נכנסים למצב פסח

שיחה עם הרב ד"ר מיכאל לייטמן 15.03.25 – אחרי עריכה

רואי: אנחנו חודש לפני פסח. דיברנו בינינו ורצינו להתייעץ איתך, מתי אתה חושב שכדאי להתחיל ללמוד חומרים של פסח בשיעור?

מיד אחרי פורים.

רואי: זה אומר שמיום שני אנחנו מתחילים ללמוד על פסח.

כן.

דודי: לא לחכות, אלא ישר להתחיל.

כן.

רואי: אז מיום שני אנחנו נכנסים לחודש לימוד אינטנסיבי רק סביב פסח.

דודי: כל המערכה.

רואי: יש לנו מספיק חומרים, לא חסר.

כן, ברור שכן.

דודי: אבל עוברים מאמרים, לא קטעים.

רואי: כן, גם ברמת מאמרים יש לנו מספיק חומר.

דודי: יש שפע של חומר.

מחר נלמד על שמחה, כי בערב יש לנו סעודת שמחה, סעודת מצווה של פורים, יגיעו לכאן קרוב לאלף איש מהכלי הישראלי, וגם כל העולם יתחבר. נעשה סעודה של פורים, עם הפעלות, חיבור, תחפושות ושמחה, קצת לשבור. ומיום שני נתחיל את פסח, כל התקופה הנוכחית תהיה על פסח.

אחרי פסח, במאי, אנחנו מגיעים לכנס שהנושא שבחרנו הוא "אין עוד מלבדו". יותר נכון להגיד חיזוק החיבור בעשירייה כתנאי להיאחז באין עוד מלבדו, זה יותר מדויק. נחפש עוד את המשפט המדויק שיהיה לנו לכנס. עד הכנס כל יום ראשון נאסוף את כל הכלי העולמי לשעה וחצי בערב, ובמקום ישיבת חברים נעשה סדנה בין החברים. נבחר נושא, ערך שכתב עליו רב"ש, נביא את דברי רב"ש, דברים שלך, נברר בינינו בסדנה, ונחזק עוד יותר את הקשר. כל שבוע ניקח נושא שיחזק אותנו עד לכנס במאי. זה מהלך שניכנס אליו כולנו עם הכלי העולמי בעשיריות.

יספיק לנו הזמן?

דודי: כן, משבוע לשבוע אנחנו נעבור נושא. למה אתה מתכוון?

על פסח יש כל כך הרבה חומר.

רואי: אנחנו נספיק.

דודי: במשך חודש יש לנו כל יום שיעור בוקר שעה וחצי, ובחג יש לנו שיעורי בוקר וצהריים. יהיו הרבה.

רואי: בפסח בשנה שעברה בדיוק בתקופה הזאת לימדת גם בצהריים. בדקתי וראיתי שכשלמדנו גם בצהריים הצלחנו לעבור על כל המאמרים בלי לפספס מאמר אחד. עכשיו יקרה אותו תהליך וכנראה נעבור על חצי מהחומר, אבל נבחר את הכי טובים.

יפה.

אילן: מה זה נקרא להספיק? מה אנחנו צריכים להספיק?

חוץ מזה שאנחנו רוצים להיות לא יודע במה, אנחנו צריכים להספיק להעלות את כל החומר לידיעה שלנו, לקליטה שלנו ולשימוש שלנו - ידיעה, קליטה ושימוש. לזה צריכים זמן וללעוס את המילים.

אילן: הפעולה הזו של לעבוד על זה בשיעור בוקר, ללמוד, לשאול שאלות, האם זה נקרא להספיק?

כן, גם שיעור בוקר, אבל לא רק בשיעור בוקר, יש לנו עוד זמן.

דודי: כגישה, אני שומע ממך שמיד אחרי פורים אנחנו צריכים תמיד להמשיך עם פסח, להתחיל להיכנס לפסח. והדגש פה הוא לצלול לתוך המאמרים של רב"ש ובעל סולם, להתעמק בהם ומשם להתחיל.

כן.

אילן: מה מרגישים כשזה מספיק?

