"פרשת השבוע"
פרשת "וייצא"
בהשתתפות: גיל קופטש
שיחה עם הרב ד"ר מיכאל לייטמן 16.07.08- אחרי עריכה
גיל: אנחנו בפרשת "וייצא". "וייצא יעקב", יעקב יוצא מבית הוריו, אפשר להגיד אפילו בורח מפני האח שלו, עשיו שרוצה להרוג אותו, והוא יורד לחרן.
כן.
גיל: מכיוון שהלימוד איתך הוא לא רגיל, אנחנו חודרים תמיד לפנימיות התורה.
גיל: כל המסע הזה, בייחוד ב"בראשית", זה מסע לזיכוך הנשמה בעצם?
כן, כל התורה מספרת רק על זה. ואחר כך שנגיע לקורבנות וכל הדברים האלה, אז שם רק על זה מדובר נטו, בצורה עדינה ומדויקת מאוד.
אם אדם באמת מגיע למצב שהוא רוצה לדעת על פנימיות החיים שלו, אז לאט לאט הוא כבר מגלה שבתורה כתוב עליו, כי התורה מספרת עלינו.
גיל: אז אנחנו התחלנו עם אדם, אברהם, יצחק, עכשיו אנחנו במידת יעקב שלנו? בתכונת יעקב.
יעקב הוא זה שמגלה את השיטה המדויקת הזאת, איך לעלות בדיוק בסולם יעקב "השמיימה". "המלאכים עולים ויורדים", כפי שכתוב, "מלאכי אלהים עולים ויורדים בו", זאת אומרת, הכוחות שאדם משתמש בהם באים ממעלה למטה אליו, היינו, מהבורא אליו, וגם ממטה למעלה, כדי הוא שיווכל לעלות.
גיל: יש לזה משמעות? לָמה הוא חולם את זה?
הוא חולם שהוא מתנתק מהמצב שלו ועולה למצב יותר גבוה. זה מצב יחסית מעורפל, כי הוא עוד לא השיג את המדרגה הזאת, ולכן זה בא לו כך, קצת בהיסח הדעת.
גיל: אולי בעצם חייבים היסח דעת בשביל לעלות למדרגה הזאת?
נכון, בין מדרגה למדרגה, תמיד לפני שאנחנו משיגים משהו, אנחנו נכנסים לאיזה מין ערפול, בלבול, ואז זה מתחיל להתברר. "כיתרון האור מתוך החושך".
גיל: וכשאנחנו ישנים, החומר לא כל כך שולט עלינו בעצם.
כן.
גיל: הנשמה היא בעצם יותר חופשיה. ואז "ויחלום", והוא עולה והוא רואה מלאכים "עולים ויורדים".
ואז הוא מתחיל להבין את העיקרון שכל שלושת הכוחות האלה, אברהם ויצחק, ימין ושמאל, חסד וגבורה, מתאחדים ביעקב, כי הוא הבכיר שבאבות והוא מחבר את שניהם. ולכן מתגלה לו "סולם יעקב" שזה שני קווים, אברהם ויצחק, והוא - יעקב באמצע, בשימוש הנכון ביניהם יכול לעלות.
גיל: אתה מדבר ממש גראפית, שהסולם הוא מין שני קווים וקו שמחבר.
כן, מהמילה "סגול". לכן אנחנו נקראים "עם סגולה".
גיל: לשון סגול. קראתי איפשהו שסגול זה צירוף של כחול ואדום. "כחול" זה השמיים וה"אדום" זה האדמה, ואז זה ארץ ושמיים, כמו הסולם.
כן. והאמצע הוא ביניהם, בין שמיים לארץ. ואנחנו צריכים לפי הנשמה שלנו לחבר את שני הכוחות האלה, כוח הבורא וכוח הנברא יחד, ואז יוצא לנו "יהודי", מהמילה "ייחוד", שמייחד את שני כוחות האלה.
גיל: אגב, "בעל הסולם" לקח את שמו מהסולם הזה.
כן כן, בגלל זה שהוא כתב את "פירוש הסולם על ספר "הזוהר".
גיל: לָמה כל כך דיבר אליו, הרעיון של הסולם?
כי זה כל העיקרון של התפתחות הנשמה.
