להיות ראש עשירייה
שיחה עם הרב ד"ר מיכאל לייטמן 28.03.26 – אחרי עריכה
מיכאל: "המלכות, הנוקבא דז"א, נקראת שכינה, מבחינת הגילוי, שאינה מסתלקת מאיתנו, אפילו בזמן שאנחנו רחוקים ממנה ביותר. כמו שלומדים, בכל מקום שגלו, שכינה עימהם. וכמ"ש, השוכן איתם בתוך טומאותם.
ומבחינה זו נקרא הז"א שוכן, והנוקבא שכינה. ואין גילוי זה, אלא רק כשזו"ן פב"פ בקומה שווה. כי אז הארת הזיווג גדולה מאוד, עד שמתגלה הייחוד גם על המקומות הרחוקים והמצומצמים ביותר."1
איך להבין את זה שהבורא, זעיר אנפין, שוכן גם בטומאה? הרי זה חוסר השתוות הצורה, איך הוא יכול להיות בטומאה?
אם הוא נמצא, אז זו כבר לא טומאה.
מיכאל: האם הבורא נמצא גם במצרים?
בכל מקום.
מיכאל: אם הוא השפעה, אז איך הוא יכול להיות בתוך הקבלה, בתוך הטומאה?
כלפיו זה לא.
מיכאל: כלפיו זו לא הגבלה?
לא.
מיכאל: אנחנו התחלנו בעשירייה תרגיל.
דודי: אנחנו החלטנו שכל שבוע בעשירייה יהיה ראש עשירייה אחר שנבחר אותו לפי תורנות, נגיד שבוע ראשון מיכאל, שבוע שני אקוקה, אחר כך ולאד וכולי. כל שבוע הוא אחראי לדאוג לעורר את העשירייה, ואם יש בעשירייה בעיות, שאלות, לפתור הכול. הוא ראש, על הכול הוא אחראי. התפקיד של שאר החברים, וגם להם יש תפקיד חשוב לא פחות, זה להתבטל לראש העשירייה, למה שהוא אומר, למה שהוא מכוון אותנו. כמובן שזה לא בשינוי סדרים ולא בדברים היוצאים מהסדרים הרגילים שלנו, אלא במסגרת הקיימת לראות איך עוד להוסיף ולחזק.
כן.
דודי: דורשים מכולם להתבטל לראש העשירייה.
מיכאל: יש פה שאלה מהותית ממש. מצד אחד, הרי בעשירייה יש כלל מאוד חשוב שהוא שוויון בין החברים, ומצד שני, אפילו בתורנות יש פתאום מישהו שהוא ראש. למה בכל זאת קורה כזה דבר? אנחנו מבינים שחייב להיות ראש, אמרת שזה חלק הכרחי, אבל איך שני החוקים האלה משתלבים, מצד אחד שוויון, מצד שני יש ראש?
אני חושב שזה לא מפריע לזה. תלוי על מה מדברים.
דודי: אם יש ראש עשירייה, אז הוא ראש וכל השאר מתחת, זו בעצם היררכיה, ואילו שוויון זה עיגול. איך הקו והעיגול משתלבים יחד? איך הראש שווה לכולם אם הוא ראש? הוא מעל, הוא לא שווה.
כן.
מיכאל: מה מהות התרגיל הזה? האם זה פשוט תרגיל בשבילנו שנלמד להתבטל כלפי הראש? הרי אני יכול להתבטל כלפי כל חבר, לעשות ממנו ראש. מה בכל זאת הייחודיות שאנחנו קובעים שהוא הראש לשבוע הזה, ואז אני כאילו חייב? שם אני יכול או לא, וכאן אני חייב, ככה זה?
לא. אתה חייב להתבטל למי שקובעים שהוא בראש.
מיכאל: כלפי כל חבר.
כן.
מיכאל: אני פשוט מנסה להבין מה מהות התפקיד ומה מהות הפעולה של החברים כלפיו, מה זה ילמד אותנו.
שמי שאתם קובעים שיהיה ראש לכם, אז לאותה הפעולה הוא נעשה ראש.
דודי: אם יש לנו עכשיו שאלה, אז בוא נדון כולנו ביחד, נרגיש את רוח העשירייה, נתבטל אליה ונתקדם, מכוח החיבור בינינו זה יהיה הראש שלנו. למה אנחנו צריכים לשאול מישהו אחד, למה לא לשאול את כולם ולהגיע להסכמה משותפת?
הסכמה משותפת לא יכולה להיות.
דודי: למה?
כי אם זו בחירה רצינית, אז זו בחירה.
