פרשת השבוע- 29.06.12 – הרב הד"ר מיכאל לייטמן – אחרי עריכה

פרשת השבוע - חוקת

בהשתתפות: גלעד שדמון, משה אדמוני

heb_o_rav_2012-06-29_lesson_parashat-ashavua_hukkat

גלעד: השבוע אנחנו בפרשת "חוקת", ואיתנו הרב לייטמן ומשה אדמוני. אנחנו נשתדל לגעת בפרשה ובפרטים המרכזיים שבה. נמצא את הרלוונטיות שלהם לחיים שלנו היום, לעולם שאליו אנחנו נכנסים, אם זה בחינוך ילדים, אם זה בהבנה ובשילוב בעולם החדש שאליו כולנו נכנסים.

נתחיל בפרטים של הפרשה. מדובר על כך שעם ישראל ממשיך לנדוד במדבר. בפעם הראשונה מצוינת מצוות "פרה אדומה", והלכות טומאת המת. בפרשה מדובר גם על סיפור "מי המריבה", בני ישראל מתלוננים שאין להם מים. משה מכה בסלע ומוציא ממנו מים, והבורא בתגובה מעניש את משה ואהרון וקובע שלא יכנסו לארץ ישראל. עם ישראל מגיע לארץ אדום, אבל מלך אדום אוסר עליהם לעבור בארצו.

אחר כך מסופר על מות אהרון, אחיו של משה, ועל אלעזר בנו שיורש את תפקיד הכהן הגדול. עם ישראל מתלונן על הקשיים בדרך, הבורא שולח נחשים להכיש את העם. משה עושה נחש מנחושת, כך שכל הרואה את הנחש הזה נרפא. עם ישראל מגיע לגבול ארץ מואב ושר את "שירת הבאר".

בסיום הפרשה, עם ישראל נלחם בסיחון מלך האמורי ובעוג מלך הבשן, מנצח אותם ויורש את ארצם.

הרב לייטמן, הרבה פרטים, מלחמות, מאבקים, "מי מריבה".

הכול בתוך האדם, "האדם הוא עולם קטן"¹ ולפי הכלל הזה אנחנו הולכים. לא צריכים לתקן את העולם, לא צריכים להילחם עם שום דבר חיצון, כי זה לא יעזור, אנחנו רואים כמה שאנחנו משתדלים לסדר את העולם, הכול נעשה רק יותר גרוע. כמה שנתערב פחות בעולם, וכמה שיותר נתקן את האדם, זה יתן פירות טובים.

התורה מדברת על אדם אחד, איך כל אחד צריך לתקן את עצמו. כי כמו שכתוב, "בראתי יצר רע", כולנו צריכים לגלות קודם כל מהו הרע שהבורא מתכוון. כשהוא אומר, "אני בראתי בך את הרע", זאת אומרת, לא שאתה רע, יש בך רע שהוא ממני. זאת אומרת, אם תמצא אותו, אז תדע שזה הנכס שלך ממני. וכשיוצאים למדבר, אז מתחילים לגלות את הרע הזה, זה לא פשוט, זה בהרבה מאוד פעולות.

"במדבר" נקרא שהאדם מרגיש בחיים שלו שאין לו במה להחיות את נפשו, לא כל כך טוב לו בחיים. הוא לא יודע בשביל מה הוא חי, למה, לאיזו מטרה. סתם, החיים זורמים והופכים להיות כל פעם ליותר ויותר קשים, מבולבלים. כל העולם נכנס לאיזו מערבולת ובלבול עם המשבר הזה, ועוד יהיה לפנינו.

גם אנחנו נמצאים כאן "כמעשה אבות, סימן לבנים"², אנחנו רואים שגם אצלנו זה קורה. לא בכל אחד ואחד מאיתנו, כי מי שלומד חכמת הקבלה, אז הוא עובר את המדבר הזה לבד, בצורה אישית, אינדיבידואלית. ומי שלא לומד חכמת הקבלה ואין לו נטייה לזה, יצטרך לעבור את זה עכשיו עם כל העולם , יחד.

גלעד: אז כל העולם נמצא עכשיו במדבר?

כל האנושות תצטרך לעבור, זה מה שאנחנו מתחילים לגלות עכשיו. אנחנו מתחילים לגלות את כל יצר הרע שלא נותן לנו להסתדר. כי למרות הטכנולוגיה וכל מה שבנינו בעולם, כל מיני מערכות, ואנחנו חכמים וחזקים, אבל את כל החכמה והכוח שלנו אנחנו בעצם מכוונים לכאלו דברים שאם מישהו מהצד היה מסתכל על כל כדור הארץ, ועל כל מה שאנחנו עושים, היה חושב שזה פשוט איזה בית משוגעים. אנשים לא נמצאים בהבנה, בלשון המעטה, הם לא מבינים מה שהם עושים, כי מה שהם עושים הוא כל הזמן נגדם.

זה קורה לנו מפני שאנחנו לא יודעים את תכנית הטבע, תכנית הבריאה, אנחנו לא יודעים מהי מטרת הבריאה. אנחנו עושים כל מיני פעולות, עם כל הכוח והחכמה שלנו אנחנו עוד יותר גורמים לעצמנו רע. כי אם היינו כילדים קטנים, ועשינו כל מיני דברים שבא לנו, אז בהתאם לכך גם ההשגחה העליונה והטבע היו מתייחסים. כמו שאנחנו רואים, אם ילד הקטן נופל ועושה משהו, אז יש איזו שמירה עליו מצד הטבע, ועל אנשים גדולים כבר לא, דורשים מהם כבר פעולות מכוונות נכונות.

