heb_o_rav_2012-07-31_lesson_parashat-ashavua_matot-vemasaei
פרשת השבוע – מטות-מסעי
בהשתתפות: גלעד שדמון, משה אדמוני
שיעור 31.07.12 עם הרב ד"ר מיכאל לייטמן – אחרי עריכה
גלעד: שלום לכולם, אנחנו ב"פרשת השבוע" והפעם פרשה כפולה, פרשת "מטות-מסעי". ואיתנו, הרב לייטמן ומשה אדמוני.
פרשת "מטות" מתחילה בכך שמשה פונה אל ראשי המטות, נשיאי השבטים, ומודיע להם על המצוות הקשורות בנדירת נדרים, אופן ההכרזה עליהם ואופן התרתם.
ובהמשך, פנחס, שאנחנו מכירים כבר מהפרשות הקודמות, מוביל את בני ישראל למלחמה נגד מדיין, כנקמה על ניסיונם לפגוע בעם ישראל. בני ישראל מנצחים במלחמה. ובסיום מפורט העניין של חלוקת השלל והקדשת חלק ממנו לבורא, ואחר כך מגיע הציווי על טבילת הכלים.
בהמשך הפרשה מסופר על בני שבט גד וראובן שביקשו להישאר בעבר הירדן המזרחי, כי מדובר על ארץ טובה שיכולה להכיל את המקנה שלהם. משה כועס עליהם, כי נדמה שמבקשים להתחמק מהמלחמה. ואז הם מבטיחים שהם יכנסו למלחמה בארץ ישראל ורק אחרי המלחמה הם יתפסו את הנחלות שידועות היום כגד ומנשה.
בפרשת "מסעי" מסוכם כל המסע של בני ישראל במדבר וההכנות האחרונות לקראת הכניסה לארץ. מפורטות התחנות שבהן חנו בני ישראל. מדובר על השמדת אלילים, ותיאור הגבולות של ארץ ישראל. מדובר על מינוי נשיאים לשבטים, ובראשם יהושע בן-נון ואלעזר הכהן.
ובסוף הפרשה, מדובר על בני שבט מנשה שחוששים שבנות צלופחד יתחתנו עם גברים שמחוץ לשבט ואז הנחלות יעברו משבט מנשה. ולכן משה מקבל החלטה שמותר להם להתחתן רק עם בני שבט מנשה.
הרב לייטמן, שתי פרשות צמודות אחת לשנייה, "מטות-מסעי". והמון המון פרטים והכל בעצם קשור להכנות האחרונות לכניסה לארץ ישראל.
נעשה "זוּם" מהעולם הגדול לאדם, היה הר סיני, אחר כך המדבר, הר נבו, הכניסה לארץ ישראל, ירדן למטה, ומכל הציור הגדול הזה, אנחנו נכנסים לתוך האדם. ובתוך האדם אנחנו מגלים את כל ההבחנות הללו.
מה אומר לנו משה, הרצון שמושך אותנו לקראת הבורא, לקראת ארץ ישראל, רצון שמכוון לישראל, ישר א-ל? אנחנו צריכים קודם כל לעשות מלחמות עם הרצונות הלא מתוקנים שלנו. אנחנו צריכים למיין אותם, אלו לכאן ואלו לכאן.
גם ברצונות שלנו יש לנו שנים עשר חלקים שנקראים שנים עשר שבטים. כי הרצון הכללי שלנו מתחלק לי-ה-ו-ה, לארבעה חלקים, ה-ו-י-ה, זה המבנה הפנימי שלנו. אפשר לומר שה-ו-י-ה זה שם ה', כי הרצון שלנו כשהוא מתוקן בעל מנת להשפיע נקרא שם ה', "ויהיה שם ה' עליך"1.
ואז אנחנו מגלים שהרצון שלנו מחולק לארבעה חלקים, ארבע מדרגות של הרצון, ובכל מדרגה יש לנו ג' קווים. ארבע כפול שלוש הם שתים עשרה. זה עניין של שנים עשר השבטים, סך הכל שנים עשר חלקים שיש לנו ברצון שלנו ואיך אנחנו יכולים לנהל אותם. אז החלקים מתוך הרצון שלנו שנקראים גד וראובן שייכים למה שנקרא עבר הירדן.
גם בכתבי האר"י, ב"עץ חיים", מוסבר שכללוּת הרצון שלנו מתחלק לארץ ישראל, אותם הרצונות שאנחנו מסוגלים לשייך לישר א-ל, וחוץ מארץ ישראל יש עבר הירדן, לבנון, סוריה, בבל, ואז כל יתר העולם.
גלעד: אפילו מצרים יש שם, הקליפות שם.
כן, מקום הקליפות. וכל היתר זה חובה. ו"האדם הוא עולם קטן"2, כל זה נמצא בנו. ואנחנו צריכים בהתאם לזה למיין את הרצונות שלנו, לשייך אותם, לעשות מהם כביכול מפה פנימית שלנו, מעין גי' פי אס פנימי, ואיך אני מתקן, זה נקרא דרך בני ישראל במדבר.