דודי: ומה הופך את הראש למישהו בעל יכולת הכרעה, יכולת קבלת החלטה נכונה? אנחנו עכשיו נעשה תורנות שעוד שבועיים ולאד יהיה ראש והוא יחליט משהו, מי אמר שההחלטה שלו באמת נכונה?
כי אתם בחרתם מראש.
דודי: אם בחרנו אותו כראש, אז האם כל החלטה שהוא יקבל היא באמת נכונה בגלל שאנחנו בחרנו אותו?
לא. אתם בחרתם מראש.
דודי: בחרנו אותו מראש, כן.
זהו.
דודי: האם זה נותן לו כוח לקבל החלטה נכונה?
לא, אבל אתם בחרתם שיהיה ככה.
דודי: כן, בתורנות. אולי זה לא נכון לעשות תורנות, אולי לא כולם יכולים להיות ראש, או כן כולם בעשירייה יכולים להיות ראש.
זה איך שאתם מחליטים.
דודי: האם ראש צריך שיהיו לו תכונות מיוחדות?
לראש צריכות להיות תכונות מיוחדות.
דודי: מה הן?
להיות ראש.
דודי: האם זה משהו שאפשר לזהות בחברים, זו תכונה גשמית שרואים אותה, זה אופי כזה להנהיג, לנהל, להוביל?
לא, זה איך שאתם בוחרים.
מיכאל: יש עשיריות של 15 אנשים, האם לא כולם חייבים להיות בתורנות כראש?
כולם.
מיכאל: כולם חייבים. ואם יש אנשים שאין להם תכונות לזה, או הם לא רוצים, או ההפך אנשים אחרים לא רוצים אותם.
כן.
מיכאל: יכולות להיות פה כל מיני וריאציות. אם יש עשירייה גדולה, אז יש כאלה שיגידו "יש לו תכונות לא מתאימות", ומישהו אחר יגיד, "אני בכלל לא רוצה להיות ראש כי אני לא מספיק מגיע לשיעורים, אין לי בכלל את התכונות".
כן.
מיכאל: אז מה עושים?
בוחרים בחברי עשירייה חוץ מכאלו.
מיכאל: אם אדם לא רוצה, אז הוא לא רוצה. ואם אין הסכמה כללית של כל העשירייה כלפי חבר, אז הם לא בוחרים אותו כראש, צריך להיות מאה אחוז.
כן.
מיכאל: אחרת הוא לא ראש אם אפילו שניים, שלושה לא רוצים אותו.
כן.
מיכאל: עדיין אני לא מבין, אם אני צריך לראות כל חבר כגדול, כלפי כל חבר אדם צריך להתבטל, אז מה הטעם, מה הפואנטה לבחור ראש, אם גם ככה אני חייב להתבטל כלפי כל אחד מחברי העשירייה כל רגע ורגע? מה מוסיף לי שנגיד עכשיו אילן ראש? הרי אני גם ככה צריך להתבטל כלפיו וגם כלפי כל חבר.
לא. כי זה שאילן עכשיו ראש, בחרתם שהוא יהיה ראש.
מיכאל: מה ההבדל בין זה שבחרנו ראש שאני צריך להתבטל כלפיו, לבין זה שרב"ש כותב שכלפי כל חבר, בגלל שהוא חבר בעשירייה, אני צריך להתבטל, אומנם לא בחרנו אותו כראש? מה ההבדל, האם יותר התחייבות?
כן.
דודי: יש משמעות מאוד גדולה, אני שומע, לעצם הבחירה של העשירייה בראש.
בטח.
דודי: אתה אומר, "אנחנו בחרנו בו שיהיה ראש".
כן.
דודי: מה המשקל של החלטה של עשירייה, בחירה של עשירייה בחבר שהוא ראש?
שאתם כולכם בוחרים בו, מחזיקים בו שהוא הראש.
דודי: אם כל העשירייה החליטה פה אחד שמיכאל השבוע הוא הראש, אז יש פה תוקף.
כן.
דודי: האם מיכאל מקבל מזה כוחות שלא היו לו קודם?
כמו שאתם מוכנים.
דודי: ככל שאנחנו מוכנים להתבטל כלפיו שהוא עכשיו הראש שלנו על מלא.
כן.
דודי: האם הוא מקבל מזה כוח שלא היה לו קודם?
כן.
דודי: האם זה כוח רוחני?
לא.
דודי: איזה כוח זה?
כוח.
דודי: הכוח הזה נותן לו יכולת לקבל החלטות בשביל העשירייה?
כן.