גיל: של החיבור בין שמיים לארץ.
החיבור בין שמיים לארץ, ודאי, כי יש הרבה כוחות בטבע, האדם צריך בלימוד חוכמת הקבלה לחלק אותם לשניים, לימין ושמאל, ולבנות לעצמו את הסולם הזה ולעלות עליו. ואז הוא עולה לנצחיות, לשלימות, להכרת האלוקות. להתרומם מעל החיים האלו, לראות את שני העולמות יחד.
גיל: אז זה מה שיעקב מבין בהתגלות הזאת?
זה מה שמגלה כל אחד מאיתנו, שמגיע ל"מידת יעקב".
גיל: שהוא צריך את הקשר בין שמיים לארץ, וכל הזמן לטפס לכיוון השמיים?
כן כן.
גיל: אבל גם לרדת?
גם זה וגם זה.
גיל: כמו מדרגות נעות בקניון.
מצוין, כן. הוא יורד מצד אחד ועולה מהצד האחר. ומהקו הזה ההתחלתי שלו הוא צריך גם לרדת וגם לעלות. לכן כתוב "מלאכי אלהים עולים ויורדים בו".
גיל: אז הוא כל הזמן כמו גרף של סינוס כזה.
וככל שיותר מתקדמים, אז עוד יותר יורדים ועוד יותר עולים. כמו שכתוב, "כל הגדול מחברו יצרו גדול ממנו".
גיל: אז ככל שאתה גדול, גם הנפילה שלך יותר גדולה.
נכון.
גיל: אז נידונו לעשות את התנועה הזאת כל הזמן, עלייה ונפילה?
כן, יש גרפים, נוסחאות.
גיל: יעקב, כתוצאה מהאירוע הזה שקורה לו, הוא מתעורר ובונה מזבח. מה זה אומר בעצם, "לבנות מזבח"?
"מזבח" ברוחניות זה אותם הרצונות שהוא יכול על ידם להתקרב לאלוקות, כדי שיהיה לו קשר עם האלוקות בפעם הראשונה.
גיל: הוא בונה משהו ארצי, משהו מחומר, מאבנים.
מהרצונות שלו. ארץ מהמילה רצון. מכל הרצונות שלו שהוא יכול לגבש עכשיו כלפי הבורא, להזדהות עמו, מזה הוא בונה את המזבח.
גיל: לָמה לא לבנות משהו פרקטי?
זה פרקטי, מהרצונות. איזה חומר יש לנו ברוחניות?
גיל: אבל אתה בונה מזבח, אתה בונה משהו בשביל רוחניות.
במה אתה יכול להתקשר לאלוהים אם לא מתוך הרצון שלך? אין לך יותר חוץ מרצון. כל חומר הבריאה הוא רצון לקבל, רצון ליהנות. האדם לוקח מכל הרצונות שלו את אותם הרצונות שהוא יכול להזדהות עם הבורא, להתקרב אליו, להיות אתו בקשר, ומזה הוא בונה את המזבח.
גיל: אחרי זה, "וידר יעקב נדר", הוא נודר נדר. "אם יהיה אלהים עימדי, ושמרני בדרך הזה אשר אנוכי הולך, ונתן לי לחם לאכול ובגד ללבוש. ושבתי בשלום אל בית אבי, והיה ה' לי לאלהים".
לפתוח את הנוסחה הזאת ייקח לנו יותר זמן ממה שיש לנו לכל הפרשה. הוא מבין את הנוסחה, איך לחבר את כול הכוחות האלה יחד עם שני הקווים, עם שתי התכונות שיש בו, רצון להשפיע ורצון לקבל שיש באדם, איך לחבר אותם נכון על ידי הכוח שהוא מקבל מלמעלה, על ידי המלאכים שיורדים, ועל ידי זה הוא כבר יודע איך הוא יעלה - אם "אלוקים עימדי".
גיל: אבל משתמע מפה שהוא עושה סוג של "ביזנס" עם אלוהים. אם תעשה לי כך וכך, אז אני אאמין בך.
הוא מקבל מהבורא נוסחה. אנחנו כל הזמן שומעים כך מהבורא, שומעים ממנו את הנוסחאות, " אם תעשה, אז יהיה כך וכך".
