בלי חברים אין לי דוגמה לבורא
שיחה עם הרב ד"ר מיכאל לייטמן 25.04.26 – אחרי עריכה
הרב: "הבורא יותר גבוה ממה שהאדם יכול לצייר גדלות ה' בתוך השכל. ולומר, שאנו צריכים להאמין למעלה מהדעת, שהוא מנהיג את העולם בהנהגה של טוב ומיטיב. שאם האדם מאמין, שהבורא רוצה אך ורק לטובת האדם, זה מביא להאדם, שיאהב את ה'. עד שיזכה לבחינת "ואהבת את ה' אלוהיך בכל לבבך ובכל נפשך". ואת זה האדם צריך לקבל מהחברים".
פתאום איך הוא גומר, "ואהבת את ה' אלוהיך בכל לבבך ובכל נפשך ובכל מאודך", ואת זה האדם צריך לקבל מהחברים. עד שיזכה לבחינת ואהבת לרעך כמוך, ויזכה ואהבת את ה' אלוהיך בכל לבבך ובכל נפשך, וזה האדם צריך לקבל מהחברים.
מי בחר את זה?
דודי: אני.
אתה, יופי. אז תסביר לנו למה אתה חושב שזה חסר לנו?
דודי: לכם לא חסר כלום, לי חסר. בוא נקרא עוד הפעם, שהבורא ייתן לנו שכל.
"הבורא יותר גבוה ממה שהאדם יכול לצייר גדלות ה' בתוך השכל. ולומר, שאנו צריכים להאמין למעלה מהדעת, שהוא מנהיג את העולם בהנהגה של טוב ומיטיב. שאם האדם מאמין, שהבורא רוצה אך ורק לטובת האדם, זה מביא להאדם, שיאהב את ה'. עד שיזכה לבחינת "ואהבת את ה' אלוהיך בכל לבבך ובכל נפשך". ואת זה האדם צריך לקבל מהחברים."
אני מציע לעשות שאלת סדנה, מה אני צריך לקבל מכם, מהחברים?
אדרבא ואדרבא, עד כמה החברים אוהבים אותי. הלאה, שהרגשת האהבה של החברים אליי היא שווה לאהבת החברים, לאהבתי אליהם.
דודי: האם אני צריך שהחברים יאהבו אותי, או שאני צריך לאהוב את החברים?
כן.
דודי: מה? האם אני מצפה לאהבת החברים אליי?
אתה מצפה לאהבת החברים אליך, להרגיש את אהבת החברים אליך, כי זה ייתן לך אפשרות לחזור אליהם באותה הרגשה.
מיכאל: לי דווקא הפטנט האלוהי הזה, להעלות את גדלות הבורא והחברים, הוא מובן. לי ברור ב-100% שאם מולי נמצא אדם חשוב, אז כל דבר שאני אעשה כלפיו אני אהנה מזה. הרעיון מדהים, אבל התהליך לא כל כך ברור. עד כמה הבורא יכול להיות גדול, או בוא נגיד הבורא יכול להיות שכן, אבל עד כמה החבר יכול להיות גדול, כך שכל דבר שאני אעשה כלפיו יביא לי תענוג אינסופי.
דודי: איך מגדילים את החבר ברמה כזאת כמו רב, כמו בורא, שלא משנה, אני מוכן עכשיו להקריב את עצמי בשבילו, למסור את נפשי, לבטל את כל מה שיש לי בשביל החבר, ממש? איך מגיעים למצב כזה? במה הוא יותר חשוב ממני? אין שום דבר שיותר חשוב ממני, אני יותר חשוב. מה יש בו שאין בי?
יש בו אהבת חברים.
דודי: האם זו סיבה מספיק גדולה בשביל למכור את עצמי בשבילו?
אני הייתי אומר אחרת, הייתי מוכר את עצמי כדי להיות כמוהו, כדי להתייחס לחברים כמוהו.
דודי: מאיפה הכוח הזה?
מאיפה הכוח הזה? הכוח הזה מעצמך.
דודי: ומי קבע שיש בחבר יותר ממה שיש בי?
אתה קובע.
ולאד: איך להתחבר לזה שרב"ש כותב שאחרי כל חבר עומד הבורא וכופה אותו לעשות מה שהוא עושה? האם נוכל באמת להרגיש את זה פעם, שהבורא עומד אחרי כל חבר ועושה דרכו את כל מה שהוא עושה?
אני חושב שיכולים.
ולאד: יכולים להרגיש את זה? במה זה תלוי, האם בהתמדה, ברצון לראות את זה?
זה תלוי באדם, באדם שדורש מהבורא שתהיה לו נטייה כזאת.
ולאד: לראות את הבורא אחרי כל חבר.
