תמיד המדרגה הבאה היא דבקות בבורא
שיחה עם הרב ד"ר מיכאל לייטמן 15.11.25 – אחרי עריכה
מיכאל: האם זה נכון שהבורא פועל עלינו דרך חברים בעשירייה, אפשר כך להגיד? אם חבר אומר משהו, אז כך אני צריך להתייחס, שזו שפת הדיבור שלו דרך החברים? האם זה נכון כך לפרש?
אני לא יודע, לא בדקתי. אבל כנראה שכן.
מיכאל: אולי תקרא את הקטע שבו רב דיבר, ואז יהיה יותר ברור.
דודי: "כל חבר וחבר הוא צורה שהבורא פונה אליי. זה מה שנקרא "אחרי כל חבר עומד הבורא", כך הבורא מתגלה לנו במיליארדי צורות. וכך אני יכול לראות את מיליארדי האנשים בעולם, שכך הוא רוצה להראות לי את הצורה שלו כלפיי. אבל במקום כל מיליארדי האנשים האלה, מספיק לי לראות את העשירייה שלי. ואם אני עובד איתם, ולא רוצה לשנות אף אחד מהם, אני רק צריך לתת להם דוגמה איך אני מתייחס לבורא, כי הבורא או החבר צריכים להיות אותו דבר, ואפילו חשוב יותר זה איך אתה מתייחס לחבר."
מיכאל: האם זה נכון כך לחשוב, שהבורא דרך החברים מתייחס אליי, ואם אני רוצה להתייחס לבורא, אז דרך החברים, דרך היחס שלי אליהם, זה היחס לבורא?
כן.
מיכאל: השאלה היא לדיוק, האם דרך כל חבר וחבר או דרך עשירייה?
דרך כל חבר.
מיכאל: דרך כל חבר? יוצא שהבורא לא מתייחס אליי בצורה ישרה אלא דרך העשירייה, או שגם בצורה ישרה?
גם.
מיכאל: גם ככה וגם ככה. ואני יכול לתת יחס לבורא בצורה ישרה או רק דרך עשירייה?
רק דרך עשירייה.
מיכאל: לבורא יש הרבה דרכים לפעול עליי, כולל העולם הרחב יותר, דרך בני אדם אחרים, ואם אני רוצה להשפיע לבורא, אז אני יכול רק דרך עשירייה להשפיע.
כן.
שמעון: האם אי אפשר לעשות ביקורת? אם הבורא דרך החבר נותן לי משהו, ואני לפעמים רוצה לעשות ביקורת על החבר, זה לא נכון, כן?
כן.
שמעון: הבורא מנהל את הכול, ואני לא יכול לעשות ביקורת על שום דבר, על שום מצב.
לא, אתה יכול. גם להראות לו את הביקורת אתה יכול.
שמעון: כי אם החבר אומר שזה הבורא מכין אותו אליי, אומנם הוא מדבר, אבל זה לא הוא, זה הבורא, האם אני יכול לעשות ביקורת במצב כזה?
כן.
מיכאל: אני אתן דוגמה. נגיד שולאד לא מגיע לשיעורים, אני בא אליו ואומר "למה אתה לא מגיע?", האם זה אומר שאני עושה ביקורת? הרי אני כאילו מדבר עם הבורא.
כאילו.
מיכאל: כאילו. אז כאילו אני עושה ביקורת על הבורא? לא יפה. אז אני שותק, אני לא אומר לו. זה מורכב.
דודי: השאלה היא תמיד אותה שאלה, אנחנו כאילו באיזה צומת כזה. מצד אחד אני רואה בעיניים שלי חבר שלא עומד בכללים, בתנאים, דברים שמפריעים לי, ואני רוצה להעיר לו.
בחיצוניות.
דודי: בחיצוניות, במסגרת. מבפנים הוא צדיק, אין לי מה להגיד עליו, אני לא יודע להגיד עליו, אבל כלפי חוץ זה מה שאני רואה, ואני רוצה להעיר לו בצורה האוהבת ביותר.
מיכאל: על דברים שהסכמנו.
דודי: דברים שהסכמנו, דברים שנהגו בהם המקובלים, דברים שראינו את הרב פועל כך וחשוב לו, על זה. מצד שני, מאחורי כל חבר עומד הבורא, ואולי החבר מושלם, צדיק, אין מה לגעת, אלא זה אני בתפיסה המקולקלת שלי, ויותר טוב לשתוק ולתת דוגמה. איפה הגבול בין לשתוק ולתת דוגמה, לבין לבוא ולהעיר לחבר ולהגיד לו בצורה מכובדת?
ההבדל, האם אתה עושה ביקורת על החברה בצורה כללית או לא. אם אתה עושה את זה, אז זה חלק אחד, והחלק השני, שאתה שותק ומצפה מהבורא שייתן לך דוגמה נכונה.
דודי: שייתן לי דוגמה נכונה כדי לתת לחבר?
כן.
דודי: אמרת ביקורת בצורה כללית בחברה. בעיניי, בצורה כללית זה כללי, ואז זה יכול להיכנס מפה ולצאת משם, זה לא מחייב. מה לגבי ביקורת פרטית כלפי חבר? אני רוצה עכשיו להגיד למושי משהו, משהו שמפריע לי בהתנהגות שלו בחברה, כלפי הדרך והמסגרת שקבענו בינינו, האם אני יכול לגשת ולהגיד לו, או לשתוק ולתת דוגמה, וכשהוא יפנים את זה, אז הוא ישתנה ויפעל אחרת?
יכול להיות ככה, יכול להיות ככה.
דודי: האם יש משהו שהוא עדיף? כדאי לגשת להגיד לו?
