להיאחז ב"אין עוד מלבדו" בעשירייה
שיחה עם הרב ד"ר מיכאל לייטמן 08.03.25 – אחרי עריכה
דודי: נקרא אגרת י"ז.
"... עם כל זה אכתוב לך, בחינת עמודי דאמצעיתא בעבודת השי"ת, שיהיה לך תמיד למטרה ימין ושמאל, כי יש הולך שעוד גרוע מיושב ובטל. והוא, המטה מהדרך, כי דרך האמת הוא קו דק מאד, שעליו פוסעים והולכים, עד שבאים להיכלא דמלכא [להיכל המלך]. וכל מי שמתחיל ללכת בתחילת הקו צריך שמירה מעולה, שלא יטה לימין הקו או לשמאלו, אפילו כחוט השערה, כי אם בתחילה הנטיה היא כחוט השערה, אפילו אחר כך הולך ישר באמת, אבל כבר לא יבוא בשום אופן, להיכלא דמלכא [להיכל המלך], משום שאינו דורך על הקו האמיתי, והוא משל אמיתי כהלכתו.
ואבאר לך סוד עמודא דאמצעיתא; שה"ס "אורייתא וקב"ה וישראל חד הוא". כי תכלית הנשמה בבאה לגוף, שתזכה בעודה מלובשת בגוף לשוב לשרשה ולהדבק בו ית', כמ"ש: "לאהבה את ה' אלקיכם וללכת בכל דרכיו ולשמור מצותיו ולדבקה בו". הנך רואה שגמר הענין הוא "ולדבקה בו". דהיינו, כמו שהיתה טרם התלבשותה בגוף.
אבל צריכין הכנה דרבה, - שהוא ללכת בכל דרכיו, ומי יודע דרכי השי"ת? אמנם ז"ס "אורייתא שיש בה תרי"ג אורחין [תורה שיש בה 613 דרכים]", שההולך עליהם סופו שיזדכך, עד שגופו לא יהווה מחיצה של ברזל בינו לבין קונו. כמ"ש: "והסירותי את לב האבן מבשרכם", ואז, יתדבק בקונו, ממש כמו שהיה דבוק טרם התלבשות נשמה בגוף.
נמצא, שיש לך שלוש בחינות: א. ישראל, הוא המייגע א"ע לשוב לשורשו. ב. הקב"ה, שהוא השורש שאליו משתוקק. ג. הוא בחינת תרי"ג אורחין דאורייתא, אשר עליהם מזכך נפשו וגופו, שה"ס התבלין, כמ"ש "בראתי יצר הרע, בראתי לו תורה תבלין".
אך באמת הני שלשה אחד הם ממש, שכן בסופו של דבר כל עובד ה', משיג אותם בבחינה אחת יחידה ומיוחדת. ומה שנראה שמחולקים לשלשה, הוא בערך הבלתי שלם בעבודת השי"ת.
ואבינך באפס מה, קצה תראה, אבל כולו לא תראה, זולת בישועתו ית' אליך: סוד הנשמה נודע, שהיא חלק אלקי ממעל, שמטרם ביאתה בגוף היא דבוקה כענף בשורש. ועיין בעץ חיים בתחילתו, שע"כ ברא השי"ת את העולמות, משום שהיה רצונו לגלות שמותיו הקדושים, "רחום וחנון" וכו', שאם לא יהיו בריות אין על מי שירחם עליהם וכו' ע"ש. והם דברים עמוקים מאד.
אמנם מעט כפי כח העט, - אשר "כל התורה כולה הם שמותיו של הקב"ה".
[...]
ונחזור לענין, אשר טרם ההשתלמות בעבודת השי"ת, נראים אורייתא וקב"ה וישראל, כמו ג' בחינות, דהיינו, שלפעמים ישתוקק להשלים את נשמתו להשיבה לשרשה, שזה בחי' ישראל, ולפעמים הוא רוצה להבין דרכי השי"ת, ורזין דאורייתא [וסודות התורה], "דמאן דלא ידע ציוויא דמארי איך יעבוד ליה [מי שלא יודע מצוות אדונו איך יעבוד לו]", שזה בחי' אורייתא. ולפעמים משתוקק להשגת קב"ה, כלומר להדבק בו בהכרה שלמה, ומצטער רק אחר זה בעיקר, ואינו מצטער כ"כ להשגת רזין דאורייתא [סודות התורה], וגם אינו מצטער כ"כ להשבת נשמתו לשרשה, כמו שהיתה טרם התלבשות בגוף.