שהבורא ייתן לו רצון שהוא כך יראה את החברים.
ולאד: לראות שאחרי החברים נמצא הבורא.
כן.
ולאד: לדרוש מהבורא את הרצון.
כן.
דודי: זה תלוי באדם. אתה כל פעם מחזיר את זה לאדם, למשיג, אליי. כאילו שלכל אחד יש כוחות נפש פנימיים לעשות את העבודה הזאת ולדרוש מהבורא, לבקש מהבורא. אתה מחזיר את זה לאדם עצמו, כן?
כן.
דודי: נשמע שהעבודה בחכמת הקבלה היא מאוד אינדיבידואליסטית.
בטח.
דודי: הכול על הכתפיים שלי, אני צריך להשיג את הדברים, אני צריך לעשות הכול, והעשירייה זו קבוצת אנשים שאני מנצל לטובתי כדי להשיג ולגלות את הבורא.
כן.
מיכאל: כך כתוב, "כל העולם לשמשני", רב"ש כותב.
גם כן.
דודי: אז מה זה עשירייה שמשיגה את הבורא, עשירייה שמגלה? יש משהו שאני כאילו תלוי בהם.
אתה תלוי בהם, עד כמה בקשר איתם אתה מעלה את היחס שלך אליהם.
דודי: אבל אני פשוט מנצל אותם, את החברים, כדי להשיג בורא.
ודאי.
דודי: לא באמת אכפת לי לאהוב אותם, לרצות אותם.
באמת או לא באמת, אנחנו לא נוכל לדון עכשיו. אבל אתה צריך את החברים כדי להעלות את היחס שלך אליהם.
דודי: ואחרי שאני משיג את זה, האם אני עדיין צריך את החברים, או שמסתיימת תקופה ואני ממשיך הלאה?
אתה עוד לא השגת, אז מה אתה רוצה.
דודי: האם זה משהו שמלווה אותך עד גמר תיקון, החברים?
לא, עד גמר תיקון אני לא יודע, אני יודע עד מצבי כרגע.
דודי: האם יש שלב שאדם כבר לא צריך חברים?
לא יכול להגיד לך.
דודי: נגיד אתה, במה אתה צריך את החברים שאתה לא יכול להסתדר לבד?
רק להגיע למצב שאני יכול להגיד בשמי, "אני רוצה, אני חושב שכך צריך להיות".
מיכאל: האם אתה יכול בלעדינו, אתה יכול בלי העשירייה להתקדם?
בלעדיכם? אני חושב שאדם לא מסוגל.
דודי: למה?
מיכאל: במה אנחנו עוזרים לך?
אתם עוזרים לי בזה שאתם נותנים לי דוגמה איך כל אחד מרגיש את חברו.
מיכאל: עוד הפעם, במה אנחנו דוגמה בשבילך?
כל אחד נותן דוגמה איך הוא מתייחס לחבר.
מיכאל: במה זה עוזר לך?
אז אני בודק את עצמי האם גם אני כך.
מיכאל: האם אתה באמת רואה בנו דוגמה איך אנחנו מתייחסים אחד כלפי השני, זו באמת דוגמה?
דוגמה למצב שמזה אני יכול לראות איך אני.
דודי: ובלי זה אין לך דוגמה?
לא. אם לא אתם, כך שאני מקבל דוגמה מכולכם, אחד אחד, אז אין לי ממי לקחת דוגמה.
מיכאל: אתה לוקח את הדוגמה הזאת כדי אחר כך להתייחס לבורא, נכון? אחרת בשביל מה.
לא לא. אני לוקח דוגמה מכל אחד, ובזה אני מסדר את עצמי ביחס לחבר ההוא.
מיכאל: איך זה קשור לבורא?
איך זה קשור לבורא?
מיכאל: איך היחס שאותו אתה לוקח כדוגמה מאיתנו קשור ליחס שלך לבורא?
כי אני רוצה ביחס שלי לבורא לעשות מזה דוגמה.
שמעון: איזה דוגמאות אתה מקבל מאיתנו?
אני נגיד נמצא מול חברים, לא חשוב איזה חבר, ומתוך זה אני לוקח דוגמה איך אני צריך להתייחס לכל אחד.
מיכאל: אבל איך זה קשור לבורא?
איך זה קשור לבורא? שבמידה הזאת אני גם משתדל להתייחס אליו.
מיכאל: האם בלי דוגמה שאני רואה איך החברים מתייחסים אחד כלפי השני, אני לא אדע איך להתייחס לבורא? ככה זה עובד?
ודאי.
דודי: האם אתה רואה דוגמאות חיצוניות, כלומר אתה מדבר על מה שאתה רואה בעין, מה שאתה רואה סביבך?
כן.
