חלק 1. סצינת פתיחה: קיץ 1909, מחנה פועלים ליד המושבה של פתח תקווה. רחל וצבי, זוג נשוי, הורים לילדה בת 4. צבי, יהודי ציוני, שאביו נהרג בפוגרום ברוסיה הלבנה, שואף לממש את החלום הציוני ולהפוך את ארץ ישראל למקום שהיהודים יוכלו לחיות בו בכבוד, להפוך אותה לגן עדן, על אף הקשיים שהמציאות מציבה בפניהם. ואילו רחל אישתו חוששת לעתידם, כי אין להם עבודה, האוכל כמעט אזל ונראה שאין עתיד בארץ. היא מודיעה לו שתעזוב לארצות הברית עם בתם הקטנה; חלק 2. שאלות ותשובות עם הרב ד"ר מיכאל לייטמן: האם מדובר בנקודת זמן מיוחדת, בתפר בין מאה ה-19 למאה ה-20, בה התחילו העליות הראשונות? האם החלוצים הראשונים הרגישו משהו מיוחד בארץ ישראל או שהם עלו ארצה בגלל הסבל והפוגרומים וכיו"ב? האם הם באמת האמינו בכך, שאפשר לבנות כאן קבוצת אנשים שחיה ביחד ומתחלקת בכל, חיה כמו משפחה אחת? למה דווקא כל העליות החדשות מתקבלות פה בישראל בצורה מאוד קשה? למה החלום הזה, החזון שהיה בתחילת המאה העשרים איבד את עצמו? האם יש משמעות לקרקע של ארץ ישראל, לאדמה, למקום הפיזי? איך המקובל רואה את מדינת ישראל, את חלום גן העדן הזה, מה הוא והאם הוא יכול מתישהו להתקיים?