כמו תינוק בחיבוק של אימא, כך אנחנו בחיבוק של הבורא

שיחה עם הרב ד"ר מיכאל לייטמן 05.02.26 – אחרי עריכה

דודי: כותב בעל הסולם:

"מי שעובד על דרך הטוהרה, אינו יכול לקטרג על אחרים. אלא תמיד הוא מקטרג על עצמו, ועל אחרים הוא רואה אותם במדרגה יותר טובה, משהוא מרגיש את עצמו".

(בעל הסולם, "שמעתי", מאמר ס"ב, "יורד ומסית עולה ומקטרג")

דודי: יוצא שהמקובלים מבטלים ביקורת כלפי החבר, אין ביקורת כלפי החבר. ואם יש ביקורת כלפי החבר, אז משהו לא בסדר בי, בלבד.

כן.

דודי: זה נכון?

בדיוק באותה מידה, כן.

דודי: אין שום מקום להגיד משהו לחבר, להעיר לו, הוא מושלם, הוא מתוקן, הוא יפה.

כן.

מיכאל: איך זה יכול להיות? תקשיב, יש לנו בעיה. יושבים בשיעור, בסדנה.

בשיעור או בסדנה זה משהו אחר.

דודי: למה?

כי שם אתם דנים במה שלומדים.

מיכאל: בסדר, דנים במה שלומדים, ואז פתאום חבר אחד כל הזמן מדבר לא לעניין. יש מנחים הם אומרים תעשו כך וכך, והחבר הזה מדבר, מדבר, מפריע, מפריע לנו להתרכז.

דודי: מדבר על דברים שלא קשורים ללימוד.

מיכאל: אני מסתכל עליו ואני אומר, "לא, אני לא בסדר, הוא בסדר גמור". כך צריך להגיד? אבל במה אני לא בסדר? הוא מפריע לנו, לכל העשירייה, וכולם מסכימים, זה לא רק אני שחושב ככה, כולנו מסכימים שהוא מפריע.

אם כולם מסכימים, אז אין מה לעשות, אז אתם צריכים להגיד לו.

מיכאל: יש פה כלל, אם אני לבד רואה שמשהו לא בסדר בחבר, אז זו בעיה בי. אבל אם כולם רואים וכולם מסכימים שמשהו לא בסדר בחבר, אז כבר משהו לא בסדר בו. אפשר כך להגיד?

כן.

מיכאל: ואם זה חצי חצי?

דודי: כן, ועכשיו אני מתחיל לארגן, כן?

מיכאל: ואם זה חצי חצי, אז מה עושים? חצי רואים בעיה, חצי לא.

קח את עצמך כאשם.

דודי: הגישה הבריאה יותר היא תמיד לראות את עצמי כאשם, תמיד להדביק לעצמי את הבעיה ולא בחבר.

כן.

דודי: ואז מה זה לקטרג על עצמו? מה זה שאדם מקטרג על עצמו ולא על אחרים?

מאשים את עצמו.

דודי: במה אני אשם?

אני לא יודע. מה שאתה מחליט על מה שאתה עושה.

דודי: החבר מפריע לשיעור, אני אשם.

ככה סתם באוויר אתה לא יכול להגיד.

דודי: אז איפה אני מדביק לעצמי אשמה? איפה האשמה עליי ואיפה האשמה על החבר? אני מנסה לראות מה העיקרון פה. כי מהטבע שלי אני אלך להאשים אותו.

מיכאל: האם אפשר להגיד שאני לא מספיק מעלה לו חשיבות, לכן אני אשם? אני לא הייתי מספיק ערב לו, לא מספיק העליתי לו את חשיבות הבורא, לכן הוא מדבר בזמן השיעור, לכן הוא לא מגיע לשיעור, בזה אני אשם, ככה זה?

כן.

אילן: השאלות האלה ששואלים והתשובות שאתה נותן, למי מיועדות התשובות האלה?

אני לא יודע.