כאן מדובר בבני ישראל, שהם מתקדמים במדבר, זאת אומרת, בחיפוש במקום ריק, הפנימיות ריקנית. אני נמצא בייאוש, בדפרסיה, בחוסר אונים, אני לא יודע איך להתקדם, איך לנהל את החיים שלי ואת הכל, כאן אני צריך איזה כיוון. ואת הכיוון התורה נותנת לנו, היא אומרת לנו, יש אפשרות לתקן את כל הרע שלך ותעשה מזה חיים טובים. אבל זה בתנאי שתדע איך לנהל את עצמך, איך לנהל את החיים.

יש לנו שני כוחות, קבלה והשפעה. בשני הכוחות האלה באים אחר כך כל מבחר הכוחות המנוגדים שבטבע, ותמיד הם בזוגות, חושך ואור, פלוס ומינוס, חום וקור, וכן הלאה. הכול יוצא משתי התכונות האלו בטבע, תכונת הקבלה ותכונת ההשפעה. שני הכוחות שהם יצר הטוב ויצר הרע.

מדברים כאן על האפשרות לתקן את עצמנו בחוק שנקרא "פרה אדומה". מה זאת אומרת פרה אדומה? פרה זה נקרא כוח השפעה, נתינה, חלב. כמו המנהג שיש לנו לאכול דברי חלב בחג השבועות, חג הנתינה, מתן תורה, את זה מסמלת לנו הפרה. אדומה, אֶדום, זאת אומרת, כוח הקבלה, כוח האכזריות המושך לעצמו.

פרה אדומה, זה שילוב של שני הכוחות האלו, או כמו שזה נקרא בחכמת הקבלה, מלכות ובינה. אפשרות אחת, שאנחנו אגואיסטים, מושכים לעצמנו את כוח השפעה ואז אנחנו משתמשים בו לטובת האגו שלנו, "מה נשמע? איך אתה מרגיש? בוא נעשה טובה", ובעצם אני עושה את זה כדי לנצל אותך. כך משתמש יצר הרע האמיתי, אז זה נקרא שהפרה האדומה מטמאה, אם משתמשים בה בצורה כזאת.

או ההפך, את האגו שלי, האֶדום, האָדום שבי, אני מעלה לגובה הפרה, לגובה השפעה, לגובה הבינה. מלכות עולה לבינה, צמצום ב'. ואז ההפך, היא מטהרת את הטמאים, את הרצון לקבל שרוצה להיטהר, מעלה את עצמו לדרגת הבינה, בצורה כזאת היא מטהרת.

זה חוק פשוט זה לא איזה מין סוד גדול, פרה אדומה, אלא זה כלל שאנחנו משתמשים בו בעבודה הפרטית שלנו, איך שמלמדת אותנו חכמת הקבלה. התורה מספרת בצורה כזאת.

כל החוקים איך להשתמש נכון בכל רצון, בכל תכונה שלי, שאני אשתמש בה בעל מנת להשפיע לטובת הזולת, זה מה שהתורה דורשת, כי התורה זה "ואהבת לרעך כמוך", זה הכלל שלה.

יש בבירורים שלי רצונות גדולים, קטנים, כל מיני סוגים, איך אני משתמש בהם, איך אני מטהר את עצמי, זאת אומרת, איך אני מביא את עצמי לאהבת הזולת, שזה בעצם השימוש הנכון בכל הטבע שלי. לזה בעצם מיועדת כל התורה. בדרך אני צריך להכיר כל פעם את הרע שבי, הרע שבי צריך קודם כל להראות את עצמו שהוא רע, אני משתדל לעשות משהו טוב ואני נתקע, אני רואה שאני לא מסוגל, ואני נשבר, נכנס לייאוש, לחוסר אונים, לכל מיני בלבולים. זה מה שמבואר הלאה בפרשה. ואחרי שאנחנו מתחילים להשתמש נכון בכוח הפרה האדומה, זאת אומרת, בחיבור מלכות עם בינה, מתגלים לנו כל מיני רצונות אכזריים שאותם אנחנו צריכים לתקן, אבל גם מצליחים.

וודאי שאם מדובר נניח על מות אהרון, אז במקומו יש את בנו אלעזר, זו הדרגה הבאה. זאת אומרת, יש לי תכונת "אהרון", אני מתקדם עם התכונה הזאת והמדרגה הבאה שאני מעלה את עצמי אליה, זה כבר בן, זו התוצאה מהדרגה הקודמת, מהאב. התורה מספרת לנו על המדרגות. אנחנו לא צריכים להסתכל על זה כמו שמסתכלים בעולם שלנו, אם מישהו מת אז יש צער, כאן זה הפוך, "מעלים בקודש, ולא מורידים בקודש"³.

אותו דבר "מי מריבה", משה מכה בסלע במקום כביכול להוציא את זה על ידי הדיבור. יש גילוי החסדים, לא על ידי מכה, שזה לא מתאים בכלל, הכאה זה כנגד אור החכמה, וחסדים אנחנו מוצאים דווקא על ידי הדיבור. חייבים לגלות את מי המריבה, זו דרגת הבינה ודרגת המלכות שמחוברות יחד, כי האגו, הריב, בא מהמלכות והמים באים מהבינה. צריך להוציא את הכוח הזה החוצה, לגלות. מצד אחד, משה עושה את זה נכון, מצד שני, כשהוא עושה את זה, ברור שבכך הוא מגלה את כל מה שהיה יכול לגלות לעם ישראל. הדרגה שלו שנקראת "משה", גם קשורה למים, הוציאו אותו מהמים.

