חלק 1. סצינת פתיחה: בני הזוג אליס ותמיר מארחים בסלון ביתם את אימה של אליס, אלונה, בערב יום הולדתה. אלונה גידלה את אליס לבד אחרי שאביה עזב אותם, אך אליס לא הרגישה שהיא חלק מהחיים של אימה, לא הרגישה שאימה אוהבת אותה. אליס מעלה תחושות בדידות מילדותה, ואילו אלונה בתחושה שאליס כפויית טובה, שכן כל החיים היא דאגה שלא יחסר לה דבר; חלק 2. שאלות ותשובות עם הרב ד"ר מיכאל לייטמן: מה הכיוון הנכון עבור האימא בסצנה הזאת, אם היא רוצה לשפר את היחסים שלה עם הבת, אחרי המשבר שהתגלה בינהן? למה הקשר עם אמא כל כך משפיע עלינו, על מי שאנחנו, על החייים שלנו בהמשך, למה זה בנוי דווקא בצורה כזאת? האם אמורה להיות איזו הפרדה בין החיים של אמא לחיים של הילד? האם זה בסדר שיש הרגשת אשם לאמא, שהיא לא עושה מספיק עבור הילדים שלה, שהיא לא מטפלת בהם כמו שצריך? האם אמא ובת יכולות להיות שוות כשותפות? האם בן אדם יכול להתנתק מאמא?