מוכנים ללשמה

שיחה עם הרב ד"ר מיכאל לייטמן 04.05.24 – אחרי עריכה

דודי: כותב בעל הסולם במאמר "מצווה אחת", כותרת "עשיית נ"ר ליוצרו שלא מדעתו".

עשיית נ"ר ליוצרו שלא מדעתו

"לעולם אין לקוות שיגיע הזמן ושימצא הפתרון שיוכלו להתחיל את עבודת השי"ת מתוך "לשמה", אלא כמאז כן עתה, וכן לעתיד, מוכרח כל עובד ה' להתחיל בעסק העבודה, "מתוך שלא לשמה", אשר מתוכה יבוא אל ה"לשמה". והדרך להגיע לדרגה זו, אינה מוגבלת בזמן, אלא במכשירים אותו, ובמידת שליטתו על לבו, ועל כן רבים חללים נפלו ויפלו על שדה העסק "שלא לשמה", וימותו בלי חכמה. ועם כל זה, שכרם גדול מאד, כי אין מחשבתו של אדם מסוגל להעריך אותו היקר והערך של עשיית נחת רוח ליוצרו. ואפילו העושה שלא על תנאי זה, מכל מקום, מתוך שאינו ראוי באופן אחר, עושה גם כן נחת רוח ליוצרו. וזה נקרא שלא מדעתו."

דודי: על מה בדיוק רבים חללים נופלים בשדה הזה?

שרוצים להגיע ללשמה ומשום מה לא מגיעים.

דודי: מה הם פספסו בדרך?

כל אחד משהו.

דודי: בשדה הזה של העסק "שלא לשמה", מה חשוב לאדם שהולך בו?

אדם עושה מה שעושה בתקווה להגיע ל"לשמה", ובודק את עצמו בכל רגע אפשרי אם הוא נמצא בדרך או לא.

דודי: הוא כותב שאין לקוות שיגיע הזמן ושימצא הפתרון שתיכנס ללשמה.

כן.

דודי: אין זמן לזה, האדם לא יודע.

אין זמן ואין תקופה, ואין כאן אפשרות אפילו לזרז את הזמנים.

דודי: האם יש סימנים שמצביעים שאדם מתקרב ללשמה?

כן.

דודי: מה הם?

בעצם זה לפי כמה שמתקרב. הוא צריך כבר להתחיל להרגיש מאיזשהו מקום והלאה בדרך שהוא מתקרב ללשמה.

דודי: מה ההבדל בין לא לשמה ללשמה? מה משתנה?

בלא לשמה הוא לא רואה לפניו מטרה ברורה. ולשמה זה שהוא רוצה להגיע להיות בלשמה.

דודי: האם המטרה ברורה לו, הוא רואה אותה?

איך שהוא מבין את התנאים העיקריים.

דודי: אבל מבחינת פעולות, מעשים, התנהגות, בין לא לשמה ללשמה משהו משתנה או מדובר ביחס?

ביחס.

רואי: למה דווקא על לשמה אנשים נופלים כמו שהוא כותב?

כן, רבים הולכים ונופלים.

רואי: למה דווקא על הלשמה נופלים?

כי הם רוצים להגיע להזדהות עם הבורא וזה לא מגיע להם.

רואי: היכולת להגיע להזדהות עם הבורא, להגיע ללשמה, האם זה משהו שהוא בידי האדם?

זה בידי האדם, כן.

רואי: אז למה לא מגיע להם? למה דווקא זה המקום שבו הכי הרבה נופלים ונשברים?

יש הרבה תנאים. התנאי הראשון הוא שהם רוצים בכל מחיר להגיע ללשמה, ומוכנים לשלם בזמן, ביגיעה ובכוחות. אם הבורא מסייע, בודק אותם בדרך עד כמה הם רציניים, עד כמה הם רוצים רק את זה ולא שום דבר אחר, אז הוא נותן להם להגיע ללשמה.

אילן: נולד נברא, 2.5-3 ק"ג, מאז הוא מתפתח ומתפתח עד שנפטר. באיזו נקודת זמן נוצר בו איזשהו רצון, ניצוץ, איזה דבר, והוא אומר, "אני לא רוצה משהו לעצמי, אני רוצה לעשות לו נחת רוח, משהו לשמו, משהו לא לי". איך פתאום מהנברא הזה שהוא רק רצון לקבל לעצמו יוצא פתאום רצון שהוא הפוך?

