"פרשת השבוע"
פרשת "בחוקותיי"
בהשתתפות: גיל קופטש
שיחה עם הרב ד"ר מיכאל לייטמן 08.09.08 – אחרי עריכה
גיל: אנחנו בעוד שיחה על פרשת השבוע. אנחנו בפרשה אחרונה בספר "ויקרא", פרשת "בחוקותיי". תוך כדי קריאת הפרשה, למדתי ממך שצריך לקרוא אותה ולהפנים אותה, לראות את הכול מתוכי.
נכון, כי הכול קורה רק בתוך האדם. האדם הוא עולם קטן, ואת כל מה שיש בתורה ובכלל בכל העולם, אנחנו בהדרגה צריכים לראות איך זה קורה בתוכנו.
גיל: אני קורא בכל ספר "ויקרא", מפנים את כולו, מגיע לפרשת "בחוקותיי", שהיא פרשת דרכים בעצם. אתה מגיע מֵטַאפורית לצומת T, שבו כתוב לך, אם בחוקותיי תלכו, ימינה, ואם בחוקותיי תמאסו, שמאלה.
יהיה יותר טוב, או יהיה רע.
גיל: אם בחוקותיי תלכו יהיה טוב, אם בחוקותיי תמאסו יהיה רע ומר. מה זה "בחוקותיי", איזה מין חוקים אלה, האם מצפים שאני עכשיו אחזור בתשובה, אגדל פאות, אשים ציציות, כיורים נפרדים? מה הם החוקים האלה?
החוקים הם פשוטים. "בראתי יצר הרע, בראתי לו תורה תבלין", כי "המאור שבה היה מחזירן למוטב", כאן כל החוק. אתה צריך להשתמש באור העליון, במאור, האור הזה נקרא "תורה", מפני שהאור הזה מתקן אותך. מה צריך לתקן בי? גם את זה מברר האור מלמעלה.
אדם מתגלגל במשך גלגולים רבים בהיסטוריה שלו על פני כדור הארץ, כל דור הוא הדור הקודם שנולד שוב ושוב. הנשמה לא מתה ולא עוברת לידה, היא רק מתקדמת, אבל הגופים הם שמתחלפים. אז אנחנו כל הזמן מתחלפים בגופים, אבל מתקדמים באותן הנשמות כמו בשוּרה כזאת, מדור לדור. עד שאנחנו מתחילים לראות שהאגו שלנו, הטבע שלנו, העולם הזה, כל זה ריק, לא נותן לי מילוי, אני לא יודע בשביל מה אני חי, האם כדאי לי לחיות או לא, אנשים נכנסים לדיכאון. על הכול דיברנו כבר בפרשות הקודמות.
יחד עם זאת, עם הייאוש הכללי, יש מין ניצוץ שנקרא "נקודה שבלב", שפתאום אני מרגיש מין רצון לעלות מעל כל הטבע הזה, מעל העולם הזה. הרצון הזה לעלות מביא אותי לפגישה עם חוכמת הקבלה, אני רוצה או לא רוצה, כך זה קורה.
גיל: האם בהכרח אנחנו, הנשמות, מתקדמים מדור לדור?
בהכרח מתקדמים. בזה שהאגו גדל, גובר, נעשה יותר אכזרי, אנחנו נעשים יותר מגושמים, יותר אכזריים.
גיל: האם זה דווקא גורם לנו להתקדם, אנחנו לא מתדרדרים אחורה?
זה נקרא התדרדרות, אבל כלפי הרוחניות זו התקדמות.
גיל: אם אנחנו בכל מקרה מתקדמים, או עושים איזה מהלך, מה פה הבחירה? למה אם בחוקותיי תלכו? אנחנו בעצם לא בוחרים.
עדיין אין בחירה. אם אנחנו מתקדמים כמו כל בני האדם בעולם הזה, אז אין בחירה. יש רצון לקבל אגואיסטי שמושך את האדם לתענוגים, איפה שהוא רואה שכדאי יותר לפי החשבון שלו, אז הוא רץ לזה ואין לו בחירה. הטבע בפנים, הגנים, ההורמונים, מה שמגלים לנו פסיכולוגים וביולוגים, זה מה שמפעיל אותנו, אנחנו רצים לזה, ואף אחד לא יודע לשם מה ולמה.
