זוהר לעם - פרשת השבוע

פרשת חיי שרה

פרשת השבוע 16.11.11– הרב ד"ר מיכאל לייטמן – אחרי עריכה

גלעד: שלום לכולם. אנחנו בתכניתנו "פרשת השבוע" והפעם פרשת "חיי שרה". פרשה מרתקת, מלאה בדרמות, מאוד מעניינת. אנחנו ניגש ישירות לתקציר הפרשה.

שלום הרב לייטמן.

שלום לכולם.

גלעד: שלום לך, דני חיימוביץ.

דני: שלום וברכה.

גלעד: פרשת "חיי שרה" מספרת על שנות חיי שרה. מאה עשרים ושבע שנים חיה שרה. במותה סופד עליה אברהם, הוא עובר לקניית מקום קבורה מעפרון החיתי, בארבע מאות שקל כסף, וקובר אותה במערת המכפלה בחברון.

אברהם מתנגד שיצחק יישא אישה מבנות הכנענים, ולכן הוא שולח את אליעזר, עבדו, לארם נהריים, למצוא לו אישה. כשאליעזר מגיע לבאר, הוא פוגש ברבקה, ומבקש ממנה להשקותו. היא כמובן מבקשת להשקות גם את הגמלים שלו, וכך הוא מקבל סימן שזאת האישה הראויה. לכן אליעזר מביא אותה לארץ כנען, אל יצחק, והם מתחתנים.

מסופר גם על סוף חיי אברהם, שנשא אישה נוספת ושמה קטורה, נולדו להם ששה ילדים, אותם הוא שולח לארץ קדם, ואת הירושה הוא מוריש ליצחק בלבד.

אברהם נפטר בגיל מאה שבעים וחמש.

בסוף הפרשה מסופר בפירוט על תולדות ישמעאל, ופטירתו בגיל מאה שלושים ושבע.

הפרשה כוללת הרבה מאוד פרטים, וזה יכול מאוד לבלבל, למשוך לאיזה כיוון של סיפור היסטורי כביכול.

כן, על זה נבנים הרבה סיפורים. קודם כל, צריך לחזור שוב לזה שהתורה כתובה כלפי אדם אחד, שמגלה את הנשמה שלו, החלק הפנימי שבו, וגילוי הנשמה ההדרגתי זה כל התורה, כל הסיפור הזה.

לכן אברהם זה הכוח הראשון שאיתו האדם מתחיל לגלות את הנשמה, לפתוח את הפנימיות שלו, שבה הוא מגלה את העולם העליון, וזה הכוח הראשון שעל ידו הוא נכנס לפתיחת הנשמה שלו. ואז הוא פותח את זה ככוח ההתגברות, ככוח ההשפעה, עם הרצון שלו שנקרא שרה, שהוא הרצון שמתאים לדרגת ה"אברהם".

אבל כשהוא מברר את הרצון שלו הלאה, עם אילו רצונות אפשר לעבוד, כי בסך הכל רצונות אגואיסטים יש לנו, אז הוא צריך לברר עם איזה רצונות אפשר לעבוד, ועם איזה בינתיים עוד לא, ולהשאיר אותם לדרגות הבאות, למצבים שהרצון יהיה חזק יותר. יוצא מכך שכדי לברר את ה"יצחק", הוא צריך קודם כל להפריש אותו רצון שאיתו אי אפשר לעבוד, שהוא מברר אותו עם נוקבא אחרת, עם הגר, ויוצא מזה "ישמעאל", קליפת ימין, ואז יוצאת לו כך דרגת "יצחק", שהיא ההמשך של אברהם, הדרגה הבאה של אברהם. זאת אומרת, כשכתוב על יצחק "כי ביצחק, יקרא לך זרע"¹, הכוונה היא שאותה דרגה של אברהם עולה לדרגה גבוהה יותר, ונקראת יצחק. ואם כך, אז בדרגת יצחק, ברמה אחרת, הוא צריך גם לברר שוב את הרצונות שלו, לעשות בירור, מיון, עם אילו רצונות אפשר לעבוד, ועם איזה לא.