שכך אני מתקדם ואני כובש יותר ויותר, מגלה יותר ויותר תכונות ורצונות שלי ומסתכל מלמעלה, כמו מתוך לווין. ובודק איפה אני מתקדם ואיך אני צריך להתקדם לפי המפה שלי, זאת אומרת, לפי התכונות שלי, הרצונות שלי, המחשבות, איך אני צריך להתקדם לעבר ארץ ישראל. וכמו שמסופר, אני מגלה עכשיו שנקודת משה שלי נמצאת באיזה יחס כלפי כל יתר הרצונות, וגד וראובן ועבר הירדן וארץ ישראל.
זאת אומרת, כאן כבר מסבירים לנו איך אנחנו יכולים למיין בתוכנו את המפה הזאת. שקודם כל, חוץ מזה שאני מחולק לה-ו-י-ה פנימית, לשלושה קווים, סך הכל שנים עשר חלקי הרצון, יש רצונות שנמצאים בינתיים בדרגת הדומם, יש כאלה בדרגת הצומח, יש כאלה בדרגת החי ויש בדרגת המדבר. חוץ מזה יש רצונות שהם מוכנים להיות כארץ ישראל, אבל הם עדיין לא, הרצונות האלה עדיין נמצאים בשליטת שבעה עמים ששולטים בארץ ישראל, אני עוד לא נכנסתי, עוד לא כבשתי, עוד לא תיקנתי אותם, אבל הם מתקדמים לתיקון. חוץ מזה יש רצונות שיכולים להישאר ולהיות מעבר לירדן, אלה גד וראובן, כמו שאנחנו רואים עכשיו. ואת היתר, צריכים לתקן.
בקיצור, מדברים על איך אנחנו נלך. וגם כשהלכנו במדבר, אז מה מסופר לנו? שאדם צריך למיין בתוכו את הרצונות, דגל מחנה אפרים, דגלים כאלו, מצב כזה, מצב כזה. זאת אומרת, כל אחד ואחד הולך בכיוון מסוים, בסדר מסוים.
גלעד: סביב המשכן.
כן וכך אנחנו מתקדמים. זאת אומרת, כל פעם אנחנו ממיינים את הרצונות שלנו ומתקנים כל רצון ורצון בעל מנת להשפיע. וכך אנחנו, בתהליך הזה שתורה מספרת לנו, מתקדמים לדמות הבורא. בסך הכל, שבתוך האדם כעולם קטן, הכל מתארגן בלהידמות לבורא. זה בעצם התהליך שכולם עוברים.
וזו כל התורה, "בראתי יצר רע, בראתי לו תורה תבלין", יש לך הוראה איך ובאיזה סדר אתה מתקן את עצמך על ידי המאור המחזיר למוטב, ולהגיע לזה שאתה לגמרי דומה לבורא, לדבקות, להתאמה המלאה. וכך כל אחד ואחד.
גלעד: וכל זה כהכנה למושג שנקרא כניסה לארץ ישראל?
כן. אבל בזה גם לא נגמר. כי משם והלאה האדם צריך לכבוש את ארץ ישראל. עד הכניסה לארץ ישראל הוא רוכש את הכלים להיות בלהשפיע על מנת להשפיע, דרגת הבינה, צדיק אינו גמור. כשהמלחמות בארץ ישראל הן הרבה יותר קשות מאלה שבחוץ לארץ, במדבר. כי קודם כל במדבר יש לך אפשרות לעבור ולברוח, אתה נמצא עדיין בתיקונים חלשים, אתה עוד חלש, גם כשאתה הולך במדבר, אתה כל פעם מגלה את הרע שבך ומתקן אותו לטוב. ומגלה כל הזמן את הרשעים שבך, התכונות והרצונות המקולקלים.
הייתה לנו בעיית המרגלים שזה מכשול גדול מאוד כלפי ארץ ישראל, כי זה נותן כמין מחסום להיכנס לארץ ישראל. כי אתה כבר לא מאמין, זה דוחה אותך מהבורא, מהכוח שעל ידו ובעזרתו אתה נלחם. ולכן כל האירועים האלו, המלחמות, הכל עבודה פנימית של האדם.
אם היינו מקדישים את עצמנו לעבודה הפנימית הזאת, היינו רואים איך העולם שנראה לנו מבחוץ הוא כמו העתקה, עולם שאין בו כלום מעצמו, הכל היה מיד מסתדר לפי הצורה הפנימית שלנו. אם היינו מתקנים את עצמנו בפנים, היינו רואים בהתאם לזה את ההצגה הזאת, את ההעתקה הזאת מבחוץ.
גלעד: אומרים שלמקובלים הייתה תמיד איזו משיכה לארץ ישראל. הבעל שם טוב נסע לארץ ישראל וחזר, רבי נחמן מברסלב היה מלא בכמיהה לארץ ישראל. אמנם מדובר על הפנימיות, אבל איכשהו זה בא לידי ביטוי גם בחיצוניות?
כן. כי בכל זאת יש ענף ושורש. יש זמן, תנועה, מקום. ולכן בעצם רק כשנמצאים בארץ ישראל אנחנו יכולים לקיים כאלה חוקים שנקראים מצוות. זאת אומרת, שבהם אנחנו דומים לבורא. בחוץ לארץ אין מצוות. כי כשאתה נמצא עדיין ברצון לקבל הלא מתוקן, זה נקרא שאתה נמצא בחוץ לארץ, לא פיזית, אלא פנימית, ואז אתה לא יכול לדמות את עצמך לבורא, אתה עדיין לא יהודי, לא ישראל, ישר א-ל. כל המחשבות והרצונות שלך הם כאומות העולם.