לכן ההולך על הקו האמיתי בהכנה לעבדות ה', מחויב תמיד לבדוק את עצמו, אם הוא משתוקק לג' בחינות הנ"ל בשוה ממש, כי סוף מעשה משתווה לתחלתו, ואם משתוקק לבחי' אחת מהם ביותר מבחי' הב' או הג', הרי נוטה מדרך האמת הזה, והבן זה.
על כן מוטב שתאחוז את המטרה להשתוקק לציוויא דמאריה [למצוות האדון], "דמאן דלא ידע אורחין דמאריה וצוויין דמאריה, שהם רזין דאורייתא, איך יעבוד ליה [שמי שלא יודע דרכי אדונו ומצוות אדונו, שהם סודות התורה, איך יעבוד לו]", שהוא מבטיח ביותר קו הממוצע בין שלושתם.
וז"ס, "פתחו לי פתח א' של תשובה כחודה של מחט, ואני פותח לכם פתחים שיהיו עגלות וקרנות נכנסות". פירוש, פתחו של מחט אינה לכניסה ויציאה, אלא להכניס בו חוט לתפירה ולעבודה, כן תשתוקק רק אחר ציוויא דמאריה [מצוות אדונו], לעבוד עבודה, ואז אפתח לכם פתח כפתחו של אולם. שה"ס שם המפורש בפסוק "ואולם חי אני וימלא כבוד ה' את כל הארץ"."
דודי: בעל הסולם כותב "ישראל אורייתא קב"ה חד הוא". ישראל זה האדם המשתוקק, קוב"ה הוא המטרה, הבורא, אורייתא זו בעצם התורה, הדרכים לתורה, המאור המחזיר למוטב וכל הפעולות באמצע. כל זה חד הוא, להסתכל על זה כחבילה אחת, אין אחד יותר מהשני.
כן.
דודי: איפה פה העשירייה, מעגל החברים של האדם, האם זה ישראל, אורייתא, או קוב"ה? לאן זה שייך?
הם צריכים להיות כישראל.
דודי: העשירייה היא "ישראל", כך צריך לראות אותה.
כן.
דודי: והאדם המשתוקק, מהו?
אל תחלק אותו. כבר הגעת ל"ישראל", גמרנו.
דודי: אז השאיפה שלנו קודם כל להיות ישראל.
כן.
מושי: דיברתי עם כמה חברים, הם אמרו שקשה להם להחזיק בשני הקווים "אין עוד מלבדו" ו"ואהבת לרעך כמוך". בתוך העשירייה "ואהבת לרעך כמוך", ו"אין עוד מלבדו" כמטרה. מה היית ממליץ, איך לחבר את שני הקווים האלה?
אין מה להמליץ. פשוט להמשיך, עד שיראה יותר ויותר בדרך שלו שזה לא הולך נכון, וצריך במשהו לשנות את הקו.
מושי: האם נכון להגיד שאין עוד מלבדו, במילים אחרות, זה שאין חוץ מכוח החיבור והאהבה בעולם, או שאין עוד מלבדו זה משהו הרבה יותר רחב מזה?
כן.
מושי: האם יותר רחב, או שצריך לתאר אין עוד מלבדו ככוח חיבור ואהבה, שזה הכוח, ואנחנו לא משיגים יותר ממנו.
כן.
מושי: את כוח האהבה והחיבור אפשר להשיג רק בעשירייה.
כן.
דודי: אז איפה השאלה, איך לקשור בין עבודה בעשירייה לבין גילוי אין עוד מלבדו?
מושי: כן, זה קשור.
דודי: למה יש בנו כזאת פזילה, שפעם אחת אלו החברים ופעם אחת הבורא? אנחנו לא מצליחים להצליב את זה.
לאחד?
דודי: כן, את שני אלה יחד.
הם לא נמצאים ביחד בטבע.
דודי: לא נמצאים ביחד?