ואז כשמברר את זה, הוא לא יודע לברר לבד, מפני שהוא בעצמו בא רק מכוח אחד, מצד אחד, מכוח החסד, עדיין ללא גבורה. מה שהוא צריך לקנות, זאת דרגת ה"יצחק" שזה יסוד הגבורה, ולכן הוא לא יודע באיזו צורה עליו לברר את הרצונות. וכאן יש לו כוח עזר שנקרא "אליעזר", כאילו שהאור העליון מברר את הרצון לאדם, ומביא אותו לדרגה שהוא מברר מכל הרצונות שלו, מכל האגו שלו, את השלב הבא שהוא יכול לתקן, שנקרא "רבקה" שלפי הסימנים החיצוניים, כמו אלה שהיא מוכנה להשקות, יש לה את כוח ה"בינה". כוח הבינה הוא עד כדי כך, שהיא גם יכולה להשקות את הגמלים, זאת אומרת, שיש לה לא רק כלים דגלגלתא עיניים, יש לה גם כלים דאח"פ, כלים דקבלה. ואיתה אפשר להתקדם, ולהמשיך הלאה את תיקון הנשמה, פתיחת הנשמה. וכך מסופר שאותו אברהם, בכוח שלו שנקרא אליעזר, מסוגל להתאים ליצחק את כוח ההתגברות, כוח הקבלה שנקרא "רבקה".

ואז בונים את השלב הבא, את המדרגה הבאה. אחרי אברהם ושרה, השינוי הבא זה יצחק עם רבקה. גם כאן אנחנו רואים שהוא לוקח אותה שוב לארץ כנען, ולא משאיר אותה בארם נהריים. אחרי זה יש עוד בירורים שאברהם צריך לעשות אחרי שהוליד את יצחק, הבירורים האלה עם קטורה וששת ילדיהם שהוא שולח אחר כך קדמה, לארץ קדם.

יש עוד בירורים נוספים. בכל פעם שאנחנו מבררים איזה רצונות, אנחנו מבררים אותם בכמה דרגות. חלק מהרצונות שאנחנו יכולים להשתמש בעל מנת להשפיע, להגיע לאהבת הזולת. חלק מהרצונות שאנחנו בינתיים מקפיאים, ולא משתמשים בהם. וחלק שאנחנו משתמשים בהם בצורה כזאת, שזה התיקון שלהם, הקודם לתיקונים האמיתיים, שזה כמו עם בני הפילגשים.

אחר כך, בסוף הימים, זאת אומרת, כבר בימינו, בזמננו, אנחנו נראה איך שכל זה חוזר בחזרה לאותו כוח ה"אברהם" שמתעורר בנו, ואז אנחנו באים ומתקנים באנושות את כל אותם הכלים מבני ישראל, שנשברו, ומאומות העולם, ששם, ביניהם, נמצאים ועובדים בינתיים עשרת השבטים שלנו, וגם בני הפילגשים. ואז אנחנו נראה שכל העולם לא עשה סתם שום דבר בינתיים, אלא שבהיסטוריה הארוכה הזאת, הוא עבר תיקונים.

גם בנשמה, האדם רואה שכך יש לו, כשמתעוררים הרצונות לתיקון. הוא רואה שפעם נזרע בהם זרע מהדורות הקודמים, מהמצבים הקודמים שלו, ועכשיו הם באים ומיתקנים. כך אנחנו רואים לפעמים על עצמנו, שאנחנו עוברים איזה דברים בחיים, זה מזכיר לנו אי אלו מצבים שעברנו, וזה עוזר לנו להבין מה מתחדש עכשיו במיוחד, ואיך אנחנו צריכים להתייחס לזה.

