לרצות שהבורא ירצה אותנו
שיחה עם הרב ד"ר מיכאל לייטמן 06.11.25 – אחרי עריכה
דודי: למדנו אתמול, ובכלל לומדים בחכמת הקבלה, שהאור נמצא במנוחה מוחלטת, כל הזמן פועל ביתר. הכול תלוי בהרגשה של האדם, בכלי, הוא מפעיל בעצם.
כן.
דודי: אם אני מתרגם את זה ויורד יותר למטה, אז זו בעצם השאלה שהאדם שואל, מה השאלה שיש לו עכשיו, מה החיסרון שיש לו עכשיו. זה לא תלוי באור אלא בשאלה של האדם, בחיסרון של האדם.
כן.
דודי: האם בכל מצב ומצב יש שאלה מיוחדת שם, יש איזה דבר מיוחד שהוא צריך לאתר אותו כדי להידבק לאור?
כן.
דודי: איך אדם מאתר את השאלה שיש בו בכל רגע?
שישאל את עצמו.
דודי: מה הוא מחפש בדיוק?
שישאל.
דודי: מה מפעיל את האור בכל רגע ורגע?
המקור שלו, הבורא.
דודי: ומצד האדם?
מצד האדם אין מה שמפעיל אותו, אין מה שמפעיל את האור מצד האדם.
דודי: אם אנחנו אומרים שהכול בהרגשה של האדם, שהכול האדם משיג, אז מה מניע את השינוי, את ההרגשה של האור בכלי, את המילוי, את התשובה לשאלה בכל רגע?
השינוי בא מהאור.
דודי: גם השינוי בא מהאור, גם המילוי בא מהאור, הכול מהאור.
כן.
דודי: ומה תפקיד האדם בנקודה הזאת?
לקשר.
דודי: בין מה למה?
בין השינוי שהוא מרגיש, לייחס אותו לאור.
דודי: נקודת הייחוס. לייחס כל דבר לאור.
כן.
דודי: ולעורר שאלה, לעורר חיסרון, זה לא מצד האדם.
גם כן מצד האדם.
דודי: אז מה מצד האדם ומה מצד האור?
מצד האור הכול, ומצד האדם זה לעורר בעצמו חיסרון לאור.
אילן: האם בין האדם לאור יש כלי? הקשר בין האדם לאור זה הכלי?
נגיד שכך.
אילן: אם האדם מבין, מרגיש שהוא תלוי בגודל הכלי, מה האמצעים של האדם להגדיל את הכלי, להיות בהשתוות צורה עם האור, להכיל את האור ככל האפשר?
חיסרון לאור שאדם יכול לייצב בתוך עצמו.
אילן: אבל האדם כאדם הוא מוגבל.
אז מה?
אילן: הוא אפילו לא מבין כמה הוא מוגבל. ככל שהוא מתקדם ומסתכל אחורה, רק כך הוא מבין כמה הוא היה מוגבל.
נגיד.
אילן: אבל הוא יודע מתוך הלימוד שהאור הוא אינסופי, הוא אבסולוטי, והוא מבין שמה שמגביל אותו זה הכלי. זה שאני אעמוד היום ואבקש מהבורא, מהחברים, בואו נעבוד, בואו נבקש להגדיל את הכלי, להגדיל את הקשר בינינו, מה בידיים שלנו כדי לזרז את הדבר הזה, לקדם את הדבר הזה, להרגיש שהכלי מתפתח?
בידיים שלנו זה לגלות את החיסרון.
אילן: אני מבין מה שאתה אומר, אבל ההרגשה היא שאני כבול.
כן.
אילן: ממש ככה.
אז מה?
רואי: מה הם הסימנים שאדם מוכן לערבות?
הרגשה פנימית שלהשגת המטרה הוא חייב חבר.
רואי: למה אם החברה לא תרצה, הוא אף פעם לא ייכנס לרוחניות?
איך הוא יבוא לרוחניות לבד?
רואי: האם הם מעידים עליו? כלומר מה החברה עושה שהיא מכניסה את האדם לרוחניות?
שהוא יחליט, זו הכוונה.
רואי: אדם צריך להחליט שהוא רוצה להיכנס לרוחניות, אבל בסופו של דבר הכניסה קורית על ידי החברה, החברה גורמת לכניסה שלו.
כן.
רואי: על זה אני שואל, מה החברה עושה שהיא מכניסה את האדם לרוחניות?
היא רוצה לקבל אותו.
רואי: פשוט ככה, היא רוצה לקבל אותו? מה זו הפעולה הזאת לקבל את האדם ברוחניות?
בכך שחושבים עליו כולם, וזה משפיע.
דודי: האם כל המשקל הוא על האדם עצמו או על החברה?
