השקעה נכונה מובילה לתפילה

שיחה עם הרב ד"ר מיכאל לייטמן 06.05.26 – אחרי עריכה

מיכאל: ראיתי מאיפה זה 12, ואז ראיתי איזו שיחה. 12 אלו ג' קווים, קו ימין, שמאל ואמצעי. ד' כיוונים, כמו אצל אדם, כנראה שזה ד' בחינות.

דודי: סביר להניח.

מיכאל: כן, חכמה ובינה. ואז זה 12. ולמה זה 12 אלף? אלף כי זה חכמה. מלכות - יחידים, זעיר אנפין - עשרות, בינה - מאות, חכמה - אלף. השאלה, האם מקובלים המציאו את השפה הזאת, נגיד שאלף זה חכמה, כמו שממציאים שפה ואחר כך כולם לומדים ממך, או שלפני האר"י ידעו את זה וזה בא להם טבעי? מאיפה זה?

לנו זה לא בא בצורה טבעית.

מיכאל: אבל האם הם גילו את זה בצורה טבעית? נגיד שאלף זה חכמה, עשרת אלפים זה כתר, זעיר אנפין זה עשרות, ואז בהתאם לזה הם כתבו את כל התורה, כל המספרים האלו אלו עוצמות של הקשר ביניהם.

כן.

מיכאל: מאיפה הם ידעו את כל הגימטריות האלו, את כל החכמה הזאת, את השפה הזאת?

מאיפה הם ידעו?

מיכאל: כן, מאיפה המילים כתר, חכמה? הרי היה מישהו ראשון שקבע שזה נקרא כתר, זה חכמה, זה עולם הנקודים. אם הייתי לוקח "תלמוד עשר הספירות" והייתי מקריא את זה למשה רבנו, האם הוא היה מבין את השפה הזאת של כתר, חכמה, בינה, נקודים, אור חוזר, או שאת זה פתח האר"י, ולפניו עוד לא השתמשו בכזאת שפה?

זה היה ערוך, והוא הבין, וזהו. אין לי על זה..

דודי: אם אני מבין את השאלה של מיכאל, שאלה מעניינת. בכל תקופה יש מקובל שמגיע, נותן ומגלה את השפה. נגיד האר"י הביא לנו ספירות, עולמות, פרצופים. בעל הסולם הביא שפה, החסידות הביאה איתה שפה. השאלה, האם מקובל בהשגה, עוד קודם שהשפה התגלתה, הוא גם חש את אותן מילים באותה צורה בדיוק? נגיד אברהם שהיה לפני האר"י, לפני רשב"י, האם גם אצלו אלו אותן המילים, אותם המושגים, או שזה לא באותם השמות, אומנם הוא מרגיש, הוא משיג, אבל אצלו זה בשמות אחרים? האם מי שמגיע להשגה, למשל אברהם, הוא גם קורא לזה אצילות, יש לזה ממש אותם מושגים?

כן, קורא לזה.

דודי: אותו דבר.

כן.

תלמיד: זאת אומרת, כל מקובל שיגיע להשגה רוחנית הוא ימצא את אותה שפה כמו כל המקובלים.

כן.

דודי: אפילו שהיא עוד לא התגלתה.

כן.

דודי: ברור.

מיכאל: האם שפה היא משהו שבא מהבורא?

כן.

מיכאל: אף אחד לא המציא את זה, את כל המילים האלה, כתר, חכמה, אור חוזר, אור ישר.

לא, לא, לא.

מיכאל: זו השפה שהבורא מדבר?

זו לא השפה שהבורא מדבר, אלא זו השפה שהמקובלים מדברים ביניהם אם הם רוצים לדבר על פעולות הבורא.

דודי: אז למה לפני זה היא לא התגלתה? למה בתקופת משה רבנו למשל לא הייתה כבר שפה של עולמות, פרצופים, ספירות?

כן.

דודי: היה?

היה.

דודי: גם בתורה יש? אנחנו יודעים שזה בא מ"עץ חיים" וכולי.

"עץ חיים" עוד לא נכתב.

דודי: אז למה בתורה אנחנו לא מוצאים שפה כמו של "עץ חיים"?

מיכאל: בתורה אין אור חוזר, עולם הנקודים, שבירת עולם הנקודים.

לא.

מיכאל: אין. לכן זאת השאלה. האם הם ידעו את השפה אבל לא השתמשו בה?

הם השתמשו בה וידעו אותה, וזה נקרא אצלם שפת הענפים.

מיכאל: שפת הענפים אלו כל הסיפורים שכתבו בתורה, אבל אנחנו מדברים על עולם הנקודים, שבירה.

