כל מה שהשגתי, בזכות ההפצה
שיחה עם הרב ד''ר מיכאל לייטמן 10.01.25 – אחרי עריכה
דודי: בעל הסולם כותב "סודות אלו, לא רק שאין איסור לגלותם, אלא אדרבא, מצוה גדולה לגלותם (כנ"ל בפסחים, קי"ט). ומי שיודע לגלות, ומגלה אותם, שכרו הרבה מאד, כי בגילוי האורות הללו לרבים, ולרבים דוקא, תלוי דבר ביאת גואל צדק, בב"א."
("הקדמה לתלמוד עשר הספירות", אות ל')
מושי: בעבר דיברת הרבה על זה שכל ההשגות שלך הן בזכות ההפצה שעשית.
כן.
מושי: איך אפשר להבין את זה? מצד אחד זה מובן, אבל מצד שני יש עשירייה, יש גדלות הרב, יש מקורות, לאו דווקא הפצה. אנחנו יודעים שיש לנו שלושה אמצעים - רב, קבוצה, ספרים, ופתאום אתה מדגיש ולא פעם אחת, אלא עשרות, מאות פעמים, שכל מה שיש לך זה רק בזכות ההפצה. אבל להרבה חברים זה לא מובן, מה זאת אומרת רק בזכות ההפצה? ומה לגבי כל שאר הדברים?
אני חוזר על זה לא בכדי שהחברים ידעו, אלא מפני שזה באמת רק בזכות ההפצה זוכים לזה שתורת בעל הסולם תתפשט בכל העולם.
מושי: הדגשת הרבה פעמים שההשגה שלך תלויה אך רק בזה שבאמת הפצת.
כן.
דודי: יכול להיות מצב שחבר אחד כל היום יעסוק בהפצה לצד כל הערכים החברתיים שלנו, רב, קבוצה, ספרים וכולי, וחבר אחר לא יעסוק בהפצה, אבל ימשיך בעשירייה, רב, קבוצה וספרים? זאת אומרת אחד פעיל מאוד בהפצה, והאחר בכלל לא פעיל, אפילו לא קצת, האם שניהם יגיעו לרוחניות בשווה?
לא.
דודי: למה לא?
כי הראשון עושה מעצמו כפיל והשני דווקא עושה מעצמו מעצור. ולכן מישהו שהוא כפיל, יזכה לתמיכה כי הוא מביא כל פעם עוד ועוד חברים חדשים למקורם.
מושי: זה לא מספיק להפיץ בעשירייה?
לא, בכל זאת אם יש אפשרות, חייבים להמשיך.
מושי: אבל אמרת הרבה פעמים שאם אנחנו מתחברים בעשירייה או בקבוצה יותר גדולה, האור הזה מתפשט, זו ההפצה האמיתית.
כן, בכל זאת הכוונה היא לא שאתה תצא כרוח פרצים, היגיעה העיקרית היא להגיע לכל המקומות.
מושי: נגיד חבר שומע כאלו דברים ואומר, עדיף שאני אעשה עוד סעודה עם העשירייה, נתחבר יותר וכך נפיץ את האור, או עדיף שאני אלך עכשיו ללמד?
חייב להיות גם זה וגם זה.
מושי: צריך לאזן. גם אמרת שיש אדם שנמשך לפי שורש הנשמה יותר להפצה, ולפי זה הוא קיבל יותר כישורים להפצה לחיצוניים, ולאדם אחר יש דווקא נטיות לדאוג יותר בעשירייה, אבל אתה אומר שצריך להיות איזון. אדם שרק מפיץ, לא יכול רק להפיץ בלי שיהיה לו קשר עם עשירייה וחיבור, נכון?
כן.
דודי: אבל אם אנחנו כעשירייה היינו יושבים, לומדים מבוקר עד ערב, עושים סעודות, מתחברים, החיבור בינינו הוא מאיר, הוא נחשב כהפצה לעולם?
דרך מה הוא מגיע לעולם?
דודי: דרך רשת הקשר, דרך החיבור, בדיוק כמו שהאור מגיע אלינו. דרך מה הוא מגיע? מגיע. זה נכון?
לא נכון.
דודי: למה לא?
כי אתם לא קשורים לאור.
דודי: גם זה שאנחנו עושים פעולות הפצה לא הופך אותנו קשורים לאור. זה שאני מחלק דפים או עומד ומסביר זה הופך אותי קשור לאור?