לכן אין עם ישראל מחוץ לארץ ישראל. אין יהודי מחוץ לארץ ישראל. כך זה ברוחניות, ברצונות שלך שהם ישר א-ל, שם אתה יהודי, שם אתה ישראל. וכל המכלול הזה נקרא עם ישראל. וכשאתה יוצא מהרצונות האלה שמכוונים כולם לבורא, מהכוונות האלו, אז אתה נקרא גוי. וכניסה לארץ ישראל נקרא שאתה מקדש את עצמך ומגיע שוב להיות יהודי.
אם כך אנחנו מסתכלים על זה, אז מובן לנו למה עברנו מבבל לארץ כנען. מארץ כנען למדבר ולמצרים. וממצרים שוב דרך סיני לארץ ישראל. למה מדבר סיני לא שייך לישראל, באמת לא שייך. אבל עבר הירדן כן שייך לישראל. אז גם כל המפה החיצונית הזאת מובנת לנו לפי המצב הפנימי.
גלעד: אם זה לפי השורש הרוחני, איך זה שהיום עם ישראל בפועל, עם ישראל הגשמי, רובו נמצא מחוץ לארץ ישראל?
אין עם ישראל אמיתי היום, לא בתוך ישראל ולא מחוץ לישראל. כי עם ישראל מושג כשהוא נקשר זה לזה על ידי אהבה, אהבת אחים, כמו שאברהם אבינו ייסד אותו מבבל. אותה הקבוצה שיצאה מבבל בחסד אברהם, באהבה של אברהם, שלימד אותם איך להתקשר זה לזה, אותה הקבוצה נעשתה במשך הזמן לעם. אבל היסוד של האומה הזאת הוא אהבת אחים. ואם אין, אז אין עם ישראל, ולא מגיע להם להיות במצב שנקרא ארץ ישראל. רצון ישר א-ל נקרא ארץ, רצון, ישראל, ישר א-ל. אז לא נמצאים.
משה: אנחנו רואים תוצאה של זה, שרוב היהודים מבחינת השורש נמצאים מפוזרים בחוץ לארץ.
נכון. ולא כל כך רוצים לבוא. אלא מכאן רוצים לברוח.
משה: ולמרות כל הצרות שמתגברות, לפני כמה זמן בגרמניה רצו להעביר חוק שאוסר על ברית מילה. זאת אומרת, הסימנים נמצאים ובכל זאת אין רצון.
יש בעולם כעס גדול, אנטישמיות נסתרת מאוד חזקה. אם ניתן לזה לפרוץ, תוך שנייה כל העולם יהיה ממש כמו גרמניה הנאצית בשנים שלפני המלחמה.
גלעד: אבא שלי הוא ניצול שואה, ואחד הדברים שמינקות הוא אמר לנו כל הזמן, אני לא מבין איך יש היום יהודי מחוץ לארץ ישראל, איך בכלל אפשר לחשוב שלא יחזור הדבר הזה?
לא שלא יחזור, אלא זה יתפרץ כמו אש בשדה קוצים. ממש כך.
משה: יותר מזה, זה גם פרדוכסלי, אני יודע שהיהודים בחו"ל דווקא משתמשים בסימנים האלה, עוד יותר בהרגשה של צידוק עצמי, הנה עוד פעם מאשימים אותנו ורוצים סליחה מהאפיפיור ומכל מיני ארגונים אחרים כדי שיצדיקו אותם. זאת אומרת, זה שאני נמצא מתחת ומשפילים, דווקא אני רוצה עכשיו שיכירו בי שאני מסכן.
אני רוצה אבל לשאול משהו, בעל הסולם, בסוף ה"הקדמה לספר הזוהר", מסדר את כל החלקים של אומות העולם וישראל, ובתוך ישראל יש אלה שהם עובדי ה' וכולי. ובאיזשהו מקום הוא גם מתייחס לאותם יהודים שפזורים היום בחו"ל, אפילו אלה ששומרים על תורה ומצוות. וכאילו יוצא שהחלק הכי מכריע לתיקון היום הם דווקא היהודים האלה, שומרי תורה ומצוות, אלה שנמצאים בחו"ל, אלה שאין להם קשר עם חכמת הקבלה עדיין. הם החלק המכריע החשוב ביותר לתיקון.
איזה תיקון?
משה: תיקון עם ישראל, הם אחראים לכל הצרות שעם ישראל חוטף, לכל האנטישמיות, או לכל הטוב.
למה אתה חושב כך? כי כך לימדו אותך, כי אתה דתי מלידה. אני לא חושב כך, אני חושב שכל אדם שמרגיש שהוא חייב להתקרב ליסוד העולם, לכוח העליון, הוא יכול לעשות זאת. ואין שום בעיה לאף אחד לעשות זאת ולמצוא את הבורא ולהיות דבוק אליו.