נולד רצון לעצמו שנקרא לא לשמה, ולאט לאט על ידי היגיעה מלא לשמה בא לשמה.

אילן: זו הנקודה, מזה שאני רוצה ליהנות מכל דבר שנותנים לי פתאום אני לא רוצה לעצמי, אני רוצה למשהו אחר?

כן, ככה זה.

אילן: איך מתחיל הניצוץ הראשון?

הוא מתגלה מתוך הנשמה.

אילן: אז זה לא משהו שתלוי בי.

זה תלוי בנכונות ליגיעה.

דודי: להיכנס ללשמה, האם זה לפי שורש נשמה של אדם?

כן, נקודה שבלב.

אילן: הניצוץ הזה שמאותה נקודה שבלב שפתאום מתעורר אני מקבל מהבורא.

כן.

אילן: אם יש נברא שהוא נופל חלל חס ושלום באיזשהו מקום בדרך ללשמה, אז לא יתעורר בו הניצוץ הזה מלכתחילה.

אנחנו לא יודעים למה ואיך ומה תהיה התוצאה.

אילן: האם אפשר לבקש על רצון לקבל כזה, הקבוצה, החברה, הסביבה, לבקש ולהתפלל שכן יתעורר בו הניצוץ, שכן יקרה משהו?

כן, בתפילה בציבור אנחנו מבקשים עבור כולם.

אילן: עבור הכלל?

כן.

דודי: אותו אדם שנופל בדרך בשדה העסק של לא לשמה ולשמה, האם הוא נופל כי הוא לא נתן יגיעה נכונה ואפשר להצביע עליו כאשם, או שזו הרולטה של הבורא?

לא, אין כאן רולטה, אבל ודאי שיש כאן סיבה.

דודי: לפי שורש הנשמה שלו האדם צריך להיכנס ללשמה. האם יש לו בחירה בכלל שלא להיכנס ללשמה, או זה לא משנה, הוא לא מבין בכלל מה עובר עליו, הוא יגיע ללשמה בכל זאת?

לא, הבחירה מתחילה בזה שיש בידי האדם להוסיף יגיעה כדי להגיע ללשמה.

דודי: בעל הסולם כותב במאמר "הגלות והגאולה" שלפני בית ראשון היה פיצול, היו כאלה שהעדיפו את לא לשמה והיו כאלה שהעדיפו להשיג את הלשמה. ובבית שני זה כבר הובלט בפרהסיה וכבר יצא החוצה וכולם ראו שזה כך. על מה היה המאבק שם?

המאבק היה על חומרת העסק של לא לשמה. כלומר נעשתה כבדות, הם לא יכלו להחזיק במאמצים להגיע ללשמה, ואז הם נפלו לתוך היהדות.

דודי: כלומר למעשים חיצוניים כמו שאנחנו מכירים.

לא למעשים חיצוניים, פשוט למעשים.

דודי: וזה סיפק אותם.

זה סיפק אותם.

דודי: וחלק המשיכו.

וחלק כנראה המשיכו.

דודי: האם מאז ועד היום אפשר להגיד שאנחנו יכולים לראות שיש קבוצה שממשיכה ללשמה וקבוצה שממשיכה ללא לשמה?

יש קבוצה שבעיקרה ממשיכה בלשמה, והיתר, הדתיים העממיים, נמצאים בלא לשמה.

דודי: כי הם מקיימים את העיקרון אבל רק בחיצוניות.

לא בגלל זה. כי הם מקיימים רק את התורה והמצוות המעשיות.

דודי: מתי הם צריכים להגיע ללשמה?

אני לא יודע, אלה חשבונות שלא שואלים עליהם. כלפי לשמה אלה חשבונות מאוד מאוד חמורים.

ולאד: מה הבורא מצפה נכון להיום?

הבורא מצפה שאנחנו, כל בני העולם, בכוחותינו, בבחירתנו, כולנו נגיע ללשמה.

ולאד: כולנו, כל העולם.

כולם.

רואי: כשאתה מסתכל על קבוצת בני ברוך, האם אתה רואה תלמידים שמוכנים ללשמה?

בטח. יש הרבה תלמידים ובכלל הרבה אנשים שרוצים להגיע לגילוי הבורא, "רצוננו לדעת את מלכנו".

רואי: מה מפריד בין להיות במצב שרוצים להגיע לגילוי הבורא לבין להגיע לגילוי הבורא?

יגיעה.

(סוף השיחה)