כשלא מסכימים בעשירייה

שיחה עם הרב ד"ר מיכאל לייטמן 02.05.26 – אחרי עריכה

הרב: "האדם יש לו להתפלל תמיד בעד חבירו, שלעצמו אין יכול לפעול כל כך, שאין חבוש מתיר עצמו מבית האסורים. אבל על חבירו הוא נענה מהרה, וכל אחד יש לו להתפלל בעד חבירו, ונמצא זה פועל לזה חפצו וזה לזה, עד שכולם נענים".

זה מנועם אלימלך.

רואי: מה הציפייה שלך מכנס העשיריות הקרוב?

אני חושב שאנחנו יחד, כמו שיושבים עכשיו בשולחן עגול, כך להיות בכנס בעיגול אחד פנימי וחיצון, וכך להמשיך.

דודי: האם לך משנה לאן אנחנו נוסעים, אם זה יהיה לכרם מהר"ל או לטבריה?

מתי?

דודי: בנסיעה שתהיה לנו בסוף החודש. האם חשוב לך עקרונית, או "מה שיש אני אתכם"?

לגמרי לא חשוב.

דודי: ומה נאכל שם, האם חשוב לך, יש לך דעה?

לא, כמו שעכשיו אני לא ידעתי שזה מה שמכינים.

דודי: יש עשיריות בכלי הישראלי, בכלי העולמי, שכן חשוב להן. נגיד רואי רוצה דווקא לנסוע לחיפה ומיכאל רוצה לנסוע לערבה, רואי רוצה נקניקיות ומיכאל רוצה דגים.

כן.

דודי: מה אז עושים?

גם נקניקיות, גם בשר וגם דגים.

דודי: זה מצב אידיאלי. אבל נגיד שמדובר על שני מקומות לנסוע אליהם, הוא רוצה דרום והוא רוצה צפון, ויכולים להיות פה ויכוחים, "אני רוצה שם, אני רוצה כאן". מה העשירייה צריכה לעשות במצב כזה, למי לתת, האם למי שיודע לשכנע, למי שחזק יותר, או שמישהו אחד אולי יחליט?

דוקטור, מה תגיד?

ולאד: אני בדעה לעשות הכול, כל מה שהאנשים רוצים. חברים רוצים, אז שיהיה הכול.

שמעון: הוא שואל אם אחד רוצה לערבה והשני לצפון.

ולאד: מחליטים לפי הרוב.

דודי: רוב?

ולאד: רוב האנשים.

דודי: דמוקרטיה.

ולאד: מה שמחליט הרוב, כן.

דודי: אז אולי נעשה קלפי עם פרגוד, כל אחד יבוא להצביע ונפתח את התוצאות.

ולאד: גם זו שיטה. אתה פעם סיפרת על בעל הסולם שרצה לנסוע להר הצופים, משהו כזה, ואז אשתו אמרה, "אני רוצה שהבן הקטן שלי ייסע איתך". הייתה מכונית אחת, ובאותו זמן היו סך הכול עשר מכוניות בכל הארץ, ורק שישה אנשים היו יכולים להיכנס. ואז בעל הסולם אמר, "בסדר, אני רוצה שייסעו האנשים האלו, אבל נעשה הצבעה. ואז לקחו עשרים פתקים והוציאו בדיוק את אותם שישה אנשים שבעל הסולם רצה.

אילן: זה גורל, זו לא הצבעה. עושים הגרלה.

ולאד: כן.

יפה.

דודי: פור.

ולאד: אתה אמרת שיש שיטה כזו, שאפשר לעשות כזה תרגיל לכל העשירייה.

דודי: אז אני אסע עכשיו לערבה והלב שלי בכלל רצה להיות בחיפה. השאלה, האם זה לא מפריע לעשירייה?

ולאד: הבורא נתן לך תרגיל להתבטל לפני העשירייה, להיות יחד עם העשירייה.

אז מה עושים תכל'ס?

דודי: זאת שאלה, אני לא יודע. לפי התורה של ולאד אנחנו צריכים לעשות הגרלה.

פור.

דודי: פור.

ולאד: כן. ואז אמרת שזה הבורא, שבעל הסולם אמר שזה הרצון של הבורא, אין פה ספק פשוט, אין.

כן.

דודי: פור זאת שיטה. שיטה לפי המקובלים לעשות פור.

כן.

דודי: זה תקין, אם כל אחד ירשום לאן הוא רוצה לנסוע.

