מגע עם הבורא

שיחה עם הרב ד"ר מיכאל לייטמן 09.01.25 – אחרי עריכה

דודי: כותב בעל הסולם "אין דבר יותר טבעי מלהשיג מגע עם בוראו, כי הוא בעל הטבע, ובאמת יש לכל נברא מגע עם בוראו, כמ"ש "מלא כל הארץ כבודו", אלא שאינו יודע ומרגיש זאת. והעובדו הזוכה לקונטקט עמו אינו ניתוסף לו רק הידיעה לבד, כמו האדם שיש לו אוצר בכיסו ואינו יודע ובא אחד והודיע לו מה שיש לו בכיסו אשר באמת עתה נתעשר. ועכ"ז אין כאן שום חדש לו ואין ממה להתרגש כי במציאות הממשי לא נתחדש דבר."

(כתבי הדור האחרון - תוספות וטיוטות - חלק ב' - קונטקט עמו ית')

מושי: למה בעל הסולם כותב דווקא "מגע"? הוא לא כותב חיבור או דבקות אלא "מגע", יש הבדל?

מגע זה שם כללי.

מושי: זה מגע שהוא רק תחילת הקשר?

גם תחילת הקשר.

מושי: זאת אומרת, זו עדיין לא דבקות ממש?

זה כבר תלוי באדם.

דודי: מה זה מגע?

כשהאדם נמצא במגע עם הבורא הוא מרגיש שיש לו מגע והוא כבר לא יכול לעזוב את זה.

ולאד: האדם מרגיש שיש לו מגע עם הבורא, אבל מצד הבורא הוא תמיד פועל.

שם אנחנו לא מדברים.

דודי: אז כל השינויים הם רק באדם שמתחיל לגלות שקיים בורא במציאות?

זה לא מספיק?

דודי: זה מספיק, אבל מה משתנה? כשאדם משתנה זה משפיע במשהו על המציאות, על הבורא, על המערכת, או שזה לא משפיע בכלום, והאדם רק פותח עיניים וכלום לא משתנה במה שהיה במציאות?

הוא מתחיל להבין מה יש לו בחיים, איך הוא מתקשר עם הבורא, על ידי מה הוא מפתח איתו מגע, אין דבר יותר חשוב.

דודי: אבל השגת האדם פועלת במשהו על הבורא?

בכלום.

דודי: מה גורם לו נחת?

לאדם?

דודי: לבורא.

לבורא גורם נחת שהאדם מתחיל לחפש איך הוא יכול להיות דבוק בבורא כל הזמן.

דודי: אז אם יש לבורא נחת או אין לו נחת זה כלפי הבורא או גם זה לפי השגת האדם, תפיסת האדם?

זה לפי השגת האדם.

דודי: אז בשום דבר אנחנו לא משפיעים על הבורא, לא גורמים לו לשום שינוי, רק האדם הוא שמשתנה ותופס?

כן.

ולאד: כל המציאות שהאדם רואה מולו, זו הקרנה שהבורא עושה לו כדי שדרך המציאות הזאת האדם ייצור קשר עם הבורא?

כן.

שמעון: והכול בסופו של דבר זה רק תפיסת המציאות של האדם?

כן.

רואי: למה בעל הסולם כותב שעיקר הקושי הוא באחיזה הראשונה, במגע הראשון? למה זה כך, למה דווקא המגע הראשון בין האדם לבורא הוא הכי קשה?

כי אז האדם כבר חוזר על המגע ומבין מתוך הניסיון שלו איך לחדש את הקשר.

רואי: אבל מה הכי קשה במגע הזה?

באמת איך אפשר להגיד, זו עזרה מלמעלה.

רואי: אז האדם יוצר את המגע או מלמעלה עושים לו את המגע?

מלמעלה ודאי.

אילן: אבל בכל זאת זו תוצאה מיגיעת האדם, מלמעלה מאפשרים אבל חייבת להיות יגיעה של האדם.

כן.

שמעון: גם את היגיעה של האדם הבורא עושה?

ודאי, שום דבר לא בא מהאדם.