מאיפה באות לי מחשבות? לא יודע. מאיפה פתאום צצים הרצונות? לא יודע, אני רק רץ לממש אותם. אדם שקיים בצורה כזאת לו אין בחירה, אין לו דין ואין דיין, חי ומת כבהמה.
גיל: מהי בכל זאת הבחירה פה? אומרים אם בחוקותיי תלכו, או אם בחוקותיי תמאסו, אז יש לו ימינה או שמאלה.
לא באדם הזה מדובר. אלא אם אדם מתייאש מהעולם הזה ומתחיל להרגיש שיש לו איזו נטייה לרוחניות, למעלה, ומגיע לחוכמת הקבלה, אז יש לפניו שתי דרכים. ללכת בכיוון הרגיל, לסגור את העיניים, עזבו אותי מחוכמת הקבלה, אפילו שהוא בייאוש, לוקח סמים, כדורים נגד דיכאון. ואם הוא הולך בדרך הזאת, אז הרע מצטבר ובכל זאת מוציא אותו מזה אחרי גלגול או שניים, מכניס אותו לדרך התורה, ובכל זאת הוא צריך להתקדם.
ההתקדמות היא מפני שבתוכנו יש תרי"ג רצונות מקולקלים, אגואיסטים. על ידי התורה הכוללת תרי"ג אורות שפועלים על תרי"ג הרצונות, כל אור מתקן את הרצון שכנגדו, ואז אנחנו מתקנים את עצמנו, וזה נקרא שהולכים בדרך התיקון, בדרך התשובה. זה נקרא "חזרה בתשובה", תשוב ה', הרצון האחרון הזה שלנו, לגבי ו', תשובה. ה' זה אנחנו, כל האגו שלנו, ו-ו' אלה תכונות הבורא, השפעה ואהבה.
גיל: אני רוצה להיתקן, לשוב בתשובה, להתמלא באור שיתקן את רצונותיי הקלוקלים.
אז אתה לומד וחוכמת הקבלה מביאה לך את המאור המחזיר למוטב.
גיל: אבל הפרשה אומרת שאם אתה הולך בחוקותיו, אז השכר שלך יהיה גשם. "ונתתי גשמיכם, בעיתם ונתנה הארץ יבולה, ועץ השדה ייתן פרייו". זה פחות או יותר השכר.
אין לך שכר בזה.
גיל: אז מהו הגשם?
"גשם" נקרא בתורה הרצונות שלי. אם הרצונות לקבל שלי יקבלו את הגשם מהשמיים, את האור, ואור זה חסדים, חסד, ויקבלו כוונה על מנת להשפיע, ויחד יעבדו התכונות הגשמיות שלי עם הכוחות הרוחניים, אז יחד הם יעשו ממני את צורת האלוהים, ואז אני אהיה כמו הבורא, אתקדם ואשוב אליו.
גיל: מדגישים פה את עניין הגשם. האם הוא באמת משפיע עלינו גשמיות, כך שהגשמיות תבוא בעתה, שכל השפע הגשמי ירד עלינו?
הגשמיות בוודאי שתסתדר גם כן. כי כל הכוחות שפועלים עלי, פועלים אחר כך גם על הדומם, הצומח, החי שבעולם הזה. וודאי שהאדם לא ירגיש שום מחסור והכול יסתדר במשפחה, בעבודה ובכל מקום, זה חייב להסתדר.
גיל: כל הצרכים הגשמיים שלו ירדו בעיתם, יגיעו בזמן?
כן. אבל לא בשביל זה האדם עובד. כי בסופו של דבר, הוא מתחיל להרגיש עד כמה חשוב לו לתקן את הנשמה שלו ולהביא את עצמו לרמה הנצחית, לקיום השלם.
גיל: יש אִמרה ידועה בפרקי אבות, לא לשמש את הרב, את הקדוש ברוך הוא, כדי לקבל פרס.
כן, וכאן מדובר בפרס.
גיל: גשמכם בעיתו, זה פרס.
