מסירות נפש מתחילה בהסכמה לבורא
שיחה עם הרב ד"ר מיכאל לייטמן 14.03.2026 – אחרי עריכה
שמעון: "התורה נקראת בחינת מתנה. היינו, כי את זה שנותנים להאדם ללמוד ולהתפלל ולעשות מצוות, אפילו רגע אחת ביום, גם זה מתנה מאת השי"ת.
כי יש כמה מיליארדים בעולם, שהשי"ת לא נתן להם את ההזדמנות, שיהא להם האפשרות לחשוב מהשי"ת אפילו רגע אחת בשנה. לכן, בזמן ההתעסקות בתורה צריכים להיות בשמחה, כי רק על ידי שמחה זוכין להמשיך מאור התורה, ודי למבין."1
ולאד: הרב"ש כותב, שאם ניתן לאדם אפילו רגע אחד ביום להתעסק בתורה, כבר אדם צריך להיות בשמחה. יש אנשים שהוא בכלל לא נותן להם כל החיים.
הכול תלוי בהערכה.
אילן: מה זה נקרא "תשים עיניך בהם"?
לפתוח לב ולפתוח שכל, ולהשתדל לראות איך כל מה שקראת נכנס לכאן.
חשבת אחרת?
אילן: בעל הסולם אומר, שאם התיקונים האלה מתגלים, יוצאים מהחורים שלהם, "תשים עיניך בהם ויהיו גל של עצמות".
כן.
אילן: אז כשזה מתגלה, האם לפתוח את הלב?
מתגלה שאין בהם חיוּת, חיים. אתה מגלה שהם מתים.
אילן: גל של עצמות.
רואי: מה זה אומר שאין חיים בקלקול?
אין רוח חיים בקלקול.
רואי: אבל מה זה אומר?
שאין לאדם מה לחפש שם את החיות שלו.
רואי: אז איפה הוא מחפש את החיות שלו?
אם הוא [פועל] נכון, אז הוא לא מחפש שם.
רואי: איפה האדם כן יכול למצוא חיוּת מהרוחניות?
חיוּת מהרוחניות האדם יכול למצוא רק בחיים של קדושה.
אילן: נראה באמת מהניסיון שלנו שבהתעסקות בקדושה יש הרבה יותר כוח.
כן, רק הבעיה שהיא לא נמצאת לידינו, לפנינו.
אילן: כאילו אנשים יודעים באיזשהו מקום במחשבה שלהם שיש כוח לחיבור ויש כוח לאהבה, אבל הם מעדיפים להתעסק בדברים אחרים.
זה תמיד ככה, שלדברים הטובים אין כוח.
ולאד: הוא אומר שברוחניות מסירות נפש..
רואי: זו המטרה.
כן.
ולאד: זו המטרה. מה זה אומר?
שכל מה שאתה עושה זה להגיע בהרגשתך להימצא במסירות נפש לבורא.
ולאד: איך אני אהיה במסירות נפש לבורא?
תשאל אותו.
ולאד: לשאול אותו, איך להיות במסירות נפש אליו?
שאל את הרב"ש.
דודי: אז מסירות נפש זה שאני מסכים לכל מה שהבורא מעביר אותי? אני מתבטל ומסכים שיעשה איתי כל מה שהוא רוצה, הכי נמוך, הכי גבוה?
לפני זה.
דודי: מה זה לפני זה?
שאתה מסכים להיות נמסר לו בהכול.
דודי: ואין לי שום דרישה לשינוי, אין לי שום תרעומת, אין לי שום ביקורת, כלום?
אתה רוצה להגיע למצב שאתה מקיים רצונו במסירות נפש.
דודי: ואם הוא מעביר אותי כל מיני מצבים שפלים, בזויים, גשמיים, אז אני אומר לעצמי שזה אני, או שזה הרצון שלו?
הרצון שלו.
דודי: אני לא מתנגד לכלום, אין התנגדות?
אין.
דודי: שום דבר, מה שהוא רוצה שיעשה איתי?
כן.
ולאד: ואני?
גם אתה.
ולאד: הוא עושה איתי מה שאני רוצה. איך אני מסכים איתו בכול?
כן.
ולאד: מה אני מבקש ממנו?
את זה תשאל את עצמך.
ולאד: רק דבקות.
מיכאל: אבל למה שאדם ירצה לעשות כזה דבר? זה לא הגיוני.
להיות דומה לבורא.
מיכאל: הוא גם מוסר את הנפש שלו? אני לא יודע אם יש לו נפש.
אתה תראה.
מיכאל: הוא גם מוסר כלפיי ככה?
כן.
מיכאל: זאת אומרת, הוא במסירות נפש כלפי הנבראים.
כן.