רואי: אז בשביל מה צריך את האדם? אם הוא לא עושה שום דבר בשביל מה צריך אותו?

שיהיה מישהו שירגיש את הבורא.

דודי: וכל מה שנשאר לאדם זה רק להסכים עם פעולות הבורא עליו?

כן.

דודי: גם המצב שהוא מרגיש שהוא נותן יגיעה בא מהבורא?

כן.

דודי: אין שום יגיעה של ממש מהאדם עצמו?

לא, איך יכול להיות?

מושי: אבל כתוב "מחצית השקל", בכל זאת האדם כן נותן את החצי שלו. חצי הבורא, וחצי האדם.

דודי: ומאיפה מגיע החצי הראשון?

מושי: זה כמו השמש, השמש כל הזמן משפיעה, רק עכשיו אני רואה את השמש ואחר כך אני לא רואה. האם זה דומה לזה, האם הבורא כל הזמן משפיע ומפתח אותנו ואנחנו רק מודעים לזה או לא?

זה כמו השמש.

אילן: נראה שכל העניין זה הכנעה של הרצון לקבל.

כן.

אילן: את כל התהליך הזה הבורא עושה או הנברא עושה, ואת כל מה שנוצר, מה שאפשר אולי למדוד באיזו צורה זה את ההכנעה של הרצון לקבל?

כן.

ולאד: חידוש המגע עם הבורא עוד ועוד, אחרי המגע הראשון, תלוי באדם?

כן.

ולאד: למה זה נעלם?

כדי שאדם יחדש את הרצון שלו.

ולאד: ואיך הוא יחדש את הרצון, איך לחדש מגע כל הזמן?

חשיבות.

ולאד: אז כל הזמן האדם בורח מקשר עם הבורא?

כן, אבל אם הוא עושה ההיפך, מעשים שיכולים להביא אותו למגע עם הבורא, אז בזה הוא מקצר את הזמנים שנמצא בפרודא וכך הוא מתקדם.

ולאד: אז הבחירה לחדש את הקשר עם הבורא היא על האדם בכל מקרה, הוא צריך כל הזמן לבחור מכל מה שקורה קשר עם הבורא?

כן.

אילן: מי עושה את המסך כלפי הרצון לקבל, הרצון לקבל או הנקודה שבלב?

מי עושה את המסך?

אילן: כן, מי עושה צמצום על הרצון לקבל?

הצמצום על הרצון לקבל נמצא בתוך הרצון לקבל עצמו.

אילן: איך הרצון לקבל משתכנע או מאפשר? נראה שזה רק בכפייה.

ודאי שבכפייה, כן.

שמעון: כל התהליך של "ממעשיך הכרנוך", האם זה רק ללמוד מהבורא?

כן, כל העבודה שלנו זה ללמוד מהבורא.

אילן: זה מה שנכתב "ממעשיך הכרנוך".

ולאד: באיזה מקום אנחנו לומדים מהבורא ואפשר להגיד "כן, למדתי מהבורא. לא מעצמי, לא מהמציאות, אלא למדתי דווקא מהבורא"?

אתה לומד על פעולות הבורא מכל הטבע.

דודי: יש מצבים שהאדם מצטער על כל מיני דברים שקורים לו ועל מחשבות מסוימות, האם כל זה מגיע מהבורא? והאם יש שלב שהאדם משתחרר מזה?

אם הבורא ירצה אז האדם משתחרר.

דודי: ואם הבורא לא רוצה?

אז האדם לא ישתחרר.

דודי: ולשם מה הבורא רוצה שהוא לא ישתחרר מזה, למה הוא מחזיק אותו?

כדי שיבקש יותר.

ולאד: מה האדם צריך להרגיש במצבים האלה כאשר כל הזמן הוא נמצא באותו מצב של סבל וצער, מה הוא צריך לבקש מהבורא?

שהבורא ישחרר אותו.

ולאד: מהמצב הזה?

כן.

