פרשת השבוע - מטות-מסעי
בהשתתפות: גלעד שדמון, משה אדמוני
שיעור 26.06.13 – הרב הד"ר מיכאל לייטמן - אחרי עריכה.
גלעד: שלום, אנחנו בתכניתנו פרשת השבוע, והפעם פרשה כפולה "מטות-מסעי". שלום הרב לייטמן. שלום משה אדמוני.
גלעד: פרשת מטות מתחילה בכך שמשה פונה לראשי המטות, נשיאי השבטים ומודיע להם על המצוות הקשורות בנדירת נדרים. אופן ההכרזה, ואופן ההתרה של הנדרים. בהמשך לפרשה הקודמת, פינחס מוביל את בני ישראל למלחמה נגד מדיין כנקמה על ניסיונם לפגוע בעם ישראל. בני ישראל מנצחים במלחמה ומביאים למשה ואלעזר את הנשים, הטף והמקנה של מדיין שנלקחו בשבי.
נעשה פירוט בעניין חלוקת השלל והקדשת חלק ממנו לבורא, ומובאים החוקים שנוגעים לטהרת בני אדם, בגדים וכלים שונים אחרי מלחמה. את השלל מחלקים בשווה בין הלוחמים שבכל עֶדה. ואחרי שנערך מפקד לחיילים, מודיעים למשה שבמלחמה עם המדיינים לא נאבד אף איש מישראל.
בסיום הפרשה מסופר על שבט גד וראובן שמבקשים להישאר בעבר הירדן המזרחי כי מדובר בחבל ארץ טוב שיכול לכלכל את המקנה הרב שלהם. משה כועס על כך כי נדמה לו שהם מבקשים להשתמט מהמלחמה. אבל משה מקבל את בקשתם כשהם מתחייבים לצאת למלחמה.
פרשת מסעי מתחילה בסיכום המסע של בני ישראל במדבר. מפורטות בה כל התחנות שבהם בני ישראל חנו במדבר, ובנוסף מפורטות בה ההכנות האחרונות לקראת הכניסה לארץ ישראל וציוויים שונים של השמדת עבודת האלילים, טיהור גבולות הארץ, מינוי הנשיאים לשבטים, שבראשם יהושע בן נון ואלעזר הכהן. ערי המקלט, דיני רוצח בשגגה, והקצאת ערים עבור בני שבט לוי.
ובסוף הפרשה בני שבט מנשה חוששים שבנות צלפחד יתחתנו עם גברים משבט אחר, ואז הנחלות יעברו לגברים משבט אחר, ומשה מצווה עליהן להתחתן רק עם בני שבט מנשה. ובנוסף הוא מגדיר וקובע חוק שלא מעבירים נחלות משבט אחד לשני.
שתי הפרשות סמוכות וקשורות זו לזו.
כן, בעצם מדובר על המשך התיקונים שאנחנו צריכים לעשות על עצמנו אחרי פינחס, כי הגענו שם לדרגה מאוד גבוהה לעומת מצרים. אם אנחנו מתקנים את עצמנו לפי התורה, כל הזמן הקשר בינינו נעשה יותר ויותר חזק, לעומת הזמן שהיינו במצרים בפירוד זה עם זה, עד שפרעה שלט עלינו, זאת אומרת, האגו הגדול הפריד בינינו, ולא מצאנו שום עצה איך להילחם איתו, אלא רק לברוח ממנו, מהאגו הזה, זאת אומרת, להתעלות מעל האגו ולהביא את עצמנו למדרגה אחרת, שנקראת "מדרגת מדבר".
כי לרצון האגואיסטי שלנו באמת אין מילוי, אנחנו מנקים אותו מכל המילויים האגואיסטים שהיו לנו קודם במצרים. כמו שכתוב שבמצרים ישבנו על סיר הבשר, אכלנו בצלים ושומים והכל היה בשפע, אבל מה היה שם? האגו שלט בינינו, אפשר לדַמות זאת למצב של העולם המודרני. שבאמת יש בו את כל השפע שרוצים, אין שם בעיה, אנחנו לא מתים מרעב, אנחנו חיים הרבה יותר ממה שאנשים חיו לפני 50 ,100 או 200 שנה ועוד יותר, ויחד עם זה אנחנו מרגישים שהעולם כבד, קשה, העולם לא ממלא אותנו, אנחנו לא יכולים להתמודד, החיים שלנו כבדים, ושולטים עלינו. רוב בני האדם נמצאים בתסכול, בייאוש, יש עלייה בנטייה להתאבד ולצרוך סמים. וכל זה קורה מפני שאנחנו מרגישים את שליטת הרע בינינו. אמנם האנשים הרגילים עדיין לא מגלים שזאת שליטה רעה, זרה, אלא, " זה החיים, מה לעשות?" אנחנו עוד לא מבדילים את עצמנו מהשליטה שנמצאת בנו.