אלא שבאמת יש אנשים שהם זרע אברהם, יצחק ויעקב, שמגיעים לפי השורשים מיוצאי בבל, לא בבל שאחרי חורבן בית המקדש הראשון, אלא לפני זה, שיצאו מבבל עם אברהם. שאברהם אבינו בעצם רצה לתקן את כל בבל, את כל האנושות דאז. ומי שיצא איתו, הלך איתו, הם קראו לעצמם ישר א-ל אנחנו הולכים. ואנחנו נקראים יהודים מהמילה איחוד, החיבור בינינו. ובעצם הם היו כולם כמו שהיום כל אומות העולם.
אבל בכל זאת, עלינו, על הצאצאים שלהם, על התוצאות מהם, החובה היום לתקן מהר את עצמנו ולגרום לתיקון העולם הכללי. להגיע למצב, "וכולם ידעו אותי מקטנם ועד גדלם"3, "כי ביתי, בית תפילה יקרא לכל העמים"4. אז עלינו לעשות זאת, אנחנו כ"ממלכת כוהנים וגוי קדוש"5 חייבים להגיע לזה ולבצע פעולות.
אבל בעצם לכל אחד ואחד מכל באי עולם אותה הדרך פתוחה, זה נקרא הגאולה השלמה. נכון שאנחנו חייבים ואנחנו הראשונים שצריכים לעשות. כך גם כותב בעל הסולם בסוף ה"הקדמה לספר הזוהר".
גלעד: האם היית פונה היום קודם לאותם יהודים?
וודאי שקודם כל הייתי פונה ליהודים, כי הם חייבים לעשות זאת. הם צריכים להיות המורים של כל העולם. לכן אתם חייבים להיות "ממלכת כוהנים וגוי קדוש". מה זאת אומרת? שאתם צריכים ללמד את כל העולם את שיטת הדבקות בי, זה מה שאומר הבורא.
משה: למה היהודים שנמצאים בפזורות הם הכי מכריעים בתיקון הזה, למה הם צריכים להפוך להיות מורים ולאו דווקא עמים אחרים?
כי מהגלגולים הקודמים, מהשורשים שלהם, יש בהם הכרחיות לעשות זאת, כי הם נמצאים כבר בתוך הנשמה הכללית. כל בני האדם הם נשמה כללית אחת, אין יותר, רק נשמה אחת. אבל בתוך הנשמה הזאת יש נשמות פרטיות כאלו שהם אבותינו, זאת אומרת, אלה כבר הגיעו לתיקונים והתקרבו והתדבקו בבורא.
ויש כאלו שחייבים לעשות זאת, זה אנחנו, ועוד לא עשינו זאת. אלה שמשתוקקים היום לבצע את הפעולה ונמצאים בפעולה הפרקטית הזאת, במעשה. ויש כאלה, כל יתר היהודים, שלא נמצאים בהבנה הזאת, בידיעה הזאת עדיין, אבל מחויבים מתוך המערכת שהם נמצאים בכל זאת בחלק המתקדם. ויש כאלה מאומות העולם שכבר מצטרפים אלינו, שאלה התלמידים שלנו, החברים שלנו בכל העולם, להם גם פתוחים כל הערוצים שלנו והם לומדים יחד איתנו ומתקדמים. ויש כאלה שבכלל לא.
אז בסך הכל אנחנו כבר צריכים לפזר את הידיעה הזאת על התיקון לכל העולם, אבל במיוחד וודאי ליהודים שנמצאים בפזורה.
גלעד: למה הנקודה שבלב לא מתעוררת אצל היהודים האלה? למה היא מתעוררת אצל הרבה שהם לא יהודים?
עם קשה עורף. אין מה לעשות.
גלעד: אז היא כן מתעוררת והם מסרבים מבפנים?
יש הרבה הפרעות. הם מצליחים יותר מהגויים, הם מרגיעים את עצמם יותר מאומות העולם, הם חושבים שבכל זאת לעת עתה הם יכולים לעצום קצת את העיניים ולחיות את החיים היותר הגשמיים, הייתי אומר, לדאוג לבהמה ולא לרוח. מדובר על החילונים.
לדתיים יש תירוצים אחרים, שהם לאו דווקא צריכים להיות בארץ ישראל כל עוד אין כאן תיקונים. זאת אומרת, זו כבר אידיאולוגיה. שמצד אחד יש להם קשר ונטייה לארץ ישראל והערכה למקום הזה, לארץ ישראל, אבל מצד שני, יש להם בסיס אידיאולוגי לא לחיות כאן. זה משהו אחר, כאן אני כבר לא כל כך בעד או נגד, אני לא הולך לעורר אותם, אין לי קשר אף פעם עם סוגי אנשים שיש להם אידיאולוגיה מסוימת, אני לא נוגע באף אחד. אני מפיץ לכולם בשווה ובמיוחד לא נוגע לכאלו אף פעם, כי הם צריכים לגלות את האמת באופן שלהם.
גלעד: אני רוצה לשאול דווקא על החילונים. יש תופעה מאוד ידועה ומוכרת של התבוללות, אבל התבוללות עד כדי כך שהילדים כבר לא יודעים אפילו שהם שייכים לעם ישראל.
נכון.
גלעד: אני יודע שזה מדאיג את המבוגרים.
למה מדאיג?
