הביקור בהודו הותיר רשמים חזקים, מדינה מאד מיוחדת, חמה צפופה פקוקה רועשת ופעילה יום ולילה סביב השעון סגנון חיים אחר לגמרי. יש קרבה בין עוני טוטאלי לעושר שאין לתאר ואצלם זה נורמאלי, אף אחד לא מתרחק זה מזה. אם אתה חי בהודו, אתה לא מרגיש את העולם, לא מרגיש שום תרבות זרה אחרת, אלא הכול הודי. כאילו שהודו לא צריכה את העולם, יש לה משהו משלה. העם ההודי לא רוצים לפגוע אחד בשני. יש להם גישה כזאת, אני חי, זה החלק שלי וזה חלק שלך, אני לא רוצה את החלק שלך, אתה לא רוצה את החלק שלי. כל אחד נמצא איפוק ורוגע פנימי, הם מלכתחילה מסכימים עם גורלם. הייתה הרגשה שעל המדינה עוברים הרבה מצבים אבל על האדם עצמו זה לא כל כך משפיע ומשנה אותו. שאלות נבחרות מתוך הפרק: למה היה חשוב למקובל לבקר בהודו, לחוות את הניסיון הזה בתור מקובל? האם פרקטיקות היוגה והאמונות של ההודים מקרבים אותם יותר לקבלה? האם לכמות האנשים יש השפעה רוחנית על העולם כלפי התיקון הסופי או זה עיניין של איכות? מה הרושם הכי חשוב שיכול לסכם את הנסיעה להודו? שיחה עם הרב ד"ר מיכאל לייטמן