הכוח למסור הכול לחברים

שיחה עם הרב ד"ר מיכאל לייטמן 13.07.26 – אחרי עריכה

דודי: מה נותן לך כוח למסור הכול לחברים?

אני מבין שמה שאני מוכן לתת להם זה מה שאני מרוויח ברוחניות. לזה קשורות הרבה הבחנות.

דודי: כשאתה רוצה, כשיש לך נכונות למסור לחברים הכול, ואתה מגלה פתאום תענוג גדול ואתה רוצה אותו לעצמך, מה אתה עושה?

אז כאן זו השאלה. אני חושב שצריכים פשוט להמשיך.

דודי: איך אדם מתגבר על הפיתוי לקחת לעצמו את התענוג ולמסור את התענוג לאחרים? האם זה אפשרי בכלל? האם אדם נמצא כמו בצומת אם ליהנות לעצמו או למסור את זה לאחרים, יש לו יכולת להחליט את זה? אדם שותף בכלל בנקודה הזאת למשהו, או זה פשוט עובר עליו?

יכול להיות שזה עובר עליו, ויכול להיות שהוא שותף.

אילן: בן אדם יכול להעביר את ההנאה שלו לחבר?

מה זה להעביר? אני לא מבין.

אילן: גם אני.

דודי: נגיד, אני יושב בשיעור בוקר ואני חש תענוג מאוד גדול מלימוד התורה.

כן.

דודי: אני יכול למסור עכשיו לחבר את התענוג שלי?

עכשיו?

דודי: לא עכשיו, במעמד. האם אני יכול לעשות משהו עם זה, להעביר את זה למישהו, זה עובר בכלל, או זו תחושה סובייקטיבית שלי?

קודם כל זו תחושה סובייקטיבית מאוד, זה דבר אחד. ודבר שני, אתה יכול לעשות את זה בתנאי שאתה תהיה בכלי אחד עם אותו החבר.

דודי: האם אני צריך בכלל לעשות את זה, לרצות להעביר את התחושה הסובייקטיבית הטובה שיש לי לחבר, זה משהו שאני צריך לרצות לעשות?

למה לא?

דודי: או קיי. מה זה להעביר לו? איך אני מעביר משהו?

להתחבר, שאתם תהיו בהרגשה אחת, וכך אתה מעביר לו.

דודי: זאת אומרת, זה עובר לבד, אני לא צריך להעביר. מספיק שמחוברים והרגש עובר.

לא, זה לא בדיוק. אתה צריך להיות מחובר אליו.

דודי: אני שואל על פעולת ההעברה. יש לי פה עכשיו מיונז ואני מעביר את המיונז לשמעון, שתהיה לו הרגשה שאני מרגיש. מה אני מעביר לו, מה זו הפעולה שאני מעביר? או שזה עובר דרכי או שזה מוקרן, או שאני ממש מעביר הרגשה לחבר.

אני חושב שאתה צריך לתאר לעצמך שכמו שאתה מעביר לשמעון נגיד, אז גם אתה תהיה מוכן לקבל את ההרגשה הזאת ולמסור אותה למישהו.

רואי: ברוחניות, כשאדם כבר נכנס להשגה, האם המילויים נשארים בו או תמיד הוא משפיע אותם ממנו הלאה?

אם אדם נמצא כבר ברוחניות, אז מה שהוא מרגיש כלפי חברים או כלפי הבורא, זו השגה.

רואי: יש את הדוגמה של האורח ובעל הבית.

כן.

רואי: שם ממש אפשר לראות איך למרות שבעל הבית מפציר באורח לקחת, האורח מוכן לקחת רק ברגע שהוא יודע להחזיר לו, להיטיב לו בחזרה את המילוי שהוא מקבל. איך אתה מחזיר לחברים את כל מה שאתה מקבל מהם? איך אתה עושה פעולה שהיא מחזירה לחברים את כל השפע שאתה מקבל מהם?

אתה קודם צריך להתחבר אליהם, ואחרי שאתה מרגיש שאתה מחובר איתם, אז כאן כבר צריך להיות... לא יודע איך להגיד את זה.

דודי: אחרי שיש בינינו חיבור, רק אז אנחנו יכולים להעביר בינינו איזו הרגשה, השגה, משהו.

כן.

דודי: על איזה חיבור אנחנו מדברים? מה מחבר בינינו?

חיבור שבלב.

דודי: והלב, זו לא אותה הרגשה? איזה לב?

הרגשה אחת.

דודי: אם כולנו מכוונים לאותה מטרה, האם זה נקרא שאנחנו מחוברים? מכוונים לאותה מטרה, כל אחד.

מכוונים לאותה מטרה אחת.

דודי: כן.

כולם.

דודי: כל אחד מהמקום שלו, אני לא יודע איפה הם, אבל ההרגשה היא שעכשיו אנחנו מכוונים אליו. האם זה נקרא חיבור?

אליו, זאת אומרת לבורא?

דודי: כן.

כן. אז אתם מתחלפים בו.

דודי: ובלי חיבור בו, האם יש חיבור בינינו שהוא לא קשור בו?

זה כמו שבין בני אדם.

דודי: זה גשמי לחלוטין.

כן.

רואי: כשאני עושה פעולה כדי להתקדם ברוחניות, אני בא ללימוד, אני משקיע בהפצה, אני משקיע בחיבור בעשירייה, האם אני רוצה שהתוצאה של הפעולה היא תהיה תוצאה בי, או אני רוצה שהתוצאה של הפעולה היא תהיה תוצאה בתוך החברים שלי?

התוצאה הנכונה היא צריכה להיות בין כולם.

רואי: בין כולם. מה זו תוצאה בין כולם?

שאתה רוצה להרגיש אותה שהיא נוכחת בין כולם.

רואי: ואני גם חלק מהתוצאה הזאת?

ודאי.

רואי: זאת אומרת, כל העשירייה מקבלת את התוצאות של היגיעה שאתה נותן.

כן.

דודי: בעולם הזה, האם אפשר להגיד ששיעור בוקר, כשיושבים החברים סביב מקור ומתחברים ביניהם, זה הרגע המיוחד ביותר שיכול להיות בעולם הזה, שאדם ככה יכול להשיג? בצורה גשמית, אני אומר, פעולה שמתחברים חברים סביב מקור בזמן השיעור.

אני מרגיש שזה התענוג הכי גדול שיכול להיות. כל צורה אחרת, לא משנה מה יביאו לי, זה הדבר הכי גדול שיכול להיות. אני שואל את עצמי אם יש משהו יותר גדול מזה בעולם הזה.

כן.

דודי: יש.

הכוונה הזאת, כמו שאמרת, היא נותנת לך אפשרות לעלות מקשר פרטי לקשר כללי יותר.

(סוף השיחה)