דודי: אבל כשמתעורר באדם רצון אגואיסטי, האם הוא אומר עכשיו לעצמו, אה, זה רצון הבורא, אני מוסר את נפשי. או לא, אני צריך לעצור, לצמצם, לבלום, אני לא מסכים עכשיו להתנהגות כזאת או לתגובה כזאת. איפה הגבול שהוא אומר לעצמו, לא, זה רצון ה', אני לא פועל ככה, או זה רצון ה' ואני מוכן למסור את נפשי גם אם זה הכי אגואיסטי שיכול להיות. איפה נקודת הבירור שהוא יודע להגיד שלזה הוא מתמסר ולזה הוא לא מתמסר?
אני שואל אותו, את הבורא, שאלה, "באיזה מצב אני נמצא, אני רוצה להיות במסירות נפש אליו, או לא?". לְמָה כאן אני צריך לצפות?
דודי: להסכים איתו.
להסכים.
דודי: כן, אם אני מברר, ואני רוצה להיות במסירות נפש, אז אני מסכים עם מה שהוא עכשיו מעורר בי, כל עוד אני דבוק בו.
זה תרתי דסתרי, זה מבטל את זה.
דודי: נכון, זו בדיוק השאלה שלי, אני לא מבין את זה. מתעורר בי רצון, רצון להרוג מישהו, בא לי להרוג מישהו. אני יכול לספר לעצמי שזה הרצון שעורר בי עכשיו הבורא, אבל אני לא יכול לגזול חיים של מישהו אחר, זה רצון אגואיסטי. אז מה עכשיו? איך אני יכול להגיד לעצמי, לא, כל מה שהבורא מעורר בי, אני צריך למסור את נפשי ולהידבק בו.
לא, השאלה היא לא כך.
דודי: איך?
השאלה היא, איך אני אסובב ההרגשה הזאת, את הנטייה הזאת, מה שהבורא מעורר אותי, למצב הנכון, למצב הטוב.
דודי: זה אומר שאני לא מסכים עם מה שהבורא מעורר בי, ואני מחליט לסובב את המחשבה שלו למקום אחר.
תעשה ככה.
דודי: אז מסירות נפש מתחילה אחרי שאני מתקן את הכוונה שלי, את היחס שלי?
לא.
דודי: כי אם הוא עורר בי את הרצון הזה, אז למה אני לא דבוק בו? זה רצון שלו, לא שלי. מי מעורר בי רצון להרוג מישהו אחר?
הבורא.
דודי: אז אני צריך להתמסר לו.
למה?
דודי: כי זה מה שהוא מעורר בי. למה אני אמור להתנגד פה? אם אני מתנגד, אז אני לא מוסר את הנפש שלי.
זאת שאלה עוד לפני ה..
דודי: אז תעשה לי סדר מה המחשבה הנכונה שצריכה להיות מכל הבלבול שלי?
האם אתה מסכים עם מה שהבורא מעורר בך?
דודי: יש דברים שכן, יש דברים שלא. ואם אני לא מסכים עם משהו שהוא מעורר בי?
לא מסכים.
דודי: ואדם צריך להסכים עם כל מה שהבורא מעורר בו?
כן.
דודי: גם עם הדברים השליליים, הרצונות השליליים שיש בו?
כן.
דודי: והוא צריך לזרום עם הרצונות האלה? הבורא מעורר בי רצונות שליליים, אכזריים, זה הוא מעורר בי, אז אני מסכים איתו?
כן.
מיכאל: למה מסירות נפש? למה לא מסירות רוח, נשמה, למה נפש?
כי בה אתה רוצה לקבל מהבורא כוחות שהם יעזרו לך להידבק בו.
מיכאל: אבל למה כתוב נפש, מה המיוחד בנפש? הרי כל מילה שאומרים מקובלים היא חשובה.
נפש זה מה שאתה מרגיש.
מיכאל: ונשמה, רוח, זה לא?
מה נשמה? אתה רוצה להרגיש שבהרגשה הפנימית שלך, שזה נקרא נפש, אתה רוצה להידבק בבורא.
דודי: מה משתנה בתפיסת המציאות של האדם כשהוא דבוק בבורא?
משתנה זה שהוא יודע שבהרגשה הכי פנימית שלו הוא משתוקק לבורא ורוצה להיות דבוק בו.
מיכאל: למה נפש? למה לא רוח? נפש זה הרצונות הכי חזקים?
הכוח הפנימי של האדם.
מיכאל: הכוח הפנימי?
כן.
דודי: ולמה לא מסירות רוח, מסירות חיה, מסירות יחידה? זה דרגות של מסירות או יש רק מסירות נפש?
מסירות נפש והיא מתפתחת.
דודי: בהמשך יבואו דרגות גבוהות יותר?
כן.
מיכאל: זאת אומרת, זו הנקודה הכי בסיסית?
כן.
מיכאל: זאת אומרת, יש דרגות יותר גבוהות במסירות.
כן.
מיכאל: הבסיסית היא נפש.
כן.
(סוף השיחה)
-
הרב"ש, אגרות, אגרת כ"ב.↩