להשתדל לממש את מה שהבורא רוצה ממני היום

שיחה עם הרב ד"ר מיכאל לייטמן 29.05.2026 – אחרי עריכה

רואי: רב, איך אתה רואה את הבורא בכל מצב?

אני לא חושב שזה כך, אבל אני משתדל ללכת לזה בצורה הפוכה. זאת אומרת, במה אני אתעסק? אני אתעסק במשהו שמזכיר לי את הבורא, לא בההיפך.

דודי: איך בזמן שאנחנו יושבים פה, אוכלים אבטיח, החברים יחד, איך מכניסים לכאן את הבורא, איך מזמינים אותו אלינו ולא שוכחים אותו?

זה שאתה נמצא כאן, הוא כבר מחובר אליכם, בוודאי.

דודי: למה?

למה? כי אם לא הוא, לא היינו מקבלים מחשבה כזאת.

דודי: אז המחשבה על הבורא מגיעה מהבורא?

מגיעה מהבורא, בטח.

דודי: ומה אנחנו צריכים לעשות?

מה אתם צריכים לעשות? תחשוב.

דודי: אבל אם הוא לא שולח לי מחשבה עליו, מאיפה תבוא לי מחשבה עליו?

כן, זה נכון.

מיכאל: אפשר לתאר את הבורא כחומר דלק?

אפשר לצייר את הבורא כחומר דלק שלנו.

מיכאל: כן. נגיד הוא אִפְשֵׁר לנו להגיע לכאן, לשבת, זה חומר דלק.

כן.

רואי: האם הבורא תמיד נסתר בפני האדם?

רק במידה שהאדם דורש אותו מעל כל הדרישות שעוברות עליו, כך הוא מגלה את הבורא.

רואי: אז מה בדיוק מתגלה אם הבורא הוא תמיד נסתר?

הוא לא נסתר תמיד, הוא נסתר לפי הדרישה שלך.

רואי: האם הדרישה של האדם קובעת אם הוא נסתר או גלוי?

כן.

רואי: זאת אומרת, גילוי הבורא הוא דרך תפילת האדם?

כן.

רואי: אבל האם יש תוצאה של גילוי הבורא, או עצם זה שאתה בתפילה אליו זה כבר נקרא גילוי הבורא עבורך?

זה כבר נקרא גילוי הבורא.

רואי: עצם זה שאדם מצליח להתפלל?

אהה.

מיכאל: אבל איפה פה התענוג? בכל התהליך הזה, איפה פה התענוג האינסופי, כמו שמתארים מקובלים, שזו ההנאה הכי גדולה שיכולה להיות?

אתה צריך להגיע לזה.

דודי: התענוג הוא רק בזמן שהבורא מגולה או שגם בהסתרה אפשר להגיע לתענוג?

כן.

דודי: התענוג מורגש רק כשהבורא מגולה או גם בזמן ההסתרה?

גם בזמן ההסתרה.

דודי: ממה התענוג בזמן ההסתרה?

שהבורא לא מגולה ונותן לי בזה אפשרות לגלות אותו, לרוץ אחריו.

מיכאל: זאת אומרת התשוקה לבורא זה התענוג?

יכול להיות.

מיכאל: אין כזה דבר כמו גילוי. נגיד אני יודע שעוד מעט תהיה לנו סעודה, אז אני כל הזמן נהנה מזה שיהיה תענוג מאוכל. אבל ברגע שכבר יש סעודה..

דודי: התענוג מבטל את הרצון.

מיכאל: כן, אז עם הבורא זה לא יכול לקרות, ברור, ולכן יוצא שהבורא אף פעם לא מתגלה והתענוג הוא מהתשוקה. זה נכון להגיד כך, שאין כזה דבר שהאור ממש ממלא את הכלי וזהו?

לא. זה כבר תלוי בך.