גיל: אתה אומר שזה לא תנאי. הוא לא אומר, אם אני אקבל את השפע שאני מבקש, אז אני אאמין בך.
גם זה נכון. כי אם אני לא אקבל את התגלות האלוהות, אז איך אני יכול להאמין בבורא? כי אמונה נקראת הכרת הבורא, זה לא שמישהו סיפר לי, כי אז אני מאמין באדם. אני צריך להאמין באלוהים, ולהאמין באלוהים נקרא להרגיש אותו.
גיל: יצא לך לעשות כאלה עסקאות עם אלוהים?
אנחנו לא נכנסים לעסקים הפרטיים.
גיל: מה הם "המלאכים" האלה?
כוחות האדם. דומם, צומח וחי בעולם הזה שקיימים סביב האדם ועוזרים לו להתקיים בעולם הזה, גם הם נקראים מלאכים.
גיל: אבל הדגש פה בפרשה הוא על "אבנים". הוא שוכב על האבן, "ויקח מאבני המקום, וישם מראשותיו".
"אבן" מהמילה "הבנה".
גיל: לרוב האבנים שאני מכיר אין הבנה, הן לא מבינות כלום.
כן.
גיל: איך הגעת מ"אבן" ל"הבנה"?
אחר כך נראה את זה, בבניין בית המקדש, ומה עושים.
גיל: בונים אותו מאבנים מסותתות מאוד מיוחדות, שחרב לא עלתה עליהן.
נכון. אבן היא ההבנה היסודית שאדם צריך לרכוש, כי עליה הוא בונה את האמונה. לכן זו הבנה ואמונה.
גיל: זו המדרגה הבסיסית של האדם.
כן.
גיל: מה משמעות "נדר", כשאנחנו אומרים, אם יהיה כך, אז נעשה כך?
זו נוסחה. הוא מבין שמעכשיו והלאה הוא צריך להתקדם לפי הנוסחה הזו, ואז הוא באמת יגלה את האלוהים. ואם אלוהים יהיה אתו, אז הוא יקבל כוח להרכיב את סולם המדרגות, ואז הוא יעלה באמת לבית ה'. כמו שהוא כותב, "אין זה, כי אם בית אלהים".
גיל: במסגרת הנדר, יעקב נודר לעָשר את כל מה שיש לו, את כל הרכוש שיש לו, להקדיש אותו לאלוהים.
"מעשר" זה כנגד החלק העשירי, חלק המלכות. גם אחר כך מדובר על תרומות, מעשרות וכולי.
גיל: המלכות היא הספירה העשירית הכי תחתונה.
הנשמה כוללת עשר ספירות. מכל עשר הספירות שכוללת הנשמה הספירה האחרונה נקראת "האבן". אותה אנחנו לא יכולים לתקן בעצמנו, ולכן אנחנו צריכים להקדיש אותה בצורה ישירה לבית המקדש, לכוהנים, לאהרון ובניו. החוק הזה בא מכאן.
גיל: גמרנו עם אבנים, והגענו לסיפור אהבה ולנשים.
כן.
גיל: יעקב מגיע לבאר, פוגש את רחל.
קודם כל הוא לא מחפש את רחל.
גיל: הוא מחפש את האבן, את האבן שעל פי הבאר.
אבן שסותמת את הבאר, באר מים חיים, מפני שהוא כבר יודע איך הוא צריך להתקדם. הוא לא מחפש לא את רחל ולא את לאה, הוא לא יודע עליהן כלום, הוא מחפש את הבאר. ליד הבאר הוא שואל איפה לבן, "הידעתם את לבן בן נחור?". לבן הוא כל האור העליון שמגיע אלינו. דווקא לבן הרשע מסמל לנו את כל האור העליון.
גיל: לָמה?
כי הוא עומד נגד כל הרצון לקבל הגדול שלנו, האגו שלנו. ואנחנו לא מסוגלים להתקשר אליו, כי הוא בא מהמשפיע ואנחנו באים מהמקבל, אלו שני רצונות המנוגדים זה לזה.
גיל: בתפיסה שלי, אור עליון הוא משהו טוב. לָמה לבן? לבן הוא שיא הרֵשע, הוא רמאי.