תלכו, יהיה טוב, לא תלכו, לא יהיה טוב. כאילו הבורא עושה איתנו איזה מסחר.
גיל: מה דעתך על תורת שכר ועונש?
זה לא יפה, אם הבורא שלם, אם הוא כל כך נעלה. אפילו אני, כלפי האדם הקטן, אם הייתי יותר חזק ממנו ושולט וכך הייתי מתייחס, זה נקרא שאני מכבד את עצמי? הוא צריך לפחד ממני ולכן לקיים את מה שאני אומר לו? אני רוצה שיעבדו כמו שכתוב, לא על מנת לקבל פרס. שיעבדו מתוך אהבה, מתוך כבוד, מתוך זה שרוצים לקיים, אפילו שאני לא אומר כלום שתהיה נטייה לזה. לעומת זאת כאן זה נראה מאוד גשמי.
גיל: נראה כמו תפריט. תעשו ככה, תקבלו לטיפה, תעשו ככה, תקבלו כַּאפַה.
כן, זה לא ראוי לבורא, למשהו גבוה, כך להתייחס לאנשים ולדרוש, ושיהיה לו צורך בנו. ודאי שזה לא כך, אלא דווקא בכל הפקודות האלה יש לנו נוסחה, שאנחנו צריכים להגיע למצב שאנחנו עובדים לא על מנת לקבל פרס אלא למעלה מזה. שאני אגיע לתכונת ההשפעה, לאהבה, ואני אעריך את ההשפעה והאהבה יותר מהכול. עד כדי כך שלהיות, להימצא בתוך התכונות האלה, להיות כמוהו, זה בשבילי השכר.
גיל: זה הפרס עצמו, עצם ההידמות.
זה הפרס עצמו. העבודה הזאת, החיפוש הזה, להיות בזה, זה השכר.
גיל: מאידך, יש פה רשימה של קללות.
את הקללות אתה בעצמך מזמין מהרצונות האגואיסטים שלך. אם אתה לא מתקן אותם, הם בעצמם עובדים נגדך וזה מה שהם מוציאים. זאת אומרת, הבורא אומר כך, יש לך טבע, כולו אגואיסטי, אם אתה לא מתקן בזמן שצריך שכבה אחרי שכבה מכל הטבע הזה, זה מה שמצטבר וזה מה שפועל כנגדך. כל התכונות המקולקלות שלך הן בעצם הקללות.
גיל: יש פה פרוט עצום של כל מיני קללות.
בכל הדרגות שבכל הרצונות. הרצונות מתחלקים לדומם, צומח, חי, מדבר, רצונות בגובה, וגם בכל מיני אופנים, שש מאות שלוש עשרה רצונות, זה לא צחוק. ולכן יש מלחמות ובעיות אישיות ובינלאומיות ובין בני אדם ובמשפחה, כל מה שיש, וגם במושגים רוחניים.
גיל: אגב הברכה מופיעה בסך הכול בשלושה ארבעה פסוקים והקללות בהרבה מאוד פסוקים. זאת אומרת, מבחינה מספרית, הרע, הקללות הן הרבה יותר. למה זה כך? אפילו בנפש האדם אנחנו תמיד נמשכים יותר לרע.
כי ברע אנחנו יכולים יותר לבטא את כל הדברים מאשר בטוב. אפילו במוסיקה, מוסיקה רצינית היא מוסיקה מינורית, שמתארת כל מיני בעיות ואיך אני יוצא מזה ואיך אני מחפש, ומוסיקה שממלאת אותך היא במין מג'ור כזה, פם פם פפם, משהו כזה.
גיל: מוסיקה שמחה יותר?
כן, שמחה. אבל בפנים אין לה כל כך הרבה רגש כמו בדברים העצובים.
גיל: בעצב יש יותר דקויות?
כי הכול בא מתוך החושך, מתוך העצבות, מתוך החיפוש, מתוך ריקנות, עד שאתה הופך אותו לטוב ואז מצרף את שניהם, גם את הטוב וגם את הרע יחד, ואז יש לך ביטוי יפה וטוב גם לטוב, אבל הכול צומח מהרע.
גיל: אתה אומר שבהכרח החושך, הרע, הוא יותר גדול, יותר עמוק, מהטוב והאור?
