות ידע וידיעת החוקים עד גיל שמונה עשרה, שאיכשהו יֶדע איך להסתדר בחיים. אותו דבר כאן, אבל החיים הם כבר העולם הגלובלי, הקשר ההדדי בין כולם, הערבות ההדדית.

לזה אנחנו צריכים להכין את עצמנו וגם את הילדים שלנו. בצורה מאוד פשוטה, ללחוץ על הכפתור, רק על הכפתור בפנים, על האגו, אבל זה אפשרי.

שאלה: אתה מדבר הרבה על חיבור של אנשים ועל ערבות הדדית כדי להגיע למשהו טוב יותר. אתה מדבר על חיבור בשעה שהרבה משפחות בישראל מתפרקות, יש גירושין, או במקביל לזה התופעה של הרווקות המאוחרת, אנשים שהם לבד במקום להתחבר. מה דעתך על תופעת הפירוד שיש היום?

התופעה ידועה, אנחנו רואים אותה בכל העולם. התופעה התגברה בחמישים, שישים השנים האחרונות, במיוחד בזמן האחרון. זה מפני שהאגו שלנו גדָל, האגו שגדל לא נותן לנו יכולת להתחבר. אני לא רוצה להתחבר עם אף אחד, טוב לי לבד. גם את עצמי אני בקושי סובל, את האופי שלי, ואת החולשות שלי ואת כל הדברים האלה, אני צריך סמים, אני צריך כדורים נגד דיכאון. ועוד לסבול את השני? זה קשה מאוד.

שאלה: אז מה עושים?

אין מה לעשות, אלא רק אם אנחנו נתקן את הטבע הכללי של האדם, שהוא ירגיש שהוא נמצא במערכת הכללית עם כולם, שהוא יהיה יותר קרוב לכולם, שנתעלה מעל האגו שלנו ושם נתחבר, אז נתחבר ונתקן את כל הקרע בינינו, כולל גם בין בני זוג. עד אז אנחנו נלך ליותר ויותר שבירות וגירושין, אין ברירה. ונקווה שזה יעזור לנו וידחוף אותנו לתיקון.

לכל הבעיות שלנו יש רק פיתרון אחד, הערבות ההדדית, קודם כל. ולכן לראות בכל הבעיות, בכל המקרים שעוברים עלינו, רק לחץ כדי שנגיע לתיקון. והתיקון הוא לא רק לסדר את הדברים הקטנים כאן, אלא הרווח הוא הרבה יותר גדול מרק להסתדר עם זה.

בואו נלמד את זה, נפזר את הידיעה הזאת בכל העם, ונגיע להישגים. זה הכל בידינו. אנחנו מאותה קבוצה שפעם מימשה את זה, ועלינו להמשיך. זה קל, זה קרוב, ואם יחד, באמת אפשר לעשות זאת מהר, ונגיע לחיים טובים.

(סוף ההרצאה)