גלעד: לפי אנשים שאני מכיר, כי הם רוצים שבכל זאת יישאר משהו.
אתה רואה תופעה מיוחדת, כשמאיפה זה בא אם לא השגחה עליונה? אי אפשר להסביר זאת. הרי אתה הולך לשם דווקא להתבולל, אתה הולך לשם כדי שלא יכירו בך, אתה רוצה שלא יכירו שאתה יהודי בכל מקום שאתה נמצא. אני חייתי בחו"ל עשרות שנים, למרות שהשתוקקתי לבוא לישראל במשך שנים רבות, אבל אי אפשר היה, כי הייתי בסירוב עלייה, ואני זוכר שבכל מקום שאתה נמצא אתה לא רוצה שיכירו בך את היהודי.
אז אם לא רוצים והילדים מצליחים כבר להסתיר את השייכות שלהם, אז למה אתה לא מרוצה עכשיו? מה פתאום? תחליט סוף סוף. אי אפשר להיות חצי כך וחצי כך או לפי כל מצב, לכן אני חושב שזו תוצאה ברורה שכך קורה. וחוץ מזה, אם שואלים אותי, הייתי אומר שהדברים האלה צריכים להתגלות לפני התיקון הגדול, וזה אחד מהתהליכים שנקרא "התכללו מגויים ולמדו ממעשיהם". שהיציאה לגלות כוללת אותה התבוללות ואין מה לעשות כאן, אלא שוב לפזר ידיעה על התיקונים, על המטרה, מטרת החיים, וכמה שהם ידעו יותר על הייעוד המיוחד שלהם, שיש אתגר גדול לפנינו, אז זה יעצור אותם.
רק הכוח העליון שאנחנו נעורר ונפזר את החומר ובהתאם לזה נעורר אותם ונביא להם עבודה מעשית, שינוי מעשי גדול, המאיר, הממלא, רק זה יכול להציל, רק האור המחזיר למוטב יכול להציל את המצב. לא שההורים שלהם שעכשיו, אחרי שנתנו לילדים שלהם את כל התנאים להתבולל, הם יכולים לעצור אותם, כבר מאוחר. אתה יודע בעצמך הילד גדל, אחרי גיל מסוים אתה לא יכול לשלוט עליו.
גלעד: אין כבר שום השפעה.
משה: אני רוצה לשאול, בעצם מצד אחד הם החלק החשוב והמכריע ומצד שני הם כל כך מוגנים מפני כל מיני מסרים, הם כבר חיים שם, הכל בסדר.
הם עשו לעצמם גדרים ומגן וקומות וחומות, ארגונים חזקים, לובי בכל מקום וזה ממש מעניין.
משה: כן, ותורמים לארץ והכל בסדר.
רק כדי להצדיק את עצמם.
משה: אז אני שואל, גם בעל הסולם הרי ניסה לקרוא ליהודים, הוא הרגיש שהאסון הזה מתקרב, הוא לא הצליח. אני שואל היום, בתקופה שבה אנחנו חיים, עם אילו מסרים אנחנו צריכים לצאת בכלל?
יותר מלקרוא להם, הם עשו עליו חרם, הם הוציאו אותו מהכלל. הוא היה דיין בוורשה, וברגע שרצה לגרום ליהודים לעבור לארץ ישראל מפולנייה הם עשו עליו חרם.
גלעד: זאת אומרת, הוא ידע שיש שואה והתריע.
כן. וכולם נספו שם, כל השלושה מיליון, חצי מהם היו מפולנייה. והוא רצה לגרום, לתת להם דוגמה. ואם דיין מוורשה היה לוקח, הוא כבר ארגן שלוש מאות משפחות שקנו ביתנים משוודיה והתחילו להעביר אותם לארץ ישראל ואז התחילו לצאת נגדו, "מה הוא עושה?" אתה מבין? הוא היה יכול להציל את כל היהודים מפולנייה. כי אם רק היה נותן דוגמה, כולם היו קמים, אם לא לכאן, אז לאמריקה, לפחות היו עוברים. אז או שהיו נוסעים לאמריקה או לכאן, ולא עשו. ואיפה כולם עכשיו?
משה: לכן זאת באמת השאלה, דרך אילו חסרונות אפשר לפנות בכל זאת לאותן קהילות יהודיות? יש בצרפת ובאיטליה, באירופה בכלל, בארצות הברית, רוסיה, איך מגיעים אליהם, דרך מה? אם נביא מסרים כאלה ישירים זה לא משהו שיקבלו.
אנחנו לא מדברים על להביא אותם לישראל, אני חושב שזה לא מציאותי, ובכלל לא עלינו לעשות. אנחנו צריכים לגרום להם רק ידיעת הקיום שלנו, ידיעת המטרה, ידיעת המסר. מי אנחנו? מה אנחנו? מה אנחנו חייבים לעשות בעולם? מה הייעוד של עם ישראל? רק את זה אנחנו צריכים, ללמד אותם את זה, כי אין הידיעה הזאת לאף אחד. חושבים על להתקיים, לשמור מצוות, וזה בכלל לא המסר הפנימי שחייבים לבצע.