שברור לכל אחד מה הוא לומד, מה כתוב במאמרים, מה רוצה להסביר לנו בעל הסולם או רב"ש, וכך אנחנו ממשיכים לחרוש.

אילן: אתה מתאר מין תהליך טכני. אנחנו לפני פסח, לפני יציאת מצרים.

כן, אז מה?

אילן: איך להכין את עצמנו גם ברמת פרט וגם ברמת עשירייה, למצב של ליל הסדר ופסח עצמו?

זה כבר תלוי בך ולא במאמרים. זה כבר תלוי בבני אדם, איך הם ניגשים, מה הם רוצים להוציא מכל מאמר, וכן הלאה.

אילן: אבל איך לכוון לזה את החברים כדי שזה לא יעבור כך שנקרא וזהו.

נדבר על זה. קודם כל יש לנו אנשים שאחראים על זה, חוץ מזה כל אחד מאיתנו צריך להיות אחראי.

דודי: אנחנו מתחילים את פסח מעכשיו, אבל לאן לכוון אחרי חודש? איפה אנחנו רואים את החברה שלנו, את העשירייה שלנו בעוד חודש, אחרי כל האינטנסיביות של לימוד פסח?

מספיק לנו חודש?

דודי: אין לנו זמן, אנחנו מתחילים מעכשיו, אנחנו עדיין בפורים. ניכנס לזה, אבל מה המטרה? בוא נדבר על הזמן קדימה.

המטרה היא להגיע לפסח כדי להיות מוכנים לקבלת החג עצמו.

דודי: איפה תהיה החברה שלנו, בני ברוך, בעוד חודש, אם נתעמק כמו שצריך בפסח?

אנחנו צריכים להרגיש שאנחנו ממש נכנסים בכאלה ויברציות, כך שאנחנו צריכים להיות מוכנים לסיים אותם נכון, כדי ליישם את כל מה שאנחנו צריכים כדי להרגיש שפסח עובר עלינו.

דודי: בשנה האחרונה דיברנו הרבה על להתעמק בלשמה, להיכנס ללשמה, "לשמה" הייתה מילת מפתח בשנה האחרונה.

כן.

דודי: איך הפסח הזה מקרב ללשמה?

זה מה שאני רוצה להגיד במילים אחרות, שלכן אנחנו צריכים להכין את עצמנו לכל התהליך הזה.

דודי: מה מיוחד באורות דפסח שיכולים לעזור לנו?

המיוחד, שאין לנו יום יותר גדול מחג הפסח, משבוע הפסח, מיום יציאת מצרים. זה צריך להיות ברור.

שמעון: תמיד אמרת שיציאה ממצרים זה לעבור את המחסום.

כן.

שמעון: עכשיו צריכים באמת יותר ויותר לצאת מהמחסום ולהגיע לקשר לרוחניות.

כן.

אילן: אנחנו מדברים על יום שמצוין בלוח השנה.

זה לא רק יום שמצוין. לפי השורש של החג אנחנו נכנסים לזה ביום מיוחד, בתהליך מיוחד, וגם יוצאים ממנו כך.

אילן: האם אין אפשרות לדרוש את המצב הזה מחר, בשבוע הבא?

לא, אתה לא יכול, הבורא עשה את זה לפניך. פשוט מאוד, החכמים מסרו לך מתי זה צריך להיות.

דודי: זו הזדמנות שיש לנו, להסתכל על זה כעל הזדמנות עכשיו לעשות קפיצת מדרגה.

כן.

דודי: ואם אנחנו מכָוונים בכנס מאי, חודש אחרי פסח, לחזק את העשירייה בכנס "אין עוד מלבדו", האם אתה רואה את זה משתלב?

זה לא מוסיף ולא גורע, אלא זה דבר אחד וזה דבר אחר.

שמעון: בעולם הזה יש תזמון, זמנים, וצריך ממש לעקוב אחרי כל מה שמקובלים אומרים לנו גם על העולם הזה. יש תפילת שחרית, יש תפילת מנחה, הכול ממש לפי התזמון הזה. פסח עכשיו זה בדיוק הזמן. ממש מה שקורה בעולם הזה זה כשורש וענף.

כן.