אילן: אני אגיד למה אני שואל. התשובות נשמעות עבור חברים שנמצאים יחד, שיש תנאי ערבות ביניהם, שיש אחריות הדדית, שיש כבר חינוך, הם עברו תהליך חינוכי.

האם אפשר להכיל את התשובות האלה גם לחברים חדשים שבאו אתמול, שלשום, או לפני שנה או שנתיים, שהם לא יודעים, הם כמו ילד קטן?

צריך להיות ברור כנגד מה אתה אומר. אחרת מה זה, סתם באוויר?

אילן: למה מתעוררת השאלה הזו אצלי? כי כולנו היינו בשיעורים איתך, אני חושב שחברים זוכרים, ואם לדוגמה מישהו דיבר, אז עצרת את השיעור באמצע ואמרת "קום תצא החוצה". באמצע שיעור, ככה, "החוצה". אנחנו ניזונים מדוגמאות אחד מהשני. או שחבר ישב בצורה שהוא חצי שוכב על הכיסא, ואתה אמרת באמצע שיעור "עוף מפה, צא החוצה". זה העביר אותנו תהליך חינוכי, זה העביר אותנו תהליך של מה אני עושה פה, מה הדרך שלי, מה הדוגמה שאני נותן לחברים, במשך שנים.

חברים חדשים שהתחילו בתקופה האחרונה ללמוד, שלא עברו את החוויה הזו, את הדרך הזו, אם ניתן להם לדבר או לשבת ככה ורק נצדיק, אז איך הוא יתחנך, מאיפה זה יבוא לו?

דוגמה. רק דוגמה.

אילן: רק דוגמה אישית.

כן.

שמעון: אני מרגיש שכל חבר, מי שמנהל אותו זה הבורא שמנהל אותו.

כן.

שמעון: לכן אנחנו צריכים להסכים עם כל דבר, כי הבורא מנהל אותו. אני גם מרגיש שהבורא מנהל אותי, אני לא מנהל את עצמי.

אז אם אתה אומר משהו לחבר, אז אתה חושב שזה הבורא מנהל אותו דרכך.

שמעון: אני מרגיש שחבר שלי לא מנהל את עצמו, הבורא מנהל אותו, ולכן אני צריך להסכים לכל דבר, כי הבורא נותן לו מקום. נגיד שאני חושב על מישהו שהוא קשה, אבל הבורא מנהל אותו, ונותן לי מקום עבודה יותר ויותר להתקשר אליו, או שלא?

כן.

דודי: הרב"ש כותב על זה בקטע 6:

"האדם צריך להאמין ש"אין עוד מלבדו". כלומר, הבורא מחייב אותו לעשות את המעשים טובים. אלא, היות שאין האדם עדיין ראוי, שידע שהבורא מחייבו, לכן הבורא מתלבש עצמו בלבושים של בשר ודם, שעל ידיהם הבורא עושה את הפעולות האלו, היינו שמבחינת אחוריים הבורא עושה. פירוש, האדם רואה את הפנים של בני אדם. אבל האדם צריך להאמין, שאחרי הפנים של בני אדם, עומד שם הבורא ועושה הפעולות האלו. היינו, שמבחינת אחורי בן אדם עומד הבורא, וכופה אותו לעשות את המעשים, מה שהבורא רוצה. נמצא, שהבורא פועל הכל, אלא שהאדם מחשיב, מה שהוא רואה, ולא מה שהוא צריך להאמין."

(הרב"ש. מאמר 19 "מהו שתורה נקראת קו אמצעי, בעבודה - ב" 1990)

רואי: האם הבורא מתגלה לאדם, או שתמיד רק החברים יהיו ממולו והבורא יהיה נסתר?

עד שאדם מגיע למצב שהוא מגלה את הבורא.

רואי: האם הוא ממש מגלה את הכוח הזה במציאות, הוא מרגיש, חווה אותו בכל דבר, או שתמיד יהיה את לבוש החברים מלפני הבורא?

כן.

רואי: תמיד יהיו שם החברים?

כן.

רואי: אז אין גילוי ישיר, כלומר, האדם אף פעם לא מגלה ישירות את הבורא.

