לעורר אור של פורים

שיחה עם הרב ד"ר מיכאל לייטמן 12.03.25 – אחרי עריכה

שמעון: למה מקובלים על דברים כמו מצרים, פרעה, עמלק, לא מדברים ישירות על מה שקורה באמת בינינו, בתוך הלב? כל הדתיים באמת מאמינים במה שקרה בעבר בהיסטוריה, זה מה שהם מבינים בעניין מצרים, פרעה, קריעת ים סוף, אז למה המקובלים לא מסבירים ישירות על מה באמת בן אדם עובר?

מה זה שבאמת אדם עובר?

שמעון: אני מדבר על רצונות.

למה לא מדברים בלשון בני אדם.

שמעון: כן. למשל על אחשוורוש, המן, בגתן ותרש.

דודי: עם כל המטפורות האלה, אנשים שוכחים את עצמם בסיפור ההיסטורי ובדמויות, במקום לקשור את זה פנימה לרצונות, לקשר בין בני אדם, לכאן ועכשיו.

שמעון: כל הדתיים חיים את זה ממש, מה שהיה בעבר הם ממשיכים עם כל הדבר הזה, ולא מתקדמים באמת למקום אמיתי, פנימי.

הם ממשיכים כמו שלימדו אותם. לכן אין כאן שאלה בכלל, כמו שהם קיבלו, כך הם ממשיכים.

שמעון: אבל היו להם מורים, למה לא לימדו אותם בצורה פנימית?

לא. בצורה יותר פנימית אתה מוציא את התורה מהעטיפה שלה.

שמעון: מוציא את התורה מהעטיפה שלה.

כן.

דודי: בשביל מה כל העטיפה הזאת? למה לא להסביר דוגרי, ישר?

מה ישר?

דודי: שמדברים על יחסים בין בני אדם, על חיבור ביניהם, כי בחיבור יש כוח מיוחד, כמו שאנחנו מחפשים היום להסביר בדרכים שלנו בהפצה, במקום לספר להם על ושתי, אסתר, בגתן, תרש, סיפורים יפים שהאנושות ממשיכה עם זה. כמו שמלמדים היום את הילד שלי בגן, כך גם אדם בן שבעים היום מקבל את הסיפור.

שמעון: למה אני צריך לדעת שאחשוורוש הוא בורא עולם או מלך, למה ישירות לדבר על זה, לספר על זה, להכין אותנו לזה?

כי זה היה כך, אני לא מבין אתכם. זה היה כך שהיו אחשוורוש, בגתן ותרש וכל הגיבורים האלה מה שנקרא. זה היה בימי אחשוורוש.

שמעון: אבל אני רוצה להגיע לכוח העליון, למה אני עכשיו חוזר להיסטוריה? למה צריכים להסביר את ההיסטוריה שנגמרה, שכבר לא קיימת? או שבכל מקרה זה תמיד קיים, כל מה שעבר.

מה שהיה היה. אם אתה רוצה לחדש את זה קצת במה שקורה היום, אז תעשה.

דודי: שמעון אומר לגבי סיפור מגילת אסתר, שהציבור נשאר עדיין שבוי בתפיסה של סיפור היסטורי, בחיצוניות הסיפור, ואין לו נטייה לחפש את פנימיות הדברים, את משמעות הדברים. למה מלכתחילה לא להגיש את זה בצורה כזאת? כי אנחנו נשארים בעטיפה.

כי אם אתה רוצה לספר מראש לעוד אלף שנה, אז אין לך אפשרות לספר את זה אלא בצורה כזאת.

דודי: דרך סיפור, דרך משל.

זה לא משל.

דודי: זה סיפור שקרה, וכדי לשמר אותו לאורך שנים, לאלף שנה קדימה, זו הדרך הנכונה להעביר.

כן, אלא מה אתה רוצה שהם יעשו? אם היו מתנפלים נגיד לפני אלף שנה או אלפיים שנה, אז מה היו עוד צריכים להגיד.

שמעון: אולי לפני כמה אלפי שנים אנשים הבינו, הרגישו שזה קשור לרוחניות. אבל לאחר מכן זה התחיל להיכנס להיסטוריה, וכל התורה מדברת על מצרים, עמלק, יציאת מצרים.

כן.

שמעון: היה צריך לשמר את זה לאורך שנים, כדי שעכשיו נתחיל להיכנס לזה יותר עמוק.

לא יותר עמוק, פשוט צריכים להביא את הסיפור בצורה נכונה, ואז הם עשו כמו שאנחנו קוראים "ויהי בימי אחשורוש" וכן הלאה. אלא מה הטענה?

דודי: שיספרו על בני אדם, על יחסים בין בני אדם, על כוחות, שיספרו את זה בצורה פשוטה, כמו שאתה אומר, בלשון בני אדם, שבני אדם יוכלו להבין את זה.