מיכאל: אם יש שני מקומות ואנחנו צריכים לקבל החלטה או לכאן או לכאן, אז מפילים פור, מה שנופל לוקחים וזהו. זו השיטה?

כן, אם מסכימים מראש.

דודי: כן, מראש. זה דווקא יפה.

זאת השיטה.

אילן: ואז כולם מקיימים.

רואי: אגב בספורט גם מחליטים ככה מי מתחיל.

דודי: עץ או פלי.

רואי: בספורט זורקים מטבע ומי שמנצח הוא מתחיל.

ולאד: אתה רואה, הם גם סומכים על הבורא.

מיכאל: הבנת?

דודי: כן.

רואי: סיבכנו עוד יותר.

אילן: כולם מקנאים בו.

דודי: במי שזכה?

אילן: במי שלא זכה, כי הוא זכה באפשרות להתבטל, בעבודה פנימית.

רואי: אגב, מהסיפור הזה של בעל הסולם דווקא לי יוצא דבקות בבעל הסולם. כי אם היא הייתה דבוקה בו, אז היא לא הייתה הולכת ואומרת לו תיקח את הבן, כי בעל הסולם כבר בחר את השישה.

ולאד: נכון.

דודי: האם בעשירייה יש החלטות שהן ארגוניות ויש החלטות שהן רוחניות, או כל החלטה גם אם מחליטים מה אוכלים ואיפה הולכים לישון, נחשבת רוחנית?

כן.

דודי: הכול רוחני בעשירייה.

הכול.

דודי: אי אפשר להגיד שבתוך עשירייה אנחנו מחלקים כך שיש חלק שהוא המארגן של המפעל וחלק שהוא חברתי. זה לא כמו בקבוצה, שם יש מארגנים, יש אנשים שיודעים לטפל במטבח, שיודעים לטפל באינסטלציה, ואני לא מנהל פה עכשיו את הדברים. בעשירייה כל החלטה, גם אם היא גשמית לצורך העניין, היא רוחנית, היא שייכת לכולם.

כן.

מיכאל: נגיד שיש איזה עניין ואנחנו צריכים לקבל החלטה ולא יכולים להגיע לפה אחד. אם יכולים, אז זה אידיאלי, זה טוב, ואם לא, אז ראש העשירייה קובע. אנחנו מראש יודעים שיש לנו ראש עשירייה, ואם אין אפשרות להגיע לפה אחד, אומנם לא הגענו לדרגה כזו כרגע, אבל יכול להיות שנגיע בעוד יומיים, אז ראש העשירייה קובע. תמיד במצב שאנחנו לא יכולים להגיע כאיש אחד בלב אחד, לא הצלחנו להגיע, מתוך עשר החלטות הצלחנו בשמונה ובשתיים לא, אז באותן שתיים אנחנו מראש אומרים, שאנחנו מתבטלים למה שראש העשירייה מחליט. זה בסדר ככה?

זו ההחלטה.

מיכאל: החלטה, כן. אם יש החלטות שאפשר לדחות לעוד חודש חודשיים, בסדר, אנחנו נדחה ונקבל אחר כך. אבל אם צריכים מיד לקבל, אז סומכים על ראש העשירייה, הוא לוקח את הפיקוד והוא מחליט, כמו רב נגיד.

כן.

ולאד: אבל יש שיטה כזאת בכל תחום, נגיד בסעודה, יש אחראי, האחראי עושה החלטה.

אחראים על מה?

ולאד: על סעודות, על טיולים, על ישיבת חברים, על כל דבר יש אחראי. נגיד משש עד שבע יש לנו ישיבת חברים, יש אחראי שהוא מכין תוכן, שהוא דואג לכול.

מיכאל: לא, על זה בכלל לא מדובר. כי אם שמו מראש אחראי, נגיד הוא עכשיו אחראי על הסעודה, בסדר, הוא לא התייעץ איתנו כי לא אכפת לנו.

ולאד: אז על מה אתה מדבר?

מיכאל: אני מדבר על זה שצריכה להתקבל החלטה משותפת. פה כבר מראש קבענו שיש אחראי, מראש אתה נתת לו מנדט לקבוע.

דודי: במצב שאין אחראי.

מיכאל: במצב שאין אחראי. מי יהיה אחראי לאן לנסוע נגיד, סתם דוגמה.

ולאד: אז אני אומר שאתה האחראי וזהו.