דודי: שפת ענפים זו השפה, אבל יש כמה, פשט, רמז, דרוש וסוד.

מיכאל: נכון.

דודי: אתה מדבר בסגנון של תקופה מסוימת, התחלף הז'אנר נגיד.

מיכאל: באיזו שפה הבורא מדבר? איך אפשר לדבר איתו? איזו שפה הוא יודע?

בשפה הפנימית שאתה יכול לפנות אליו.

דודי: הנקודה שבלב, האם היא שייכת למלכות או לבינה?

הנקודה שבלב היא שייכת לבינה.

דודי: ככל שהאדם מזדהה יותר עם הנקודה שבלב, מרחיב אותה, חי בתוכה, דרכה, האם הוא בעצם מתחיל יותר ויותר להיכנס לרוחניות, זו ההסתכלות?

הוא מתחיל יותר ויותר להבין את הבורא.

דודי: וכשאנחנו אומרים, אקספרט סיסטם, להסתכל על עצמו מהצד, על כל מה שקורה לו, האם זה דרך הנקודה שבלב?

לא.

דודי: מאיזו נקודה?

אני לא יודע מה. כשאדם מסתכל על עצמו?

דודי: נגיד מהצד, אני רוצה לדבר בצורה ניטראלית. יש לנו רצון לקבל ורק דרכו אנחנו תופסים את המציאות, נכון?

כן.

דודי: כשנכנסת הנקודה שבלב.

לאן?

דודי: כשבאדם מתעוררת הנקודה שבלב.

כן.

דודי: מה משתנה ביכולת התפיסה שלו את המציאות?

משתנה הפנייה לבורא.

דודי: באיזו נקודה האדם הופך להיות ניטראלי, לא שפוט לאגו שלו ופועל רק מתוכו, אלא הוא יכול להיות כמו מעל זה?

להיות למעלה מהרצון לקבל שלו?

דודי: כן, ששולט בו.

ששולט בו. הכול תלוי בתפילה.

דודי: אני רואה שכל המחשבות שלי, כל ההחלטות שלי, כל החשבונות שלי, הכול אגואיסטי, אני פועל רק מתוך עצמי, כלום לא אכפת לי, רק אני, מה שטוב לי, ואני אסובב את כולם כדי שיהיה לי טוב.

בסדר. כן.

דודי: אני רוצה להיות במקום אחר, אני רוצה להיות בנקודה שאני מעל זה, שאני באמת יכול לקבל החלטה, להתחשב, לראות מה טוב לכולם ולא לי. מה זו הנקודה הזאת, האם יש כזאת נקודה במציאות או אין חיה כזאת?

זה הרצון לקבל.

דודי: זה הרצון לקבל.

כן.

דודי: אבל איזו צורה של הרצון לקבל?

שאתה מרגיש את זה בלב.

דודי: כשאנחנו אומרים שהאדם מתחיל לפעול מתוך הנקודה שבלב, האם זה כשהוא מתחיל לראות את המציאות?

כן.

דודי: ועד שאדם לא נכנס לרוחניות, הוא תמיד יהיה אגואיסט, בוא נגיד ככה.

כן, כן.

מיכאל: אפשר לעזור לאדם להרגיש את הכרת הרע, או שזה משהו פנימי שרק תלוי בו, בבורא, והסביבה בצורה חיצונית אולי יכולה רק להזכיר לו? איך אפשר לעזור לאדם להכיר את הרע שבו? האם אפשר לעזור לחבר או לא?

לא.

מיכאל: לא. זאת אומרת זה עניין שלו בלבד.

דודי: נניח שהחבר גאוותן, לא מודה באשמה, הוא בטוח שהוא צודק בכול, וכולם רואים שיש פה בעיה והוא צריך לעשות שינוי, לפחות להכיר שמשהו לא בסדר, אבל הוא בטוח בעצמו. האם אפשר לעזור לו לראות את הרע, את הפגם שיש בו, או לשתוק כי זה לא משנה, עד שזה לא יבוא מבפנים כלום לא יקרה?

אתה יכול לשכנע אותו.

דודי: אפשר להגיד למישהו ישר בפנים?

כן, כי זה נראה לך.

מיכאל: לא, כי זה נראה לכולם. אם זה רק נראה לי, אף פעם אני לא אגיד בפנים לאדם. אבל אם הרבה אנשים מזהים באדם ורוצים לעזור לו שיכיר ברע, האם יש אפשרות כזאת או לא, או שאין סיכוי, וצריך לחכות עד שזה יגיע ממנו?

עם כל הקבוצה תלך נגיד?

מיכאל: נגיד, כל הקבוצה.