דודי: אז במה אדם מסכים עם הבורא? אם הבורא רוצה שאני 'אוכל את עצמי' וזה טוב לו, אז זה מה שאני עושה, אז במה אני מתנגד לפעולה של הבורא ומבקש ממנו שינוי?

יוצא שהאדם מתנגד ל'אונס' שהבורא יכול להפיל עליו, ואז האדם דורש להיות חופשי ברצון שלו, "להיות עם חופשי בארצנו", ובסופו של דבר הבורא משחרר אותו.

דודי: מה אדם חופשי מרגיש?

שכל הרצונות שלו באים מתוכו.

דודי: מתוך האדם? אז במה החופש, הוא רק מגלה שהוא כבול יותר לבורא, שהוא קשור יותר, אין לו שום חופש, להיפך, הוא מגלה מערכת מוחלטת.

כן ולא.

דודי: את ה'כן' אני מבין, אבל מה 'לא'?

שאדם לאו דווקא כבול לבורא.

דודי: במה הוא חופשי מהבורא?

בזה שהוא יכול לדרוש להיות חופשי.

דודי: והדרישה הזאת, להיות חופשי, גם היא בסופו של דבר מאין עוד מלבדו?

כן, אפשר להגיד כך. אבל בסופו של דבר אדם מקבל הרגשה, ידיעה, עד כמה הוא תלוי בבורא.

ולאד: חופש של אדם זה להשתוקק להיות רק תלוי דווקא בצורת החופש שלו?

כן.

דודי: למה הוא כותב ש"אין דבר יותר טבעי מלהשיג מגע עם בוראו ית'"? זה לא טבעי.

למה זה לא טבעי?

דודי: כי זה 'על טבעי', זה טבעי להרגיש אותו, אבל זה לא בא בצורה טבעית.

מושי: טבעי זה רצון לקבל, בורא זה רצון להשפיע, איך זה יכול להיות טבעי? הרי לא יודעים מי זה הבורא חוץ מהיחס שלו, אז היחס הזה ה'השפעה' ללא כל תגמול זה דבר לא טבעי לאדם כמונו, אז למה פתאום זה טבעי?

כשהאדם מגלה באיזו מידה הוא תלוי בבורא, הוא מודה בזה שהבורא כביכול משחרר אותו.

מושי: או שאפשר להגיד שהמגע עם הבורא זה דווקא חופש עבור האדם, כי הוא משתחרר מהאגו שלו שמגביל אותו בכל, ומכך הוא נעשה חופשי וזה כביכול המצב הטבעי.

כן.

מושי: בעל הסולם כותב במאמר "החרות" שטבעו של האדם זה להיות חופשי, זו הכוונה.

כל התוכנה הזאת שנקראת גורל, כל ההתפתחות שלנו, עם כל מה שקורה לכל אדם בכל שנייה, זו בריאת הבורא את התפתחות הרשימות שמהן אדם חי את חייו עם כל מה שקורה לו לאורך כל הדורות. הוא ברא את זה בפעם אחת וכל הרשימות פשוט נפתחות וזהו, וכביכול אין על זה כל השפעה, כמו שאמרת, ורק אני הוא זה שמגלה את הדברים האלה. אבל האם באמת אי אפשר לשנות שום דבר בגורל חוץ מהיחס?

אם יש שינוי, השינוי הוא גם בידי האדם.

מושי: העיקר רק ביחס. זאת אומרת, שאם קורה איזה מקרה שחייב לקרות, אין אפשרות לשנות? אם בגשמיות צריכה להתרחש מלחמה, כמו שבעל הסולם כותב, על מלחמה שלישית, רביעית, האם זה חייב לקרות, ורק היחס משנה? נניח שאם אני אהיה בגמר תיקון, בשבילי מלחמת עולם שלישית זה יהיה משהו שאני אצדיק במאה אחוז, שזה משהו ממש טוב כביכול? או שכן אפשר למנוע את הדבר הזה.

אי אפשר למנוע.

מושי: מה שהוא כתב, אמור לקרות?

כן. כן.

מושי: רק כמובן לא ברור באיזו צורה, את זה אנחנו לא יודעים.