מיכאל: בסדר, אם קובעים. לכן אני אומר ראש העשירייה.

דודי: אני חושב אחרת.

ולאד: שאתה קובע? אבל אתה לא אחראי הוא אחראי.

דודי: למה אתה קובע שהוא אחראי? מי שם אותך לקבוע שהוא אחראי?

ולאד: אנחנו החלטנו.

דודי: אז אני אומר לך מה קורה בעשיריות. אתם יכולים להגיד פה מילים יפות כמו פוליטיקאים, אבל יש מציאות, העשיריות רבות בתוכן, חברים רבים.

רואי: האם זה נכון לשים אחראי על תחום? נגיד אצלנו יש את שמעון אחראי, כל פעם הוא סוגר לאן אנחנו נוסעים. הוא בקשר עם בעל הבית, קובע, גם אם אמרנו לו תחפש, גם אם הוא מחפש, בסוף אנחנו מקבלים את ההחלטה שלו. האם זה נכון שאנחנו שמים אחראי על תחום מסוים, או שעל כל דבר צריכים לדון כולם עד שמחליטים?

לא. אם החלטתם שהוא מחליט, אז שיחליט.

רואי: אז הוא מחליט בתחום.

כן.

דודי: וכולם מתבטלים להחלטה שלו. גם אם אני חושב שזה לא נכון, זה לא משנה מה אני חושב כי הוא אחראי.

כן.

רואי: אם יש לנו משהו להגיד לו על ההחלטה שלו, אנחנו יכולים להגיד לו או שלא? נניח שאנחנו לא אוהבים את ההחלטה שלו.

אחרי ההחלטה, לא.

רואי: כבר אי אפשר, אלא רק מראש. נגיד לפעם הבאה אני יכול להגיד "חבר'ה אני לא מסכים עם ההחלטה אני רוצה שיהיה שינוי".

כן.

מיכאל: "עוד הם מדברים ואני אשמע, כלומר, ששיעור השמיעה של הקב"ה, תלוי ממש בשיעור הגעגועים המתגלים בדיבורי התפילה, ובהרגיש האדם געגועים יתרים, ידע בשעת מעשה, שהשי"ת שומע אליו ביותר. ומובן מעצמו, שביודע את זה, נמצא מתחזק ביותר בשפיכת לבו, כי אין לך זכות גדולה מזו. אשר מלכו של עולם מטה אוזן קשבת אליו, ודומה בערך, למה שאמרו חז"ל: "הקב"ה מתאוה לתפלתן של צדיקים", כי בתאותו של השי"ת להאדם שיתקרב אצלו, נתעורר כח וגעגועים גדולים בהאדם לתאוב להשי"ת, כי "כמים הפנים לפנים כן לב האדם לאדם". ונמצא ממש שדיבורי התפילה ושמיעת התפילה, עולים ובאים בקנה אחד, עד שיתקבצו לשיעור השלם וקונה הכל "

(בעל הסולם, אגרת נ"ב)

האם יש כזה דבר שאדם פונה ומיד מקבל תשובה?

תחשוב לבד לעומק הידיעות שלך, המחשבות שלך, וזה יהיה הנכון.

מיכאל: האם אפשר להתייעץ עם הבורא אם ללמוד תואר שני או לא?

בטח שאפשר.

מיכאל: כן?

כן.

מיכאל: איך לדעת מה הוא עונה, שזה לא יהיה מהאגו שלי אלא שזה יהיה באמת?

תדע איך לפנות אליו ולהבין מה הוא אומר, ואז תהיה מאושר.

מיכאל: זה מעניין, כי הרי כתוב שהבורא מדבר דרך אנשים אחרים. מבחינתי כל מי שעכשיו דיבר זה הבורא כך אמר, דרככם הבורא אומר לי. כי מה שאני אומר לעצמי, אני עם הבורא, זו בטוח טעות. הבורא מדבר איתי דרככם, אבל יוצא שכל אחד אומר דעה שונה.

דודי: כאילו הבורא מבלבל אותך, אתה אומר.

מיכאל: כן, ואז אני לא יכול להבין מה בדיוק. אם כולם היו אומרים לי תלך או אל תלך, אז ברור לי שזה הבורא והייתי פשוט מתבטל ועושה, זה קל. אבל חצי אומרים כן וחצי לא, ואז מה הבורא רוצה, שאני אחליט? אבל על סמך מה, מאיזה נתונים? בעיה.

(סוף השיחה)