וודאי, מלכתחילה כלפינו אנחנו משיגים הכול מתוך החושך. "ויהי ערב ויהי בוקר", זה ברור.
גיל: בפרשה הזאת יש קללות שבשוּק לא מעיזים להגיד.
איזה?
גיל: למשל פסוק ט"ו "ולא תיתן ארצכם, את יבולה", "ואכלתם, בשר בניכם ובשר בנותיכם, תאכלו", "וגעלה נפשי, אתכם". מתואר רעב כל כך גדול, אומרים שזו נבואה על שואה, חורבן הבית.
זו לא נבואה, זה כבר קרה באנושות ויכול לקרות. אדם הוא אגואיסט כל כך גדול, שהוא מאבד את כל הרגשת הקִרבה שלו לאחרים, עד כדי כך שיש לו מסך.
גיל: בשואה, בחורבן הבית קרו מקרים של רעב, שאנשים אכלו את הילדים שלהם.
כן.
גיל: אבל מה זה בפנימיות אם קרו במציאות דברים כאלה נוראיים?
בפנימיות זה משהו אחר. בזה שאתה צריך להוליד את המדרגות הבאות שלך, את המצבים הבאים שלך, שנקראים "בנים" ו"בנות", הכול נעשה לרעתך. אתה אוכל את זה, אתה לא מתקדם איתם, אתה כאילו הולך בחזרה.
גיל: למדתי ממך ש"בנים" ו"בנות" הם סוג של תובנות שלנו, הבנות שלנו, ואם אנחנו אוכלים אותם אז זה לרעתנו.
זה לרעתנו, אנחנו חוזרים.
גיל: אנחנו מעכלים ומעכלים את התובנות וכאילו לא התקדמנו לאף מקום.
עוד יותר מזה. אותם הכוחות שאיתם היינו צריכים להתקדם, סותמים אותנו.
גיל: "ולא תגעל נפשי, אתכם", זה מוטיב חוזר. הבורא כאילו מסתכל בעין כזאת אלכסונית, כאילו נגעל מאיתנו באיזשהו אופן.
כן, כי החוק הכללי במציאות הוא "השתוות הצורה". אנחנו נולדנו באותה דרגה עם הבורא שהוליד אותנו "יש מאין", אחר כך אנחנו יורדים מהמצב הזה עד העולם שלנו, ובעולם שלנו אנחנו הפוכים ממנו, ועכשיו אנחנו צריכים על ידי ההתעוררות שכל הזמן מקבלים ממנו, על ידי המכות, על ידי איזה משיכות קדימה, להתקדם עד שמשווים את עצמנו אליו.
גיל: בגלל זה הוא אומר "ונתתי משכני, בתוככם ולא תגעל נפשי"?
כן, אותו רצון קטן שמושך אותנו אליו, אותו אנחנו צריכים לטפח, על ידי התורה, על ידי הלימוד, הקבוצה, חוכמת הקבלה מסבירה את זה בפרוטרוט, ואם לא עושים זאת, אז וודאי שקורה ההפך. כל אחד מהרצונות שעל ידי התיקון שלו אנחנו צריכים לעלות בכל המדרגות האלו בחזרה אליו, אם אנחנו לא מתקנים אותו בזמנו המיועד לו, אז הם הופכים להיות לרעתנו, זו הקללה.
גיל: יש פה עוד פסוק שחוזר על עצמו, "ואם תלכו עימי קרי," מזהיר אותנו ה' יתברך.
קרי זה הדבר העיקרי כאן. כי "קרי" זה שכל אותן הרשימות שאנחנו צריכים לממש כדי להעלות את עצמנו לדרגות רוחניות יותר גבוהות, אם אנחנו לא ממשים אותן, אז אותה טיפת זרע, אותו רשימו, אנחנו כאילו זורקים אותו על הקרקע בתוך הרצון האגואיסטי.
גיל: לא הבנתי מה זה "קרי". הפסוק אומר "ואם תלכו עימי קרי", "והלכתי אף אני עימכם, בקרי", פי שבעתיים.