ולכן, אנחנו נמצאים עדיין לא עַם ישראל ולא בארץ ישראל הנכונה. זאת אומרת, ברצון שנמצאים "כאיש אחד בלב אחד", כולנו מדמים את עצמנו לכוח העליון, כולנו נמצאים כאחים, כמו שהיה לפני החורבן, ואז זה נקרא שאנחנו "בונים בית המקדש", רצון אחד שכולו קודש, כולו על מנת להשפיע בצורה הדדית ואז מתגלה בתוך הרצון ההדדי, המשותף הזה, כאחד, "כאיש אחד בלב אחד", אז בלב אחד הזה מתגלה הבורא.
גלעד: זאת אומרת, צריך קודם כל לעורר מטרה רוחנית משותפת לכולם, בכלל בלי קשר לאיפה אתה נמצא. כיהודי יש לך מטרה רוחנית.
לא, לא לגעת בזה, כי אלו דברים שהם באמת מאוד יקרים להם. אצלם הכל מסודר, הכל יפה, אתה יודע אדם ששייך לגשמיות, אל תיגע בגשמיות שלו רק תוסיף לו קצת רוחניות. בפרט היום עם המשבר, עם האכזבה הכל, עם הילדים שמתבוללים. רוחניות אתה יכול קצת להוסיף, הסברה על הייעוד שלו, על הקשר בינינו, על מצב יותר מחובר בינינו וכולי, את זה אתה יכול לעשות, אבל לא לגעת בגשמיות. הם כל כך קשורים לזה, כל כך נמצאים בזה, שבאמת לא יוכלו לשמוע ואין צורך. אדם יכול להתחיל לעשות תיקונים איפה שהוא נמצא.
משה: מה עם שאר המסרים, הדברים שאנחנו יכולים להביא? היום אנחנו מפתחים חינוך מאוד ענף, מסרי חינוך, אנחנו מפתחים מסרים של הערבות, של הכלכלה, דברים שממש מעוגנים וקשורים לחיים היומיומיים שלהם, זה לא משהו שדרכו אנחנו יכולים לפנות לאותם יהודים שנמצאים בחו"ל? לפנות דרך החסרונות שיש להם בחיי היום יום, ולהראות להם שהכל בא מאיזה מקור גבוה.
וודאי כשאנחנו מגיעים אליהם, אנחנו חייבים לפנות רק לחסרונות שלהם, אחרת איך אתה פונה? אדם בכלל לא שומע. אתה צריך קודם לעורר בו את החיסרון שנמצא בו, אבל באותו רגע אולי לא כל כך נגלה, אתה צריך להבליט אותו, אתה צריך לגלות אותו יותר, שהוא יידע "נכון, זה מה שאני צריך", ואז כלפי זה אתה מציע לו, אחרת לא. כמו כל איש מכירות שקודם כל צריך לעורר בך רצון למה שהוא מוכר ואחר כך לחייב אותך להאמין שבדיוק מה שאתה רוצה זה מה שהוא נותן לך וזה הכי כדאי, תהליך שהם צריכים לעבור. וודאי שאנחנו כך צריכים, הם כולם ישנים, ולעורר אותם זה תהליך לא פשוט.
משה: אני אסביר למה אני מתכוון. בהרגשה שלי אם אנחנו נבוא עם מסרים כאלו על הייעוד שלנו כעם והתיקון וכולי זה יהיה מסר קצת גבוה, קצת קשה.
נכון.
משה: דווקא בחיי היום יום יש לי בעיות כמו כולם, עם הילדים שלי, בכלכלה, לא מסתדרים בעבודה. יש איזה תהליך מדורג שיכולים לעשות בשביל להגיע אליהם בכל זאת? ממה להתחיל?
אני חושב שמחינוך ילדים זה הכי בטוח, כי בזה תמיד אפשר להוסיף. ואני חושב שאף הורה לא מרוצה בזה. ובפרט היהודי שרוצה כל כך לילדים שלו, שכולם יגדלו ושיהיו ממש מוצלחים ובמשפחה טובה ובחינוך ילדים ונכדים וכן הלאה. בקיצור, דרך זה הכי בטוח אנחנו יכולים להגיע. אבל גם בזה קשה, כי יש להם כל מיני התאגדויות, חוגים שלהם והכל מוגן. בעיה עם כל הדברים האלו.
רק המשבר הזה והרצון לקבל שלנו שכל הזמן גדל ולא משאיר לנו מקום לתקווה הגדולה, למשהו עתידי, ושובר את כל הדברים שאנחנו עוברים עכשיו ועוד מעט יכול להיות שישאיר אותנו במצב הרבה פחות בגאווה וברכוש ובביטחון וכולי, אז יכול להיות שזה יפתח את האוזניים.
גלעד: אתה רואה איזה הבדל בין המשבר שיהיה בארץ לבין מה שיהיה בעולם?
אני מקווה שהמשבר שיהיה בארץ יחדד את השמיעה של העם לדברים האמיתיים בצורה מאוד קצרה. שישמעו את הדברים, יבינו שאין ברירה, שחייבים להיות מלוכדים יחד, שבכוח הזה אנחנו יכולים להבריח את כל הצרות והבעיות, כל השונאים והאויבים, גם הפנימיים וגם החיצוניים, וזה בידינו לעשות. זה בארץ.
גלעד: ובעולם?