אחרי שמתבררת כל המדרגה הזאת, זו של ה"אברהם", למרות שהפרשה נקראת "חיי שרה", כי הוא חי בתוך הרצון הזה שמברר אותה, מגיעה סוף המדרגה שנקראת "מיתת אברהם", "מיתת שרה", ועניין מערת המכפלה, שזה העיקר, מפני שכל תיקונים שלנו עד גמר התיקון, הם בתיקון המיוחד שנקרא צמצום ב'. אלה הם שני הצמצומים שיש על הרצון לקבל שלנו, שלא להשתמש בו בעל מנת לקבל לעצמנו, אלא בעל מנת להשפיע לזולת. זאת אומרת, שאנחנו צריכים להעמיד את עצמנו בצורה כזאת, שחוץ מלקיים את עצמנו בצורה נורמאלית, בחיים נורמאליים, נסתכל מעבר לזה. כי אנחנו רואים שהאדם בעולם שלנו, בזמננו, חי בצורה אחרת לעומת איך שהיה קודם. עד לפני מאתיים שנה או אפילו מאה שנה חיינו בצורה כזאת, שכל אחד, כמה שהוא עבד, בדרך כלל הוא הרוויח לעצמו, למחייתו, ולא יותר. כמה אנשים היו אז עשירים? אלא שבזמננו, הגענו על ידי טכנולוגיה והתפתחות כזאת, שכל אחד מייצר ומרוויח הרבה יותר ממה שהוא צריך לחיים הרגילים. מאז התפתחו התיירות, הבילוי וכל מיני דברים כאלה, והאדם כל הזמן צריך לקנות עוד ועוד, ולבזבז מעל ההכרחיות, את מה שהוא מרוויח.

יוצא כך, שיש לנו שני צמצומים. לכן היום, בזמנים האלה, אנחנו עוברים את השבירה, עוברים את החורבן של החיים הקודמים, עוברים את מה שנקרא "המשבר העולמי", הפיננסי והכלכלי, שעל ידי זה אנחנו צריכים להגיע לשמירת החלק השני, להבנת החלק השני.

עלינו להבין שקודם כל, האדם צריך להסתפק בכך שכמה שהוא מרוויח, לא ישאיר לעצמו יותר ממה שהוא צריך לחיים הרגילים, ואת כל היתר, וכך כל אחד שמייצר, הוא יעביר לקופה הכללית, לכל העם, לתיקון של כל העולם. על ידי זה שנתייחס לעולם בצורה כזאת, כל אחד יגיע לצמצום השני. האדם צריך שלא לקבל קודם כל לעצמו, אלא להסתפק במועט, וכל מה שמעבר לזה, להפריש לכל העולם. המשבר הנוכחי יחייב אותנו להגיע לזה בהבנה, ואז המעבר יהיה קל, יפה ומהיר, או, אם אנחנו לא נרצה להבין אותו, אז על ידי המכות, כמו שאנחנו מתחילים להרגיש עכשיו, ממה הוא מביא לנו.

את הגישה הזאת מסמלת מערת המכפלה, שזה החיבור בין מלכות לבינה. שכל המלכות, כל הרצון לקבל, נכלל בבינה, ברצון להשפיע, ורק בצורה כזאת הוא עובד. מלכות מקבלת בבינה כמה שהיא צריכה בשביל להתקיים, לעבוד כמו הבינה, כמו ההשפעה. זה בעצם התיקון שאנחנו נצטרך לעשות בכל האנושות, ואז כל האנושות תגיע למידת "מערת המכפלה".

גלעד: אז באמת, אנחנו נדון בזה וניכנס לזה בשלב הבא שלנו, בשלב השאלות והתשובות.

ובכן, השאלה הראשונה המתבקשת, מערת המכפלה נושא כל כך רגיש וכל כך מורכב. אולי נבין קודם מה זה "מערה", ומהי המשמעות של "המכפלה" שבתוכה. ובתוך זה נבין את מה שהסברת קודם על הצמצומים.

מערה, קודם כל עושים אותה באדמה, בארץ. "ארץ" מהמילה רצון. הרצון שלנו, הוא מלכתחילה כמו שכתוב, "יצר האדם רע מנעוריו"², "בראתי יצר רע", והתיקונים נעשים על ידי "תורה תבלין". מה זה התורה תבלין? "המאור שבה מחזירו למוטב". אם אנחנו מרגישים שאנחנו נמצאים ברצון רע, בקלקולים, במצב שבו כל אחד רוצה רק לעצמו, ושלא אכפת לנו מכל העולם, שזה הפוך מהמטרה, ואם אנחנו רואים איך שזה ממש קובר אותנו, אז אנחנו מגיעים לכך שלתקן את עצמנו זה הכרחיות.