כן, נכון, כי זה העיקר. כשירדנו מעולם אין סוף לעולם הזה, היו לנו בדרך הירידה כל הרשימות. זה כמו סרט קולנוע שיש בו את כל התמונות מהמצבים הקודמים. ועכשיו אנחנו צריכים בעצמנו מהעולם שלנו לממש כל תמונה, לרצות להיות בכל תמונה המתקדמת הזו, עד שחוזרים לעולם אין סוף, שם אנחנו דבוקים בבורא.
נניח שאני נמצא בתמונה מסוימת, התמונה הזו עכשיו חיה בי, אני עכשיו נמצא איתך בתמונה אחת מכל הסרט הזה. מהתמונה הבאה בתור יש לי מה שנקרא "רשימו", רושם. אני רוצה לעלות לדרגה הבאה, יש משהו שמזמין אותי לשם. אבל אני צריך על הרושם הזה, על הרשימו, שהוא כמו גן רוחני, כמו טיפת זרע כשמדובר על קרי, להזמין אור שיאיר גם מהמדרגה היותר עליונה הזו. אם האור יאיר על הרושם הזה, על הרשימו, אז בִמקום מה שעכשיו אני מרגיש את עצמי, ארגיש את עצמי בדרגה יותר עליונה, הוא יחיֵה את המדרגה הזו בי.
אבל אם במקום זה, אני לוקח את הרשימו הזה, את כל המידע מהדרגה היותר עליונה, את טיפת הזרע העליון יותר שהיא כדי להיוולד במדרגה יותר עליונה, וזורק אותה על הקרקע, משחית אותה, אז אני כאילו מזלזל בכל הבריאה, בכל התכלית, בכל מה שנותנים לי. ואז כל הפוטנציאל שיש לי לִגדילה, הופך להיות עכשיו נגדי. כי במקום לקחת את כול היוצרות שלי, את הכוחות שלי, ואיתם להתקדם לדרגה היותר עליונה, אני עושה להיפך, אני לוקח את כל המדרגה היותר עליונה וכאילו רוצה למשוך אותה למטה, ולכן זה שבעתיים. מה זה "שבעתיים"? זה ההבדל בין המדרגות.
גיל: אז אנרגיה, כשאתה יכול להשתמש בה לטובה, אבל לא עושה כך.
היא הופכת להיות לרעה שלך.
גיל: היא אפילו לא הופכת, היא מתגברת פי שבעה כלפיך.
כן, זו בדיוק הקללה. אתה בעצמך בונה את הקללה. זה לא הבורא ששולח לך.
גיל: אז ה"קרי" הזה, הוא הזרע של הברכה או של הקללה, הברכה יכולה להתהפך עליך.
זה השלב הבא שבו אתה מוליד את עצמך, כאילו את ה"בן" שלך אתה מוליד.
גיל: הקללות מסתיימות בנימה אופטימית. אחרי שכל הפרשה שופכים עלינו הרעות למיניהן, בסוף אומרים לנו "ואף גם זאת בהיותם בארץ אויביהם, לא מאסתים ולא געלתים", "וזכרתי להם, ברית ראשונים".
יש לבורא תכלית, יש לו תכנית. אתה יכול לעשות צעדים פה ושם, וודאי שתחטוף מכות, אבל בסופו של דבר לא תהיה לך ברירה, הוא יסובב לך את זה כך. אחרי קללות, מכות, אחרי כל מה שאתה מזמין על עצמך, הילד הרע, בכל זאת תתיישר מאין ברירה, מפני שאתה בסך הכול נברא מחומר רגיש ואפשר בקלות להשפיע עליך, או על ידי ממתקים, או על ידי דקירות מאחור, וכך יוצא שאתה מתקדם.
גיל: זה מחזיר אותנו לעניין שאין באמת בחירה.
ישנה בחירה להתקדם יפה וקדימה בעצמך. אם לא, תתקדם בכל זאת.
גיל: או להתקדם יפה או להתקדם לא יפה, אבל תתקדם בכל מקרה.