וכאן, כשמתחילים להכיר במצרים את המלך הרע, את השליטה הרעה, את פרעה הרע, את שבע שנות הרעב, כבר מגלים זאת כצורה רוחנית, אנחנו לא מסוגלים להסתדר. כאילו יש שפע בהכל, ויחד עם זה אנחנו אפילו לא מסוגלים לחלק אותו כך שהאנשים ייהנו ממנו. אלא אלו שיכולים, גונבים עד הפרוטה האחרונה ויש אחרים שמתים, גוועים מרעב ונמצאים ממש מתחת לקו העוני. לָמה? מה יש, אם העשירים היו נותנים רק 5% ממה שיש להם, זה היה מספיק כדי למלא את כל העניים. אבל אנחנו לא מסוגלים. אנחנו רואים זאת אפילו לפי החוקים שמתקבלים, הם לא מסוגלים לעשות את זה בגלל השליטה הרעה שעליה אנחנו מדברים, אפשר רק לברוח ממנה. זאת אומרת, להעלות את עצמנו לדרגה הבאה.
איך עושים זאת? איך אנחנו באמת יכולים להפטר ממנה? הבעיה היא שעכשיו אנחנו מגלים שהרע נמצא בינינו, במחשבות שלנו, ברצונות שלנו, זה מה שבעצם גורם לכל כדור הארץ לצאת מהאיזון. אנחנו רואים זאת לפי מספרי ההוריקנים, הצונאמי רעידות האדמה והתפרצויות הרי געש. יש מחקרים שאומרים שעוד מעט כל זה יגרום לאותו קרום דק של כדור הארץ להיסדק, מדפי היבשות יתחילו להיכנס זה על זה, ואז יהיו עוד התפרצויות של הרי געש ורעידות אדמה. אני זוכר שפעם אם הייתה רעידת אדמה בדרגה שש במקום כלשהו כולם היו מדברים על זה. היום על דרגה שש אפילו לא מספרים, כבר עברנו את זה, זה כבר רגיל. פעם היה עובר הוריקן פעמיים בשנה, אבל היום גם זה כבר דבר רגיל. גם באירופה וגם ברוסיה יש ההצפות בכל מקום וזאת רק ההתחלה של חוסר האיזון של כדור הארץ. זאת התגובה על הפנימיות שלנו.
ולכן לא תעזור לנו כל הטכנולוגיה שאנחנו נפתח היום וכל הדברים האחרים כמו הביוטכנולוגיה. אמנם יכול להיות שפע, יכולה להיות התפרצות של אפשרויות לאנשים, אבל אנחנו לא נוכל להשתמש בזה נכון עבור בני האדם, לא נוכל לעשות את החברה שלנו יותר מוצלחת. כי המחשבות והרצונות שלנו גורמים לחוסר איזון כללי של הטבע, כך אנחנו ממש גומרים את עצמנו, אנחנו הולכים לקראת הכחדת המין האנושי. וכל זה מפני שאנחנו לא מסוגלים לסדר את היחסים בינינו.
בפרשת "מטות-מסעי" מסופר איך אנחנו נלחמים נגד זה. איך יוצאים למלחמה נגד מדיין, ואחר כך מחלקים את הכל בשווה. זאת אומרת, כל מה שאנחנו מרוויחים במלחמה הזאת, רוחניות, קשר בינינו, חיבור, הכל מתחלק בין כולם בשווה כמובן מאליו. בהתאם לכוח שכל אחד נותן, כל אחד מביא את הכלי שלו ולפי זה מגיע לו, הוא לא לוקח, אף אחד לא בא על חשבון השני.
בנוסף מדובר בפרשה על חוקי ההכשרה, איך אנחנו מנקים את הכלים שלנו, מעבירים אותם במים ובאש, אלה חוקי הכשרות. הכשרת הכלים היא הכשרת הרצונות שלנו, איך אנחנו מגיעים מהרצון האגואיסטי לרצון טוב לזולת. זאת מלחמה, למרות שזאת מלחמה פנימית, אין כאן מלחמה נגד עמים אחרים, זה לא עוזר. אנחנו רואים גם עכשיו, במשך מאה השנים האחרונות, שאין בכך שום תועלת, כי בסך הכל אין מישהו שמנצח, ובאמת כל המלחמות צריכות להיות על היחס בינינו. אנחנו שוב ושוב נילחם נגד האגו שמפריד בינינו, ונגד השנאה שמתפרצת, וזאת בעיקר המלחמה נגד מדיין. ולכן המלחמה נגדם כל כך ארוכה ומסופר עליה במשך הרבה פרשיות בתורה.