והתיקון נעשה על ידי זה שאנחנו מזמינים על ידי חכמת הקבלה, על ידי לימוד נכון, כמו שכתוב בעצות מקובלים, מתוך הלימוד את "המאור שבה מחזירו למוטב". לכן חכמת הקבלה נקראת "תורת אור", והיא נקראת גם "פנימיות התורה", "תורת אמת". כי על ידי לימוד נכון של חוכמת הקבלה, מתעורר באדם כוח שמתחיל לעזור לו למיין את הרצון שלו, את הפנימיות שלו. ומסך כל הרצונות, התשוקות, והתכונות שלנו שאיתן נולדנו, להוציא את כל מה שאפשר, כדי לבנות נשמה, כלי להרגשת העולם העליון. כי בכל אחד ואחד קיימת טיפת הזרע הזו, כדי לפתוח, ולגדל את הנשמה, את ה"חלק א-לוה ממעל". אבל כל זה קבור תחת כל הרצונות, המחשבות, והבעיות שבהם אנחנו נמצאים, כתוצאה מהאגו שלנו.

אז "מערת המכפלה" זה נקרא שאנחנו עושים את שני התיקונים הגדולים האלה. וכדי להגיע לתיקון, אנחנו צריכים לעבור את השלב של לא לקבל לעצמו, אלא לקבל רק לטובת הזולת. זאת אומרת, כל חיי האדם צריכים להיות "ואהבת לרעך כמוך".

גלעד: כמו שהסברת קודם, הכרחיות, וכל היתר הוא לא בשבילי.

כן. אז עושים את זה בשני צעדים, לכן זה נקרא "מכפלה". אנחנו עושים תיקון על המלכות, כי קודם כל אני מקבל לעצמי רק את מה שאני צריך כדי לחיות. ואת כל היתר, אני מקבל רק כדי להשפיע. וזה בעצם כל התיקון, עד שגומרים לפתוח את הנשמה שלנו, ולבנות אותה.

את התיקון הראשון עשה אברהם, ובזה הוא הגיע לדרגת האדם הראשון. ולכן הוא נקרא "אב האומה".

דני: מה לגבי אנשים שלא לומדים קבלה, אם הם יעשו את ההבדל הזה של להסתפק בהכרחיות?

הם לא יכולים לעשות את זה.

דני: אם הם יסתפקו בהכרחיות, אז זה סוג של תיקון?

לא. ההיפך, זה מביא לקלקול. כי אז הם חושבים שהם צדיקים, שהם לא צריכים ללמוד. וזאת הבעיה, שאנחנו חושבים שאנחנו מבינים איך לעשות את התיקונים. אנחנו צריכים את המאור המחזיר למוטב, הוא מברר את הרצונות שלנו, הוא אומר לנו בדיוק מה לעשות, הוא מלמד אותנו, הוא המוביל דרך. ואם אנחנו לא מעוררים את הכוח הפנימי שנקרא ,"תורה", ההוראה מה לעשות עם עצמנו, אז אנחנו לא יודעים איך להתקדם.

ולכן אין לנו ברירה, כי אך ורק על ידי לימוד חוכמת הקבלה אנחנו מתקדמים לטוב. לכן היא מתגלה דווקא עכשיו, והייתה נסתרת במשך אלפי שנים.

דני: האם בשלב מסוים של הלימודים, אני אגיע למצב שבו אני באמת אראה את "שרה", את "אברהם", ואת "אליעזר", לצורך העניין את התהליכים האלה?

בך.

דני: בי?

אתה תגלה את הכוחות האלה. וודאי. הנוקבא הנכונה, הכי מתוקנת היא "שרה".

