עשירייה כללית נבנית מביטול בין עשיריות
שיחה עם הרב ד"ר מיכאל לייטמן 28.10.25 – אחרי עריכה
דודי: הוא כותב במאמר "תפילת כל פה" שהבורא שומע כל פה. האם הבורא שומע כל פה והוא גם עונה לכל פה?
זה כבר לא כתוב.
דודי: אני שואל.
גם שומע וגם עונה, אבל השאלה היא למי זה מגיע. במידה שאדם פותח את ליבו, כך הבורא שומע את דבריו.
דודי: אם אדם פותח את ליבו, אז הבורא שומע את התפילה שלו. ולקבל את המענה, לשמוע את התגובה, במה זה תלוי, באותה פתיחת לב?
זה לא כתוב.
דודי: אנחנו דיברנו בשבוע האחרון על הנושא הבא שלנו לכנס, על דרגת החיבור הבאה שלנו. אמרנו שהנושא שלנו הוא חיבור בין עשיריות, שזה הדבר הבא שאנחנו רוצים להתחיל להתנסות בו, להתחיל להרגיש מה זה חיבור בין עשיריות.
כן.
דודי: לעומת זאת גם דיברנו על חיבור לעשירייה אחת, חיבור לעשירייה כללית, שכולנו מתחילים להרגיש את עצמנו כעשירייה אחת כללית של בני ברוך. האם הנטייה לחיבור בין עשיריות מביאה אותנו להרגשת חיבור עשירייה כללית, זה אותו נושא, אותו קו, או שאלו שני דברים שונים?
שונים.
דודי: שונים. חיבור לעשירייה כללית זה משהו הרבה יותר גבוה מחיבור בין עשיריות.
כן.
רואי: מה האדם צריך בסופו של דבר מעבר להתחבר בתוך העשירייה שלו, האם הוא צריך להתחבר בין עשיריות, או הוא צריך להתחבר לעשירייה הכללית?
זה וזה. הוא חייב להיות מחובר, מבוטל.
רואי: אבל מבוטל אתה יכול להיות בעשירייה שלך. האם בין עשיריות אתה יכול להיות מבוטל?
מה זה בין עשיריות?
רואי: כי אנחנו אומרים שיש חיבור בתוך העשירייה, שם אתה יכול לממש את כל עקרונות הרב"ש, בתוך העשירייה שלך.
כן.
רואי: במציאות כשיש חיבור בין עשיריות, האם עקרונות הרב"ש פועלים או לא? כששתי עשיריות עכשיו רוצות להתחבר, האם עקרונות הרב"ש פועלים שם או משהו אחר פועל?
למה משהו אחר?
רואי: האם עשירייה מתבטלת כלפי עשירייה?
כן.
רואי: כלומר כל מה שרב"ש מדבר קורה ברמת עשירייה כלפי עשירייה, אלו כבר לא פרטים. ומה קורה בעשירייה הכללית כשהכול הופך להיות לעשירייה אחת?
גם שם זה הולך לפי ההתבטלות.
רואי: אם בסופו של דבר יוצא שאדם מבצע את אותן פעולות בכל המקומות, אז למה הוא סגור בתוך העשירייה שלו?
הוא סגור בתוך העשירייה שלו כי הוא אוהב להיות מחוזר בין כל העשיריות. אבל רק כלפיהם כשהוא מבוטל, אז הוא יכול לשמוע, לראות מה הוא השיג בהתבטלות שלו.
רואי: רק ביחס לעשירייה שלו הוא יכול לראות מה הוא השיג?
איפה עוד?
רואי: אז בשביל מה הוא צריך את כל השאר? בשביל מה צריך את החיבור בין עשיריות, בשביל מה צריך עשירייה אחת כללית?
אם הוא לא יתבטל כלפי העשירייה הכללית, אז הוא לא יכול להתבטל גם כלפי העשירייה שלו.