לא. למה זה כואב לך?

רואי: זה לא כואב. למה אדם צריך להשתוקק? כשאנחנו אומרים שאדם משתוקק לגילוי הבורא, אבל בסוף הוא רק מגלה את החברים, אז למה הוא צריך להשתוקק?

הוא צריך להשתוקק לגילוי הבורא.

דודי: וכשהבורא מתגלה דרך החבר, מה ההבדל בין הבורא לבין החבר? האם יש הבדל ביניהם בנקודה הזאת?

לא הבנתי.

דודי: הבורא מתגלה דרך החברים?

כן.

דודי: כשהבורא מתגלה, מה ההבדל בין חבר לבין בורא אם זה היינו הך?

כי אתה מחפש את החבר, ובמקום זה אתה מגלה את הבורא.

דודי: וכשמתגלה הבורא, מה נשאר מהדמות של החבר?

נשאר לו שהבורא מתגלה דרכו.

מיכאל: אפשר להגיד שהחבר זה כלי והבורא זה מילוי.

כן.

מיכאל: זה כמו נגיד באהבה גשמית. יש באופן כללי מושג אהבה, זה קיים בעולם.

כן.

מיכאל: כאשר האהבה הזאת מתלבשת באישה שאני אוהב, אז ברור לי שזה כלי וזו אהבה, זה דומה. יש בורא, כוח כללי, אבל כשהוא מתלבש בחבר, אז אני מגלה אותו דרך החבר.

כן.

מיכאל: זה כלי.

דודי: הבורא מתגלה רק דרך חברים?

כן.

דודי: ודרך דומם, צומח, חי?

זה לא חשוב.

דודי: האם הוא יכול להתגלות גם דרכם או רק דרך חבר?

דרכם.

רואי: אנחנו יושבים עכשיו ויש מסביבנו עצים, ציפורים, חברים, האם בכול יש בורא או רק פה בשולחן שהחברים יושבים?

לא, בכל דבר.

רואי: בכול יש בורא.

כן.

רואי: אז מה זה נקרא שיש עכשיו גילוי הבורא? מה זה נקרא שעכשיו אדם נמצא במצב שהוא בגילוי הבורא בסיטואציה הנוכחית?

שהוא מגלה את השורש, שזה קורה מהבורא, מהשורש העליון.

רואי: כל מה שעכשיו יש מסביבו זה מהשורש העליון.

כן.

רואי: האם זאת ידיעה או זו ממש הרגשה, אתה ממש מרגיש את זה?

הרגשה. הרגשה.

דודי: וההרגשה הזאת היא מלווה בתענוג? הרגשה של גילוי הבורא זה תענוג?

כן, ודאי. ודאי שזה תענוג.

מיכאל: איך הבורא מתגלה דרך העץ? נגיד יש פה עץ.

בזה שמחזיק אותו, מגדל אותו, מחייה אותו.

מיכאל: בשבילי.

כן.

מיכאל: אני מסתכל על העץ. הבורא הוא תכונת ההשפעה, העץ הזה..

אני לא יודע מה זה. אל תתבלבל.

מיכאל: למה? הבורא הוא תכונת ההשפעה, הוא כוח השפעה בלבד, כתוב בכל המקורות. לא יודעים מי הוא בכלל, חוץ מהדבר שהוא רק משפיע לנו. אני מנסה להבין, איך הוא דרך עץ משפיע אליי?

אתה רואה את העץ ואתה רואה דרכו את הכוח המחייה, ועם כל הרגשות שלך שמתעוררים אתה אומר שאין חוץ מהבורא.

דודי: מה זה להשפיע לבורא? זה הבורא שמשפיע לי כשהוא מתגלה. מה האדם יכול להשפיע לו בחזרה?

שאתה רוצה להידבק בו.

דודי: במה אתה נדבק, במה שמתגלה לך?

בכוח שמחייה אותך.

דודי: עצם זה שהוא מתגלה, האם אתה לא נדבק בו בצורה טבעית, נמשך אליו?