גלעד: אולי ניקח את זה עוד קצת קדימה. מה זה קבורה? מה זה משנה איפה קוברים את הרצון? היה שימוש ברצון, השימוש נגמר ועוברים לרצון הבא. מה התיקון הזה?

לא. אני קובר אותו, אני מפסיק להשתמש בו בזה שאני מעלה אותו לדרגת הבינה. "צדיקים במיתתם נקראים חיים"³, זאת אומרת, כשאתה קובר את הרצון זה נקרא שאתה קובר את הכוונה על מנת לקבל שלו, ומשתמש בו בעל מנת להשפיע. אתה מעלה אותו לדרגת מערת המכפלה, שזה דרגה מאוד גבוהה. ואפילו כשכל הרצון הזה בתוך האדמה, כמו במערה, אתה משתמש בו בעל מנת להשפיע. אלה תיקונים מאוד גדולים. כי זה לא מת, זה חי, הכוונות מתים והרצון אף פעם לא מת. אנחנו לא מדברים על הרצונות עצמם אלא על שימוש בהם.

וכשאברהם מגיע לדרגה שהוא יודע לתקן את כל הרצון שלו, את הנוקבא שלו שנקראת שרה, אז ודאי שהוא מגיע לדרגת "שיתוף מידת הרחמים בדין". זאת אומרת הוא נכנס למערת המכפלה. כשרמת העולם הזה עולה לרמת העולם הבא, זה נקרא "המכפלה".

דני: למה מספרים על שרה שחיה עד מאה עשרים ושבע. על אברהם שחי מאה שבעים וחמש שנים, וגם על מתושלח. מה העניין של הגיל?

זה לא גיל, זה דרגה. אלה הן דרגות שבהן אנחנו יכולים לתקן בצורה כזאת את הנשמות שלנו.

דני: אז לאברהם יש דרגה מאה שבעים וחמש?

כן, אבל אנחנו לא יודעים לספור את הדברים. כמו על מתושלח או על האדם שחי כך וכך שנים, או על ארבע מאות שקל כסף שבזה אברהם קונה. "כסף" זה כיסופא, זה מסך. וארבע מאות שקל זה מִספר מלא שאברהם משלם עבור השדה שקונה מעֶפרון.

גלעד: אברהם מתעקש לקנות, הוא לא רוצה לקבל. מה זה נקרא לקנות? האם הוא קונה רצון?

קניה היא בזה שהוא משלם. הוא משלם בדמיו, הוא משלם ביגיעה שלו כדי לרכוש את הרצון לקבל הזה שיהיה בעל מנת להשפיע. אי אפשר אחרת. אם לא על ידי היגיעה אתה לא יכול להשתמש בו כדי לפתוח אותו נכון ולקבל שם את גילוי העליון. בכל העולם הגדול הזה, אנחנו משתמשים עכשיו רק ב1% אחד של הרצון לקבל שלנו ולכן אנחנו מרגישים רק את העולם הזה.

את העולם העליון אנחנו יכולים להרגיש אם נפתח את הרצון בשני באחוז, בשלוש אחוז, וכך עד מאה אחוז, בכמה שאתה פותח יותר את הרצון כך אתה יכול יותר להרגיש את המציאות. יש מציאות שנסתרת, וכשהרצון שלנו גדל במקצת מיום ליום ומשנה לשנה, בכך אנחנו פותחים את העולם ומגלים יותר תופעות, אנחנו מגלים יותר דברים בעולם. מיום ליום יש לנו גילויים, המדעים מתפתחים וגם אנחנו מתפתחים, אבל כל זה עדיין בצורה מאוד קטנה, קצרה וצרה. צרה כלפינו בלבד.

לא את העולם עצמו אנחנו מרגישים, אלא מה כדאי לנו, כאלה אנחנו. ואם אנחנו רוצים לדבר על קנית הרצון הגדול, אז באמת אנחנו צריכים לשלם ביגיעה גדולה. אנחנו יודעים שברצון הזה יש דומם, צומח, חי, והאדם, זאת אומרת המְדבר. ואלה ארבעת השלבים כשכל אחד הוא בגובה מאה, זה ארבע מאוד שקל כסף. כסף זאת אומרת ביגיעה, בכיסופא.