דודי: האם חשובה לנו הנקודה הזאת של הענף?

ודאי שחשוב. אם אנחנו רוצים להיכנס לסדר פסח, ליום של יציאת מצרים, ליציאת מצרים יותר נכון, ולכל יתר הדברים ששייכים לאותו החג, אז אנחנו צריכים להיות בזה בצורה נכונה. אתה לא יכול לקחת איזה חג ולעשות אותו בזמן אחר לפי מה שנראה לך, אלא חייבת להיות כניסת שורש לענף.

דודי: בפסח זה מאוד ברור, יש חג, יש מועד, יש בעם אפילו אווירה לזה, יש תנאים כאלה. אבל בהמשך לשאלת שמעון, האם לכל דבר בחיים יש קשר בין שורש לענף?

כן.

דודי: נגיד היום יום שבת, האם אני צריך לעשות חשבון כלפי זה? יום ראשון, אני צריך לעשות חשבון לגבי לזה?

כשנגיע לאותם הזמנים, אז נרגיש גם את זה.

דודי: האם מתחילה להתפתח באדם הרגשה?

כן.

רואי: מה צריכה להיות התוצאה הנכונה מפסח?

בצורה גשמית לא צריכה להיות שום תוצאה מיוחדת. אלא צריכים לסמן לעצמנו כמה נקודות שאנחנו צריכים במיוחד לקיים אותן בזמן הזה.

רואי: אני מבין שאנחנו צריכים לקיים כמה דברים בחיצוניות.

זה לא כל כך בחיצוניות.

תלמיד: אז מה הן הנקודות האלה שציינת?

צריכים לקרוא את הטקסט, להכין מה שצריך לחיי נפש, להתפלל, לעשות מה שאנחנו עושים, אין כאן שום דבר מיוחד, רק צריכים להשתדל לעשות את זה בהתעוררות, בהתרוממות.

דודי: כל שנה אנחנו מדברים על יציאת מצרים, שזו התרוממות רוח בתקופת הפסח, כאילו עוד רגע יוצאים ממצרים, יוצאים מהטבע, נכנסים למצב חדש. אבל זו אשליה, כי עוד פעם מגיע הפסח, ועוד פעם מתחילים מחדש.

לא, אנחנו חוגגים את הכניסה לאותו מצב שנקרא "פסח", שהבורא בחר לעשות את הפסיעה הזאת "פ-סח" דווקא בתאריך כזה.

דודי: כן, אבל חוגגים כניסה שאולי בעוד חמישים שנה ניכנס, אולי בעוד כמה גלגולים ניכנס.

מה זה חשוב?

דודי: מה אנחנו חוגגים באמת, האם מצב עתידי שנהיה בו?

מצב עתידי.

דודי: האם נכון להתייחס לפסח כאילו באמת בזמן הזה נצא לרוחניות, או זו לא הגישה, אלא מתי שנצא נצא.

אנחנו לא יודעים מתי.

דודי: איך זה לא מרפה אותך פסח אחרי פסח, כנס אחרי כנס? אולי לא צריך כל כך להילחץ, להכניס איזה יעד מדומיין ולהיות בלחץ כלפיו, אלא אנחנו עובדים, מתי שתהיה תוצאה, תהיה תוצאה, אם בכלל.

זה מה שקיבלנו אצל רב"ש, לעשות כמו שכתוב לכבוד החג הזה או חגים אחרים, משתה, שמחה וחיבור. אבל לא יותר מזה.

תלמיד: אם היינו מכריזים על פסח 2025, שהשנה הזאת אנחנו נכנסים לרוחניות.

לא.

דודי: מייצרים מתח כזה.

זה אתה קובע.

דודי: נכון, אבל המתח הזה יכניס את כולם לאיזו אווירה, לאיזה לחץ.

לא. בגלל שמישהו החליט, אני צריך להיות ברעד?

דודי: איך אפשר להמשיך בקביעות את העבודה מבלי לצפות לשכר, אלא כשזה יגיע ותצטרך להיכנס תיכנס, ולעומת זאת להכניס איזו בערה פנימית, לחץ, שזה יכול לקרות בכל רגע?