לא.
דודי: מתי זה התפצל? מתי זה הפך להיות שניים?
האדם בתוכו מחלק אותם.
דודי: מה החלוקה? בשורש, מה הם השניים האלה?
יש לך ישראל, אורייתא ובורא, קוב"ה.
דודי: אבל הוא אומר שהם אחד.
הוא אומר שהם אחד. אם אתה רוצה להגיע לאחד הזה, אז אתה צריך לשמור את עצמך עד שהם יתקשרו יחד.
דודי: האם העבודה שלנו היא לחפש לראות שהם אחד, או להתעמק בעבודה של "ישראל"?
לראות שהם אחד.
דודי: אתה יכול להעביר את זה למושגים פשוטים יותר של עבודה בעשירייה מול הבורא? מה זה ישראל, אורייתא וקוב"ה חד הוא, בפשטות יותר, בחיים שלנו?
אני חושב שזה צריך להיות ברור. ישראל זה אדם שמשתוקק להגיע לדבקות בבורא, אורייתא אלו כל הצעדים שהוא רוצה לעשות כדי להתייחד עם הבורא, וקוב"ה זה מה שמתגלה לו פעם אחר פעם, כשהוא מצליח בקשר שלו עם הבורא.
מושי: העיסוק באהבת הזולת בעשירייה, הוא אמצעי להגיע לקוב"ה.
כן.
מושי: האם הסיבה לכך שאנחנו נמצאים פעם בעבודה הזו, פעם בעבודה אחרת, ולא יכולים לשלב, זו השבירה?
זה קשור לעבודה לא שלמה, אתה לא מייחד אותם.
מושי: יש הרבה אנשים שמשתוקקים לבורא כביכול ומדברים על זה, אתה יכול לקרוא להם את המאמרים והם יסכימו עם כל מילה. אבל האמצעי "ואהבת לרעך כמוך", עשירייה, פה כבר יש מחלוקת.
כי הם לא משיגים את מה שאומרים.
מושי: המקובלים מתוך השגה, הגיעו למסקנה שכדי להשיג צריכים את העשירייה, "ואהבת לרעך כמוך"?
כן.
מושי: למה מאז יתרו ומשה כתוב כל כך מעט על העשירייה?
אלה דברים שקרובים לידיים ובורחים בין האצבעות.
דודי: האם זה נכון להגיד שבסופו של דבר כל אדם מגיע לקשר פרטי, להשגה פרטית עם הבורא?
כן.
דודי: אבל בלי עשירייה הוא לא יכול להגיע לקשר הפרטי שלו.
לא.
דודי: תפקיד העשירייה הוא לתמוך בכל חבר להגיע להשגה פרטית בבורא, לדבקות בבורא.
כן.
דודי: כשאנחנו אומרים "הבורא מתגלה בחיבור בינינו", מה זה?
שאתם יחד רוצים להתחבר ביניכם כדי לגלות את הבורא.
דודי: איך גילוי הבורא בא לידי ביטוי שכל אחד משיג חלק של השגה?
כל אחד משיג את גילוי הבורא באותו החיבור שאתם בניתם.
דודי: זו השגה משותפת כללית אבל כל אחד מרגיש אותה באופן פרטי.
כן.
דודי: האם יש הקשר בין מה שכל אחד משיג, לבין ההרגשה המשותפת? עכשיו למשל, באנו למקום הזה אתה מתפעל מהנוף בצורה אחת, אני אחרת, חבר בצורה שלישית?
כן.
מושי: האם אין לנו משהו משותף?
ולאד: האם הפארק שאנחנו רואים, זה המשותף?
דודי: אבל כל אחד רואה פה משהו אחר. חבר מתפעל מהציפורים, אחר מהצפרדעים, ואנחנו - לא יודע ממה.
ולאד: אבל כולם רואים כאילו אותו דבר.
דודי: מה זה "כאילו"?
שמעון: אף אחד לא רואה אותו דבר.
מושי: למה כל כך מעט כתוב על עשירייה כאילו אחרי שלושת אלפי שנות התפתחות של היהדות לא מורגשת העבודה בעשירייה? העם כן היה מחולק, כתוב קצת בתורה וזהו. נשאר עניין של המניין בתפילות, אבל לא ממש.