גלעד: זה קצת מפחיד מה שאתה אומר. תראה איזה נזק האדם עושה היום לעולם, וזה רק עם אחוז אחד מהרצון שלו. אז מה הוא יעשה לעולם אם הוא ישתמש בשני אחוז או בעשרה אחוז?

לא. אתה תצטרך לשלם בארבע מאות שקל כסף.

גלעד: בגלל זה צריך לקנות.

כן. קודם כל תצטרך לרכוש את המסכים, ובמה שמתגלה לך לעבוד רק בעל מנת להשפיע. לכן גדלנו, גדלנו וגדלנו, הגענו לאיזה גובה, לאיזו לרוויה בהתפתחות שלנו ואז הגענו למשבר. יותר מזה אנחנו לא נתפתח, נעמוד כאן עד שנבין. או שאנחנו יורדים, או שאנחנו ממשיכים לפתח את עצמנו אבל בכלי חדש כלפי העולם העליון, כשהכול להשפעת הזולת.

דני: האם אין הבדל באגו? נניח בין מישהו שתאב שליטה לבין סתם דמויות מההיסטוריה, כמו סטלין או אפילו כמו ראש ממשלה? אלה הם אנשים עם המון אמביציה.

לא. האגו הזה הוא באותה הרמה האנושית, ואילו כאן מדובר על אגו לגמרי אחר. מדובר כאן על אגו שצריך להיות שליט ולהבין מעל החיים האלה, מעל חיים ומוות. מדובר כאן על אגו שאנחנו לא מבינים שהוא קו שמאל, שזה קליפות, שזה ממש כנגד הא-לוהות.

שני הכוחות מתחילים להתגלות בך. מצד ימין מתגלה הכוח העליון, הבורא. ומצד שני מתגלה הכוח כנגדו ואתה ביניהם, אתה כולל את שניהם. לכן זה נקרא "מערת המכפלה", אתה נמצא בחיבור של שני הכוחות, גם הרע וגם הטוב יחד.

דני: אבל הרצון לקבל הוא לא נצחי.

הוא נצחי, כמו הבורא. הוא לא מתבטל לעולם אחרת אין נברא. נברא מהמילה בר ממדרגה, בזה אתה נבדל מהבורא, ברצון. וכשאתה משתמש בכוונה בעל מנת להשפיע, אתה מדמה את עצמך לבורא ואז אתה מגיע איתו לדבקות שהיא מטרת הבריאה.

גלעד: בסוף הפרשה מדובר על קטורה ועל בני קטורה שאברהם שלח לקֶדֶם. לפני שהתחלתי ללמוד את חוכמת הקבלה למדתי את תורות המזרח למיניהן. יש בהן הרבה מאוד חכמה, חכמת חיים.

זה פסיכולוגיה.

גלעד: כן זה מאוד פסיכולוגי, היום אני רואה את זה ממקום אחר. אבל אומרים על אנשים שאלה מבני קטורה, ואלה מבני אברהם. האם יש בזה משהו?האם יש איזה שורש לדבר הזה?

כן. בסופו של דבר כל העולם בא או מהבבלים שלא רצו לקבל את תורת אברהם דרך נמרוד. אבל הם שלא רצו, זה מפני שהם עברו תיקונים כאלה כדי שלא ירצו. גם זה תיקון. אדם שמתנגד למשהו יש לו איזה דעה, הוא עובר איזו מין מסננת ויוצא מזה. ולכן או שהוא עובר מבבל ואחר כך עובר גם את המלחמות בארץ כנען, במצרים, ובכל מיני מקומות. או שהוא מבני קטורה וכולי וכולי, זאת אומרת או שהוא מעשרת השבטים שמתפזרים בכל העולם ועובדים שם, עושים את העבודה שלנו ואנחנו לא יודעים באיזה צורה זה בא. כמו שאומרים על אחמדינג'אד שהוא רבע יהודי, ועל קאדפי שהיה חצי יהודי ועוד ועוד.