את זה אתה יכול לעשות בלי לחייב את זה לחג הפסח.

דודי: אבל השגרה היא עוד שנה ועוד שנה.

שלא תהיה שגרה.

דודי: איך אתה שובר את השגרה ומכניס משהו חדש?

זה תלוי איך אתה חי.

דודי: אורח החיים שלי בנוי על פי אורח החיים של חברת בני ברוך. איך בתוך זה להכניס עוד פלפל קטן שייתן עכשיו התעוררות לכולם, "בואו ניתן גז".

על זה אתה צריך לדבר עם החברים ולעורר את ליבם, שהם יהיו יותר רגישים לזמנים האלו, ומה שאתה רוצה להחדיר בחברה - שיתקיים.

דודי: ואחרי הפסח, האם אתה בודק תוצאות, עושה חשבון מה קיבלתי, לא קיבלתי, או זה מה יש וממשיכים?

יכול להיות שלא. יכול להיות שאתה תעבור את הפסח, ואומנם בהתפעלות שלך אתה כביכול קיבלת את כל החג הזה בכל כך הרבה התלהבות, אבל בחיצוניות אף אחד לא מרגיש את זה ואתה ממשיך אחרי פסח שוב אותו דבר.

דודי: איזה חשבון אדם עושה אחרי הפעולה, אם הוא עשה משהו נכון, לא נכון? איך אני מתקרב לחג הזה ועושה אותו? איך אני יודע אם עשיתי נכון או לא נכון אחרי הפעולה?

אתה צריך להשתדל לעשות נכון כמו שכתוב.

דודי: הרגשתי, לא הרגשתי, ויברציות, לא ויברציות, זה לא משנה לי בכלל.

לא.

דודי: שום חשבון אני לא עושה עם מה שאני מרגיש.

לא.

רואי: האם אדם צריך להגדיר לעצמו לפסח, לתקופה הזאת, איזו מטרה פנימית שהוא רוצה להשיג, שינוי פנימי מסוים שהוא רוצה להשיג?

לא.

רואי: ומה בפנימיות?

בפנימיות אתה צריך להיות כאילו אתה כן מתעלה בזמן החג הזה לרמה שנקראת "פסח".

רואי: האם החג הזה מתחיל באותם תאריכים, או הוא מתחיל מהרגע שאנחנו מתחילים לעסוק בו, ללמוד את החומרים שלו?

לא, הכול לפי הזמנים.

רואי: לפי התאריכים של החג.

כן.

שמעון: אני יכול לבקש מהבורא שבפסח כל החברים שלי יגיעו למצב רוחני?

אתה יכול לבקש.

שמעון: כי זה התזמון, זה הזמן.

זה יכול להיות בזמן אחר לגמרי.

רואי: פסח זה מעמד עבור האדם או מעמד עבור העשירייה?

פסח זה מעמד עבור העשירייה.

רואי: מה צריך לקרות לעשירייה כתוצאה מפסח?

היא עוברת לקשר עם הבורא, לקשר מיוחד עימו.

רואי: כל תהליך הפסח זה תהליך שעובר על העשירייה או על כל אחד בצורה אישית?

בצורה אישית.

רואי: אז למה התוצאה היא בעשירייה, אם התהליך עובר בצורה אישית על כל אחד?

כי אתה לא יכול להפוך משהו שבו מדובר על הקהל, ולממש אותו בעשירייה הפרטית שלך בלבד.

דודי: אז למה כולם יוצאים ממצרים? לפי הסיפור היה צריך להיות שכל מי שמוכן, שייצא. למה כולם יוצאים ביחד, כולל העיזים, הכבשים, הילדים?

אנחנו לא קובעים בחג, במיוחד בפסח, מה אנחנו רוצים לקיים, אלא כתוב.

דודי: למה העם יוצא ממצרים ולא אדם יוצא ממצרים?

כי מדובר על העם.

דודי: אבל הם יוצאים יחד. יש משמעות של יציאה יחד או שזה סימבולי?

לא, דווקא יחד.

תלמיד: אז אדם יוצא באופן אינדיבידואלי או שהוא יוצא אם העשירייה שלו, עם החברה שלו? מי יוצא ממצרים?