גלעד: "כי מן המים משיתהו"⁴

בתיה בת פרעה הוציאה אותו מהיאור. יוצא שהוא בכך מראה שהוא גמר את תפקידו בעתיד. ואז לארץ ישראל הוא לא עולה, דרגת ארץ ישראל היא מעל דרגת המדבר, מעל דרגת משה, לזה צריכים תיקונים אחרים. משה לא שייך לרצון לקבל, לתיקון הרצון לקבל בעל מנת להשפיע, שזה נקרא "יישוב הארץ", הוא רק מעלה אותם לדרגת הבינה. לכן הבורא מספר לו שהוא ואהרון לא יכנסו לארץ ישראל וכולי.

גם בעניין הנחש, הוא אָדום, כי החומר הוא נחושת, אדום, אפשר לקשור זאת גם עם ארץ אֶדום, היכן שהיו אצלנו מכרות הנחושת בדרום, הכול קשור. כשמתחילים לגלות את הרע, מתגלה הנחש שזה ממש היסוד של כל האגו. אבל הנחש יכול גם להרעיל את האדם ולהמית אותו, וגם לרפא. כמו שאנחנו רואים בסמל של הרפואה, כל התרופות הם מהנחש, מצד אחד, ומצד שני זה הרעל הכי גדול בעולם, זה יסוד כל הרעלים.

לכן גם כאן, כשמתגלה הנחש הזה בתוך האדם, הוא צריך להביא אותו לדרגת הדומם, אֶדום, אָדום, ואז בצורה כזאת הוא נרפא. זאת אומרת, להוריד את האגו שבו לדרגת הדומם. אנחנו לא מתפטרים מהאגו, מהרצון לקבל, אנחנו רק הורסים את הכוונה שלנו על מנת לקבל. אבל הרצונות שלנו בדרגת הדומם נשארים ואחר כך אנחנו מגדלים אותם לעל מנת להשפיע.

כל העבודה שלנו היא בכך שהאגו הגדול מתגלה, אנחנו מקטינים אותו עד דרגת הדומם, עד הנחש, הנחושת, ואחר כך אנחנו מעלים אותו לעל מנת להשפיע, לדרגת הבינה ממש, ומשתמשים בו בלקבל על מנת להשפיע. זאת אומרת, ש"מלאך המוות הופך להיות מלאך הקדוש"⁵.

זה אותו העיקרון כמו בפרה אדומה, זאת אומרת, כל פעם יש קשר בין מלכות ובינה ועל ידי זה אנחנו מתתקנים. זו החוקה, זה החוק שכך אנחנו פועלים בו.

גלעד: בפרשה יש הרבה פעמים עניין דבר והיפוכו, כמו פרה ואדומה, נחש ונחש נחושת, וכן הלאה. אנחנו עוסקים בחינוך, מלמדים גם את הילדים וגם את המבוגרים איך לחיות עם המציאות הזאת. המציאות לא פשוטה, לרוב האנשים מאוד פשוט להגיד, זה טוב, זה רע, זה עושים וזה לא עושים ובזה נגמר העניין. השאלה איך מחנכים לתקופה החדשה שאליה אנחנו נכנסים, וכמו שאמרת, מתגלה לנו הצורך לחיות עם שני הקצוות האלה?

אנחנו נמצאים היום במצב שהאנושות חייבת להכיר בחוקי העולם. החוקים אלה הם לא חוקי פיסיקה, כימיה, ביולוגיה, זואולוגיה וכולי, אלה הם חוקי עולם. זאת אומרת, זה החוק הכללי שמנהל את כל המציאות, והמציאות מתגלה כמציאות אינטגרלית, אחידה. אנחנו יותר ויותר מתחילים להרגיש אותה ולגלות אותה מתוך מה שמתגלה, אומנם אנחנו לא מכוונים לזה, אין לנו כזה מבט כדי לראות את הכל כמכלול אחד, כמערכת אחת. אבל מאין ברירה, כשאנחנו נתקלים פה ושם בכל מיני בעיות, אז אנחנו רואים את הקשר ביניהם, אבל זה לימוד שבא בדרך כלל דרך ייסורים גדולים. אנחנו סך הכול צריכים להכיר שיש במציאות שלנו חוקה, "חוק נתן ולא יעבור"⁶.

למצב הזה האנושות חייבת להגיע. אבל זה מאוד לא פשוט, זה מאוד קשה, כי אנחנו תמיד הרגשנו שאנחנו אלה שפועלים. מי שרוצה להאמין במשהו אחר, שיאמין, אבל לגבינו העולם הוא העולם הזה שכאן, עם חוקים משלו, ועם כל הדברים שלו. כל אחד חושב, אני בעל הבית, כמה שאני מרוויח, אני מרוויח, וכמה שאני מפסיד, אני מפסיד, זאת אומרת הכול בידיים שלי. אנחנו לא מסוגלים לחיות יחד עם החוק העליון, עם החוק הכללי של הטבע.

החוק האינטגרלי של הטבע, הוא בעצם חוק ההנהגה וההשגחה, חוק הבורא. הבורא והטבע זה היינו הך, "א-להים" בגימטריה זה "הטבע". אנחנו נצטרך להכיר בזה אחרת לא נוכל להתקדם. כל עוד שהתקדמנו בצורה אינסטינקטיבית, רק על ידי האגו שלנו שגדל מדור לדור, אז התפתחנו על ידי הטכנולוגיה, התרבות, החינוך, מבנה החברה, מבנה המשפחה, וכן הלאה.