שמעון: בתור ילד מסורתי ראיתי שכולם חיים את זה כסיפור.

סיפור.

דודי: אני לימדתי השבוע בקמפוס, מישהי אמרה לי, וגם כתוב במדרש, שלושתי היה זנב והיא הייתה ירקרוקת. אני רואה איך הם נכנסים לסיפורים מבחוץ. האם לא הייתה ביקורת לאורך כל השנים האלה, לא קם מישהו ואמר "מה אתם מתפעלים מסיפור הילדים הזה? יש לזה משמעות פנימית, בוא נתעמק בפנימיות"?

אין להם פנימיות, זה מה שהיה הסיפור.

שמעון: בגלל שאין להם פנימיות, אז הם נכנסים כך לאותו סיפור.

כן, ככה זה נשמר.

מושי: יש משמעות לזה שיש איזו שכבה ברצון לקבל שמתבטאת באוכלוסייה שתקיים דווקא בפשטות.

כמו שאתה יכול לספר לילד, כך אתה יכול לספר לסבא ולסבתא וכך זה נשאר.

מושי: אבל יש משמעות לזה שרוב האוכלוסייה מקיימת תורה בפשטות, כמו שכתוב.

כן.

מושי: כנראה שהבורא גם לא רוצה שהם יקיימו משהו אחר, מספיק לו שמספר אנשים יתעמקו בפנימיות, נכון?

כן.

מושי: שאלתי אותך בכמה תכניות, ומה שאז ענית, שאם היו כותבים בשפת הקבלה, כמו "תלמוד עשר הספירות", את כל הסיפור של גמר תיקון, כמה אנשים בכלל היו מתעמקים בזה. ככה כל ילד מכיר את הסיפור הזה ולפחות קשור לזה. אם היה כתוב כמו בתלמוד עשר הספירות שמדובר על ג' ראשונות.

דודי: בשביל מה הם צריכים את הסיפור הזה? היינו מוחקים את כל הסיפור הזה מההיסטוריה, כי מה הוא תורם לאנושות שקוראת את זה כמו סיפור ילדים בלי להבין את הפנימיות?

הסיפור הזה קושר לך את ההיסטוריה ואת עם ישראל שעבר אז דרך מאוד קשה, וכך זה ממשיך.

שמעון: היה צריך לשמר את הסיפור הזה לאורך שנים, כי אם היהדות לא הייתה עוברת את זה, לומדת ונכנסת לזה, אז לא הייתה יהדות. הם רצו לשמר את זה בסופו של דבר רק לעתיד.

כן, ודאי.

שמעון: ועכשיו הם יותר ויותר ייכנסו באמת לפנימיות.

מושי: אבל תכלס, חוץ מרב"ש ב"כתבי רב"ש ג'", שאתה אספת את הפתקים האלו, אף אחד לא פירש את זה. אם לא רב"ש, אז לא היינו יכולים באמת לדעת מה הפירוש על מה שהוא כתב, הוא כתב גם על התורה, על פורים, על כל החגים האלה. הבנתי שהוא עשה את זה לא לפרסום, אלא אחרי המוות שלו אתה לקחת את השק של הפתקים האלו.

את רובם, כן.

מושי: ברב"ש ג' שם כל הפירושים הפנימיים, וחוץ ממנו אין מקור. הרי אתה מכיר מקורות, אף אחד לא פירש את זה, אפילו לא בעל הסולם, ובטח לפניו אף אחד לא דיבר על זה. הוא ממש נותן הסבר מי זה אחשוורוש, מי זו אסתר, שאסתר זה הסתר גילוי. אין לאף אחד דבר כזה.

האם הוא דיבר את זה בשיעורים, או שהוא רק כתב את זה לעצמו בכאלו פתקים?

את רובם הוא לא פירש. הוא לא היה מדבר על זה.

דודי: רק בכתב הוא העביר את זה. האם לא היה לו דחף להעביר בעל פה את מה שהוא כותב?

לא היה לו רצון.

דודי: למה?

האנשים התחילו לשאול למה, בשביל מה.

מושי: האם לך הוא סיפר, שאלת אותו על דברים כאלה, על כל הדמויות האלה בתורה?

הוא כתב על זה, מה אתה רוצה יותר?

דודי: בכל זאת, לברר בעל פה, לשאול, להעמיק.

מושי: הוא כתב את זה בפתקים שלו, שאחר כך לקחת אותם מהדירה שלו.

כן.

מושי: אף אחד לא ראה את זה, כנראה שגם אתה לא ראית.

בוא נגיד שכך. כן.

רואי: האם הרב"ש דיבר כמו שהוא כתב?

אני כבר לא יכול להגיד לך, אבל בדרך כלל כן.

רואי: כי בכתיבה שלו יש ממש סגנון שלם.