דודי: האם החוק הוא אותו חוק? כשרב"ש כותב שצריך להתבטל בפני חברו בעשירייה שלו, אז אותו דבר גם עשירייה מתבטלת כלפי עשירייה. צריך להגדיל את החבר בעשירייה, אז אותו חוק צריך להיות בין עשיריות, עשירייה צריכה להגדיל את העשירייה האחרת שלידה שהיא מתחברת איתה. האם אלו בעצם אותם חוקים שפועלים גם בתוך עשירייה וגם בין עשיריות, או שלא, יש פה חוקיות אחרת בין עשיריות?
אני לא מבין מה שאתה אומר.
דודי: כשרב"ש כותב על כללים, כללי עבודה וחיבור בתוך עשירייה, ביטול, גדלות החבר ועוד חוקים, זה בין עשרה חברים בעשירייה אחת.
כן.
דודי: כשיש עשירייה X ועשירייה Y והן מתחברות ביניהן, האם אותם כללי רב"ש שפועלים בתוך עשירייה פרטית, בתוך עשירייה X, חלים גם על בין שתי עשיריות?
כן.
דודי: האם אפשר להתחבר בין עשיריות אם עדיין אין חיבור אמיתי בתוך עשיריות?
איך יכול להיות דבר כזה?
דודי: עד שלא מגיעים לחיבור בתוך עשירייה, אי אפשר להתחבר עם עוד עשירייה אחרת.
אי אפשר.
דודי: אי אפשר.
רואי: מה זה חיבור אמיתי בתוך העשירייה?
התבטלות.
רואי: כשכולם מתבטלים, מה יש?
כשכולם מתבטלים, אז כולם מחוברים. כי כל אחד ביטל את עצמו כלפי העשירייה, ואז יוצא שהוא קשור לכולם שבתוך העשירייה.
שמעון: האם הביטול משתנה? נגיד שאני מתבטל בעשירייה, מבטל את עצמי, אבל אחרי זה פתאום משהו קורה.
אז קורה.
שמעון: האם זה בגלל שהרצון לקבל כל הזמן גדל, הוא כל הזמן נותן מקום עבודה?
כן.
שמעון: כי אני רואה שלפעמים אני ממש אוהב את החברים, ופתאום משהו קורה ומשתנה.
ברור. ברור שזה כך עובד.
דודי: כשהייתם אצל הרב"ש, האם היו מצבים שהחברים היו מקבלים החלטות ביניהם בלי קשר לרב"ש? למשל על דברים שקשורים ביניהם, למקום, על ההתנהלות הפרטית של החברה שאולי רב"ש לא היה צריך להיכנס לזה, אלא תחליטו איך שתחליטו שם.
לפעמים.
דודי: איך הייתם מקבלים החלטות?
בעיגול, כמו שהיינו יושבים.
דודי: יושבים בעיגול, וכל אחד אומר את דעתו.
לא, צריך קודם לקרוא משהו, אחר כך לדון על כללי החברה, ולהגיע למצב שכולם חמים, ואז לעבור לשפוט את עצמנו עד כמה אנחנו נמצאים בקשר, ראויים לקשר או לא.
דודי: זאת אומרת, דיונים או שיחות שמדברות על היחסים בינינו, על איך אנחנו מתקשרים יותר.
כן.
דודי: מובן, זה לפי סדר ישיבת התוועדות, כך בדיוק תיארת. האם היו נושאים שלא קשורים לקשר ביניכם, כמו מה נאכל היום, לאן ניסע, מה נעשה, נשפץ, או איפה נקנה סוכר, שאלות ארגוניות?
אני לא חושב. בדרך כלל היו מתבטלים כלפי מי שמארגן.
דודי: ואם אתה חושב שהמארגן לא פועל נכון, אתה חושב אחרת, האם היית אומר לו, יש מקום לדון על זה?
יש מקום לדון.
דודי: להעיר לו ולקדם?