גלעד: אומרים כך גם על אובמה.

כן. ומי יודע מאיפה. אם בודקים את הבדיקות הגנטיות רואים שנעשתה מין התכללות בין כולם. ובסופו של דבר בכל אחד ואחד יש התכללות מכולם. לכן לאחר שהגענו לסוף ההתכללות, כשיש יכולת בכל אחד ואחד להיות שייך במשהו לתיקון, לפי הדרגה שלו, אז אנחנו נכנסים למשבר שממנו אנחנו כבר מתחילים לברר את המצב הרוחני שלנו. זו בעצם הדרגה שהאנושות נמצאת בה היום.

דני: מצד אחד, אתה תמיד אומר שבעצם כל הסיפורים, כל מה שאני לומד, זה הכל בתוך בן אדם אחד. מצד שני אנחנו בכל זאת בעולם הזה וחיים פה. השאלה היא האם יש איזו נוסחה או משהו אחר שאתה יכול ללמוד ביום יום, כשאתה נפגש במקרים או שקורים דברים?

כן. אם אתה מרגיש שאתה חי ביום יום בעולם הזה, כן. אבל יש כאלה שמרגישים שהם חיים באיזה סרט שמוקרן להם בִפְנים והם כאילו מתייחסים לעולם, אבל הם מרגישים את העולם מבפנים. מראים להם את זה כמו שאני רואה לפניי סרט. לסרט הזה אני יכול להיכנס בצורה שאני לא יכול להעביר עליו ביקורת, ואז אני חי כמו כל אדם שנמצא בעולם. או שאני יכול להגיד לעצמי, זה הסרט שמוקרן לפני ואני נמצא בו, ואני גם יכול לצפות על עצמי מהצד ולראות איך אני מתנהג עם כל מה שקורה לפני.

אני גם יכול להגיד שהתמונה שמגיעה אליי היא תמונה שנמצאת אצלי בפנים, היא מתגלגלת רק בתוכי, ואני זה שצריך להגיב כלפיה. ואז בדרך שאני מגיב אליה בזה אני עולה. אני עולה מדרגת הסרט להבנת הסרט, להבנת מי שמקרין לי את אותו סרט. זאת אומרת, זה תלוי איך אני מקבל את העולם, ורצוי לקבל אותו בצורה כמה שיותר אמיתית.

גלעד: נקרא קטע קטן מספר הזוהר שמדבר על התיקון של אברהם במערת המכפלה.

"כשנכנס אברהם לתוך המערה בראשונה, ראה שם אור, והושלך לפניו העפר, ונתגלו לו שני קברים. בין כה וכה עמד אדם מקברו, בצורתו. וראה את אברהם, ושחק. ובו ידע אברהם, שעתיד להיקבר שם." ...

"אמר לו אדם, הקב"ה הסתירני כאן. ומאותו זמן עד עתה מסתתר אני. עד שבא אברהם היה אדם והעולם, מחוסרי השלמות. וע"כ היה צריך להסתיר את עצמו, שלא יתאחזו בו הקליפות. אבל כשבא אברהם לעולם, תיקן אותו ואת העולם, ואינו צריך עוד להסתיר את עצמו."⁴

נעבור עכשיו לשלב של המושגים.

גלעד: בשלב המושגים אנחנו מגדירים בשניים שלושה משפטים את המושגים המרכזיים בפרשה.

והמושג הראשון, הרב לייטמן, שנים.

שנים זה שנה, כשחוזרים על התיקונים רק בדרגה יותר גבוהה. יש לנו סולם של מאה עשרים וחמישה מדרגות. חמישה עולמות, חמישה פרצופים בכל עולם וחמישה ספירות בכל פרצוף. אלה מאה עשרים וחמישה מדרגות שאנחנו צריכים לעשות את אותו תיקון, רק בשלב יותר מתקדם ומתקדם. כך אנחנו עוברים משלב לשלב או מִדַרגה לדרגה, עד שגומרים את כל התיקונים ובזה נכללים באותו עולם אין סוף. בדבקות עם הכוח העליון ובהתאמה מלאה אליו.

