לשמוח בשינויים

שיחה עם הרב ד"ר מיכאל לייטמן 22.03.2025 – אחרי עריכה

מושי: "היות שאברהם ראה את גודל הירושה שהבטיח לבניו, אז חשב אברהם לפי הכלל, שאין אור בלי כלי, היינו אין מילוי בלי חסרון, והוא לא ראה שבני ישראל יצטרכו למדרגות והשגות כה גדולות בעולמות עליונים, ובשביל זה שאל להקב"ה, במה אדע כי אירשנה, הלא אין להם כלים וצורך להירושה הגדולה מה שאתה מראה לי שאתה תיתן לבני, הלא אין להם צורך.

ועל זה השיב לו הקב"ה, אני אתן להם צורך להאורות, כמו שאני אתן להם האורות. היינו שה' יתן להם האור והכלי גם כן. שאל תחשוב שרק השפע אני משפיע, אלא אני משפיע להם, הן הצורך הנקרא, כלי, והן השפע הנקרא, מילוי וחסרון."¹

מושי: אם כך הבורא נותן גם שפע, גם כלי, הכול, ואנחנו צריכים רק להרגיש, זה עלינו? או שגם את ההרגשה הוא נותן?

הכול.

מושי: גם את ההרגשה הוא נותן?

בוודאי, זה העיקר.

מושי: זאת אומרת, אם אני לא מרגיש עכשיו, אז לא לתת לבורא הוראות מתי לתת לי הרגשה ומתי לא, אלא הוא יודע מתי לתת?

למה? על זה תתפלל תמיד.

דודי: להתפלל שייתן לי להרגיש?

שייתן לך להרגיש.

דודי: אני דורש ממנו להרגיש?

כן.

דודי: זה לא נקרא לקבל?

אתה רוצה להרגיש איפה אתה נמצא כלפי החברים, כלפי הקבוצה, כלפי הבורא, כלפי כל דבר ודבר.

דודי: אבל הוא מחליט שהוא לא רוצה לתת לי להרגיש, אז אני הולך איתו במה שהוא החליט בשבילי?

לא.

דודי: או שאני מתנגד לו ואומר לו, לא, לא החלטת נכון, תן לי להרגיש עכשיו?

כן.

דודי: ככה צריך?

כן.

מושי: זה לא על מנת לקבל?

לא.

מושי: אתה נותן הוראות לבורא מה לתת ומה לא?

כן.

מושי: הוא יודע יותר טוב, כתוב ככה.

לא, הוא רוצה שאנחנו ניתן לו את ההרגשות שלנו, אם אנחנו מתקדמים, לא מתקדמים, למה, כן, איך. זה טבעי.

מושי: האם זה נכון שאני דורש, אבל אם הוא נותן או לא זה כבר עניינו? אני מצדי דורש שייתן לי הרגשה.

זה קורה גם כך וגם כך.

מושי: לפעמים הוא נותן ולפעמים לא.

בסדר, אז לפעמים כשאתה מרגיש שאתה מקבל, אתה צריך להודות במיוחד.

דודי: מה מחזיק את האדם כשהמצבים כל הזמן מתחלפים, הכול חמקמק.

מצוין.

דודי: הרגע הבא כבר לא דומה לרגע הקודם. כלום לא דומה, עד שאתה מתחיל לייצב משהו, הוא כבר מביא לך משהו חדש.

וזה לא טוב?

דודי: זה טוב מאוד, אבל במה אתה אוחז? האם יש דבר אחד שאתה אוחז בו בביטחון, חוט אחד, ולא משנה, למעלה, למטה, אתה יודע שזה הנכון?

כן, להודות על הכול, העיקר שישתנה.

דודי: שישתנה, השינויים הם הטובים?

כן.

שמעון: אבל למה לכל כך הרבה חברים המצב הזה קשה והם בורחים?

מה קשה?

שמעון: כל השינויים האלה, פעם ככה, פעם ככה, פעם מרגישים, פעם לא מרגישים, פעם בקשר, פעם לא, זה מנתק אותם.

למה זה מנתק אותם?

שמעון: כי הם מרגישים שזה לא עובד ואז הם יוצאים החוצה.

ככל שאני זוכר את עצמי, רציתי רק לא להיות באותו מצב. אבל מצבים שמשתנים, אדרבא, עוד יותר.

שמעון: זה בדיוק מה ששאלתי, איך לחזק חברים שעוברים כל מיני שינויים. הרבה פעמים הם מרגישים שזה מחליש אותם, ולאו דווקא מעודד אותם להתקדם וללכת עוד ולגעת ממש.

אני לא זוכר את עצמי שהתייאשתי מפני שלא היו שינויים. זה לא.

דודי: אם יש חבר בחברה שפגוע מיחס החברה כלפיו, הוא מצפה ליותר הערכה, ליותר כבוד, שיעריכו אותו אחרי ותק של שנים שהוא נתן והשקיע, והוא מרגיש כאילו לא נותנים לו את המקום שלו, ואתה מרגיש את זה בין המילים, על אף שהוא לא אומר את זה, איך להתייחס אליו? איך להתייחס לחבר שמרגיש פגוע, שהוא נעלב?

לא לענות.

שמעון: לא לענות?

לא לענות לו.

דודי: זאת אומרת, לא לחפש למלא אותו ולפצות על ההרגשה?

לא. בזה אתה יותר מקלקל אותו. אדם שמגיע לחברה, אנחנו רק צריכים לראות שאנחנו נותנים לו לעשות מה שהוא מסוגל, ואז תראה אותו אדם. ואחרי כמה שנים, תראה מי נמצא במיוחד בתפקידים כאלה בחברה, שזה מגיע לאדם.

שמעון: לתת לכל אחד את המקום שלו?

כן.

(סוף השיחה)