רואי: אז מה נשאר לאדם לעשות בסופו של דבר? כי נשמע כאילו את הכל עושה עליך הבורא.

כן.

רואי: אז מה בסוף הוא האדם, אם הכל הבורא עושה?

בוחר תחת איזו ממשלה הוא רוצה להיות.

רואי: כלומר, ממשלת הבורא או ממשלת עצמו?

ממשלת השמיים או ממשלת הארץ.

רואי: איך לבחור בממשלת השמיים?

כל הזמן להשתדל להצטרף לזה.

רואי: מהי פעולת ההצטרפות עם ממשלת השמיים?

שאני רוצה לגלות את שליטת הבורא בכל המציאות שלי ללא הפסקה.

רואי: ואת התפילות שיוצאות מתוך האדם, האם הן של האדם או גם אותן הבורא עושה?

ודאי שהבורא.

רואי: איך לגרום לבורא לעשות איתי את הדבר הנכון?

למרות שאתה חושב שאתה יכול להיות חופשי, או ההיפך, לא חופשי אלא בורא שמנהל אותך, אתה צריך בכל זאת לעשות כך שהכול כביכול תלוי בך.

דודי: כשאדם עושה נחת רוח לבורא, בעצם זה הוא שעושה נחת רוח לבורא, זה הוא שמרגיש שהוא עושה נחת לבורא.

כן.

דודי: ולבורא, יש נחת מזה או שזו הרגשה שלו, שהוא עושה נחת?

אנחנו לא יכולים לדבר על זה.

מושי: זו הרגשה מדויקת, אני יכול להגיד "עכשיו אני יודע שהבורא נהנה ממני"? איך אדם יכול להיות בטוח בזה? אפילו אם אני עושה עבורך משהו, אני לא יודע אם אני עושה לך נחת רוח או לא, גם אם אני שואל, וכמובן זה תלוי באם תגיד לי את האמת.

או שהמגע עם הבורא הוא כל כך מדויק, אפילו יותר ממה שאני רואה את האדם, כי זה מבפנים, ואת האדם אני רואה מבחוץ. זאת אומרת יש בי קול פנימי שבטוח שאני משפיע לו, והוא נהנה. אלה כאילו שתי רמות, אני משפיע לו, ואני יודע שהוא נהנה מזה.

הבורא עושה כך.

מושי: זאת אומרת פתאום יש כלי, הרגשה כזאת בתוך האדם, והוא יכול להגיד שיש לו מין הרגשה כזאת, כלי נוסף, ולהגיד שהוא נהנה?

כן.

מושי: לגבי מה שדודי שאל, אם חלילה האדם חולה, אז יש לו שתי אופציות, מה נכון? הוא יכול להסכים עם הבורא ולהגיד, "טוב, אני חולה, אז בסדר אני עושה בחיצוניות, אבל אני מסכים". האם הוא צריך לבקש, תעשה אותי בריא. כי אם הוא מבקש להיות בריא, הוא לא מסכים עם הבורא, ואמרת שאנחנו צריכים רק להסכים. אז מה נכון, לבקש או לא לבקש?

להסכים, ולבקש.

מושי: כלומר בו זמנית, אז זו כאילו סתירה.

על מצבו שנמצא הוא מסכים, ומבקש להיות במצב יותר גבוה.

מושי: צריך להמציא סיבה למה אני צריך להיות בריא, להסביר לבורא למה?

רוצה להגיע כמו שהוא חי, למצב שהוא מדביק את עצמו לבורא.

שמעון: בן אדם יכול לצאת מתפיסת המציאות שלו?

לא.

שמעון: אי אפשר לצאת. כאילו כל מה שקורה במציאות, זו בעצם תפיסת המציאות שלו.

כן.

מושי: אז למה אנחנו מתכוונים כשאנו אומרים שינוי תפיסת המציאות? הרי אנחנו אומרים, וגם מלמדים על שינוי תפיסת המציאות, מאגוצנטרית להוליסטית.

כן.

מושי: אז במה השינוי, אם כמו שאמרת עכשיו אי אפשר לשנות?