דודי: וכל הדוגמאות הן דוגמאות חיוביות שכך צריך להתייחס לבורא?
אולי לא כולן, אבל כן.
דודי: יש דברים שאני רואה שאני לא רוצה לקבל דוגמה כזאת. האם אנחנו נותנים דוגמה? סליחה שאני ככה ביקורתי עלינו.
אתם נותנים לי דוגמה.
דודי: במה? כלפי חוץ אם מסתכלים מהצד, אם מישהו היה יושב פה איתנו, אז אנחנו חבורה נחמדה, מנומסים, דואגים אחד לשני, מה יש פה? איזו דוגמה אפשר לקחת כדי להתפתח רוחנית? הנה עכשיו הוא ביקש קיסמי שיניים וההוא העביר לו, מה אני יכול לקבל, איזו דוגמה? מה אני רואה פה? מה אתה רואה פה?
אני רואה שכולם רוצים להיות עד גבול מסוים טובים אחד עם השני.
דודי: וזו דוגמה שמספיקה לך לעבוד עם זה כלפי הבורא.
כן, כן.
מיכאל: יוצא שכל ההתקדמות הרוחנית של האדם תלויה בסופו של דבר ביחס שלו, איך הוא מפענח את זה, איך הוא מקבל את הדוגמאות האלה.
כן.
מיכאל: האם יש משהו שהאדם נמצא בעשירייה שלא תלוי בו, או שהכול תלוי באדם? או האם יש משהו שאם הם לא יעשו, אז זה מונע ממני התקדמות, ולא משנה כמה אני גדול ביחס שלי?
החצי השני של המשפט.
מיכאל: האם יש משהו בעשירייה שלא תלוי רק ביחס שלי, שאם החברים לא יעשו, אז גם אני לא אתקדם?
אם אתה רואה בחברים שלך דוגמה ליחס יפה לחברה הזאת, אז אתה צריך להגיד שזה מה שהם נותנים לך.
מיכאל: זה כמו רבי יוסי בן קיסמא שראה בתלמידים הקטנים דברים גדולים, זה היה לו מספיק. דוגמה כזאת.
דודי: רבי יוסי בן קיסמא שהוא כותב עליו במאמר "החירות".
מיכאל: זאת אומרת אני יכול לשבת בעשירייה שבה כמעט אף אחד לא מגיע לשיעורים, אף אחד לא משלם מעשר, אף אחד לא מפיץ, כלום, אבל אני רואה בהם שהם קצת פה ושם נוטים לגדלות הבורא ובכל זאת נמצאים במערכת, אז אני יכול להגיע לגמר תיקון עם חבורה כזאת. או שלא, או שאם הם לא עושים, אפילו שאני יכול להצדיק הכול, עדיין אני לא אתקדם, כי הם לא עושים דברים מסוימים. או שהכול תלוי רק ב-100% בי ובתפיסה שלי.
לא, לא הכול תלוי בך.
מיכאל: עדיין אני תלוי בהם.
אתה תלוי בהם.
דודי: אם הייתי שם אותך בקמפוס, בכיתת קמפוס, כיתה א', אנשים שאפילו לא התעוררו, רק הגיעו לפה ורוצים לשמוע מה זה חכמת הקבלה, האם אתה יכול לקבל מהאנשים האלה משהו?
כן.
דודי: איזו דוגמה אתה יכול לקבל מאנשים שפעם ראשונה הגיעו לפה?
הם באו כדי ללמוד איך יותר יפה להתייחס זה אל זה.
דודי: הם באו בשביל עצמם.
באו בשביל עצמם.
דודי: ומפה, כבר מהמקום הזה אתה יכול לקבל מהם דוגמאות ולהתחיל להתקדם מזה.
כן.
מיכאל: זה ברור. לכן אני שואל, מה בכל זאת לא תלוי באדם? אפילו שאתה יכול להצדיק ולעשות עבודה פנימית ולראות בכל אחד רק דברים טובים, עדיין אתה תלוי באותם האנשים שאתה נמצא איתם, שאם הם לא יגיעו לתיקון..
לא לא לא.
דודי: אני אנסה להגיד הפוך. אם היינו נותנים דוגמאות שליליות פה עכשיו, האם אתה עדיין יכול להוציא דוגמאות חיוביות מאיתנו, או שאתה תלוי באמת בדוגמאות שלנו? האם זו תפיסת המציאות של האדם או שזה בנו באמת? עכשיו היינו מפגינים דוגמאות אחרות לגמרי, פירוד, שנאה, זלזול אחד בשני, האם היית עדיין יכול להוציא דוגמה טובה, זה תלוי בך, או זה באמת תלוי בהתנהגות שלנו?
תלוי איך אתה מפרש.
(סוף השיחה)