דני: מה זה מערת המכפלה?

מערת המכפלה זה אותו התיקון הגדול של מלכות שנכללת בבינה, וכך היא יכולה לתקן את עצמה בהשוואת הצורה לבינה. כי מלכות זה רצון לקבל ובינה זה רצון להשפיע, וכששניהם, מלכות בבינה ובינה במלכות, משתווים זה עם זה. זה נקרא שבכל האדמה, בכל הרצון, אנחנו מכניסים את כוח הבינה ואז הוא מגיע לאותו מצב שנקרא מערה.

גלעד: מה זה מקום הקבורה?

מקום הקבורה זה איפה שאנחנו קוברים את האגו שלנו. זאת אומרת, לא את הרצון לקבל, אלא את הכוונה על מנת לקבל, כאשר בכל התכונות שלי אני משתמש רק לטובתי והם לרעת הזולת. כשאני רוצה לנצל, לנצח, ולראות את הזולת פחוּת ממני, מושפל ממני, ובזה אני מרגיש טוב. אם אני קובר את כל התכונות האלה זה נקרא קבורת הרצון לקבל. אנחנו לא קוברים את הרצון אלא רק את הצורה שהוא מתראה אצלנו, בצורה האגואיסטית.

דני: מה זה נישואים?

נישואים זה כשאני מסוגל שוב לקחת, ושוב ושוב לקחת מהרצון לקבל שלי את כל מיני התכונות האגואיסטיות, ולתקן אותם. אז אני מכסה אותם. זה כל עניין טקס הנישואים והחופה שזה המסך. הזוהר מדבר על זה בצורה מאוד יפה במאמר "לילה של כלה".

גלעד: אם כבר מדברים על נישואים, נסיים בקטע קטן מספר הזוהר שמדבר על יצחק ורבקה.

"ויקח את רבקה ותהי לו לאשה, ויאהבה. הרי כל בני העולם אוהבים נשותיהם. מהו השינוי, שדוקא ביצחק כתוב, ויאהבה?

התעוררות האהבה של הזכר אל הנוקבא, אינה אלא מקו השמאל, שכתוב, שמאלו תחת לראשי. וחושך, קו השמאל, ולילה, הנוקבא, כאחד הם. כי השמאל מעורר תמיד האהבה אל הנוקבא ואוחז בה."⁵

כוונות על מנת להשפיע זה נקרא זכר. ואם לצד הגברי, לצד הזכר שמתגבר חזק יש ביד שמאל כוונות בעל מנת להשפיע, אז הוא לוקח את כל צד האישה, את הרצון לקבל, ויכול להשתמש בו בעל מנת להשפיע. זה נקרא בעצם תחילת הזיווג הנכון. "שמאלו תחת ראשי" ואחר כך "ימינו יחבקני"⁶, והזיווג הוא כבר מה שנקרא ב"שמחת תורה".

גלעד: תודה לך הרב לייטמן. תודה לך דני חיימוביץ.

סיימנו את פרשת "חיי שרה" וניפגש בפרשה הבאה.

שבת שלום.

(סוף השיעור)

---

1. "כי ביצחק, יקרא לך זרע." (בראשית, פרק כ"א, י"ב)↩

2. "יצר לב האדם רע מנעוריו" ( תלמוד ירושלמי, סדר זרעים, מסכת ברכות, דף כ"ז, ב' פרק ג', הלכה ה' גמרא)↩

3. "אלו צדיקים שבמיתתן נקראו חיים" (תלמוד בבלי, סדר זרעים, מסכת ברכות, דף י"ח, א' גמרא)↩

4. זוהר לעם, פרשת "חיי שרה", מאמר: "ארבע מאות שקל", אותיות ק"ה – ק"ו.↩

5. זוהר לעם, פרשת "חיי שרה", מאמר: "ויביאה יצחק האוהלה", אותיות: רנ"א, רנ"ב.↩

6. "שמאלו תחת ראשי, וימינו תחבקני" (שיר השירים, פרק ח', ג')↩