לא. כי זה מעשה, לכן הם כך כתבו.
מושי: אבל לא תיעדו בהיסטוריה כמונו. יש עשירייה בכול דבר, לא רק תפילה, נוסעים יחד, אוכלים יחד, הכול בעשירייה, וכל העם מחולק לעשירייה נגיד.
כן.
מושי: נגיד במאה שבעל שם טוב היה, היו כל מיני חסידויות של מאות אלפי אנשים. האם הם היו מוחלקים לעשיריות? לפני זה כשעוד הייתה ארץ ישראל, לא למדנו בהיסטוריה את זה. למה הדבר הזה נעלם?
זה לא נעלם, זה נמצא. דבר עם כל איש דתי הוא יגיד לך.
מושי: האם הדתיים היום מחולקים לעשיריות ועובדים בעשירייה?
הם יודעים את הדברים האלה והם מקיימים ככה ככה.
שמעון: האם בגלל זה לכל הדתיים יש מניין כשלומדים?
כן. ודאי שבלי מניין הם לא מקיימים שום דבר.
דודי: בכל זאת אנחנו עכשיו בבני ברוך, בדור הזה, מייסדים ארגון של עשיריות.
כן.
דודי: בכל זאת משהו חדש שלא היה קודם. או שהיה ואנחנו מתחילים למסד.
אני חושב שאנחנו לא עושים משהו חדש.
דודי: באיזה תקופה ראינו שהיינו מחולקים לעשיריות, לקבוצות?
בכל התקופות.
דודי: בזמן תפילה כשיש מניין אני מבין. אבל אצלנו זה ממש אורח חיים, זה חלק מהאינטגראליות של החיים.
כי אנחנו שמים על זה דגש.
דודי: האם אפשר להגיד שהמיוחד לדור שלנו שאנחנו נותנים תשומת לב לזה?
כן.
דודי: בגלל ששמים על זה דגש יש הרבה מאוד שאלות בתוך העשירות. למשל איך להתנהג, מה צורות היחסים, קבלת החלטות, מעבר בין עשיריות, לשון הרע, התנגדויות, הפרעות שיש בתוך עשירייה.
איך להרכיב עשירייה, איך להחליף עשירייה, מה לעשות אם ותיק ועם חדש, כל הזמן. אין לנו ספר חוקים, ספר הלכות שאומר ככה צריך להתנהג או ככה צריך להתנהג. אנחנו עדיין לא בהרגשה פנימית של הדברים. איך נכון לעבוד עם זה?
מתחברים עשרה שרוצים להיות קרובים יותר לבורא מאשר אדם פשוט. ואז הם מתחילים ללמוד מה זה נקרא להיות יותר קרובים לבורא. וכתוצאה מהמאמץ שלהם כך הם מתחברים יותר ויותר ויותר עד שמתחילים להגיע לבורא.
דודי: יחד עם החיבור שהולך וגובר גם מתגלות הפרעות בתוך העשיריות.
אז הם יודעים שכשמתגלות הפרעות הם צריכים להתגבר על ההפרעות.
דודי: אבל איך להתגבר על הפרעה ואיך לפתור את הבעיה גם על זה יש חילוקי דעות.
בסדר. כל החיים הם כאלה.
מושי: מי עונה לעשירייה על השאלה שלה, היא בתוך עצמה או צריך להיות גוף עליון שמכתיב לה מה לעשות ובודק אותה?
בדרך כלל הם לומדים מהמקורות, תלמוד, משנה, כאלו דברים, וככה ממשיכים.
דודי: אם אנחנו נתקלים באיזו שאלה שאנחנו לא מוצאים לה תשובה, לא יודעים לפתור אותה, אז מה לעשות?
אז תחפשו רב אמיתי שיודע לגלות לכם מה אתם מחפשים.
אילן: האם במאמרי החברה של רב"ש, משהו חסר כלפי עבודה בעשירייה, כלפי עבודת היחס בין חברים, בניית חברה, יחס לחברים?
לא.
אילן: האם אפשר להוציא הכול דרך מאמרים של רב"ש, את כל היחס לחברה?
כן.
(סוף השיחה)