מסופר איך אחרי שאנחנו מנצחים במלחמה, אנחנו מסדרים את עצמנו בכלים חדשים, בדרגה יותר גבוהה. ניצחון במלחמה זה כשאנחנו עולים לדרגה יותר גבוהה, כשהפכנו את כל הכוחות הרעים שנקראים "מדיינים" ומתגלים בנו, לכוחות הטובים, ואיך אז אנחנו מתקשרים ברמה אחרת בינינו. מדובר כאן על סדר חדש, על איך שנכנסים לארץ ישראל, כי אלה דרגות שכבר קרובות לדרגה שנקראת רצון א-ל, ארץ ישראל. מדובר כאן על איך אנחנו מבינים את הסדר בינינו, איך כל בני האדם קשורים לדמות אדם אחד, האדם הראשון. איך בינינו אנחנו מתקנים את כל היחסים כך שהיחסים בינינו יקראו "רצון ישראל" ישר א-ל.
זאת אומרת, שכל התיקונים בינינו, כל היחסים בינינו הם בהשפעה, באהבה, בתמיכה הדדית, כאלה שמתגלה בהם כוח אחד שמשפיע השפעה ואהבה. גילוי הבורא בתוך הרצונות שלנו נקרא ה"כניסה לארץ ישראל". זה לא הסיפור הזה שבו נכנסים דרך הירדן, עוברים ביריחו, אלא אלה מצבים פנימיים שלנו, וכך אנחנו עוברים ממצב שבו מערכת היחסים בינינו עדיין לא מגלה את הבורא ואת העולם העליון, למצב שהיא מתחילה לגלות את העולם העליון ובו את הכוח העליון, הבורא, זה נקרא "כניסה לארץ ישראל".
לשם משה כבר לא שייך, כי משה זאת דרגת הבינה, וזאת כבר דרגה יותר עליונה, דרגת החכמה. בזה משה מסיים את התפקיד שלו. אבל לפני זה אנחנו מתקנים את עצמנו באור החסדים, אנחנו כבר רואים את מפת ארץ ישראל, זאת אומרת, את המדרגה הבאה, מדרגה שנקראת ארץ ישראל, אבל אנחנו משיגים בכוח, את מה שאחר כך יקרה בפועל. לכן מדברים על חלוקת הארץ, איך זה יהיה. לכן השבטים שרוצים להישאר מחוץ לארץ ישראל, זה לא באמת מחוץ לארץ ישראל, כי אחרי כיבוש דוד, ארץ ישראל כוללת בתוכה את עבר הירדן, את לבנון, סוריה וגם חלק מבבל. כך זה קורה.
זאת אומרת, מהגבולות של עכשיו ועד המזרח הרחוק מאוד. הכל נקרא "ארץ ישראל" ולכן גם אלה שרוצים להישאר מעבר לירדן, צריכים להילחם עם כולם, צריכים לתקן את הכל. כמו בגוף האדם, כמו האברים שלנו, יש שבטים זאת אומרת חלקים שבנו, רצונות שבנו ששייכים לראש, לידיים, לרגליים וכן הלאה. כך גם הקשר בנשמה, גם לנשמה יש כביכול דמות של אדם, חלוקה כזאת, לכן אנחנו בנויים כך כתוצאה מהנשמה, מהדרגה הרוחנית הפנימית. ולכן כבר מובן לנו באיזו צורה אנחנו קשורים זה לזה, כבר יש לנו את מפת ארץ ישראל.
-
גלעד: מה בעניין בנות צלפחד שלא מתחתנות עם שבט אחר?
יש חלוקה ברורה לי"ב שבטים, וכל שבט הוא כמו חלוקה לפי התיקונים. אנחנו לומדים את זה מעולם האצילות איך שצריכה להיות החלוקה לשניים עשר חלקים, כי יש שם ששה זוגות, עתיק, אריך אנפין, אבא ואמא, ישראל סבא ותבונה, זו"ן הגדולים, זו"ן הקטנטנים. זאת אומרת, כשכל הרצונות שלנו מיתקנים כנגד כל הפרצופים האלה, הם מקבלים את אותו המבנה, ולכן זה נקרא י"ב שבטים. וודאי שכל חלק חייב להיות בתפקיד שלו, ולכן אין לערבב ביניהם, ובשפה שלנו, זה כאילו שאסור להתחתן בין השבטים. זה מה ששייך ל"מטות".