בעולם זו בעיה קצת אחרת, ונקווה שדרך התלמידים שלנו, דרך הקבוצות שבכל העולם, ויש לנו היום מאות קבוצות ומרכזים ומאות אלפים של תלמידים ואלו שמצטרפים, אז אני מקווה שאנחנו גם נוכל במשהו להגיע לידיעת בני האדם. אבל הכל תלוי באיזון בין כמה האדם מרגיש ייסורים, אין ברירה, ממש מצב מסוכן, ועד כמה שיחד, ליד זה, אנחנו מגישים לו הסבר, בשביל מה, ולמה, מאיפה זה בא, מה המטרה של כל המצבים הללו, מה עלינו לעשות כדי להתעלות מעליהם? דווקא להפוך את המצבים הרעים האלו לטובים, וכן הלאה.
עד כמה שההסברה שלנו תהייה קרובה, מובנת, נגישה לכל אחד, בשפה, באופי, במנטליות שלו, זו העבודה הגדולה שאנחנו צריכים עוד להכין את עצמנו.
גלעד: אז אם אני עכשיו יהודי בעולם למה אני ארגיש פתאום שכדאי לי לשמוע את המסר שלנו?
אם יש לך כל טוּב, אין מה לפנות אליך, אנחנו כבר ראינו זאת. פנינו ולא פעם אחת וראינו שאטומים לזה. אנחנו יכולים וודאי להגיד שאנחנו לא מסוגלים להסביר להם את זה, אבל כמה שמסוגלים בינתיים, וודאי שיש להשתפר בזה, אבל בכל זאת, גם הצד השני לא מסוגל. או כשהוא בא ושומע, ונתתי הרבה הרצאות כאלה, אז כל המטרה שלו היא איך אני יכול לסתור אותך, בוא נגיד כך, ולהישאר בצדק שלי. אני רואה איך הם מסתכלים עליי, הם כל הזמן מצדיקים את עצמם על כל מילה ומילה שלי, לָמה אנחנו עושים דווקא כך.
זאת אומרת, כל ההרצאה שלי הם עושים עבודה פנימית מאוד קשה, אבל כדי להראות לעצמם שהכל אצלם בסדר והם צודקים. ולכן חבל על היגיעה הזאת גם מצידנו וחבל גם לעשות להם את זה, כי עדיין אין להם הרגשה שהם חייבים שינוי, שהמצב הוא מסוכן.
גלעד: אז מה ישתנה עכשיו?
עכשיו המצב מתחיל להיות מסוכן.
גלעד: זאת אומרת, מתחיל להתקרב לכולם.
כן. כי אחרי הבעיות הכלכליות מגיעות בעיות אישיות. האנטישמיות גוברת, בכלל כל העבריינות גוברת, כל הבעיות, המחאות וכל הגבריות, ואז היהודים וודאי שלא ירגישו את עצמם כל כך נוח וטוב ואולי ישמעו. כמו שלבעל הסולם לא שמעו בשנות העשרים, כשהוא הגיע ארצה ב-1925 עדיין לא חשבו מה יהיה באירופה שבעוד 16, 17 שנה, בפולניה זה התחיל בשנת 1939.
גלעד: אבל אנחנו לא רוצים שיהיה דבר כזה עוד פעם, אנחנו רוצים למנוע את זה.
אנחנו לא רוצים וודאי, אבל עדיין זה לא מצב שיכולים לשמוע, עוד אין סימנים ברורים. עכשיו זה רק מתחיל, אבל עד שזה מתגלגל ומגיע לזה שמתחילים מהומות וירי זה בזה ואנטישמיות גוברת כזאת שאתה פוחד לצאת וכולי, עוד רחוק מזה. הם עדיין לא מתארים לעצמם את המצב שיהיה. יש איזה עיוורון כמו שהיה ליהודי פולניה אז.
אבל אני חושב שהתיקון הוא לא בזה שהם יברחו לארץ ישראל, התיקון הוא בזה שנתאחד, אנחנו כולנו, בכל העולם, לרצון אחד, לכוונה אחת, לייעוד שלנו, לעבודה שלנו, להיות גם "אור לגויים", ואז בזה אנחנו נתקן את הכל, גם את המצב האישי שלנו כלפי אומות העולם והם כלפינו וגם את המצב הכללי שבכל העולם, זו חייבת להיות גאולה שלמה. ולכן אני חושב שצריכים לעבוד בינתיים על עלייתם לארץ ישראל.
משה: אז בפנייה אליהם, מה זה אומר פרקטית, שהם צריכים להתאחד, לשתף את כל הארגונים שלהם, לקראת מה?
לא, רק לפזר את הידיעה על התהליך שעוברת האנושות ושהתהליך הזה הוא מכוון על ידי הטבע. אל תגיד א-לוהים, א-להים בגימטריה הוא הטבע, זה אותו הדבר. ותסביר להם במילים פשוטות, רגילות, שאין לנו ברירה, אלא אנחנו בעלי שיטה איך מתקנים את טבע האדם, מגיעים לאיזון עם סך הכל העולם הגלובלי, אינטגרלי, ובזה אנחנו מביאים גם את עצמנו, גם את כל האנושות, למצב הטוב, הנאור, היפה, שאת זה עלינו לעשות.