נראה לנו כך. אנחנו לא מתוקנים, ולכן נראה לנו שהוא הרשע.
גיל: האם יעקב חושב שלבן רשע כי יעקב עצמו הוא רשע?
יעקב שעדיין לא מתוקן, רוצה לקבל את כול מה שיש אצל לבן, ולבן מסמל לנו את כל האור העליון.
גיל: השם שלו לבן, זה כבר כמו אור מסנוור כזה.
נכון. הוא צריך לקנות מלבן את שתי הבנות שלו, גם את הקטנה, רחל, וגם את הגדולה, לאה. כי בלי הבנות האלה לא יהיה ליעקב כלי קיבול לקבל את האור הזה מלמעלה. זה מה שמסמל לנו כל הסיפור הזה.
גיל: הוא "מגולל את האבן מפי הבאר". כל הרועים לא יכלו לגולל אותה, הם היו צריכים לעשות זאת יחד, והוא בא ועושה זאת מה שנקרא "עם הזרת".
כי יש לו מטרה בזה.
גיל: כמו סופרמן.
כן.
גיל: הוא גולל את האבן מעל פי הבאר, ו"האבן" זו הבנה.
והוא פוגש את רחל.
גיל: הוא פוגש את רחל וישר מנשק אותה, "וישק יעקב לרחל".
זה קצת לא מובן לנו. התורה לפעמים מספרת לנו דברים מאוד מוזרים כאלה.
גיל: זה פסוק שאני מאוד אוהב.
על פי הפשט, יכולים לספר שזה מפני שהם קרובים.
גיל: על פי הפשט במנהגים שלהם, היו רוצחים אותו אם הוא רק היה מחייך לבחורה. והוא מנשק אותה בלי להציג את עצמו אפילו.
כן, נכון. כי יש חיבור בין שני הכוחות, בין זכר לנקבה, בין המשפיע למקבל בתוך הנשמה, שנקרא "זיווג", "נשיקין" ו"חיבוק".
גיל: יש "סוד הנשיקין". מה זה?
"נשיקין" זה "רוחא ברוחא", "פֶּה אל פֶּה".
גיל: סוד הנשיקה, הנשיקה היא פֶּה אל פֶּה.
כן. אדם אחד מוסר לאדם אחר, כשהם מתחברים בדרגת רוח. יש חמש דרגות, נפש, רוח, נשמה, חיה, יחידה. אם הם מתחברים בדרגת רוח, זה נקרא שמתחברים ב"דרגת הנשיקין". איפה שכתוב בתורה "מנשקים", זו הכוונה.
גיל: זה חיבור רוח ברוח.
כן.
גיל: זה איחוד.
כן. ויש "חיבוק", חיבוק ימין וחיבוק שמאל. כמו שכתוב ב"שיר השירים", "שמאלו תחת ראשי וימינו תחבקני". ויש גם "זיווג דיסודות", זה נקרא "זיווג גופני", שזה בדרגה הנמוכה יותר, ברצון לקבל גדול יותר. יש "חיבוק", אחר כך "נשיקה" ואחר כך "זיווג", שלושת דרגות ההתחברות. בעולם שלנו בהתאם לזה יש אותן דרגות התקרבות זה לזה.
גיל: אנחנו מגיעים לאחד הפסוקים היפים בעיני בתורה, "ויעבוד יעקב ברחל שבע שנים". שבע שנים הוא עובד בשביל לקבל אותה. "והיו בעיניו כימים אחדים באהבתו אותה".
כן, כיום אחד אפילו.
גיל: זה סיפור אהבה מדהים.
הוא מרגיש שאם הוא יקבל את רחל בתור הכלי שלו, בתור הרצון המתוקן שלו, [אז הוא יכיר את האלוהות]. לא מדברים על שני גופים, מדברים על אדם שעכשיו מתקן את הרצון לקבל שלו שנקרא "יעקב", שחסר לו לגדול כדי להכיר את האלוהות, כדי לגלות את העולם הרוחני, הוא יודע שהרצון הזה חסר לו. יש לנו רצונות קטנים לעולם הזה בלבד, לרוחניות חסר רצון. אז זה הרצון שהוא עכשיו מפָתח על ידי העבודה שנקראת "שבע שנות עבודה" אצל לבן.