כן, אז אפשר לשכנע אותו.

מיכאל: יש אפשרות לשכנע? איך זה פועל? לא שהוא יסכים, "באו אליי, בסדר, בצורה חיצונית אני מתבטל", אלא שזה באמת ישפיע על הלב שלו, אני מדבר על הכרת הרע. כתוצאה מזה שבאנו, דיברנו, פתאום באמת נפל לו האסימון, הלב מבין, "וואו, הייתי לא בסדר". האם אפשרי כזה דבר לעשות?

כן. למה אתה בספק?

מיכאל: מתוך הניסיון לא ראיתי כאלו דברים. בטוח שאנחנו לא בסדר, כנראה שלא פעלנו נכון. הלכתי הרבה פעמים עם חברים לדבר עם חבר, אבל זה לא עזר. צריך להגיד שאנחנו לא בסדר, אם אתה אומר שלפי החוק זה יכול לקרות. אני לא זוכר הצלחה, אני לא יכול להיזכר שהצלחנו בזה. נראה שזה נס, אם הבורא ירצה, כן, אם לא, לא.

זה וודאי, על זה אין מה לדבר. בסופו של דבר צריכה להיות חתימת הבורא.

דודי: אבל חייבת להיות התחלה מצידנו לפעולה.

כן.

דודי: שמעתי השבוע מחבר במדורה שעשינו, הוא אמר לי "אני מאוד מפחד. אני רואה שיש פה חברים ותיקים וחלקם עוזבים פתאום אחרי שנים, אין שום ביטוח לאף אחד. לא משנה כמה נתתי לחברה, השקעתי ועשיתי בה, מה מבטיח לי שמחר יחזיקו אותי פה?". אמרתי לו, "יש לך עשירייה, נכון? יש לנו עשירייה. על מה אנחנו מדברים ולומדים כל היום? למה יש עשירייה? מה זו ערבות בעשירייה? מה זה חיבור בעשירייה?". והוא כאילו הרים גבה ואמר, "אני לא בטוח שהעשירייה באמת תחזיק אותי. אני מחפש משהו חזק יותר שיבטיח לי". האם זו תפיסה?

זה אתה.

דודי: מה זה אתה?

הוא בעצמו.

דודי: האדם בעצמו דואג לעצמו?

כן.

דודי: האם לעשירייה יש כוח להחזיק את האדם?

למי?

דודי: לעשירייה? לחברים?

לעשירייה, יכול להיות שכן, לשכנע אותו, להסביר לו עוד פעם ועוד פעם. אבל בסופו של דבר הוא צריך להסכים.

דודי: אבל מה שהבנתי ממנו, שאולי זו לא רק עשירייה אלא כל הקבוצה, הרבה עשיריות יחד, כל הקבוצה יכולה להרים אדם, הכוח שלה יותר גדול.

כן.

דודי: מי באמת ערב לי ביום שאני אפול?

הבורא.

דודי: הוא הפיל אותי.

יכול להיות שהוא הפיל אותך, ואז בו תלוי גם להעלות אותך.

דודי: אז מי באמת ערב לי? כי אני מסתכל קדימה ואני רואה המון מצבים שעוברים חברים, ראיתי המון צורות של חברים במהלך השנים, וכאילו אין חוקיות. אדם יכול להשקיע וליפול, אדם יכול לא להשקיע וליפול, הוא יכול לצאת ולחזור. אני מבין שאת הכול הבורא מארגן, אבל מה החלק שלי כאן? מה אני צריך לעשות כדי להבטיח שביום שאני אהיה על הקרשים, אני יודע שיהיה חבר, עשירייה או קבוצה, מישהו שירים אותי? מי?

הבורא בלבד.

מיכאל: אבל הבורא נסתר מהאדם.

נסתר מהאדם, כן ו..

מיכאל: איך הוא יכול לעזור אם הוא נסתר? העשירייה מולי, החבר מולי, החברה הגדולה מולי, זה כן. אם בסופו של דבר הכול בורא, אז בשביל מה צריך אותם?

לא, לא הכול בורא. בסופו של דבר הבורא הוא מנהל את כל המציאות, ואנחנו צריכים למצוא כל אחד את הדרך אליו.

דודי: אדם שאחרי 20 שנה, 30 שנה, 40 שנה נופל, ממש ככה.

כן.

דודי: מה קורה איתו אז? האם ככה להגיד, הבורא?

כן.

דודי: זהו?

כן.

דודי: איפה הערבות?

זה משהו שבינך לחברים.