וכאן באמת אם נעשה כך, נזכה לכל טוב, כמו שכתוב בישעיהו הנביא, שאומות העולם לוקחים את בני ישראל על כתפיהם ומביאים אותם לירושלים, לבית המקדש6. זאת אומרת, בצורה אלגורית כזאת. אז אנחנו מקבלים דווקא תמיכה מכל האנושות, ואם לא, אז גם כתוב בנביאים, עד כמה שזה יעלה לכל העולם הרבה צרות ובעיות וייסורים.
גלעד: והם צריכים לדעת שאתה בא בשם חכמת הקבלה?
בינתיים לא כל כך, אלא בשם הערבות, חיבור, חיבור העם, שזה חובה. "להיות כאיש אחד בלב אחד", להיות כ"ואהבת לרעך כמוך", להיות באותו סגנון חיבור, "כל ישראל חברים", כמו שהיה לפני החורבן, שאיבדנו את הקשר הזה אז, זה נקרא שקרה ה"חורבן". ואם אנחנו רוצים לתקן ולבנות את עצמנו שוב, אז אנחנו קודם כל צריכים להתקשר בינינו לפי אותו הקשר.
משה: דווקא מבחינה כללית נראה שכל מה שאנחנו אומרים שצריך להיות "ממלכת כהנים", לחנך את העולם, להדריך אותו, זו בדיוק הנקודה עכשיו. כל המשבר שקורה היום בעולם, אם דווקא אצל היהודים החינוך האינטגרלי זו הייחודיות שלהם, אז כולם צריכים להכיר במעלה הזו שלהם.
השאלה, האם אנחנו צריכים להגיד ליהודים שזה הייעוד, בזה אתם תצדיקו את עצמכם, בזה נמנע אנטישמיות?
וודאי. אנחנו צריכים לפנות אליהם לאותן הבעיות שהם מרגישים, ושבעקבות הפעולות האלה הבעיות ייעלמו. בצורה כזאת. אז יהיה כדאי להם, אז הם ישמעו. אבל בינתיים הבעיות עצמן עוד לא בולטות, עוד לא מדאיגות אותם, לא כל כך מבוררות. וגם אנחנו עצמנו צריכים עוד יותר ויותר לחדד את כיוון ההסברה, התעמולה הזאת.
גלעד: אנחנו עוד שתי דקות לסיום התוכנית שלנו ובאמת התחלנו עם פרשת "מטות מסעי" הכנות לכניסה לארץ ישראל.
כן, זו הכניסה.
גלעד: והבנו שבעצם לא צריכים לבוא לארץ ישראל אלא לממש את הפנימיות של היהדות.
קודם כל את זה.
גלעד: אז אתה יכול לתת אולי כמה מילות סיכום.
אנחנו צריכים להבין שלפנינו תמיד המלחמה עם היצר הרע שבנו, שאותו צריכים לשבור באיזו צורה ולהפוך ליצר הטוב. שההבדל בין טוב לרע זה השנאה לזולת והאהבה לזולת. וצריכים בצורה כזאת, מדחייה, מריחוק בינינו, להגיע לחיבור. וקודם כל אנחנו צריכים לעשות את זה בינינו, באותה הקבוצה שייסד פעם אברהם שנקראת "עם ישראל", ואחר כך להיות "אור לגויים", להראות לכל העולם שצריכים גם כך להתחבר, ש"כולם ידעו אותי מקטנם ועד גדלם". זאת אומרת, שכולנו, כולנו, נגיע לאיחוד בינינו ועם הכוח העליון.
גלעד: נסכם בציטוט קטן, ציטוט מס' 3 מפרשת "מטות".
"ואתם הדבקים בה׳ אלקיכם חיים כֻּלכם היום. מהו הטעם? משום שהנשמה של ישראל בא מרוח אלקים חיים. כי רוח מלפני יעטוף. מלפני, מקודם השכינה, מז״א, אלקים חיים."7
זה מזוהר לעם, פרשת "מטות".
בזה נסכם את הפרשה הזאת. תודה לך הרב לייטמן, תודה לך משה אדמוני ושבת שלום לכולם.
(סוף השיעור)
-
"וראו כל עמי הארץ, כי שם ה' נקרא עליך ויראו, ממך." (דברים, פרק כ"ח, י')↩
-
"ומטעם זה נקרא אדם "עולם קטן בפני עצמו"" (מוזכר ב"כתבי בעל הסולם", ב"שמעתי", מאמר "ענין גורלות, שהיה ביום כפורים, ואצל המן")↩
-
"ולא ילמדו עוד, איש את-רעהו ואיש את-אחיו לאמר, דעו, את ה': כי כולם ידעו אותי למקטנם ועד-גדולם," (ירמיהו ל"א, ל"ג).↩
-
"כי ביתי, בית תפלה יקרא לכל העמים." (ישעיהו, פרק נ"ו, ז')↩
-
"ואתם תהיו לי ממלכת כהנים, וגוי קדוש" (שמות י"ט, ו')↩
-
"ולקחום עמים, והביאום אל מקומם, והתנחלום בית ישראל על אדמת ה'"(ישעיהו יד)↩
-
זוהר לעם, פרשת 'מטות', מאמר "מטות מסעי" אות ה'↩