גיל: זה קצת מאכזב אותי, אני חייב לומר.
למה?
גיל: כי אנחנו עם סיפור אהבה, ואתה מדבר לי על חיבורים רוחניים.
תאמין לי, זו הרגשת אהבה הרבה יותר גדולה מכל הסיפורים שבעולם הזה. זה ממש רומן רוחני.
גיל: תן לי הגדרה, מה זאת אהבה?
"אהבה" זה נקרא שאתה מתעלה מעל האגו שלך, מפסיק לדאוג לעצמך, מרגיש את הזולת, מרגיש את הרצונות שבתוך הזולת, ודואג לרצונות ההם, איך למלאות אותם, אתה מרגיש ממה הוא סובל וממה הוא נהנה. אתה עובד עם כל הגוף שלך רק כדי לספק לו מה שהוא רוצה. זה נקרא לאהוב את הזולת.
גיל: אז אין כל קשר בין זה לבין מה שאנחנו מכירים כהתאהבות.
לא, אצלנו זה נקרא "אהבת דגים". שאני אוהב דגים.
גיל: מקובלים מתאהבים לפעמים?
במה מתאהבים?
גיל: בנשים בדרך כלל.
אהבה בעולם שלנו לא נמצאת, זה לא נקרא "אהבה". אהבה היא רק אם אתה מתעלה מעל האגו שלך. בעולם שלנו אין דבר כזה שאדם מתעלה מעל האגו שלו. בעולם שלנו אנשים מספקים כל מיני צרכים זה לזה, ולכן נקרא שהם אוהבים. הם לא אוהבים את האישיות של האדם, הם אוהבים את השימוש באחר. אולי זה נסתר מהם, אבל זה כך.
גיל: אז איך אתה קורא לתופעה שבחור צעיר "נדלק" על בחורה צעירה? זו לא התאהבות?
כשהייתי ילד בן אחת עשרה, אימא שלי עסקה במחקר גנטי. היא סיפרה בבית לאבא שלי שהיא עושה זריקות הורמונים ואיך אנשים משתנים בהתאם לזה. זה היה לפני יותר מחמישים שנה. שאלתי אותה, "אימא, יש כזאת זריקה שאדם יאהב את השני, שהבחור יאהב את הבחורה?", והיא אמרה, ודאי שכן. אנחנו עושים זריקת הורמונים, ובזה מתקנים את הרצונות של הגבר וגם את הרצונות של האישה. אני בתור ילד בן אחת עשרה, וזה היה בשנות החמישים במאה הקודמת, התפלאתי איך יכול להיות דבר כזה. אבל זה באמת כך.
לכן האהבה אצלנו נקראת אהבת דגים. אני אוהב משהו, איזה אובייקט, לא חשוב מה, שממלא לי את הרצונות, ולכן היא נקראת אהבה אגואיסטית.
גיל: ואהבה אמתית היא להתעלות.
"ואהבת לרעך כמוך", זה נקרא אהבה. איך שאני אוהב את עצמי, אני לומד לצאת מעצמי ולאהוב את הזולת.
גיל: יעקב מאוהב ברחל. לא יודע איך תקרא לזה, "נדלק", "הורמונים".
לא. הוא צריך את הרצון הגדול הזה להכרת האלוהות.
גיל: בכל מקרה, הוא רוצה להתחתן עם רחל.
כן.
גיל: לבן מרמה אותו, מביא לו בהפתעה, בלילה הראשון, את לאה.
הוא עושה נכון מאוד.
גיל: הוא עושה בצדק?
הוא עושה בצדק.
גיל: אתה בעד לאה בסיפור הזה?
אני מצדיק את לבן במאה אחוז. כי אם יעקב היה רוכש רק את הכלי הקטן שנקרא רחל, אז הוא היה נשאר קטן.
גיל: אתה רומז שלאה היא כלי יותר גדול מרחל?
בזכות לאה הוא מגיע לדרגת ישראל. יעקב זה קטן, ישראל זה גדול. יעקב עם רחל, ישראל עם לאה. זה תלוי בכלי הקיבול שלו, כמה הוא מסוגל לקבל אור מלבן.