רואי: אני אנסה לשאול את השאלה טיפה אחרת. כל מילוי שאדם מקבל ברצון שלו, המילוי ממלא את הרצון וזהו, נגמר. האם גילוי הבורא זה מילוי רצון שאחר כך מסתיים או שהבורא לא ממלא את הרצון?

הבורא לא ממלא את הרצון, אבל הוא מכין לך סדרת רצונות שאתה עובר עליהם, ובסופו של דבר כך אתה מרגיש.

רואי: אז עצם גילוי הבורא מייצר לאדם עוד רצונות, עוד חסרונות.

כן.

רואי: הוא לא אוטם אותו, הוא לא סותם אותו, אתה לא מגיע לשובע מגילוי הבורא.

לא.

רואי: אז מה יוצא לאדם מגילוי הבורא, בשביל מה הוא צריך את זה? כי יוצא שהכלי שלו אף פעם לא יתמלא, זה לא שהוא יהיה שבע פתאום או משהו. אז בשביל מה אדם צריך בכלל את גילוי הבורא?

זה נותן לו תענוג. מאף פעולה אתה לא מקבל תענוג.

מיכאל: זה כמו להכין כל הזמן אוכל ולא לאכול. זה דומה?

לא.

מיכאל: לא דומה?

אתה מכין אוכל ואתה אוכל יחד עם החברים, וזה מה שממלא אותך.

ולאד: וחוץ מזה באוכל הזה אתה מרגיש כל טעם שיש באוכל, אתה מרגיש טעמים.

דודי: אבל מה ממלא שם, הסעודה שהוא אוכל, זה שהחברים אוכלים, זה שהוא הכין להם אוכל, ממה בדיוק ההנאה?

הכול.

דודי: הכול. איך את הרגע הזה אני הופך לתענוג, איך אני מקבל תענוג ברגע הזה? ממה בדיוק? מידיעת הבורא שאסף אותנו לכאן? זו ידיעה, איפה ההרגשה, איפה התענוג פה?

בזה שהבורא ממלא אותך.

דודי: ואם הוא לא ממלא אז אני מספר לעצמי שכן, הבורא עכשיו אסף אותנו, אירגן אותנו, הוא עשה הכול פה, הוא מנהל את כל העניינים. למה זה מביא לתענוג, מה מזה מביא לתענוג פה?

כי את זה עושה הבורא.

דודי: אז מה אם הבורא עושה, למה זה הופך לתענוג? הבורא עושה הכול, איך זה גורם לתענוג?

הבורא מביא הכול ואתה ממלא את התענוג.

מיכאל: נראה לי שפשוט חסרה פה מסה. אתה לא יכול מתוך עשירייה, חמישה, שישה, שהבורא יהיה גדול. אם זה מיליונים, זה ברור.

זו לא אותה אמונה שדורשים ממך.

רואי: איזו אמונה דורשים?

דורשים אמונת רבו. שכל מה שעושה, עושה הבורא, ועושה בצורה הכי נכונה, ואת זה אתה צריך לקבל.

דודי: אז זה משתק אותך. הבורא עושה, זה שלם, מושלם. מה יש לנו כבר להוסיף, לעשות? אז אנשים לא מגיעים לשיעור בוקר, או אנשים לא רוצים להפיץ, את זה הבורא עושה וזה שלם ומושלם. האם יש מקום להגיד, "לא. זה לא טוב. זה לא מספיק. אנחנו צריכים לדרוש. אנחנו צריכים להעלות חשיבות, צריכים להוסיף יותר, להפיץ יותר, לדרוש יותר מכולם", או "הבורא שלם, מושלם, אין מה לגעת"? מה הנכון?

הבורא הוא מושלם.

דודי: הבורא מושלם, נקודה. אין מה להוסיף אחרי.

אין מה להוסיף.

רואי: האם חוץ ממקובלים יש איזשהו חלק באנושות שפועל מתוך גדלות הבורא או רק המקובלים פועלים מתוך גדלות הבורא?

מקובלים הם אלה שפועלים מגדלות הבורא וזהו.