כך אתה מרגיש. אבל מה אתה עושה?

דודי: מה אתה עושה כדי להידבק בו ברגע הגילוי?

מה אתה עושה כשאתה נדבק בו? כדי להיות דבוקים זה בזה.

דודי: אם הבורא מתגלה, איזו פעולה יש מצד האדם כדי להידבק בו?

להתגלות.

דודי: אם הבורא מתגלה עכשיו לאדם, מתגלה לו במציאות, השורש, הכוח העליון מתגלה דרך החברים, דרך דומם, צומח, חי, ממלא את כל העולם שלו, מה יש לאדם להוסיף מצידו לאותה הדבקות שכבר מתפרסת על הכול? מה יש עוד להוסיף פה מצד האדם?

להידבק בחזרה.

דודי: מה זו הפעולה הזאת להידבק בחזרה?

להידבק. כי לפני שהבורא מתגלה לך, אתה צריך לעשות מאמץ להידבק בו.

דודי: הגילוי הוא רגעי, זה רגע?

לא, אתה יכול להשאיר אותו.

דודי: כל הזמן, לא משנה, לזמן ארוך?

כן.

דודי: מה מחזיק את זה ולא גורם לזה לברוח?

אתה מחזיק אותו. אתה לא רוצה שהוא יברח ממך.

מיכאל: לפעמים הבורא מתגלה לך דרך כל מיני כוחות רעים שרוצים לפגוע בך, איך לזה להתייחס?

זה כדי שאתה תשמור על עצמך יותר.

מיכאל: לשמור על עצמי יותר?

כן.

מיכאל: בשביל מה אני צריך לשמור על עצמי?

שהבורא לא יברח ממך.

מיכאל: אבל אם הבורא שולח לאדם כל מיני בעיות, אז בצורה אגואיסטית ברור שהאדם רוצה להיות קשור לבורא. אבל במה זה עוזר לבורא להביא את האדם לתכונת ההשפעה? אני כבהמה בצורה אגואיסטית קשור אליו. איך המכות האלה מפתחות באדם את תכונת ההשפעה, ולא תלות בבורא בצורה עממית?

כי אדם מחפש את הבורא כדי להתרחק מהמכות.

מיכאל: כן, ברור, כולם כך בצורה טבעית אגואיסטית. לכן אני שואל, איך זה מפתח בי תכונת השפעה? איך על ידי מכות הוא מנתק אותי מאהבה עצמית? זה לא ברור. ההפך, אני כאילו יותר נדבק אליו, בצורה אגואיסטית אני רוצה להיות קשור לבורא.

כן.

מיכאל: זה בצורה אגואיסטית. אז איך על ידי מכה אני עובר מזה לתכונת השפעה שמנותקת מהאגו?

זה שאתה נדבק בבורא, זה מביא אותך לזה שאתה נמצא במצב שאתה רוצה לעלות להשפעה.

מיכאל: איך אני רוצה? אני רוצה להינצל מהמכות.

המכות האלה הן מעוררות אותך לעלות להשפעה.

שמעון: למה הבורא נתן לנו כזה עושר? הוא נתן הרבה עצים וחתולים, למה הוא נותן כזה עושר?

כדי שאנחנו נחפש אותו. וככל שנתקרב אליו, אז נרגיש שזה עוד לא מספיק.

דודי: אני אשאל יותר חד, בשביל מה צריך את כל העולם הזה? הנה אנחנו יושבים פה סביב שולחן, היית יכול להוריד כמה יבשות, להוריד אנשים, להוריד עצים, חיות, בשביל מה צריך עוד? היה אפשר גם לעשות את זה פי עשרה יותר גדול. מי צריך כל כך הרבה? מספיק שעכשיו סביב השולחן אנחנו מתחברים. את מי זה משרת כל המציאות הגדולה הזאת?

משרת את הבורא.

דודי: בשביל מה הוא צריך עכשיו עוד יערות ומדבריות ואוקיינוסים? בשביל מה?