גיל: אז מי הם רחל ולאה ברוחניות?
הרצונות הגדולים שמתגלים באדם בזה אחר זה.
גיל: מה ההבדל בין רחל ללאה?
יש שני אורות, אור חכמה ואור חסדים. אור חכמה הוא אור חזק מאוד, זה לבן. ואור חסדים הוא אור יותר חלש. שני האורות מגיעים אלינו מלמעלה. רחל היא נוקבא, כלי לקבלת אור החסדים, אור יותר שפל. ולאה היא כלי יותר גדול לקבלת אור החכמה.
גיל: בגלל זה כתוב "ורחל הייתה יפת תואר ויפת מראה". ועל לאה כתוב "ועיני לאה רכות".
כן. כי אין לה כלי שיגלה אותו. דווקא להתחבר עם יעקב ולהגדיל את יעקב לגודל ישראל, ללאה יהיו עיניים כביכול, היא תוכל לקבל את כל אור החכמה. אין מי שימסור לה את אור החכמה, לכן עיניה רכות.
גיל: איזו אישה אני צריך לחפש לי, אישה יפת תואר, או אישה עם עיניים רכות?
אתה צריך בפְנים לחפש אישה, רצון יפה, טוב, שידחוף אותך להכרה האמתית של האלוהות, של כול הטבע.
גיל: מה מסמלות העיניים הרכות של לאה?
שהכלי לא גמור.
גיל: אבל יש לו פוטנציאל יותר גדול מ"יפת תואר" ו"יפת מראה"?
כן, ודאי. האדם מגלה שחסר לו הכלי הזה, רק עדיין הוא לא יודע איך להסתדר עימו. הוא הולך לרחל, לכלי קטן וזה בסדר גמור מצידו. אבל הוא לא יודע שאם הוא יקבל אותו עכשיו, הוא יסתפק בזה, כי "חפץ חסד" מסתפק במה שיש לו.
ולכן לבן עושה לו טריק. כך מלמעלה מסדרים את האדם שחושב, "אני מוכן להיות "חפץ חסד" והכל בסדר. טוב לי, אני לא זקוק יותר לכלום". אבל יש לפנַיו עוד מה להשיג ואין לו חיסרון, אז מה עושים? אז מלמעלה מסדרים אותנו בדרך ההתפתחות הרוחנית, ומכניסים לנו במקום "רחל", את "לאה".
גיל: לפי מה שאתה אומר, לבן הוא צדיק הדור, הוא עשה מעשה גדול.
כתוב "לבן הרשע".
גיל: כתוב "רשע", אבל אתה אומר, שהוא סידר כך שבזכותו זכינו.
אתה רואה עד כמה קשה להבין תורה? כי אנחנו מבינים אותה מהחיסרון שלנו, מהקלקול שלנו לתיקון.
גיל: יש עוד משהו שגובל על גבול המדע, המדע בדיוני, אולי תפתור לי את זה. "סוד הצאן".
כן.
גיל: נספר לצופים מה זה "סוד הצאן". לבן הצדיק לשיטתך, מרמה את יעקב על ימין ועל שמאל, נותן לו את לאה במקום את רחל, מעביד אותו במחירים מתחת למינימום. עד שליעקב נמאס, הוא אומר, אני רוצה ללכת, את השכר שלי תיתן לי בצורת צאן. כל הצאן הלבן שנולד מעכשיו והלאה שלך, והטלוא עם המפוספסים והצורות שלי.
כן.
גיל: לבן הערמומי ישר לוקח את כל הצאן הלבן.
לא, יעקב עובד על זה. הוא ממש עושה כאן שכפול גנטי, משהו מאוד מיוחד.
גיל: איך הוא עושה? תוך זמן קצר יש לו עדר מטורף הוא מרבה עיזים כמו שפנים.
כן. את זה אנחנו לומדים, ועולה על הצאן "עקודים", "נקודים", "ורודים". זה שלושת העולמות. "עולם העקודים" זה עולם הכי עליון שנקרא "אדם קדמון". אחר כך בא "עולם הנקודים", ששם היתה שבירת הכלים, שבירת הנשמה. ואחר כך "ורודים" זה "עולם אצילות", שזה העולם שמנהל את כל החיים שלנו. אנחנו נמצאים תחת המערכת הזאת שנקראת "עולם האצילות".