רואי: כל שאר חלקי האנושות, למשל דתיים שעושים כל מיני פעולות, האם הם עושים את הפעולות מתוך גדלות הבורא, או שיש להם מניע אחר שגורם להם לעשות פעולות?

הם רוצים לגלות אותו.

רואי: אז כל מה שהם עושים זה מתוך מניע פנימי, שאני רוצה לגלות את הבורא.

כן.

רואי: למרות שהם עושים דברים, שכביכול פוגעים בזולת. הם עושים פעולות, פוגעים בזולת, אבל זה עדיין מתוך מניע פנימי שלהם לגלות את הבורא.

לא. עד כדי כך אני לא קולט שהם שואלים.

רואי: על זה יושבת השאלה. כלומר, מה מניע אותם כך שיש להם חומר דלק לעשות דברים כל כך קיצוניים?

אני לא חושב שהם יותר קיצוניים מאיתנו.

רואי: במה מקובלים קיצוניים?

מקובלים אומרים, "אני הולך לגלות את הבורא אפילו שזה למעלה ממני".

רואי: האם מקובל אי פעם יפגע בזולת כדי לגלות את הבורא או אף פעם לא יקרה כזה דבר?

מקובל מקבל מה שמקבל מהבורא, אם יש לו כוח להתגבר על זה ולקרב את עצמו לבורא.

רואי: אבל האם אי פעם מקובל יעשה פעולה שתפגע בזולת כדי לגלות את הבורא? האם הוא יעשה כזה דבר או שאף פעם הוא לא יפגע בזולת?

לא. אין לו.

רואי: זאת אומרת, הזולת יותר חשוב לו מהבורא, אם יש לו עכשיו מבחן כזה. הוא מקבל מבחן?

לא.

דודי: עוד שאלה. מה אדם יכול לקבל רק מהחברים, שהוא לא יכול לקבל מספרים, מהמורה, בכלל מכל אמצעי במציאות? מה הוא יכול לקבל רק מהחברים?

גדלות הבורא.

מיכאל: האם גדלות הבורא זה משהו יותר גדול מגדלות תכונת ההשפעה? כשאני מפרש גדלות הבורא, מי זה הבורא? אני לא יודע מי זה, זה עצמותו. אני קולט אותו בתוכי כתכונת ההשפעה והאהבה. אם אני מעריך ומחשיב את התכונה הזאת שיש בי, אהבה והשפעה, זה אומר שהבורא גדול בעיניי. האם זה נכון, או שגדלות הבורא זה משהו הרבה יותר גדול מגדלות תכונת ההשפעה בלבד?

יותר.

מיכאל: יותר. אבל גם זה שאני מחשיב את תכונת ההשפעה כדבר גדול, זה חלק מגדלות הבורא?

כן.

מיכאל: ברור שהבורא הוא הרבה יותר גדול מתכונת ההשפעה, אבל אני, אם אני מבין נכון, כדי ליצור איתו קשר, אני צריך לכייל את עצמי לאהבה להשפעה, להיות יותר קרוב לחברים ואז אני יותר קרוב לבורא, אבל הוא בעצמו הרבה יותר גדול מזה.

כן.

מיכאל: אולי אנחנו לא מצליחים להגיע לגדלות הבורא מפני שאנחנו לא מתפללים אחד עבור האחר?

כן, הפתרון הוא להגיע לאהבת חברים ומזה להשתדל להגיע לאהבת הבורא.

מיכאל: שכל אחד יגיד מה עוד לא עשינו, באיזה אמצעי עוד לא השתמשנו?

את זה שואלים בסוף כל ישיבת חברים.

רואי: האם משהו צריך להשתנות בעבודה?

באדם.

רואי: רק באדם. בחוץ כלום לא ישתנה, ואדם מבין, אדם יודע שזהו, זה קרה? הוא יודע שהוא השיג את הבורא?

כן.

דודי: אם כל השינויים הם בתוך האדם, בלב האדם, אז ממה נובעים השינויים, קצב השינויים, מה מניע את זה?