כן.
דודי: אני שואל, כי אנחנו בחברה מחפשים דרך לשותפות כדי לשמוע את כולם, שיהיה מקום לשתף את כל החברים, שיהיו שותפים.
כן.
דודי: מהי הצורה הנכונה של שיתוף בחברה? האם בכל דבר להציג עכשיו את הבעיה, את הדילמה, וכל חבר אומר מה הוא חושב, או לשלוח סקר, או לא צריך בכלל שום שיחה פתוחה, יש אחראי, שמעון, תפנו אליו, הוא ישמע את כולם, הוא יקבל החלטה ויקדם את זה? מהי הצורה הנכונה שתיתן הרגשה טובה לכל אחד, ובאמת אולי מתוך השיתוף ייצא משהו חדש שלא חשבנו עליו שהוא יותר טוב לכולנו.
אנחנו צריכים להיכנס לשיתוף, לשבת יחד ולדון.
דודי: יש הרבה נושאים, האם כל היום נשב ונדבר בשיתוף?
לא, לא יכול להיות דבר כזה. זה קורה בתנאי שלא מחוברים נכון.
דודי: אם מחוברים נכון, מה יקרה?
זה לא קורה. לא עולות לנו כל יום שאלות פרטיות כאלה.
שמעון: נגיד שדודי חושב משהו אחד ואני חושב משהו אחר, ואנחנו צריכים להגיע לאיזה סיכום, להחליט ביחד. נגיד ששבעה אנשים, עשרה אנשים, רוצים לברר משהו. איך לקבל החלטה כשהוא חושב דבר אחד ואני חושב דבר אחר לגמרי? האם אנחנו צריכים להתבטל אחד כלפי השני, להסכים? איך לקבל החלטה?
כל אחד היה שמח לבטל את עצמו כלפי הזולת. ואם כולם מבטלים את עצמם כלפי הזולת, אז יוצא שהעשירייה הגיעה לביטוי הכללי, הכולל. עכשיו, אחרי הביטול הכללי הזה ישנה השאלה איך בכל זאת אנחנו מגיעים לפתרון.
דודי: כן.
הפתרון יכול להיות כאן אך רק בתנאי שכולנו מבקשים לבצע את הביטול של כל אחד כלפי עשירייה, וכולם משתתפים בביטול בתוך עשירייה, למרכז עשירייה, ואז לפי זה יכולים לשמוע את התוצאות.
דודי: אבל עדיין יש פה דעות שונות. התחלנו מדעות שונות. שמעון חושב שצריך לצבוע את הבניין באדום, ואני חושב שצריך לצבוע אותו בירוק, סתם ניקח משהו כזה. אז נתבטל, נחמם את עצמנו, נתחבר, אני מוותר על דעתי למען דעתו, והוא מוותר על דעתו למען דעתי. מה יצא מזה? בסוף צריך לקבל החלטה. נהיה מחוברים, מה יקרה מתוך החיבור, האם נדע באיזה צבע אנחנו צריכים לצבוע את הבניין, או שאולי אני אוותר לו פשוט שהוא יעשה מה שהוא חושב וזהו?
לא, אם לוותר זה לא חיבור.
דודי: אז הוא צריך לעמוד על דעתו.
כן.
דודי: איך מצד אחד אתה עומד על דעתך בלי לבטל אותה כדי לשמור על הייחודיות של הדעה, ומצד שני לבטל את הדעה הזאת כדי ללכת עם מה שהחבר חושב?
אתה צריך להתקרב לחבר ולהשתדל לקבוע את דעתו על דעתך.
דודי: וגם הוא צריך לפעול ככה.
כן.
דודי: אז איך מגיעים להחלטה משותפת? בסוף אחת הדעות תשלוט.
אז יש לכם עוד אנשים בקבוצה.
דודי: אז הולכים לפי רוב?
לפי מה שקורה, כן.
(סוף השיחה)