זה דורש מאמץ כמו שעשה בעל הסולם.
דודי: אם עשירייה מתכנסת, לומדת, צועדת יחד בכוונה שהאור הזה יתפשט לעולם, בכוונה שמהחיבור שלהם תהיה תועלת לטובת האנושות כולה, כי כך הבורא רוצה.
כן.
דודי: זה נחשב פעולת הפצה?
כן.
דודי: מה תורמת ההפצה הפיזית, ההסברה בוא נגיד, פעולות ההפצה, מה הן מוסיפות?
פעולות ההפצה, בכוח ההפצה שנמצא בהן, מפעילות כך את אוויר העולם.
דודי: מה האיזון הנכון בין הפצה פנימית להפצה חיצונית? בין חיבור בתוך העשירייה למען האנושות, לבין פעולות הפצה של ממש כמו לצאת להסברה רחבה? מה האיזון הנכון בין שתי הפעולות האלה, אם היית מנסה למדוד את זה באחוזים למשל?
לא יודע.
דודי: אבל חייבות להיות שתי הפעולות יחד, אי אפשר להגיד שרק חיבור בעשירייה או רק פעולות הפצה, זאת אומרת שתי הפעולות חייבות להתקיים כדי להתקדם?
כן.
דודי: איך אדם הופך את עצמו לשביל לבורא, ממנו לאנושות?
על ידי כך שכל ענייני ההפצה שלנו בסופו של דבר מתחברים יחד וקשורים לבורא.
דודי: יש חברים שעושים פעולות הפצה קטנות, שהם שביל צר, ויש חברים שהם שביל רחב, כבישים מהירים, יש כאלה ויש כאלה. הכמות שהחבר משקיע משנה?
כן ולא. השאלה אם אדם משתדל להשתמש בכל מה שנותנים לו, או לא.
דודי: מובן. ציטוט 2, כותב הרב קוק:
"השאלות הרוחניות הגדולות שהיו נפתרות רק לגדולים ומצוינים מחויבות הן להיפתר עכשיו בהדרגות שונות בכלל העם, להוריד דברים נישאים ונשגבים ממרום עוזם עד עומק הדיוטא הרגילה המונית. צריך לזה או שרוח גדול באוויר ועסקנות קבועה ומורגלת, שרק אז תתרחב הדעה ותיברר השפה עד כדי להביע דברים היותר עמוקים בסגנון קל ופופולרי להשיב נפשות צמאות".1
אין לי מה להוסיף.
מושי: האם מקובלים תמיד השתוקקו לפשט את זה, או שהיו תקופות שרצו דווקא להסתיר? למה כתוב גילוי טפח וכיסוי טפחיים?
בפנים, בתוך הגילוי, אתה עושה גם כיסוי.
מושי: אתה משתדל לפשט את זה, אבל יחד עם זה גם להסתיר. למה צריך לכסות פעמיים את מה שגילית? מה המטרה?
המטרה בכל זאת לשמור על סודות התורה, שאם הם יהיו פתוחים, אז זה רק למי שמשקיע.
מושי: אתה יכול להצביע על סוד שאם המקובלים לא היו מכסים, אז האנושות הייתה משתמשת בו לרעתה?
לא. אין.
מושי: ואהבת לרעך כמוך, מה פה הסוד?
נכון.
מושי: אני מבין שמקובלים כתבו על כיסוי טפחיים מהעבודה הרוחנית שעושה האדם, כדי שהוא לא ינצל את הקשר עם הבורא, להסתיר כל מיני דברים. אבל בנוגע לאנושות, שם אין מה להסתיר, שם צריך לפשט ככל האפשר.
כן.
דודי: האם מקובל פועל לטובת האנושות?
לא, לטובת הבורא.
דודי: כשאנחנו אומרים הפצה, איפה האנושות נכנסת פה? אכפת למקובל מהאנושות, או אכפת לו הבורא?
אכפת לו הבורא.
דודי: אז מה תפקיד האנושות בעבודה של המקובל?
בכך שהוא פועל לטובת הבורא, הוא פועל לטובת האנושות.