אז יעקב עכשיו, אחרי שיש לו את הכלים האלו עם לאה ועם רחל, ויש לו כבר בנים, הוא כבר נעשה גדול. עכשיו הוא כבר יכול לסדר עם הכלים האלו, כל הצורות האלו, להכנת הנשמה המתוקנת. וזה מה שהוא עושה. זאת אומרת, כל השכפול הזה מה שהוא עושה עם הצאן.
"צאן" זה נקרא כל הרצונות שלו שהוא הולך עכשיו לתקן.
גיל: הוא מברר את הרצון. ו"צאן" זה "רצון".
בדיוק, והוא מברר את הרצון הזה. עם מה יכול ללכת ולהתקדם ועם מה לא. ועם מה שהוא לא יכול להתקדם אלה דווקא רצונות גדולים מאוד, עבים מאוד, שהוא בינתיים לא מסוגל לגעת בהם. זה עוד דרך הארוכה עד שיתקן אותם, ולכן הוא משאיר אותם ללבן. זו מין סלקציה כזאת בנשמה של האדם, שהוא אומר, "עם זה עכשיו אני מתקדם. אני בינתיים עוזב את האור הלבן הגדול ואת הרצונות הגדולים, שאני לא מסוגל איתם להתמודד. בעתיד אני אתקן את הרצונות ואקבל בהם את האור, בינתיים עם מה שרכשתי כאן, עם זה אני ממשיך הלאה".
גיל: אז הוא רכש עדר גדול, ולדעתי גם משתמש קצת במתמטיקה והסתברות, ואז "וירא יעקב את פני לבן והוא אינו כתמול שלשום" ("וַיַּרְא יַעֲקֹב, אֶת-פְּנֵי לָבָן; וְהִנֵּה אֵינֶנּוּ עִמּוֹ, כִּתְמוֹל שִׁלְשׁוֹם."). זאת אומרת, משהו כבר נראה לו שונה בלבן. אולי לשיטתך, הוא ספג ממנו את האור שהוא היה צריך לספוג?
לא רק זה. גם מה שרחל גונבת.
גיל: רחל גונבת מלבן את ה"תרפים", את האלילים שלו, וביחד הם בורחים. מה מסמלים "התרפים"?
נראה אותם בעתיד. היא מושכת מלבן איזה קשר לדרגה עוד יותר עליונה מלבן, כי אלה האלילים של לבן, כדי שאחר כך תהיה אפשרות לתקן את כל האור שיוצא מלבן, ולקבל אותו בכלי של יעקב.
גיל: אז היא עשתה טוב בזה שהיא גנבה פסלונים?
כן, אבל אנחנו צריכים להבין שיש בכל המערכת הזאת, כשאדם עומד מול הבעיה והוא לא יכול להתגבר עליה, אז יש כאן כמה מערכות אלטרנטיביות שמכינות את האדם לזה. כמו שבחיים שלנו, אנחנו עושים משהו, פתאום אחרי כמה שנים אתה מגלה ומבין לָמה זה קרה לך ומה יצא לך מזה.
גיל: אפשר להגיד שרחל גנבה את הפסלונים. אתה מכיר שיהודים באים לבתי מלון ולוקחים קצת מגבות, קצת מאפרות, מזכרות.
זה דבר מאוד גדול. כי גם ל"לבן" שהוא מַדרגה גדולה מאוד, זה אור ע"ב בעולם העליון. אור חכמה בעולם העליון נקרא "עקודים". זה "לבן", שמסמל לנו את הלובן העליון. זה מסָמל על הדרגה שלו שהוא אור חכמה, מדַרגת חכמה. ו"התרפים" האלו מסמלים דרגת כתר, שלמעלה ממנו. והיא גונבת את זה, כדי שיעקב פעם לכשיתקן את עצמו, ילך עוד יותר למעלה מלבן הרשע.
גיל: יש כמובן עוד הרבה עניינים בפרשה הזאת, אבל יש לנו חצי שעה.
אבל משהו טעמנו.
(סוף השיחה)