שמעון: מה התפקיד של העם היהודי?

להיות יסוד לכל האנושות, כדי שתתחבר.

שמעון: לחבר את כל העולם עם הכוח העליון. למה לאורך כל השנים היהודים בורחים מזה?

אף אחד לא מסביר להם, הם לא רואים את עצמם בסיפור הזה. ככה זה.

שמעון: גם כשאנחנו כבני ברוך מסבירים, הרוב לא שומעים את זה, לא מבינים את זה, לא נכנסים לזה.

כן.

דודי: מה זה אור של פורים?

זה אור של גמר התיקון.

דודי: כל אור אחר, האם הוא לא אור שבא מגמר התיקון?

לא. כתוב, שלא היה דבר כזה כמו פורים.

דודי: והאור הזה יתגלה רק בגמר התיקון, זה אור מיוחד.

כן.

דודי: לפני כן, האם הוא מאיר לפעמים?

מאיר, אם רוצים.

דודי: בזמן פורים הגשמי, על לוח השנה, יש בו מעט מן האור הזה?

כן.

דודי: איך אפשר קצת להתקרב לזה?

לשמור על כל מנהגי הפורים.

דודי: בחיצוניות.

כן.

דודי: אנחנו עורכים סעודת מצווה ביום ראשון, כל הכלי העולמי מתכנס. האם מתוך החיבור בינינו יכול להאיר האור של פורים?

כן.

דודי: ובמנהגים כמו להתחפש?

לא.

שמעון: ולהשתכר?

להשתכר כן.

דודי: להשתכר זו מצווה שיכולה לקרב אור.

מושי: אפשר להגיד שבגלל שאנחנו חיים בעולם הגשמי, ואדם מכיר את הסיפור, משתדל לקיים אותו בפשטות, עושה משתה, כל מיני דברים שכתובים, בזה הוא גם עושה תיקון, ברמה שלו, ברמת דומם.

כן, ודאי שכן.

מושי: ולא צריך לדרוש ממנו יותר, אם הבורא לא מעורר בו את הרצון הזה.

מי דורש?

מושי: אנחנו באים בטענה שהם לא מבינים פנימיות, אז כנראה שהם לא צריכים להבין. מי שצריך להבין, צריך להבין, מי שלא, לא. זאת הגישה, נכון?

כן.

דודי: ההורים שלי, המשפחה שלי היא דתית מירושלים, הם מתכנסים לעשות סעודת מצווה עם כל המשפחה המורחבת, אין שום קשר לפנימיות. עצם זה שהם עושים את זה כי כתוב, כי ככה לימדו אותם שנים על גבי שנים, דורות על גבי דורות, האם הם עושים פה איזו פעולה רוחנית?

כן.

דודי: היא פועלת גם עליהם.

ודאי. עליהם ועל כל העולם.

דודי: מה היא השכבה הזאת, האם זה מה שנקרא "דומם דקודשה"?

דומם דקדושה - אני לא יכול להסביר. אבל אם תיקח את כל העם בכללות, תחלק אותו לדצח"מ, ותיתן לכל אחד את הפירוט שלו, אז זה נכון.

דודי: אפשר להסתכל על עם ישראל שמחולק כך שלכל אחד יש תפקיד, חלק צריך לקיים בחיצוניות, חלק בפנימיות, ברבדים שונים.

כן.

דודי: וכל אחד עושה את התיקון שלו, את הדרך שלו, לעורר את האור, ולכל אחד יש מקום.

כן.

דודי:. זה לא שאנחנו צריכים להסתכל בגנאי על מישהו שמקיים רק בצורה חיצונית.

לא, בכלל לא.

דודי: ומה מוטל עלינו בדצח"מ הזה, על מקובלים, על מי שהתעוררה בו הנקודה שבלב? מה התפקיד שלו במערכת?

בכמה הוא יכול להחיות את המערכת.

דודי: במה אנחנו מחיים את המערכת?

בזה שמתחברים בינינו ואיתם.

דודי: אם היינו עושים בחיצוניות, בגשמיות, את כל המעשים ששייכים לפורים, אז זה לא מספיק לנו כתיקון, להיפך.

ודאי שלא.

דודי: ואם אנחנו מקיימים בפנימיות את הכול, האם אנחנו פטורים מהחיצוניות?

לא.

דודי: הפנימיות לא כוללת את החיצוניות. אבל אם אחרים עושים כבר את החיצוניות, אז למה גם אנחנו צריכים לעשות?

מי זה אתם?

דודי: נניח שקבוצת מקובלים עושה מאמץ בתפקיד שלה בפנימיות, וחלק אחר בעם מקיים את זה בחיצוניות, למה כל אדם צריך לעשות? אלא נתחלק.

ככה כתוב.

דודי: זה מוטל על כל אדם.

כן.

(סוף השיחה)