וב"מסעי" כבר מתחילים להתקדם לארץ ישראל, בזה שמתחילים לגלות איזו עבודה זרה יש ברצונות שמתגלים בנו, בכניסה לארץ ישראל, כי הרצונות האלה שמתגלים הם ממש מכוונים לבורא, בקשר שלנו כלפיו. וכאן זו שוב עבודת האלילים, כנגד אין עוד מלבדו, כנגד ההנהגה וכנגד השגחה, עד כמה הרצונות האגואיסטים שלנו מבלבלים ומסיתים אותנו. ולמה? כדי שדווקא על פניהם אנחנו נברר בדיוק מה זה נקרא ייחודיות הכוח העליון, עד כמה שהוא שולט, עד כמה שבכל מצב ומצב הוא מנהל אותנו, ושבאמת רק הוא השולט והפועל. כך שכל הרצונות שלנו יהיו מכוונים אליו. זו בעיקר פרשת "מסעי".
ויש גם את עבודת הלויים וערי המקלט, שעל זה אולי עוד נדבר יותר בהמשך, מה זה נקרא, "שוגג" ו"מזיד". דברנו על זה פעם על כך שהעברות שלנו מתחלקות ל"שגגות" ו"זדונות", את השגגות אנחנו מתקנים בלהשפיע על מנת להשפיע, ואת הזדונות אנחנו מתקנים בשני שלבים, הזדונות הופכים להיות שגגות, ואחר כך משגגות ל"מצוות". וזה נעשה שוב באותן הדרכים.
כולם נמצאים ברצון לקבל על מנת לקבל, שמחולק ללהשפיע על מנת לקבל, ולקבל על מנת לקבל, אלה הן הזדונות והשגגות, ואז מתחילים לתקן מהקל אל הכבד. זאת אומרת, קודם מתקנים את השגגות למצוות, את הפעולות שבהן אני יכול לתקן אותן להשפעה לזולת. מצווה זה נקרא שהכוונה היא לטובת הזולת ודרכן לטובת הבורא, להשפעה לבורא. וכשאני מתקן את הזדונות גם הם הופכים לשגגות, ואז אני מגיע לדרגת המדבר, ללהשפיע על מנת להשפיע. ואחר כך בכניסה לארץ ישראל, הזדונות שהפכו לשגגות מיתקנים למצוות. וכך אנחנו גומרים את כל כלי הנשמה שלנו, שנקרא, "העולם שלנו". ואז דרך כל המצבים של הרצון מבבל, דרך ארץ כנען, למצרים, ולמדבר, אנחנו מגיעים לכך שהרצון הופך להיות ארץ ישראל.
כך הרצון שלנו קיבל כל פעם שינויים כאלה, בתוך הרצונות שבהם היינו לגמרי הרוסים ומרוחקים זה מזה, ואנחנו מגיעים לחיבור שנקרא ישר- אל עם התכונות להשפיע זה לזה, והבורא בינינו.
גלעד: אתה מדבר על המלחמה היחידה שקיימת, שזו המלחמה על החיבור בינינו וגילוי הבורא בתוך החיבור הזה. ואנחנו יודעים שבתקופתנו, אחד האמצעים החזקים ביותר לעשות את החיבור הזה, זה כשאנחנו מתכנסים ביחד. גם עכשיו, בשעה זו, כשהתכנית הזאת משודרת, כולנו נמצאים בכנס גדול מאוד, שהתכוננו אליו הרבה זמן, ואנחנו עושים את הכל כדי שהכנס הזה באמת יצליח. אתה יכול להסביר למה הכנסים האלה חשובים כל כך?
כנס הוא התכנסות, התחברות. כך לפחות אנחנו בונים אותו, כיהודים הנמצאים בארץ ישראל, עם יהודים בכל העולם, ובנוסף לחברים גם התלמידים שלנו מאומות העולם. כולנו יחד כי זו הגאולה השלמה, ואנחנו בפתחה של הגאולה השלמה, ולכן כולנו צריכים להיות מחוברים, כמו שכתוב "כי ביתי בית תפילה יקרא לכל העמים". מדובר על בית המקדש השלישי, זאת אומרת, על החיבור הסופי. את שני בתי המקדש כבר עברנו, הם נשברו כדי שאנחנו נגיע למצב הנוכחי. ועכשיו במצב הנוכחי אנחנו צריכים להגיע לחיבור, לגאולה השלמה, הסופית.
ולכן אנחנו עושים כנסים. אנחנו מתקשרים בכל העולם, ומשתדלים למשוך כל אחד עד כמה שהוא רוצה, כדי שתהיה לו האפשרות להתקדם ולהתקשר לשיטת התיקון. שיטת התיקון היא השיטה היחידה, כי הרצון לקבל הוא אחד לכולם, שהתחלק לשבעה מיליארד חלקים, כדי שיהיה יותר קל לעשות את התיקונים. ומהשבירה הזאת, עכשיו אנחנו צריכים לצאת ולהתחיל לחבר את כולם. לכן אנחנו מארגנים כנסים שבהם אנחנו משתדלים להתחבר.