החברה צריכה להחליט שהיא צריכה את האדם.
רואי: ואם החברה לא תחליט?
אז זה תלוי באדם.
רואי: האם האדם בכוחות שלו יכול להיכנס לרוחניות?
אם הוא ימצא את החברה שצריכה אותו, אז בעזרתה הוא נכנס.
רואי: יוצא שבסופו של דבר היגיעה שלו היא רק למצוא חברה ולהיכנס בתוכה, רק שם היגיעה.
כן.
רואי: וכל ההתפתחות שלו כבר לא תלויה בו, זה רצון החברה עד כמה הוא יתפתח.
כן.
רואי: זה מאוד מיוחד. איך אדם מצליח לשכנע את החברה להיות ראוי לה?
זה הכול תלוי באדם.
אילן: נראה שהחברה צריכה לשמור על עצמה לעבוד פנימה בלהחצין את ההשתוות שלה לאור, להראות כמה היא גדולה. לעשות עבודה החוצה ולהראות כמה היא חזקה, כמה היא גדולה, כמה היא יפה, כמה יש בה משהו, שאם מישהו יבוא מבחוץ, אדם יבוא, יתקרב, אז הוא יימשך כמו מגנט, הוא ירצה גם להיות חלק מהדבר שיורגש כעוצמתי. אבל כדי שהוא יורגש כעוצמתי צריך להחצין את זה, כמובן בעבודה פנימית, להראות את זה כלפי חוץ לחדשים.
כן.
אילן: האם אתה חושב שזה נעשה מספיק בחברה שלנו, ההחצנה הזאת, העבודה הזו כלפי חוץ?
זה תלוי איך כל אחד מרגיש, עד כמה האדם ירגיש שכניסתו לרוחניות תלויה בקבלת החברה בו.
אילן: אנחנו מדברים על כמה סוגים של אנשים, של חברים, של תלמידים. אנחנו יודעים ומרגישים שיש לנו חברה גדולה, חזקה ואיכותית מאוד, מטרתית מאוד. לא כל כך ברור לי, אני לא כל כך רואה עד כמה זה מוחצן כלפי חוץ, שמי שהיום בא, מתקרב ומתחיל ללמוד שיעורים ראשונים שלו בחכמת הקבלה, עד כמה הוא רואה משהו שהוא יגיד, "איתם אני רוצה להיות, כמוהם אני רוצה להיות". בהרגשה שלי זה מקופל בפנים בפנים, מאוד סגור.
כן.
אילן: על זה אני שואל, האם לפי דעתך זה נראה גלוי מספיק, מוחצן מספיק כדי שמי שמחפש יבוא ויימשך?
זה הכול תלוי בחברה.
אילן: נכון.
אם החברה מעוררת בתוכה את השיחה הזאת, אז זה משפיע מסביב ותופס את האנשים שנמצאים באותו גל, ואז הם נמשכים.
דודי: מה שאני שומע מאילן, שהחברה עם השנים מתקדמת והופכת פנימית יותר, מופנמת, אדם מבין שזה עולמו הפנימי שהוא עובד בו. בשונה מזה שאתה יותר מפגין את זה כלפי חוץ, אפילו במעשים. אדם כבר חי בתוך עצמו, הוא לא צריך את זה עכשיו. השאלה אם זה מספיק, או צריך גם להוסיף בכוח ולהפגין את זה, או באמת אנחנו כבר מתקדמים וזה קשר פנימי יותר?
זה קשר פנימי בתוך החברה, עד כמה היא רוצה להרחיב את עצמה.
דודי: איזה גל מייצרת עשירייה בתוכה?
שהיא רוצה בקבלת חברים חדשים.
דודי: והגל הזה, איך הוא פועל על עשיריות מסביב? כשעשירייה מתאמצת להתחבר היא מייצרת גל רוחני כלשהו.
כן.
דודי: איך הוא משפיע על שאר העשיריות בחברה?
זה כבר דרך הבורא, אור מקיף.
דודי: צריך להגיע לגל משותף בין כל העשיריות?
לא.
דודי: כל עשירייה יש לה גל משלה.
כן.
דודי: אז מה משותף בין כל העשיריות, מה בכל זאת נקודת השיתוף?
עד כמה הבורא רוצה בהם.
דודי: מה זה אומר שהבורא רוצה בהם? למה שהוא לא ירצה בהם?
זו מטרת הבורא, לייחד את האנשים האלו, לקרב אותם למטרה.
דודי: זה עניין של כמה הבורא רוצה. במה תלויה המידה הזאת שהוא ירצה אותנו או לא ירצה?
עד כמה אנחנו רוצים שהוא ירצה בנו.
(סוף השיחה)