דודי: יש ציפייה מבפנים, אומנם היא אגואיסטית, נכון, רב"ש כותב שאני צריך לדאוג להם ולא הם לי, אבל בכל זאת יש ציפייה שמישהו ידאג לי. ברגע שאני אפול ואהיה מנותק לגמרי, שמישהו באמת ידאג לי.

לא.

דודי: שום דבר.

כלום.

דודי: במה אדם נאחז? איפה האחיזה?

האחיזה היא באדם עצמו.

דודי: אתה עוד פעם חוזר לזה שהכול תלוי באדם עצמו, 100% באדם עצמו.

כן.

מיכאל: בהשקעה שלו. פעם אמרת שכמה שאדם השקיע, זה שלו, זה כמו ביטוח, כן?

כן.

מיכאל: כל אחד שם כמה ג'ובות בבנק, ואם מתישהו קורה משהו, אז לוקחים. אם לא שמת, אז אין מאיפה לקחת.

דודי: זאת אומרת הכוח של החברים שיבואו להרים אותי, או כל צורת עזרה אחרת שאני אקבל, היא בעצם תגובה לכמה השקעתי קודם בחברה.

כן.

דודי: לכן זה תלוי בי.

כן.

דודי: מובן.

מיכאל: כשמסתכלים על הרבה חברים שעזבו, הם דווקא השקיעו המון. לפחות בחיצוניות הם השקיעו המון בחברה, בבניית החברה. לכן לא ברור למה דווקא הם.

דודי: למה זה השכר?

מיכאל: כן.

דודי: הם השקיעו שנים, בנו, הקימו, ועכשיו רואים הפוך. או שההשקעה היא לא במקום הנכון. מה זאת השקעה נכונה?

השקעה נכונה היא זו שמביאה אותי לתפילה נכונה לבורא.

דודי: ומה שאדם השקיע בהקמת המפעל, בבנייה של החברה?

אלו דברים ש...

דודי: זה לא שווה? זה לא ערך?

מיכאל: יש אדם שבנה מכללה ודרכה עברו עשרות אלפי אנשים. בזכותו, בזכות הכישורים שלו הוא בנה את זה, ואחר כך הוא עזב ושום דבר לא עזר. הרי הוא השקיע מחשבה, זמן וכמעט ללא כסף, אז איך זה? זה לא ברור. כנראה שלא זאת ההשקעה, זאת לא הקרן, צריך להשקיע בקרן אחרת. אני מבין שזאת יגיעה כמותית ויש עוד יגיעה איכותית, אבל אומרים שהכמות הופכת לאיכות, אז למה אין פה חוקיות? אני יכול לתת לך דוגמאות של עשרות אנשים שהשקיעו המון לאורך שנים.

ועזבו.

מיכאל: ועזבו.

דודי: אז מה העיקרון פה?

העיקרון?

דודי: כן.

שהפעולה הזאת לעזוב היא לא נכונה.

דודי: אני רוצה להבין למה אחרי עשרים שנה של השקעה, ברגע שהוא בא לעזוב הוא לא מקבל כוח להישאר? פה אני שואל, איפה ההשקעה?

על זה אתה יכול לשאול את הבורא.

מיכאל: למה אנחנו שואלים? לא מתוך סקרנות, אלא האם יש פה איזו חוקיות כדי מראש למנוע את זה? אם הכול בורא, אז אין פה מה למנוע.

אין חוקיות.

מיכאל: אין חוקיות.

דודי: ועדיין צריך להשקיע.

כן.

דודי: יכול להיות שעשרים שנה עשיתי הפצה מבוקר עד ערב, שום דבר לא מבטיח לי שביום מן הימים ירימו אותי עבור כל ההשקעה.

כן.

מיכאל: אולי אפשר כך להגיד, אם זה נכון, שאין חוקיות אגואיסטית. יש חוקיות, אבל אגואיסטית אין. אגואיסטית, זה שאם השקעתי, אז החוק חייב לעבוד ואני לא עוזב.

כן.

מיכאל: ופה זה לא עובד. השקעתי, אבל זה לא בטוח. ככה זה?

כנראה שכן.

מיכאל: צריך יותר קשרים עם הבורא.

החשבון שלך הוא עם הבורא בלבד.

מיכאל: כן. לכן אני אומר, צריך איכשהו להתקרב אליו, קצת קשרים איתו.

דודי: אז מה זה כריתת ברית שאנחנו עושים? איזו ברית אני צריך? אני לא צריך שום ברית, כי זה לא יעזור לי ביום עצמו שפתאום יהיה בי ניתוק. מי יחזיק אותי אם לא עשיתי לפני את העבודה? איזו ברית יש פה?

אתה משקיע בעבודה ומקבל עזרה.

דודי: ברור.

(סוף השיחה)