כשאנחנו עושים כנסים בארץ מגיעים אלינו אלפי אנשים מחו"ל. והיו לנו גם כנסים שנכחו בהם תשע אלף איש. אנחנו עושים כנסים בכל היבשות, וכשאנחנו מקיימים את הכנסים שלנו בחו"ל מגיעים אלינו אפילו תלמידים שלנו מארצות ערב, מאסיה ומארצות רחוקות שלא מסוגלים, ולא יכולים להגיע לארץ ישראל, כדי להשתתף איתנו בכנס.
בצורה כזאת אנחנו מתקדמים לחיבור, ואז אנחנו מתרחבים. יש לנו בזה בהחלט הצלחה, ואנחנו הולכים לקראת התיקון הכללי של כל האנושות. שיטת התיקון מתגלה יותר ויותר, לאלה שנמשכים לזה, מבינים ומרגישים, מפני שיש בהם נקודה שבלב, זה נקרא "חלק אלוקה ממעל", תחילת הנשמה הכללית שנמצאת באלה שנמשכים ללימוד חכמת הקבלה. ויש כאלה שאין בהם את הנקודה שבלב, אלה אנשים רגילים שמחפשים מילויים אנושיים רגילים כמו, אוכל, מין, משפחה, כסף, כבוד ומושכלות, אבל בגלל המשבר, הם רואים שזה בא במיוחד כדי לדחוף אותם לתיקון.
הם מגלים שאי אפשר לתקן את המצב הנוכחי. כמה שאנחנו משתדלים, אנחנו לא מסוגלים. בהתחלה כולם חשבו שזה זמני וחולף, חשבו שזה משהו שכבר היה ושוב חוזר, שאלה גלים וזה לא נורא, ועכשיו סוף סוף הם מתחילים לגלות שזה באמת דבר רציני, שזה תהליך היסטורי ושאנחנו עולים לדרגה הבאה של הקיום האנושי הרוחני. מתחילים לגלות שהעולם שלנו בצורתו הגשמית הולך ונגמר, הוא נעלם מההרגשה שלנו. עד כדי כך אנחנו נצטרך לעבוד על עצמנו, ולהביא את עצמנו לדרגה רוחנית כזאת, שבאותו החומר תתגלה רק הרוח שבו.
אלה דברים שלא כל כך מובנים למי שלא לומד את חכמת הקבלה. אבל היום גם הפיסיקאים וגם הרבה מדענים מדברים על כך, וכנראה שלקראת זה אנחנו הולכים. אנחנו רואים שעד כמה שהם לא הסכימו אתנו בעבר על טיב המשבר, שהוא רציני ומגמתי, אז היום הם כבר יותר מבינים ויותר מסכימים שאין אמצעים להילחם במשבר הזה, ואין אפשרויות להבין אותו, ושואלים לאן אנחנו הולכים ולקראת מה אנחנו בכלל באים. ובלי תוכניות, או ידיעה קצת קדימה, האנושות נמצאת במצב של אי סדר, ויכולה ממש לגרום לעצמה נזקים גדולים.
לכן היום כפי שכותבים לנו המקובלים, אנחנו חייבים ומחויבים לצאת לקהל הרחב, יש לנו אסמכתא לזה מהכתבים של המקובלים הגדולים. לכן אנחנו עושים כנסים אמנם רק בינינו, למי שעוסק בחכמת הקבלה בכל היבשות, בינתיים אלה שני מיליון אנשים בערך, אבל יחד עם זה, אנחנו מפיצים את החינוך האינטגרלי, לכל אלה שאין להם נטייה לדעת את מהות החיים, אלא רוצים פשוט לחיות טוב, "שיהיה לי טוב".
לכן אנחנו פועלים כאן בשני מישורים. המישור הגבוה הוא ללומדי חכמת הקבלה, לחוקרי השיטה, שכל אחד מהם חוקר את עצמו, ובודק את עצמו כלפי השיטה הזאת, עד כמה שהוא נמצא בה, עד כמה הוא פועל, ואילו תוצאות הוא מקבל, וכך הוא מתפתח. והמישור הנמוך יותר הוא המישור שבו אנחנו פונים לכל העולם. איך העולם צריך להיות מאורגן בעידן החדש, ואיך הוא צריך להיות מקושר כדי לא לסבול, כדי להתקדם בצורה יפה, בביטחון, בשמחה, בהכרה, בהבנה ולא להיתקע במצבים נוראיים שבאמת יכולים להתחרש, כמו שכתבו לנו הנביאים.