אנחנו מגיעים עכשיו למצב שחוץ מההתקדמות האינסטינקטיבית, ההתקדמות שבה נדחפנו תמיד קדימה ועוד קדימה, כדי למלא את האגו שלנו כמה שאפשר בכל מיני אפשרויות, ולפי זה גם פיתחנו כל מיני אמצעים רק כדי למלא את עצמנו למצב נוח, לטוב, עכשיו זה כבר לא אפשרי. זאת אומרת, זה כבר לא עובד בצורה פשוטה, ליניארית, כי בטבע מתגלה הכוח השני. קודם כל האגו שלנו הופך להיות קשור לאחרים, ואנחנו מבולבלים מאוד, כי אנחנו קשורים לעוד מיליארדי פרטים שבמציאות. אנחנו קשורים גם לטבע הדומם, לאוצרות האדמה שמהם יש לנו פתאום הגבלה, ולכן אנחנו צריכים להתחשב בהם ובצומח שנכחד, וגם בחי שנעלם, כמו הדגים והחיות. זו באמת בעיה גדולה בשבילנו.

גם בני האדם מתחילים להיות מחוברים זה לזה ומשפיעים זה על זה בצורה שאין לנו יכולת לעצור אותה. ההגירה שקיימת ממדינה למדינה מקבלת מימדים מאוד גדולים. העולם מתחיל להיות כמו איזה סלט אחד. מצד אחד זה מצב שמביא בעיות גדולות לכל מדינה ומדינה, בעיות ביסוד ובאופי של כל מדינה, ומצד שני אי אפשר לעצור את זה. המצב הזה יחייב אותנו להתחיל למצוא איזה יסוד כללי למה שאנחנו עושים. אבל אם נחשוב על העתיד, אז מה שיקרה זה שכולנו נהיה מעורבבים זה עם זה, ואם תצא לרחוב, אז אתה תפגוש נציגים של כל המינים וכל הזנים שיש באנושות. כולם יהיו מסביבך, בכל מקום, כמו באמריקה ועוד יותר מכך.

לכן כתוצאה מההתקדמות שלנו אנחנו נתקלים קודם עם החוק הראשון שמראה שאנחנו כולנו, גם הטבע וגם האנושות, קשורים זה לזה בצורה עגולה. כולנו נמצאים בצלחת אחת, בתלות הדדית מלאה, שלמה. זה דבר אחד. הדבר שני שמתגלה בחוק האינטגרלי, שאנחנו לא מסוגלים לעבוד כנגד החוק שמתגלה עכשיו. אנחנו בעצמנו עדיין אגואיסטים פשוטים. האדם רוצה לדעת רק על העבודה שלו, על הבית שלו, על כך שיש לו חופש, פנסיה, ביטוח לאומי, קופת חולים, חינוך לילדים ושיעזבו אותו בשקט. הוא רוצה שקודם כל הדברים האלה יהיו בטווח הראיה שלו. האדם בזה צודק, אבל הוא לא מסוגל להבין שהוא חייב לאפשר עכשיו לעצמו להכניס את כל העולם לתוך הבית שלו, לתוך הלב שלו, לתוך עצמו, כי אחרת הוא לא יסתדר.

יוצא בזה שכל אחד מאיתנו הוא כמו מלכות, אָדום, והחוק הכללי שבעולם, החוק האינטגרלי, הגלובלי, חוק ההשפעה, מציג את עצמו כמו בינה, כמו פרה. יוצא שאני נמצא בניגוד לעולם, אני בניגוד בין מלכות ובינה שאותם אני צריך לחבר, והחיבור הזה הוא "פרה אדומה". אם החיבור הוא נכון, אז החיבור הזה יקדש אותנו ואנחנו נתקדם בטוב. אם לא, אז כל הבעיות שהתורה מספרת עליהן, יחייבו אותנו בכל זאת לחיבור הנכון, אלא שהדרך היא כבר דרך ייסורים.

משה: בעניין "פרה אדומה", יש הרבה אנשי חינוך שלא יסכימו לגישה הזאת, כי אנחנו אומרים שאנחנו מתנהגים יפה אחד לשני, אבל בתוכנו יש איזו כוונה אגואיסטית. כיום יש במערכת החינוך תוכנית שלמה בבתי ספר היסודיים שנקראת "מפתח הלב", תוכנית שלפיה מחנכים ילדים לערכים, להתחשבות הדדית, למעורבות חברתית, ליזמות, יש תוכנית שלמה שמבוססת על הערכים האלה.

בתור איש חינוך אני יכול להגיד שאנחנו כן נותנים לילדים את כל הדברים האלה. אם אני מלמד ילד להיות אדיב, לתת כבוד אחד לשני, להיות ביזמות ובמעורבות, אז אני כן מכין אותו לחיים האלה. אבל לפי מה שאנחנו אומרים על "פרה אדומה" אז כביכול הכול נראה הפוך, הכול אגואיסטי, הכול תועלתני, אנחנו בעצם מבטלים את האדם.

לא, הטענה שלי היא אחרת. "אנשי חינוך" זה סוג של תואר מאוד גבוה בעיניי. ואם אנחנו מדברים ממש על חינוך פנימי, אז השאלה כמה שנים אתם מלמדים את התוכנית הזו, ודרך מה אנחנו יכולים לראות את התוצאות שלה. הרי אני קורא בעיתונות, אני שומע יום יום דרך כלי התקשורת, אני רואה בטלוויזיה תוכניות על אלימות, ועל מה שמתרחש. אם כך איפה הם אנשי החינוך, מה הם עושים, איפה התוצאות הטובות במשהו.

משה: זה באמת נורא. הידיים שלנו כבולות.

מי כובל את הידיים שלכם?

משה: אין לנו אפשרות להשפיע על התקשורת.