כן. זה ברור. כבר דיברנו על כך, שיש לך שתי אפשרויות. או דרך בעתו, לפי העיתים, אם אתה רוצה או לא רוצה אתה מממש את זה על ידי כוחות הטבע שלוחצים עליך ללא שום פשרה, ללא שום חסד. או על ידי "אחישנה", שאתה בעצמך משתדל להתקדם מהר יותר ממה שהמכות משיגות אותך.
גיל: אומרים שהגלות שמאיימים בה בפרשה, מיועדת לאפשר לארץ ישראל להשלים את שנות השמיטה שלא כיבדנו.
כן.
גיל: איך אתה מגדיר גלות?
כתוב, שלא יצאו בני ישראל לגלות, אלא כדי לחבר להם נשמות שבאומות העולם. כל אותן הנשמות שנמצאות בגלות וצריכות למצוא את הדרך לתיקון, על ידי זה כך מתחברות לבני ישראל. והיעוד של בני ישראל, התפקיד שלהם, לצאת לגלות. קשה להבין את זה, כביכול לצאת לגַלות רק כדי לצוד את כול הנשמות הללו.
גיל: גלות פיזית, לאוקראינה, לרוסיה, לאפגניסטן.
אלפי שנים היינו בצרות האלה, בספרד, באנגליה, בגרמניה, בצרפת, אז היו שורפים ושוחטים את היהודים, זה היה משהו נורא, הייתי בכל המקומות האלה. קשה להבין שהכול נעשה בשביל אומות העולם ושהם כך התייחסו אלינו. זה צריך להתגלות בגילוי המשיח, אז צריך לגלוֹת את כול הדברים האלה. חוכמת הקבלה מסבירה את זה בצורה מאוד מדויקת, למה ואיך. אנחנו גם נמצאים עוד לפני גילוי עשרת השבטים שצריכים להתגלות, אלו הרבה מאוד אנשים.
גיל: האם עשרת השבטים הם לא בפנימיות שלנו, אלו לא עשרת השבטים שבתוכי?
כן, בפנימיות ודאי, ושם יש יותר מזה, כל העולם, כל האנושות היא בפנימיות האדם.
גיל: עשרת השבטים יתגלו פיזית?
השבטים יתגלו פיזית. פתאום תגלה שבעולם יש לך עוד כמה מיליארדי יהודים.
גיל: נקדם את המשיח ונלמד "זוהר".
קודם כל יש לנו היום חגיגה, מפני שפתחת "זוהר".
גיל: כבר יצא לי לפתוח "זוהר", אבל לא ללמוד אתך "זוהר". גם לא יצא לי להבין אבל אולי אתה תסביר לי.
ה"זוהר" מדבר מאוד פשוט, גם אצלו זה אותו עיקרון - בורא ונברא והקשר ביניהם. לא מדברים על שום דבר אחר. "בראתי יצר רע" זה הנברא, "בראתי תורה תבלין" זה האמצעי, "כי המאור שבה", בתורה, הכוח שבה, "מחזירו למוטב", מעלה את הנברא לדרגת הבורא. אין יותר.
גיל: ננסה לראות מה זו אות כ"ב בפרשת "בחוקותיי" ב"זוהר". הוא אומר "בוא וראה עני, הרי למדנו מיהו מקומו דהיינו מלכות, מה הוא אתה משום שהעני אין לו משלו כלום, אלא מה שנותנים לו. וכן הלבנה שהיא המלכות, אין לה אור משלה אלא מה שנותן לה השמש שהוא זעיר אנפין"*. מה זה אומר?
אנחנו יכולים ללמוד את זה גם מהמערכת האסטרונומית, מהמערכת הקוסמולוגית, איך אנחנו בנויים. יש כדור הארץ, יש שמש ויש ירח.
גיל: אנחנו יודעים שללבנה אין אור משלה, השמש היא זו שנותנת לה את האור.
והיא מאירה עלינו מאור השמש.
גיל: והלבנה היא ברצון לקבל בלבד, היא לא נותנת אור, היא רק מקבלת.
וכדור הארץ?
גיל: כדור הארץ גם.
אז הלבנה היא יותר טובה מכדור הארץ.
גיל: למה?