כל עם ישראל.

דודי: יחד ממש באותה דקה בשעון?

זה לא בדיוק כתוב, אבל איכשהו כן.

דודי: כש"בני ברוך" יתחילו להיכנס להשגה, האם יתחילו להיכנס יחידים, כל אחד בזמנו לפי ההתפתחות שלו להתעורר לרוחניות, להיכנס ללשמה או יתחילו להיכנס עשיריות או שהחברה פתאום תעלה?

אני לא יודע.

דודי: זה לא חשוב לך? זה לא משנה?

זה משנה, אבל מה זה יעזור לי?

רואי: אם יציאת מצרים זה תהליך שקורה על עם ישראל, אז איפה העשירייה בתוך עם ישראל?

כל העם מחולק לעשיריות.

תלמיד: אם כך יציאת מצרים זו יציאה של עשיריות, או שעשירייה בודדת יוצאת, או שכל העם יוצא? איך קורית יציאת מצרים?

לפי ההתעוררות כל אחד וכל עשירייה מקבלים את הפקודה כביכול.

רואי: יכול להיות שלא כל העשיריות ייצאו ממצריים?

ודאי. אתה חושב שכל העם, שני מיליון או כמה שהיו שם יצאו?

רואי: אז לא כולם יוצאים, כי בכתובים כתוב שכולם יצאו, ילדים, זקנים וטף, לא משאירים פרסה מאחור.

רואי: אנחנו נמצאים בתהליך שבו אנחנו רוצים לחזק את העשיריות. איך אנחנו משתמשים בכל התקופה הזאת של פסח כדי לחזק את העשיריות ולקשור בין התהליך הזה של חיזוק העשיריות לתהליך של פסח?

תעשו קשר בתוך העשיריות.

רואי: אבל האם פסח כפסח זה תהליך שמחזק את העשירייה או שהוא מחזק בודדים? מה הוא מחזק?

פסח זה נקרא שכל העם כביכול מרגיש שהוא מחולק לעשיריות, וכך יוצאים.

תלמיד: לפי הסיפור הם התחלקו לעשיריות אחר כך, או שלא משנה לנו הסדר?

לא.

דודי: אמרת הבוקר שעשירייה חשובה יותר פי עשרה מהחברה בכללות.

כן.

דודי: איך יתכן?

כי אם אין עשיריות, אז מה זה נקרא שישנה חברה?

דודי: זאת אומרת, אין מציאות כזאת של חברה שלא בנויה מעשיריות, אבל האם כלל החברה, כולנו כחברה, זו לא עוצמה יותר גדולה?

אבל איזה סדר?

דודי: סדר חייב להיות בעשיריות?

חייב.

דודי: ככל שנתחבר יותר, כך נתחזק פנימה בעשיריות שלנו?

כן.

דודי: האם יהיה מבנה יותר חד של עשיריות שמרכיבות את החברה או שנתעלה לאט לאט מעל העשיריות לעשירייה אחת גדולה שנקראת חברה? האם ככל שנתקדם נשתחרר מהעשיריות לעשירייה גדולה של 100, 200, 300 גברים שהם נקראים עשירייה, הם נקראים חברה אחת גדולה?

אני לא יודע, זה כבר תלוי בהשגחת הבורא.

רואי: יכולה להיות מציאות בלי עשיריות?

לא.

רואי: זאת אומרת, הבורא נמצא בקשר עם הנבראים תמיד דרך עשיריות, דרך תבנית של עשירייה?

כן.

רואי: לכל אורך ההיסטוריה זה היה כך?

כן.

שמעון: אני מרגיש שכל החיים האלה הם באמת חלום, ומקובלים אומרים "היינו כחולמים".

כן.

שמעון: איך באמת לצאת מהחלום הזה? אנחנו נמצאים במציאות ואנחנו לא יודעים כלום, אז איך באמת לצאת מזה?

אין לי תשובה, רק לצפות לזה, להתפלל וזהו.

שמעון: ואין משהו שאנחנו יכולים לעשות חוץ מתפילה?

כלום. חוץ מתפילה אין מה לעשות, לתת.

(סוף השיחה)