זאת לא התקשורת, התקשורת רק מגלה לנו מה קורה כתוצאה מהחינוך שלכם.

גלעד: יש טענה שהתקשורת לא רק מגלה, אלא היא גם מייצרת, התקשורת בעצם היא האמצעי לחינוך.

אם כך אתם אומרים שהחינוך שלכם לא מספיק טוב לעומת התקשורת שמקלקלת.

משה: נניח שכך.

אם זאת הטענה, אז אני שואל איפה התוצאה מהחינוך שלכם. אתה כאילו מגן על עצמך, אתה אומר "אנחנו עושים הכול נכון, אנחנו מלמדים אותם, אומרים להם שצריכים להיות יפים וטובים, אבל אחר כך אנחנו רואים שבבית ספר אחד פוגע בשני, יש דקירות סכין, הילד אונס את הילדה, והם בקושי מבינים מה הם עושים, וגם בבית יש כל מיני אירועים כאלה מצד ההורים". אתם מוסיפים ואומרים, שבכל אשמים כלי התקשורת.

משה: אני אשאל אחרת, נניח שהתקשורת לא מעורבת, אלא רק החינוך והשיטה של מערכת החינוך. זאת אומרת שהמורים מלמדים לערכים, למעורבות חברתית, ליזמות, להתנדבות וכולי וזה מצליח. אבל בשיחה שלנו כעת אנחנו אומרים ההיפך, שזה לא היה מצליח.

לא. כי זה לא לפי חוק הטבע.

משה: מה הכוונה?

מפני שכאשר אתה מלמד אותם, אתה סתם מספר להם בצורה פרונטאלית שצריכים להיות ילדים טובים, בעוד שבכל מקום שהם נמצאים, כולל דרך כלי התקשורת, הם רואים שרק פראייר עושה כך. "אני לא פראייר", הם אומרים, "אני מנצל את העולם כמו כולם, אני רוצה, אני "קורע" את כולם, ואם אני עושה את הכול לטובתי, אז אני נחשב למאצ'ו בעיני כולם. אני חזק, אני מרוויח". כל ילד וילדה כך חושבים, ילדה רוצה להיות מלכת יופי ולהתנוצץ, וילד רוצה להיות מישהו חזק ומפורסם.

גלעד: כן, כל אחד רוצה להיות איש עשיר, מכובד, ידוע, מפורסם.

יש להם סביבה והיא התקשורת, הסביבה שלהם שואבת מהתקשורת את כל הערכים האלו. זאת אומרת, יש להם סביבה שמשפיעה להם ערכים הפוכים מהחינוך שאתה נותן להם, והערכים האלה הם יותר אגואיסטיים, יותר קלים, יותר מקובלים עליהם מהחינוך שאתה נותן להם. כדי ליישם את החינוך שלך הם צריכים לעשות מאמצים, להיות ילדים טובים, בעוד שלפי הסטנדרטים של כלי התקשורת, של הטלוויזיה, של האינטרנט, אפשר לזרום בחופשיות בלי להתאמץ.

זאת אומרת, אתה אומר שהבעיה בעצם היא שאתה לא מסוגל לייצר סביבה יותר חזקה מהסביבה של כלי התקשורת, מכל מיני כלי תקשורת שמשפיעים עליהם. ולכן אם הסביבה שלך חלשה לעומת הסביבה שלהם, אז בשביל מה כל החינוך שלך. הוא אף פעם לא יצליח כל עוד שאנחנו לא ניצור סביבה יותר חזקה, ועל זה צריכים לחשוב.

גלעד: זאת אומרת שמוקד החינוך צריך להיות סביבה.

כן. כמו הסביבה שמשפיעה עליהם. כמו הטלוויזיה, הרדיו, הפייסבוק, המופעים למיניהם, הברים שאליהם הם הולכים, ובמיוחד כמו כל האמצעים הווירטואליים.

השאלה, איך אתה יכול לארגן השפעת סביבה טובה עליהם בעוצמה כזאת שהיא תנטרל את ההשפעה הזרה ותחנך אותם. אם המורה שעומד לפניהם אומר "תהיו בבקשה ילדים טובים, תחייכו זה לזה", ובינתיים מתנהג אחרת, אז במה זה עוזר.

משה: אתה צודק, נכון, סביבה זה חשוב ואני כמחנך, אם הייתי יכול הייתי כל היום נותן להם לימודים.

לא לימודים.

משה: לא, את הערכים האלה של התוכנית הזאת.

זאת הבעיה של המחנכים, הם חושבים שבצורה פרונטאלית, כמו בבית הספר עצמו שהוא כבר פשט את הרגל דרך, גם את החינוך אפשר להעביר כך? וודאי שלא. תכניס אותם לסביבה, ואל תפנה לאף אחד אישית, רק הסביבה צריכה בעצמה להשפיע עליהם.

משה: ואם הסביבה שלהם כל היום תגיד להם "תתנדבו, תכבדו אחד את השני".

לא צריך להגיד, הסביבה לא צריכה להגיד כלום, הסביבה צריכה לתת דוגמא.

משה: להראות ולתת דוגמא. אבל אנחנו אומרים פה, לפי ה"פרה האדומה" הזאת, אם אני אהיה נחמד וכולם יָראו לי שצריכים להיות נחמדים וכולם יראו לי דוגמא שצריך להתנדב וכן הלאה, אתה אומר שבכל זאת זה לא יעזור כי מבִפנים מסתתר איזה משהו שאני לא מכיר אותו עדיין.

ואתה כל הזמן צריך לעשות סביבה יותר ויותר חזקה עד שהילדים יהיו גדולים. וגם לילדים הגדולים יחד עם ההורים שלהם, אתה צריך לעשות סביבה, כל הבעיה היא הסביבה, בכלל, לכולם.

