שיחה עם הרב לייטמן - עכשיו ההזדמנות לתת מאמץ ולהיכנס ללשמה

שיחה עם הרב לייטמן - עכשיו ההזדמנות לתת מאמץ ולהיכנס ללשמה

פרק 94|4 янв. 2025 г.

עכשיו הזדמנות לתת מאמץ להיכנס ללשמה

שיחה עם הרב ד"ר מיכאל לייטמן 04.01.25 - אחרי עריכה

רואי: האם אדם יכול להיות מוכן ללשמה?

מה זה להיות מוכן?

רואי: כדי להיכנס, לעבור ללשמה, האם אדם מוכן לזה או שזה קורה הלאה בפתאומיות?

לא, זה לא מגיע בפתאומיות, יש זמן שהוא צריך להשקיע לזה, זה לא שזה סתם מגיע.

רואי: מה נחשב לזמן שסופרים לך כדי להיכנס ללשמה? במה מודדים את הזמן של הכניסה ללשמה?

שאדם רוצה להיכנס ומבקש ומתפלל, זה זמן לשמה, עד שהבורא נותן.

דודי: אדם משפיע על זמן ההכנה שלו ללשמה?

כן, הוא יכול לקצר.

דודי: זאת אומרת זה לא שכבר בתאריך כזה בשעה כזאת אדם יכנס ללשמה.

אין דבר כזה.

רואי: מצד הבורא, מה הוא מחשיב לנו לפעולות, האם רק את התפילות שלנו אליו?

תפילות, פעולות.

ולאד: אצל הבורא אין זמן. אצל אדם יש זמן, זמן די קצר, כל אחד והחיים שלו. איך זה מסתדר מבחינת האדם והבורא? האם אדם צריך למהר כי הוא יודע שבחיים יש לו זמן מסוים, או שצריך פשוט לחיות ולדעת שזו מטרת החיים ומתי שיקרה, יקרה?

מתי שזה יבוא, יבוא.

דודי: הציפייה של אדם ללשמה, האם זו ציפייה פרטית, אדם צריך לצפות שהוא יגיע?

כן.

דודי: ומה לגבי החברים, יש לו דאגה שגם הם יגיעו?

כל אחד מצפה לזה שהוא צריך להגיע.

דודי: אז לא צריך להיות יפה נפש, אני דואג לכולם ואני רוצה שכולם יגיעו, אלא אני רוצה להגיע, זה הטבע.

כן.

דודי: וכשמדברים על חיבור, שכולנו כקבוצה, כעשירייה ניכנס ללשמה, מה המקום של זה?

זה מקום של קבוצה.

דודי: אבל בפועל זה לא קורה שקבוצה נכנסת ללשמה. האם יש כזאת מציאות שקבוצה נכנסת?

לא.

דודי: כלומר יחידים. יכול להיות שמחר אילן יכנס ללשמה, כמה שנים אחר כך ולאד יכנס, אקוקה, ככה זה?

כן.

דודי: כשחבר אחד נכנס ללשמה, האם הוא משפיע על שאר החברים?

כן.

דודי: כהכנה לכנס, מה הדגש, האם לתת תקווה לאדם הפרטי, לחבר הפרטי בבני ברוך "תעשה את כל המאמצים יש לך הזדמנות בכוח הזה להיכנס ללשמה", או "אתם כעשירייה, כקומנדו נכנסים", או "כולנו כקבוצה נכנסים", מה נכון להגיד?

כל אחד לפי המאמץ שלו.

רואי: האם הגישה צריכה להיות שאני נכנס ללשמה ברגע הזה, או שאני נכנס ללשמה בתאריך שקבעו לי עוד חודשיים? איך אדם צריך לפעול ביחס לגישה ללשמה?

צריך לקבל את זה שעכשיו יש לו הזדמנות לתת מאמץ ולהיכנס ללשמה.

רואי: זאת אומרת, לא להסתכל על מחר, ברגע הזה אתה צריך לממש את הכניסה ללשמה שלך.

כן.

דודי: כשאתה אומר שזה תלוי במאמצים של האדם, יוצא שזה ממש תלוי במאמצים שלי בלבד.

אלא במי?

דודי: אנחנו קבוצה.

הקבוצה צריכה לתת מאמץ מקיף.

דודי: זה מחזיר אותי למקום שאני כמו באיזו תחרות בעולם הזה, אם אני אתן מאמצים אני אזכה, זה לא משהו משותף לכולנו, אלא כל אחד בא לכאן, יש פה מסגרת שתיתן לך, האדם הפרטי, לצאת לרוחניות.

כן.

אילן: שמעתי אותך אומר לנו בשיעור, "אני מנצל אתכם, אני משתמש בכם". למה התכוונת?

למה לא שאלת אותי אז?

אילן: אנחנו נמצאים היום במקום אחר של אותו ניצול, גם דודי שאל אותך על ניצול. יש ניצול חיובי ויש ניצול שלילי, יש ניצול מטרתי וניצול אגואיסטי, אז למה התכוונת בניצול? גם היום הניצול הזה לא מפסיק, כל זמן שאנחנו עובדים ביחד, הניצול חייב להתקיים ואפילו לגדול. מה זה נקרא לנצל נכון את החברה, את הקבוצה?

לפי הרגשתך הפנימית. תתאר לעצמך אם אתה מנצל אותם באמת נכון, כלומר לטובת כולם או לטובתך.

אילן: איך עושים את הבירור הזה? זה קו דק מאוד.

זה לא קו דק מאוד, זה קו מאוד גס.

מושי: "מי שרואה את שפלותו, אז הוא רואה שהולך בדרך המוביל לעבודה דלשמה, ועל ידי זה יש לו מקום לתפילה אמיתית מעומקא דליבא. שרואה שאין מי שיעזור לו אלא הקב"ה בעצמו, כמו שפירש אאמו"ר זצ"ל על גאולת מצרים "אני ולא שליח", כי כולם ראו שרק הקב"ה בכבודו ובעצמו גאל אותם משליטת הרע.

וכשזוכין לעבודה דלשמה בטח שאין במה להתגאות, כיוון שרואים אז שזהו רק מתנת אלוקים ולא "כוחי ועוצם ידי". ואין יד נוכרי באמצע שיעזור לו. אם כן הוא מרגיש את שפלותו, איך לשמש את המלך הוא תענוג נפלא עד אין קץ, ובלי עזרתו יתברך, אין האדם מסכים לכך. ואין לך שפלות גדולה מזו."

(הרב"ש. אגרת ט')

מושי: כשאדם מגיע ללשמה, אין לו במה להתגאות, כי הוא מבין שהוא לא עשה שום דבר בשביל זה. אבל הרי הוא עשה את היגיעה כדי לא להרגיש את הבושה, אז שוב יש סתירה, כי הוא מתגאה, אבל הוא לא אמור להרגיש בושה כי הוא עשה את המאמצים. איך שני דברים האלו מסתדרים?

הוא לא מרגיש שזה בא לו כתוצאה מיגיעה.

מושי: זאת אומרת, הוא כן מרגיש שהוא נתן יגיעה כדי לא להרגיש בושה, אבל היגיעה הזאת כל כך קטנה לעומת מה שהוא מקבל, שהוא לא מתגאה בזה. אפשר להגיד ככה. שנגיע לזה.

(סוף השיחה)