הנביאים תארו לנו תמונה שבה אם אנחנו לא נשתתף בצורה הטובה בתהליך, "אז תראו מה שיקרה". וכל הנביאים שניבאו לימות המשיח בעצם כתבו על זה. זאת אומרת, באילו כוחות אתם תהיו מחויבים בכל זאת לתקן את עצמכם. זה מפחיד לקרוא את מה שהם כותבים, באיזו צורה האנושות יכולה לגלות את עצמה פתאום.
גלעד: בכל כנס, ולא משנה כמה כנסים היו, יש איזו מטמורפוזה, כאילו שאתה נולד מחדש. מה קורה שם בפנים? איך אתה מרגיש את מה שמתרחש בתוך הכנס? לא בדברים שקורים מבחוץ כמו שירים ושיעורים, אלא מה קורה בפנים הכנס, איך נכנסים אליו ויוצאים משהו אחר. מה בדיוק מתרחש שם?
חיבור, זה בסך הכל חיבור. כמו שאנחנו מנסים לעשות חיבור בין אלפי אנשים, נניח, כמו בכנס הקרוב בסן פטרסבורג, יגיעו אליו כנראה כאלפיים איש. וזה יהיה הכנס הכי גדול מכל הכנסים שהיו לנו מחוץ לישראל. המקום שבו אנחנו עושים את הכנס, הוא אולם ספורט גדול מאד עם מגרש כדורגל מכוסה, אנחנו לוקחים את כל הקומפלקס הזה לשלושה ימים, ונעביר שם את הכנס. השכרנו חדרים בעשרות בתי מלון בסביבה ובהם נתגורר. נעשה בכנס ערבי תרבות עם הרבה שירים ומוסיקה, יהיו ישיבות חברים, סדנאות, הרצאות, שיחות, ישיבות עבודה כדי להכיר זה את זה, למרות שכולנו מכירים פחות או יותר את כולם, והכל יהיה לפי תכנית ברורה שנקבעה מראש. אבל כל זה הוא אך ורק כדי להיות בחיבור מעל האגו, מעל הרצון הרגיל שלנו. להתעלות, להיות כאיש אחד, שכל הקבוצה תקבל דמות אחת, כך שאף אחד לא מרגיש את עצמו, אלא מרגיש את כולם כאחד.
ואז כמו שכתוב "חד מקבל חד". זאת אומרת, שאנחנו כמו אחד, אנחנו נגלה את אותו הכוח האחד השורה, השולט בעולם. ולכן אנחנו מגיעים לכנס.
זו השקעה אדירה, אם ניקח בחשבון שיהיו כאלפיים איש, וכל אחד מהם משקיע בזה לפחות כ-1500 דולר לטיסות ולינה, אז תאר לעצמך על אילו סכומים מדובר. חוץ מהשכרת המקום, אנחנו עושים את הכל בעצמנו. את האוכל, את כל מה שקשור למטבח, למערכת הקול, ולמערכת הצילום.
גלעד: אתה מתאר פה סוגים שונים של יגיעה כביכול בעולם שלנו. אבל זה לא שם, מה באמת קורה ביניהם?
על ידי כל היגיעה הזו אנחנו מתחברים. אנחנו עושים את הכל, המסמר הקטן שאני דופק באיזה קרש, כל דבר שאני עושה, אפילו כל מחשבה שלי, היא כולה לצורך החיבור, זה עוזר לנו לעלות לדרגה החדשה של החיבור בינינו. ואז כמה שאנחנו עולים לדרגה חדשה יותר, אנחנו מגלים בזה עולם עליון גבוה יותר, יותר מבורר, יותר בולט, יותר מובן, וכך מתקדמים.
משה: אני זוכר את הפעם הראשונה שראיתי כנס. ישבתי באיטליה וצפיתי בכנס שהיה בארץ.
עוד לפני שפגשת אותנו.
משה: כן, הכרתי את הקבלה וצפיתי בכנס הזה, ואני זוכר שהיו שם דוכנים של "השפעה".
זה היה מזמן.
משה: ב 2005, אני רוצה לדבר על הכוח של הכנס. אני לא אשכח את הרגע שראיתי את הדבר הזה. אני אפילו לא יודע למה, הרגשתי אני חייב להיות שם, חייב להגיע. שם נפל לי האסימון, היה שם משהו, מין כוח שמשך אותי.
אחרי זה אני זוכר כנסים שעשינו בארץ, בחו"ל, למשל בקבוצת איטליה, בכל כנס יש פריחה, אתה לא מכיר את הקבוצה. כל פעם אתה לא מאמין לאיזו מדרגה מגיעים, ועוד מדרגה.
ועוד דוגמה, דיברת על המשבר העולמי שאף אחד לא מסכים עם השני. וכנס זו המציאות הזו שכולם מסכימים, כולם עובדים ביחד. אני מתחבר לשאלה של גלעד, מה יש בדבר הזה? זה שקראנו לזה כנס, שקבענו תאריך?