משה: בדרך כלל בחינוך אומרים לילדים "אתה התנהגת רע, אתה עשית רע", ופה אתה אומר אל תגעו בזה בכלל, רק סביבה.

זה לא יעזור, אתה רק מרחיק אותו ממך. לָמה זה שילד התנהג רע, הוא אשם בכך? "בראתי יצר רע"⁷ אומר הבורא, אתה תיקח אותו לבית משפט שמישהו דקר את מישהו, או שאתה מבין את הטבע או לא מבין את הטבע? לָמה אנחנו בכלל באים בטענה לאדם? מי שחינך אותו, בצורה כזאת הוא מתנהג. הכוח החיובי והכוח השלילי שבו נמצאים כל הזמן במאבק, אבל התוצאה מהמאבק הזה היא בסך הכל השפעות סביבתיות, טובות ורעות, עליו.

גלעד: אנחנו רואים שזה אתגר מאוד גדול מה שאתה אומר. אני חושב שזה ברור שהסביבה היא מחנכת, אבל תסתכל מה קורה.

רק דוגמאות.

גלעד: נסתכל על משה רבנו כאיש חינוך, הצגת אותו, תסתכל איזה חיים היו לו? כל הזמן מלחמות ומאבקים ואסור לו לעשות טעות הכי קטנה. אלה חיים שהם מאוד לא פשוטים. איך מעבירים כזה דבר למחנכים?

אם אתם לא מוכנים לזה אז תחשבו אם את מתאימים לתפקידכם. אני אומר בצורה מאוד פשוטה, אם אנחנו לא נכיר איפה שורש הבעיה נמצא, אף פעם לא נוכל להגיע לכלום. התורה מספרת לנו שאנחנו צריכים לעבור את המִדבר, וזה ממש מדבר, וחיים קשים. שאנחנו קוראים את כל הסיפור הזה, כל החומש, הוא בעינינו נראה כמו איזה סבל אחד בלתי פוסק לרגע. ככה זה, אתה לא רואה? מדף לדף שאתה מדפדף בספר, יש לך בכל דף בעיות אחרות שקופצות ומתגלות ללא הפסקה. כן, זה חינוך, זה שינוי האדם. התורה באה כדי לשנות את האדם. "בראתי יצר רע, בראתי תורה תבלין כי מאור שבה מחזירו למוטב", זה מה שאיש החינוך חייב לממש, ליישם.

משה: החינוך שלנו, שקיים היום, הוא חינוך שכל הזמן הולך ומצטבר "לטוב".

תמחק אותו.

משה: מחקנו. בחינוך שהולך לפי מה שכתוב בתורה, "חינוך האדם", איך אני כל פעם צריך לחנך?

אני לא יודע למה אתה מתכוון ב"חינוך כמו שכתוב בתורה", כל אחד מקבל ומפרש את התורה, אותה איך שבא לו.

משה: בחינוך מלמדים את האדם להכיר את הרע ולהיות מעליו על ידי הסביבה.

אתה מדבר על החינוך האינטגרלי שלנו?

משה: כן. אז אנחנו צריכים להכניס לשיטת החינוך הקיימת, שמחקנו אותה בינתיים, איזה שהן אפיזודות שבהן האדם מגלה עד כמה הוא רע.

לא, אל תדאג לזה, אתה תדאג רק לסביבה.

משה: מאיפה הוא יכיר את הרע הזה, מאיפה נדבר?

מתוך זה שהוא יהיה בתוך הסביבה הזאת.

משה: מישהו ידבר איתו על זה?

לא צריך לדבר. שוב, עזוב את הכל הכללים הקודמים, אל תִפנה אף פעם במילים, אף פעם. אדם מתנגד לְמה שהוא שומע. תן לו להיות בסביבה ולא יותר, הוא מקבל את זה דרך האור, הוא מקבל את זה דרך ההתרשמות. איך הילד מתחנך? אנחנו לא צריכים שום דבר, אנחנו לא צריכים לדבר אליו, אנחנו צריכים כל הזמן רק לתת לו משחקים, כי משחקים זה נקרא "חיים", דוגמאות.

גלעד: אז בוא נדמיין לעצמנו עכשיו סביבה כזאת. אני עכשיו ילד, באתי לבית ספר, השעה שמונה בבוקר, מה זאת הסביבה הזאת שעכשיו אתה מדבר עליה שתחנך אותי, מה אני רואה, מה אני מרגיש?

האם אתם מדברים על הילדים?

גלעד: נאמר, נתחיל בילדים, ואפשר לפתוח את זה.

אז ילדים זה מגיל הגן.

גלעד: אני בא לגן, מה יש לי? מה זו הסביבה הזאת?

תתחיל לארגן מִהם חברים, משחקים בעיגול, בצורה הדדית. לא שאתה אומר להם משהו אלא הם לומדים את זה מתוך המשחקים. שאף אחד לא יכול להצליח בלי השני, שרק בשרשרת, רק בהדדיות, רק ששניים שלושה מחזיקים ואז מצליחים לעשות משהו. כל מיני דברים כאלה. אתה צריך להראות לאדם שהוא אינטגרלי, שהוא קשור לאחרים, שאין לו ברירה כנגד האגו שלו, שהוא חייב להיות ביחסים טובים, יפים, עם האחרים.

