"בכל הגלויות שגלו ישראל, לכולם שָׂם זמן וקץ, ובכולם היו ישראל שבים להקב"ה, ובתולת ישראל, המלכות, הייתה חוזרת למקומה, בזמן שגזר עליה. ועתה בגלות האחרונה אינו כן. כי היא לא תחזור כך כמו בזמנים של הגלויות האחרות. ופסוק זה מלמד כך, שכתוב, נפלה לא תוסיף קום בתולת ישראל. ולא כתוב, נפלה ולא אוסיף להקימה. משל למלך שכעס על המלכה, והשליך אותה מההיכל שלו לזמן ידוע. כשהגיע הזמן ההוא, מיד הייתה באה המלכה וחזרה לפני המלך. כך היה פעם אחת ושתיים ושלוש פעמים. בפעם האחרונה, התרחקה מהיכל המלך, והשליך אותה המלך מהיכלו לזמן ארוך. אמר המלך, הפעם הזאת אינה כשאר הפעמים, שהיא תבוא כך לפניי, אלא אני אלך עם כל בני היכלי, ואבקש אותה. כשהגיע אליה, ראה אותה שהייתה שוכבת על העפר. מי ראה כבוד המלכה בזמן ההוא, והבקשות של המלך נגדה, עד שאחז אותה המלך בידיו, והקים אותה, והביא אותה להיכלו, ונשבע לה, שלא ייפרד ממנה עוד לעולם, ולא יתרחק ממנה. כך הקב"ה, בכל פעם שכנ"י הייתה בגלות, כשהגיע הזמן, היא באה וחזרה לפני המלך. ועתה בגלות הזו אינו כן, אלא הקב"ה יאחז בידיה, ויקים אותה, ויתרצה אליה, וישיב אותה להיכלו." (ספר הזוהר, פרשת ויקרא, אות ע"ח) ▪ שאלות נבחרות מתוך הפרק: מה זה הרגשת הגלות? מה זה הרגשת הגאולה? בשביל מה אני חי, למה, מה הטעם בחיי? מה משמעות השבועה שלא ייפרד ממנה לעולם? מהי ההכנה לגאולה? מה תכלית הבריאה?