כדי שאתה על ידי כל העושר הזה תתקרב אליו.

דודי: אבל למה צריך כל כך הרבה? על כמות אני שואל. אפשר להתקרב אליו גם דרך חדר אחד עם כמה חברים וספרים.

שמעון: גם כמה אוכל יש כאן, כזה עושר.

דודי: כן.

אתם צודקים. אתם צודקים.

שמעון: הוא נותן לנו את כל זה רק בשביל להגיע אליו לקשר, כן?

כן, זה בסופו של דבר כדי להגיע אליו, שכל השאלות שלך יהיו מכוונות אליו.

מיכאל: צריך לנצל את העושר שיש פה בשולחן כדי להידבק בבורא? כי הוא היה יכול לעשות כך שהיינו אוכלים דשא. היינו באים לפה על ארבע, אוכלים דשא, וזהו, מספיק. מה עכשיו צריך פה 17 אלף סוגים של לחם וגבינות? אני שואל מצד זה שאני רוצה לנצל את הדבר הזה, הרי זה כנראה לא סתם, היה יכול באמת לברוא אותנו..

לנצל, בבקשה.

מיכאל: איך?

על ידי זה שאתה מתאר שכל הדברים האלה באים מאליו.

מיכאל: ממנו?

כן.

דודי: אז אני אוכל לחם אחד, ואני יכול להודות לבורא ולהתקשר אליו דרך זה, בשביל מה אני צריך עוד לחם ועוד לחם ועוד סוגים ועוד שפע, למה כל כך הרבה?

כדי לגלות את הכלי שלך שהוא בלתי מוגבל, בלתי מוגבל.

דודי: בעוד שבועיים וחצי יש כנס עולמי, מגיעים 750 חברים מהכלי העולמי הנה לישראל. כולם מתאספים יחד לשלושה ימים של חיבור אינטנסיבי. יש הכנה מאוד רצינית מצד החברים, כולם שולטים בחומרי לימוד, במה שיהיה, מתארגנים, קיבלו תפקידים. מה אנחנו יכולים ככלי עולמי להוציא מאירוע כזה? לאיזו דרגה לכוון? מה המקסימום שאפשר להפיק מזה?

צריכים לעשות חיבור שאנחנו מגלים בו את הבורא. זהו.

דודי: למה אנחנו מסוגלים עכשיו בדרגה שלנו, "בני ברוך" העולמי?

אנחנו צריכים להתחבר כדי לגלות את הבורא בקשר בינינו.

דודי: זהו.

זהו.

שמעון: אין מטרה אחרת.

אין מטרה אחרת. תסתכל, אישה מחזיקה תינוקת.

דודי: כן.

כמה אהבה יש בה לתינוקת. זהו.

דודי: מה זה אומר עלינו?

שגם אצלנו ככה זה יהיה. זה שהבורא מחזיק אותנו יחד מחוברים, ונותן לנו סִפרות, כל מה שיש לנו, זה הכול ממנו.

דודי: אנחנו כמו תינוק בידיים של הבורא?

כן.

רואי: גם עכשיו הבורא מחבק אותנו?

ועוד איך. למה אתה שואל?

רואי: למה לא מרגישים את החיבוק שלו?

אתה לא מספיק רגיש.

רואי: איך אתה מפתח רגישות לחיבוק הבורא?

אני מפתח את הרגישות שלי אליו.

רואי: איך אתה מפתח רגישות לבורא?

בזה שכל דבר שיש בי אני מייחס אליו.

רואי: רגישות לבורא היא אישית, או זו רגישות של העשירייה כלפיו?

גם וגם.

רואי: איך אתה יכול להוסיף רגישות עבור החברים שלך?

אני לא נותן להם לברוח ממציאות הבורא.

מיכאל: השאלה, האם כל אחד מאיתנו תינוק שהבורא מחזיק אותו על הכתפיים, או שאנחנו רק איברים, כל אחד הוא איבר, ואנחנו יחד כעשירייה תינוק?

גם וגם.

(סוף השיחה)