מיכאל: התרגיל הזה, אם אפשר ככה להגיד, הוא יותר מועיל לא לראש עצמו, אלא לאלו שבחרו בו. הם כל הזמן בוחנים עד כמה הם יכולים להתבטל או לא כלפי ההחלטה המשותפת שקבעו פעם.
דודי: אם מישהו לא רוצה לקבל את ההחלטה של הראש, מתנגד, מישהו אחד, אז כאילו ביטלנו את כל התרגיל הזה, אין ראש בעצם, אין כלום, אין עשירייה בעצם.
כן.
דודי: כשמתקדמים, כשעשירייה מתקדמת ברוחניות יותר ויותר, האם זה תפקיד מחייב שיהיה ראש, זה חלק מההתקדמות, או אפשר להמשיך גם בלי התפקיד הזה של ראש?
איך שתחליטו.
מיכאל: אבל אמרת שזה הכרחי, שהעשירייה לא יכולה להיות בלי ראש.
כן, אבל יש ויש.
מיכאל: תלוי באיזו התפתחות היא נמצאת. אם היא מרגישה צורך, אז כן. ואם היא לא מרגישה צורך?
אם היא לא מרגישה צורך, אז אין עשירייה.
דודי: אין עשירייה בכלל.
כן.
דודי: אם היא מרגישה צורך בראש, אז זה כבר סימן שהיא רוצה בהתקדמות. אין מה לפחד לנסות, נזק לא נעשה אם ננסה לעשות תרגיל כזה.
לא.
ולאד: ומה התפקיד של ראש העשירייה, מה הוא צריך לעשות, האם לקשור את העשירייה לבורא, להתפלל עבור העשירייה?
כן.
ולאד: הוא צריך להיות באמצע ולבקש מהבורא שיעשה עשירייה, שיבנה אותה.
כן.
דודי: האם אתה בכלל מרגיש שיש עשיריות במציאות, ב"בני ברוך", אתה מרגיש כאלה קבוצות מחוברות כעשיריות?
מאוד חלש.
דודי: מאוד חלש. למה שאנחנו קוראים עשירייה מתוך הרגל, זו בעצם קבוצת אנשים, אומנם יש להם מטרה משותפת, אבל הם כמו משחקים בלהיות עשירייה.
כן.
דודי: הם עדיין לא עשירייה.
כן.
דודי: עשירייה של ממש היא אחרי המחסום?
לא.
דודי: עוד קודם.
כן.
דודי: מה הופך קבוצת אנשים לעשירייה?
שהם רוצים להיות עשירייה.
דודי: כלומר הם רוצים להיות מחוברים למטרה אחת, לבורא.
גם כן.
אילן: הוא כותב פה במשפט הראשון, "כשאנו רואים", ואז הוא כותב, מה רואים? "רצון האדם לרדוף ולהשתדל אחר הקב"ה בליבו, בנפשו וברצונו"2. כל הדברים האלה הם לא משהו שאדם רגיל יכול לראות, הוא לא יכול לראות רצון של אדם אחר, הוא לא יכול לראות מה בנפשו, ובטח שלא מה בליבו. למה הכוונה לראות? איך רואים את המעלות האלה, את הפעולות האלה?
לפי כמה שהאדם רוצה לראות, כך הוא רואה.
אילן: זה מעניין. אותו אדם, אם אני מרגיש כלפיו כך, אז גם הוא מרגיש כך כלפיי.
לא חובה.
אילן: כי יש לו אותן תכונות. אם אני מרגיש את זה, אני מרגיש שזה אצלו. את הדברים האלה שהם לא נראים לעין, מה בליבו, בנפשו וברצונו, אני מרגיש בהרגשה שלי שזה אצלו. אם אני מרגיש, אז זה נמצא בי, אדם לא יכול להרגיש מה שאין בו. אז יש איזה שיווי צורה, וזה מחבר את האנשים האלה לחברים.
כן.
"אמר רבי שמעון, כמה פעמים אמרתי דבר זה, והחברים אינם מסתכלים. כי הקב"ה אינו משרה שכינתו אלא במקום קדוש, במקום הראוי לשרות עליו."3
"אמר רבי שמעון, כמה פעמים אמרתי דבר זה, והחברים אינם מסתכלים. כי הקב"ה אינו משרה שכינתו אלא במקום קדוש, במקום הראוי לשרות עליו."
"אמר רבי שמעון, כמה פעמים אמרתי דבר זה, והחברים אינם מסתכלים. כי הקב"ה אינו משרה שכינתו אלא במקום קדוש, במקום הראוי לשרות עליו".
גם לו היו בעיות.
(סוף השיחה)