לא.
משה: איך נוצר הכוח הזה דווקא בכנס.
יש התאמה לכוח העליון, אתה מעלה כוח עליון.
אנחנו עושים את כל הפעולות עד כמה שאנחנו מסוגלים בכוחות הדלים שלנו ובהבנה שלנו שהיא עדיין קטנה, מנסים כמה שיותר להיות קרובים לכוח העליון, להשפעה ואהבה במובן הרוחני שאנשים רגילים לא מבינים מה זה. הם חושבים על "השפעה" כ"בסדר, אני נותן לך". ועל "אהבה" הם חושבים בכלל משהו הפוך לגמרי, ניצול אגואיסטי.
אז כאן אנחנו משתדלים לעשות את כל הפעולות בהתאם לבורא. ואז לפי חוק השתוות הצורה כשאנחנו בונים כלי, רצון משותף הדומה לו לפחות במשהו, כך אנחנו זוכים לגילוי שלו בתוך הרצון.
משה: אבל למה זה לא קורה בכל יום? למה דווקא כשאנחנו אומרים "כנס", שם זה קורה?
זה מהמאמץ המשותף. אתה רואה שבפרשת השבוע שלנו יש מלחמות, בעיות, רגע אחד ויש משהו, הם מקדשים את עצמם, מגיעים לאיזה סדר, ואחר כך מיד שוב נופלים. ובכל פרשה יש לך את גילוי הרע, התיקון שלו, מרגישים טוב, מגיעים לאיזו מדרגה, כמו שאתה אומר, כנס, וזהו, אחר כך שוב זה חוזר. אתה לא יכול לעשות מכל החיים כנס אחד גדול. זה יקרה ב"גאולה השלמה", ונקווה שנגיע לזה במהרה בימינו.
משה: דווקא הכנס בפיטר הוא מאוד מיוחד, ואתה מכוון את כולנו לא להגיע לשם ולצפות ששם הדברים יקרו. אלא שההרגשה הזאת של החיבור וההתאמה לכוח העליון צריכה כבר לקרות שלושה שבועות, חודש לפני. מה המיוחד? ובעצם יש לנו הזדמנות לחיות את הכנס הזה כבר קודם.
זה בדיוק כמו שאמרת, למה שלא יהיה כנס כל החיים? את הכינוס לכל החיים אנחנו צריכים להשיג, זה נקרא "גמר תיקון", "כלי אחד", "כאיש אחד בלב אחד". אבל לשם זה צריכים לעבוד. עכשיו אנחנו מתחילים את התהליך הזה, שבו אנחנו עובדים על הכנה. וההכנה זה בעצם אותו הכנס שאני חי אותו כבר עכשיו ואני נמצא בו כביכול עכשיו. אני מכין אותו כך ש"מי שלא טרח בערב שבת, מה יאכל בשבת"1. אנחנו חייבים כל הזמן להיות בהכנה ליום ההוא.
משה: פעם היית אומר "כנס", וכולם היו נכנסים למצב כאילו יש כבר כנס, יש אווירה, כולם מעל האגו, כולם במצב כוננות. אבל בשגרה, מה קבוצה יכולה לעשות כדי להיכנס לאותו דבר ואפילו יותר, כדי להיכנס לכנס מוכנים?
הקבוצה חייבת להכין את עצמה. בשביל מה אני עושה את זה, למה אני עושה את זה, אילו בירורים אני צריכה לעשות? וגם לתכנן, אפילו בצורה גשמית איך אנחנו מגיעים, למה, בשביל מה, באיזו צורה, מי כן, מי לא? יש כאן המון בירורים ופרטים. אנחנו יודעים שהבירורים מתחילים רחוק מהמטרה, אבל כולם צריכים להיות בסופו של דבר מכוונים לאותה מטרה.
לכן הפעם התחלתי לדבר על ההכנה עוד לפני הכנס הקודם. רציתי להראות בו דוגמה לחיבור טוב, כדי שיקנאו, שיראו שזה אפשרי, הייתה בו מין התלהבות ומסירות והכל. המקום נמצא אלפי קילומטרים בתוך סיביר, במקום שאף אחד לא מכיר, ואלפי קילומטרים סביב העיר הזו אין כלום, שם עשינו את הכנס.
עכשיו יש לנו חודש ימים עד לכנס בסן פטרבורג, אז אני מאוד מקווה שהימים האלה יגרו אותנו עוד יותר, ירחיבו לנו את הרעב, את התיאבון לחיבור, וזה ילכד אותנו עוד יותר.
נקווה שהפרשה הזו תצא ביום המיועד, ביום שישי שבו יתקיים הכנס, אז באמת יהיה כנס טוב, כנס חזק. אחר כך שוב כעבור חודש וחצי יהיה לנו כנס בשבדיה, בשטוקהולם2.