וההיפך, תן לו אולי כאלה דוגמאות שאם מישהו לא מסכים ולא רוצה, עד כמה שאז כולם לא מצליחים, שחייבת להיות כאן ערבות כללית ביניהם, וכך אתה בונה את הסביבה. וזה עיקר החינוך, האדם לא צריך לדעת פיזיקה, מתמטיקה, זה לא יעזור לו. עוד מעט 90% מהעולם יהיה מובטל, כל החוכמות שלנו לא יעזרו, אלא החכמה הזאת, איך אנחנו נהייה כולנו כמשפחה אחת, זה מה שיציל אותנו.

גלעד: זאת אומרת, שאני כגננת, בכלל אין לי מה לשבת ולדבר עם הילדים, עכשיו אני רק יוצרת אווירה.

כל הזמן משחקים.

גלעד: משחקים, אווירה, והילד לומד הכל דרך זה.

כל הזמן, כתוב "הקדוש ברוך הוא יושב ומשחק עם לוויתן"⁸. אז אם הוא משחק, כל החיים שלנו יכולים להיות במשחק הזה. "לוויתן" זה נקרא כל האגו שהוא ברא. הוא משחק עימו, בוא נשחק עימו גם כן.

גלעד: אז אנשי חינוך זה יוצרי משחקים בעצם?

כן, בלבד, ולא שום דבר אחר, רק משחקים, דוגמאות, כל מיני הפעלות, ומתוך זה האדם לומד הכל, בלי התנגדות ובצורה קלה, והוא לא יודע איך, אבל הוא נכלל מזה, הוא נספג מזה, בצורה נפלאה. כמה מילים אתה שמעת בחיים שלך וכמה מהן אתה אחר כך מימשת.

משה: זה ברור. כל מה שנצרב בחוויה, בהרגשה, זה מה שזוכרים לאורך כל החיים. להסביר את זה לאיש חינוך היום, להגיד לו, "תשמע, הכי חשוב זה לבנות את האדם, עזוב את כל שאר הדברים", זה מסר מאוד קשה. הוא ישאל אותך "מה עם הישגים, איזה מקצוע יהיה לו בחיים, מה הוא יידע, תשאיר אותו כמו קופסה ריקה?"

הוא יהיה אדם שמחובר לכל העולם, שמחובר לסביבה, שיודע איך להתייחס לאנשים, שיודע איך לארגן את היחסים ביניהם. המקצוע הזה הוא מקצוע הכי חשוב. אם אנחנו נהייה קודם כל במקצוע הבסיסי הזה, וכולנו נשלוט במשהו, אז אנחנו נסדר את העולם, אנחנו נבריח את המשבר, אחרת הוא לא יעבור. זה משבר ביחסים בינינו. אתה רואה באירופה? הם לא מסוגלים להתקשר זה עם זה, הם קבעו ביניהם קשרים פיננסים בלי לקשור את עצמם לקשר הדדי, אנושי. אותו דבר כאן.

כשהייתי לא מזמן בארצות הברית ובדרום אמריקה, שאלו אותי "איך אתם מגרשים אפריקאים בחזרה?" ואני עניתי להם שאני לא יודע איך מגרשים, אבל אני גם לא יודע איך נותנים להם להיכנס, "מה, לא נותנים להיכנס? כל מדינה פותחת את הגבולות שלה היום למהגרים, לכולם". עניתי להם "זה עוול מה שעושים, כי אתה מערבב בבת אחת, במקום אחד, תרבויות, רמות, הרגלים, ואז אנשים ישנאו זה את זה".

גם אצלנו עד היום זה קיבוץ גלויות, בישראל. ואנחנו כאילו שייכים לעם אחד, אבל תראה עם אילו הרגלים שהיינו, אנחנו עד היום מרגישים את זה. לָמה? אתה צריך קודם כל להביא את החינוך האינטגרלי. אם אתה מעביר אותם האפריקאים בדרך חוקית, מי שרוצה להיכנס, אז אני, כמו בכל העולם, נותן איזה אחוז הגירה עד כמה שאני מסוגל לקלוט אותם, כדי בכל זאת לספק להם מה שצריכים כבני אדם, אני מוכן לעשות את זה, אני משתתף בצערם, אבל בתנאי שהם קודם עוברים את החינוך האינטגלי, איך להיות באינטגרציה בסביבה שלנו. אפילו בסביבה שלנו, ואני לא מדבר על הסביבה האינטגרלית שעוד לא נמצאת אצלנו בארץ. אבל אם כל מדינה ומדינה, הייתה עושה כך, הצרפתים, הגרמנים, כל אלה שמקבלים מהגרים, נניח הצרפתים שקיבלנו כל הרבה מהגרים, אז היו להם היום בעיות כאלה? לא.

תעביר אותם קודם כל דרך החינוך. הם צריכים לדעת מה זו המדינה שהם באים אליה, אילו חוקים יש שם, הכל, ואחר כך תלמד אותם איך להיות קשורים, קשורים גם לאנשים האלה, איך להיות כולנו כמשפחה אחת. אתם רוצים להיכנס לתוך העם? בבקשה, אנחנו נותנים לכם, אנחנו מוכנים לקבל שחור, לבן, מי שרוצה, אבל בתנאי שאנחנו מקבלים והוא מתקבל. זאת אומרת, שאנחנו צריכים ללמד אותו והוא צריך ללמוד אותנו. רק אחרי החינוך האינטגרלי, שהסברתי להם, הם הבינו.

והיו שם אפרו אמריקאים כאלה, שקמו ואמרו "איך אתם עושים את זה, למה אתם מגרשים אותם בחזרה לאפריקה וכן הלאה?", אמרתי להם "אני נגד גירושים אבל אני נגד הגירה כזאת כמו שיש עכשיו". את התשובה הזאת הם הבינו וקיבלו. כי זאת הבעיה עכשיו בכל העולם, ולכן רק החינוך האינטגרלי, רק יצירת הסביבה הנכונה, היא תעזור.