דודי: קטע מס' 3, כותב בעל הסולם ב"כתבי הדור האחרון":
"על מפיצי הדת להבטיח למקבליה שכר אישי בדמות הישארות הנפש ושכר לאחר המוות וכן שכר לאומי בדמות כבוד לפרט ולאומה המיישמים את אותם ערכים נעלים. עיקרון זה יבוסס על רצונו האגואיסטי של האדם לראות שכר ראוי בפועלו, אך בעיקר על הניצוץ האלוהי שקיים בכל אדם ודורש איחוד עם אלוהיו, כי אם ירגיש האדם כי נמצאת שיטה המסוגלת לספק את אותו הצורך יסכים לבטח לקבלה על עצמו."2
מושי: למה בהפצה שלנו אנחנו מבליטים יותר את החיבור כאמצעי, ולאו דווקא את הגילוי או המגע עם הכוח העליון?
עדיין הכוח העליון זה דבר מאוד מופשט, לא מובן לבני אדם.
מושי: אם היינו יכולים להסביר מה זה המגע עם הכוח העליון, אז אנשים היו רצים אחרינו. אבל גם חיבור זה משהו מושך, כל אחד מבין את החיבור.
דודי: אם מסתכלים בעשרים, שלושים שנים אחרונות, היה גל שבו הגיעו הרבה לומדים והקימו קבוצות ללימוד חכמת הקבלה. יש עכשיו קבוצה בעולם שלומדת את חכמת הקבלה בדרך בעל הסולם ורב"ש כמו שאתה מסביר לנו איך ללכת. נראה שיש סוג של ירידה, האם זו ירידה עד שנראה עוד גל שיבוא? האם צריך לבוא עוד גל כזה או לא? מה צריך להיות הגל הבא של לומדי חכמת הקבלה?
הגל שאני מצפה לו יהיה גל הרבה יותר רוחני.
דודי: איך זה יתגשם? מה זה אומר "יותר רוחני"? נאם עוד אנשים יצטרפו, או הקבוצה הקיימת תתפתח כיותר רוחנית ודרכה זה יבוא? איך אתה רואה את זה?
אני לא רואה ולא מצפה לראות את זה. אני חושב שזה יבוא בזמן שצריך.
דודי: אין לך ציפייה שעוד אנשים יתקרבו וילמדו את חכמת הקבלה?
ודאי שיש, אבל העיקר לעשות.
מושי: לא להסתכל על תוצאות?
לא.
דודי: בעל הסולם כותב בדור האחרון:
"כמו שדרישתנו מהמשחקים בתיאטרון שיעשו כל מה שבכוחם עד שיפתו את יד הדמיון שלנו לחשוב את הצגותיהם למציאות ממש, כן חפצינו ממבארי הדת שיוכלו לדבר על לִבֵּנו כל כך עד שאמונת הדת יתפוש בלבותינו כוח של מציאות ממשי."
מושי: כמו שבהוליווד יודעים לרגש את האנשים, הם רואים סרט ובוכים, בעל הסולם אומר שגם אנחנו המפיצים צריכים לרכוש מיומנות כזו, שנוכל לספר על הבורא ולרגש את האנשים. זה אפשרי בכלל?
כנראה שכן.
מושי: או שאדם תמיד יצטרך למעלה מהדעת לקבל את הדברים האלה, או בתוך הדעת אפשר לספר לאדם שהבורא גדול.
דודי: למה מצפים ממבארי הדת לעשות משחק כמו בתיאטרון, להביא את זה ברמה כזאת שכל אחד ייהנה, יבין ויקבל?
כי אנחנו כבר חיים בתקופה כזאת.
דודי: אבל אם יש לאדם נקודה שבלב, אז הוא נמשך לזה, הוא מתפעל, עושה לו רב, קונה לו חבר. למה מצפים מהמורים, מהמסבירים, שיעשו מה שבכוחם כדי להסביר עוד ועוד? להסביר כן, אבל למה לפשט את זה עד שהאדם יתפעל מזה? אם יש לאדם נקודה שבלב, אז הוא נמשך, הוא לא צריך שיעשו לו תיאטרון.
יהיה טוב.
דודי: האם רב"ש שינה משהו בדרכים שלו כשהצטרפו אנשים, הוא התאים את עצמו, שינה את עצמו, את הדיבור שלו, או זה הסגנון?
הוא שינה, הוא הגיע להסברים יותר קרובים. הוא שינה את עצמו.
(סוף השיחה)