לא, אתה יכול לשנות את המציאות שלך אם אתה מתעלה למעלה מתפיסת המציאות הנוכחית.

מושי: אבל זו עדיין תפיסת המציאות שלי.

כן.

שמעון: תמיד זאת תפיסת המציאות שלי?

כן.

מושי: איך להתייחס, עשיתי איתך אלפי שיחות וגם שמעתי, ואני שומע שהתשובות הן לפעמים ככה או ככה. למשל על מלחמת עולם שלישית, לפעמים אתה אומר כמו שאמרת עכשיו שאי אפשר למנוע אותה, לפעמים בשיחות אמרת, שהאדם כן יכול לשנות. ושאם הרבה אנשים עכשיו יתחברו, לא תהיה מלחמת עולם שלישית. אנחנו כביכול יכולים לקבוע את המצבים העתידיים בחיבור בינינו, גם בחומר.

כן.

מושי: אבל אם לא נעשה שינוי, אם לא נתחבר, אז בדרך הטבעית ברור שיקרו כל הדברים האלו. אבל עכשיו יש לנו בחירה, אם מיליוני אנשים עכשיו יתחברו, אז כן נוכל לשנות את זה. אז האם נוכל לשנות או שזה גורל, ואין מה לעשות?

ניתן לשנות.

מושי: ניתן לשנות? אבל לפני חמש דקות אמרת שלא ניתן.

לא ניתן לשנות.

ולאד: ניתן, לא ניתן.

מושי: אז לא ניתן?

ולאד: גם זה נכון, וגם זה נכון.

מושי: אבל זה חשוב, שנדע להתארגן. כי אם לא ניתן, ותהיה מלחמה כדאי שנתנהג בהתאם.

אילן: קשה לתפוס את הדברים האלה, שהנברא חייב לכפות על עצמו צורת עבודה מסוימת.

אם הוא רוצה להיות חופשי.

אילן: ומצד שני לא משנה מה הוא יעשה, כלום לא יעזור לו, הוא לא יכול להציל את עצמו ממה שמיועד לו.

כן.

אילן: ואי אפשר לא לעשות.

כן.

אילן: איך אפשר להבין את הדבר הזה?

תסכים עם כל מה שהבורא עושה עליך. וזהו.

דודי: אמרת הבוקר משפט מאוד יפה, אמרת "אל תחשבו שכמו שאתם נראים במראה כך אתם נראים לבורא". יש את איך שעכשיו אני מסתכל במראה, רואה את עצמי, ושופט את עצמי, ואיך שהבורא רואה אותי. איך הבורא רואה אותנו?

הוא רואה.

דודי: מה הוא רואה?

אתה צריך להגיע לדבקות, ומתוך נקודת הדבקות אתה תראה את עצמך.

דודי: אולי נשאל על הנסיעה שלנו, איך אנחנו הופכים את שלושת הימים האלה למועילים, כדי לסחוט מהם את המקסימום שאפשר, ולצאת מהם ממש עם דבר חדש, בתפיסה חדשה, בהבחנה חדשה?

אתה שואל איך אנחנו יכולים להפוך אותם?

דודי: איך לקחת את הימים שיש לנו עכשיו ביחד, ולעשות את המקסימום כדי לצאת למצב חדש, לדרגה חדשה בינינו? על מה לחשוב, במה להתמקד, מה עכשיו הדבר העיקרי?

לחשוב על זה שכל התפילות שלנו, כל הבקשות שלנו יהיו רק לטובת הבורא. זה לא קשה.

דודי: לא קשה?

אני חושב שלא.

שמעון: איך אנחנו יכולים לעזור אחד לשני?

זה שאתה חושב שאתה רוצה שככה יהיה, זו כבר עזרה גדולה מאוד לאחרים.

ולאד: מה זה לטובת הבורא?

שהכול נעשה לפי רצונו.

ולאד: שאנחנו רוצים שכל מה שקורה בינינו, איתנו, יהיה רק לפי רצונו, שיהיה רק מה שהוא רוצה.

כן.

(סוף השיחה)