כן.
דודי: להגיד.
מיכאל: אולי להגיד רק אם יש הסכמה לפני זה. כי אם הוא לא רוצה שאני אגיד? אנחנו רואים שלא כל החברים רוצים שיגידו עליהם ביקורת, אז בשביל מה להגיד, זה רק פוגע.
אנחנו מלכתחילה התאספנו כדי לעשות ביקורת, ולשייך את הביקורת כלפי כל החברה.
דודי: אבל יכול להיות שאני בא לעשות ביקורת על מושי וזה בעצם האגו שלי, אני רוצה לשלוט בו.
כן.
דודי: מי אמר שאני צריך בכלל לפתוח את הפה, אולי זה בכלל לא נכון. למה אני חושב שאני פה שופט שעושה ביקורת על חברים.
הסכמה כללית.
דודי: הסכמה כללית. אני רואה שזה בעצם חוזר לרעיון הזה של הסכמה כללית. אם הסכמנו על משהו, אז זה כבר לא עניין של ביקורת, אני בסך הכול רק מזכיר את מה שאנחנו קבענו בינינו.
כן.
דודי: איך החבר צריך לקבל את מה שאני אומר לו?
גם באותה הסכמה כללית.
דודי: שלחו לנו חברים שאלות שונות. בגלל שאנחנו נמצאים איתך בשיחה, אז יש כל מיני חברים שיש להם שאלות שאין להם הזדמנות לשאול וביקשו לשאול אותך. האם זה בסדר שנשאל ותענה?
כן.
דודי: נאמר רבות על החשיבות העליונה של האדם לדבר עם ה'. האם גם עשירייה יכולה לדבר אליו, לא פרט, אלא עשירייה?
כן.
דודי: איך לשמור על עבודה רצינית בכובד ראש, ובמקביל לאפשר גילוי שמחה שלא ייתפס כקלות ראש?
אלו עניינים פנימיים שבאדם.
דודי: האם אפשר להיות באמת בעבודה רצינית בכובד ראש, ובחוץ להיות בשמחה, בבדיחות דעת, בצחוק, בשטות אפילו, ולא לפגוע בכובד הראש הפנימי?
כן.
דודי: אפשר. אנחנו שומעים את הרב מדבר הרבה פעמים על כך שבתוך העשירייה צריכים לפתוח את הלב, אבל לא ברור פרקטית איך לממש בעשירייה את הדבר הזה שנקרא לפתוח את הלב, ולהרחיב את הקשר מעבר לקיום המסגרת שהעשירייה קבעה. אנחנו יודעים לדבר על מסגרת, אבל מה זה לפתוח את הלב מבלי לגלות את מצפוני ליבי?
את זה אדם צריך להבין ממה שמתרחש בעשירייה.
דודי: הרב היה מראה לנו תמיד מהי המדרגה הבאה שלנו. האם אנחנו כעשיריות יכולים להבין מהי המדרגה הבאה שלנו?
אנחנו כעשיריות?
דודי: כן. האם עשירייה או אנחנו ככלי, כקבוצה שמכילה הרבה עשיריות, יכולים לזהות, לדעת מה המדרגה הבאה שלנו?
כן. המדרגה הבאה היא להגיע לדבקות בבורא.
דודי: זה חוק, כל מדרגה תמיד תהיה ככה.
כן.
דודי: ואם זה משהו ממוקד יותר? תמיד היה שהרב היה מצביע, עכשיו צריכים להתמקד בזה, עכשיו הולכים לכאן, כמו רב חובל שמצביע לאן מפליגים. האם עשירייה או כמה עשיריות יחד כקבוצה יכולות לזהות לאן עכשיו צריכים להפליג?
לאיחוד.
דודי: האם צריך להיות יחס יפה ומסביר פנים בין כל חברי "בני ברוך" לא רק כלפי החברים שלי בעשירייה?
לא.
דודי: לא.
צריכים לחכות לזה עוד.
דודי: לחכות עוד. כותב החבר, "יש חברים שבמשך שנים אני עובר לידם, אפילו ברחוב, והם לא מעיפים לעברי מבט, אפילו לא אומרים שלום, עשרות שנים, האם זה מצב תקין?
יכול להיות שכן.
דודי: לא צריך להתרגש אם אני עובר ברחוב ורואה חבר מ"בני ברוך" והוא לא אומר לי שלום.
לא.
דודי: לגבי עישון סמים. לאחרונה זה הפך לתופעה נרחבת אצל החברים. לחלק מהחברים יש אישור רפואי. היום בישראל יש אישור רפואי, אפשר לקבל מרופא מרשם לקנאביס רפואי, להרגיע את המערכות. אז לחלק אין ולחלק יש, אבל אין בעיה להוציא היום אישור רפואי. מה העצה של הרב בנוגע לזה?
אני לא חושב שזה הכרחי.
דודי: לא הכרחי. האם מותר לעשן סמים, גם אם זה רפואי, במפגש עשירייה? אנחנו עכשיו במפגש עשירייה ולאחד החברים יש אישור מהרופא.
לא.
דודי: בזמן המפגש, לא. האם אני יכול להציע לחבר אפילו לא בזמן מפגש העשירייה?
לא.
דודי: מה היחס לזה שחבר מעשן בצורה פרטית לבד עם עצמו, ואני יודע שהחבר מעשן בבית, חבר כלשהו, האם אני צריך להתייחס לזה, לראות אותו אחרת, או שזה לגיטימי, שיעשה מה שהוא רוצה?
לא חושב. אני לא חושב שצריכים להתייחס אליו אחרת.
(סוף השיחה)