וזה בעצם מה שמלמדת אותנו אותה פרשה, איך אנחנו מחברים את יצר הרע עם היצר הטוב. מלכות, האגו שלנו, היסוד שלנו האגואיסטי, עם תכונת ההשפעה. תכונת ההשפעה זו אותה החברה, הסביבה, שצריכה כל הזמן להשפיע עלי השפעות יפות, טובות, ועד כמה שאני יכול להתכלל בה, זה נקרא שאני משתמש ב"אפר פרה אדומה". זה "אפר" שאני שורף בו את האגו שלי ומעלה אותו לדרגת ההשפעה.

גלעד: אנחנו דיברנו היום במשך כל פרשת "חוקת", על חוקים, ואני רוצה בכל זאת לשים איזה ציטוט קטן משלבי הסולם, מאמר ל"א. ציטוט מס' 1 שאומר כך.

"מלכות שמים נקרא "חקה". אבל היא חק התורה ולא התורה עצמה. כלומר, בכדי לזכות לתורה, צריכים לקבל על עצמו את החוקים, מה שהתורה נתנה לנו. אחרת אי אפשר לקבל את התורה. ובזמן שהאדם מקבל על עצמו מלכות שמים, אז הוא נקרא בחינת "ישראל"."⁹

נכון, רק אז, כי אם הוא מקבל את החוק הזה שהאגו שלו חייב להיות מתוקן בעל מנת להשפיע, וזה נקרא "מלכות מעלה לבינה", הרצון לקבל שיהיה תחת הרצון להשפיע, מצורף להשפעה, אז זה נקרא שהוא מקבל על עצמו את החוקה, כי החוק של "פרה אדומה" זה החוק הכללי. וזה נקרא "ישראל" שמכוון את כל הרצון שלו לישר אל, לבורא.

גלעד: תן לנו עצה קטנה, למחנכים של הדור החדש, איך אנחנו באמת בונים, יוצרים, את הסביבה החדשה הזאת?

עצה למחנכים ללמוד איך להיות מחנך למציאות החדשה. קודם כל אנחנו צריכים לדבר אל המחנכים, אחר כך על ידם לארגן את הסביבה ועל ידי הסביבה לפנות לקהל, לעם, זו הדרך.

גלעד: והם בעצמם צריכים לעבור את הסביבה הזאת, לבנות אותה?

המחנכים בעצמם צריכים להתעסק בכל אותם המשחקים וההפעלות. אתה צריך לעבור איתם את כל אותם הדברים שהם אחר כך יעבירו לאחרים, כי גם הם מתחנכים על ידי הסביבה שהם בונים בעצמם. זו הדרך. וכך, בשלבים אנחנו צריכים להגיע לעם. זו דרגת "ותהיו לי ממלכת כוהנים וגוי קדוש"¹⁰. זה נקרא להיות "אור לגויים"¹¹. אנחנו באים עם החינוך התורני הזה, התורה, האור, זאת אומרת אהבת כולם, "ואהבת לרעך כמוך"¹², ולא מסבירים, אלא מראים את זה על ידי ההפעלות, איך אנחנו יכולים להיות דומים לבורא, לכוח ההשפעה הכללי.

גלעד: אז אנחנו ממש בסיומה של התוכנית, אנחנו רוצים להודות לך הרב לייטמן ולך משה אדמוני ולכם הצופים בבית. התחלנו עם פרשת "חוקת", הגענו לחוקים. דיברנו על כך שאנחנו נכנסים לתוך עולם שבו מצד אחד אנחנו אגואיסטיים ומצד שני אנחנו כבר קשורים זה לזה, ורק אם אנחנו כמחנכים, נשתנה ונשנה את העולם, נצליח. אז תודה ושבת שלום לכולם.

שבת שלום.

---

1. "ומטעם זה נקרא אדם "עולם קטן בפני עצמו"" (מוזכר ב"כתבי בעל הסולם", ב"שמעתי", מאמר "ענין גורלות, שהיה ביום כפורים, ואצל המן")↩

2. "א"ר יהושע דסכנין סימן נתן לו הקב"ה לאברהם שכל מה שאירע לו אירע לבניו". (מדרש תנחומא, פרשת לך לך, ט')↩

3. "שמעלין בקודש, ולא מורידין." (משנה, סדר מועד, מסכת שקלים פרק ו', ד') ↩

4. שמות, פרק ב', י'.↩

5. "ובגמר כל התיקונים, אומר הזה"ק, "עתיד מלאך המוות להיות מלאך קדוש"." (מוזכר ב"כתבי רב"ש", חלק א', במאמר "שנאת חינם בעבודה מהו")↩

6. "חוק נתן, ולא יעבור" (תהילים, פרק קמ"ח, ו')↩

7. "בראתי יצר הרע ובראתי לו תורה תבלין" (קידושין ל', ע"ב(↩

8. "יושב ומשחק עם לויתן שנאמר (תהילים קד) לויתן זה יצרת לשחק בו" (תלמוד בבלי,סדר נזיקין,עבודה זרה, דף ג', ב' גמרא)↩

9. "מהו אסור ללמוד תורה לעכו"ם, בעבודה", מאמר ל"א תשמ"ט, שלבי הסולם↩

10. "ואתם תהיו לי ממלכת כהנים וגוי קדוש" (שמות י"ט, ו')↩

11. "ואתנך לברית עם- לאור גויים" (ישעיהו פרק מ"ב, פסוק ו')↩

12. (ויקרא י"ט, י"ח)↩