גלעד: זאת אומרת, חודש וחצי של הכנה.
שם יהיה כנס בסגנון אחר לגמרי. כמו בכל פרשה ופרשה, יש כאילו אותו תיקון, גילוי הרע, חטא, ותיקונים, מלחמה ותיקונים. גילוי הרע, מלחמה, תיקונים. אותו הדבר כאן.
גלעד: איך זה משפיע על העולם? אנחנו עושים כנס, עשינו כנס בקרסנויארסק, עכשיו בפיטר, ואחר כך נעשה בשטוקהולם. דיברת על יבשות שהולכות להיפגש אחת עם השנייה. תקשור לנו את הקצוות.
בזה אנחנו מהווים את הכוח הפנימי הכי חזק של המציאות, ולכן בכך שאנחנו עושים חיבור כזה, אנחנו מחזירים את העולם למצב שהאנשים מתחילים להרגיש, להבין מבפנים, למרות שהם לא יודעים מאיפה, אבל הם מתחילים להבין שהעולם הזה הוא לא כמו שהוא היה קודם ולא יהיה כמו קודם. אסור לנו לחזור למצב הקודם סתם בכוח, אלא אנחנו צריכים להתקדם בחיבור, כל העבודה שלנו היא בחיבור, וכל הבעיה שלנו היא בחוסר חיבור, והאנשים מתחילים להבין את זה.
כי אנחנו נמצאים כולנו קשורים, כל האנושות קשורה, זו רשת גלובלית. כשאנחנו קשורים כך זה לזה, יוצא שאין לנו ברירה אלא רק להתחבר נכון. הם מתחילים להבין את זה מתוך העבודה שלנו.
גלעד: זאת אומרת, אפילו בלי שהם יודעים שהיה כנס, משהו מבפנים קורה פתאום.
כן ודאי. אין להם שום קשר לזה ולא יכול להיות להם שום קשר. הם בסך הכל רוצים חיים רגילים, טובים, בטוחים. חינוך, משפחה, ביטחון אישי, ביטחון כללי, ואז הם מתחילים להבין שזה תלוי בתיקון שלהם.
אבל מאיפה אני אקח את התיקון הזה? ואז הם פתאום מוצאים, כמו שמשה סיפר לנו, שהוא ראה אותנו מאיטליה. הם פתאום מוצאים אותנו באינטרנט, או בטלוויזיה בארץ, או מוצאים ספר, פתאום "אסימון נופל". שום דבר לא במקרה, כי הרצון שלו כבר מביא אותו לאיזה מצב. כך זה מסודר ברשת הקשר הכללית בינינו. לכן בטוח שאחרי הכנס הזה, נראה תוצאות חיוביות בעולם. אנחנו מספקים בזה ביטחון גדול מאוד למדינה ולכל העולם, ואני רואה שינויים גדולים פנימיים שנעשו על ידי החיבורים האלה.
משה: אני יודע שאצלך אחרי כל כנס הכל מתחדש. אתה פתאום מביא מסר חדש, יכול לפתח יותר את חכמת הקבלה, להוריד אותה עוד יותר לתלמידיך. בזמן האחרון כולנו יחד איתך שותפים בהוצאת החינוך האינטגרלי לכולם. מה צריך להתחדש בנו התלמידים שלך, ביכולת להוציא את הזה המסר כלפי העולם?
אנחנו נמצאים בחינוך האינטגרלי המתקדם, ועלינו לחדש בנו גישה יפה וקלה לכל בני דורנו, כדי שהם יבינו שכל המשברים שהם חווים במשפחה, בחינוך, ביחסים בעבודה, ביחסים בינלאומיים, במדינות, בכל התרבויות, בין הדתות, אפשר לתקן את הכל אך ורק על ידי החיבור. שכוח ומלחמה לא יביאו אותנו לכלום, אלא שזה ממש הכרת הרע הגדול הנורא שעדיין נמצא בינינו.
לכן אני מצפה שכל התלמידים שלי, יבינו וירגישו יותר נכון איך לצאת לקהל הרחב, קודם לעם ישראל בארץ ישראל, כי כאן אנחנו תלויים אך ורק בחיבור בינינו. "כל ישראל חברים", להיות "כאיש אחד בלב אחד", להיות בערבות הדדית, באהבה הדדית, וזה השורש להצלה שלנו, אז קודם כל לזה אני מצפה.
אז נעבור את מסעי בני ישראל.
גלעד: מטות ומסעי נעבור.
תודה רבה הרב לייטמן, תודה משה אדמוני, ולכם הצופים בבית שבת שלום.
(סוף הפרשה)