כי היא מאירה, אולי לא מהאור שלה, אבל בכל זאת מאירה. הירח הוא לא כמו השמש, שגם אם היא נמצאת או לא נמצאת היא תמיד בגודל מסוים, אלא הירח כל הזמן גדל ומשתנה. בהתאם למה? בהתאם לכדור הארץ, כמה כדור הארץ מסתיר אותו מהשמש. כלומר כדור הארץ כאן משחק, כמה הירח יהיה מלא או חסר.
כאן אנחנו רואים את כל המחזוריות הזאת. אנחנו הרי מקדשים את החודש, החגים ועוד דברים נקבעים לפי הירח. בבית הדין של פעם ובסנהדרין, היו חוקרים את העדים, ולפי הירח היו כל הזמנים, כל העיתים, על מה שהיה מדובר.
גיל: אומרים שעם ישראל משול לירח.
כן. גם לפי לוח הזמנים. לנוצרים יש את לוח השמש.
גיל: אצל ההיהודים זה לפי לבנה, אצל המוסלמים גם לפי הלבנה, אבל היהודים מתקנים לפי השמש, זה ההבדל.
היהודים מתקנים לפי השמש והירח יחד, כי כלפי כדור הארץ פועלים גם השמש וגם הירח, כלומר הם לוקחים בחשבון את כדור הארץ, לפי איך שהוא משתנה. לוח הזמנים שלנו מסמל לנו שאנחנו מקבלים אור מהירח, וכדור הארץ והירח בהתחברותם יחד, יגיעו בסופו של דבר לאותו המאור כמו השמש. יש כזה מושג "שני המאורות הגדולים". המוסלמים קובעים רק לפי הירח.
גיל: הם לא מעדכנים לפי השמש, ובגלל זה הרמדאן יוצא פעם בחורף, פעם בקיץ.
אצלנו זה שייך גם לשמש, ולכן זה נמצא בערך באותן העונות.
גיל: האם לזה מתכוונת האִמרה הזאת ב"זוהר"?
דיברנו על גשמיות, עכשיו נדבר על רוחניות. יש את זעיר אנפין.
גיל: מה זה זעיר אנפין?
"זעיר אנפין" זה הבורא. זה פרצוף מיוחד, מערכת מיוחדת שמפקחת עלינו, ואנחנו מתייחסים אליה כמו לבורא, למה? כי הוא המשגיח עלינו, הוא המפעיל אותנו.
גיל: האם זה לא "אריך אנפין"?
"אריך אנפין" הוא מערכת עוד יותר גבוהה, לשם אנחנו צריכים להגיע בגמר התיקון שלנו.
גיל: "זעיר אנפין" הוא האספקט של אלוהים שאנחנו מתדיינים איתו כרגע, במציאות שלנו.
נכון, הוא מאיר עלינו, ואנחנו מדמים אותו לשמש. והמלכות, שמדמים אותה לכדור הארץ, מקבלת מהירח. אנחנו הנשמות נמצאות למטה מזה, וכנשמות אנחנו מעוררות את כל הקשר בין כדור הארץ, השמש והירח, כדי להגיע למצב שאור החמה יהיה כאור הלבנה, ובזה התיקון שלנו.
גיל: זה גמר התיקון, להביא את הירח שיהיה כמו השמש.
כן, שיהיה מלא. "מלא" זה נקרא שלא יהיו לנו חסרונות. בזה אנחנו מוסיפים את הרצון לקבל שלנו שהוא המלכות, לרצון להשפיע שהוא הבינה. וכשהרצון לקבל והרצון להשפיע נמצאים יחד, הם נותנים לנבראים אותה עוצמה כמו של הבורא, ואז אנחנו מתייחדים.
גיל: זה מאוד ציורי. כדור הארץ הוא כדור הרצונות של בני האדם.
כן, "ארץ" מהמילה רצון.
גיל: הוא משפיע על הירח, אנחנו רואים שהוא עושה צל על הירח, לפעמים רואים קצת, לפעמים הרבה.
כן.
גיל: וכשהירח מלא, האם זה אומר שעשינו מה שצריך לעשות?
זה אומר שאנחנו לא מפריעים, אלא כולנו משתתפים בכל הרצון שלנו בזה שיהיה אור הירח כאור השמש, אור הלבנה כאור החמה.
(סוף השיחה)