הסביבה.

דודי: הסביבה, החברים יכולים להאיץ ולשנות בי את זה. אחרת אני יכול להיות תקוע עוד עשר שנים באותו מצב, והחברים יכולים להזיז אותי בשיבה פנימה.

מיכאל: האם אתה רואה מה הצעד הבא שלנו אחרי כנס עשיריות?

אני חושב שכתוצאה מזה כולנו נפתח את עצמנו יותר.

מיכאל: במה זה מתבטא? האם לדוגמה בקשר בין העשיריות או שעוד מוקדם לעשות כזה קשר?

לא, לא קשר בין עשיריות אלא קשר בתוך כל עשירייה ועשירייה.

מיכאל: אבל את זה אנחנו עושים עכשיו. נניח בכנס הזה נגיע לקשר יותר טוב בעשירייה, אבל מה השלב הבא? עשינו את הקשר, לאן להוביל את החברה בשלב הבא? הרי כל הזמן צריך לתאר לפני האדם את המטרה, איך אתה רואה את השלב הבא?

שכל אדם ואדם שבכל עשירייה ועשירייה הוא..

ולאד: שכל אדם ואדם בעשירייה יהיה דבוק בחברו?

זה מילים יפות.

מיכאל: קשר בין העשיריות זה עוד מוקדם?

כן, אני גם לא שומע שרוצים את זה.

רואי: האם אדם גורם להשגה של עצמו או שהסביבה שלו מכניסה אותו לרוחניות, גורמת להשגה שלו?

הסביבה.

רואי: במה עכשיו הסביבה יכולה להכניס את האדם לרוחניות?

בזה שהיא שמה לפניו את הדרך.

רואי: איך אנחנו יכולים, איך סביבה, איך עשירייה מראה לאדם את הדרך לבורא?

כל אחד מראה לשני מה מוביל אותו.

תלמיד: אבל איך אתה מראה לו את הדרך? איך אתה יודע להגיד לו, הבורא שם וזה מה שאתה צריך לעשות?

אני חושב שאין לי כל כך מילים לזה.

דודי: אם אני מבין נכון, לכל אדם יש שורש נשמה משלו בדרך ההתקדמות שלו, אבל יחד עם זה הסביבה, החברים, העשירייה, הם אלה שמזרזים, מאיצים את ההתקדמות, והתמיכה ההדדית, הערבות, יכולה להוציא את האדם לרוחניות. אבל אם אדם כל הזמן דואג לחברים שלו, לתת להם דוגמה ולפעול, מה מבטיח לו שגם החברים יפעלו כך כלפיו?

זה מה שמבטיח.

דודי: אם אני דואג לחברים במאה אחוז אני מוכר את עצמי להם.

אתה לא יכול.

דודי: לא במאה אחוז, במידה שיש לי כוח, אני מתפלל עליהם, מבקש עליהם, נותן דוגמה, זה מבטיח שגם אני אקבל מהם את הדוגמה הזאת?

כן.

אילן: אתה מרגיש ש"בני ברוך" סללו בפניך את הדרך? נגיד אם אתה לוקח את עצמך ככה ארבעים שנה אחורה.

כן.

אילן: אתה מרגיש ש"בני ברוך" סללו בפניך את הדרך?

דודי: אבל מה הכוונה שהם סללו לו את הדרך, אולי הפוך?

אילן: האם אתה מרגיש שהם משכו אותך בדרך הזו, שהם היו חומר דלק עבורך לדרך הזו?

לא לגמרי, אבל במשהו כן.

דודי: יש פחד שאולי "בני ברוך" לא תשרוד. האם יש כזה פחד, יש לזה מקום?

יש.

דודי: או ש"בני ברוך" זו הארץ המובטחת, יש לה תפקיד, זה לא משנה מה אנחנו מדברים בוכים, צוחקים, יש תפקיד, לא תברחו ממנו?

לא.

דודי: לא.

מיכאל: זאת אומרת הבורא יכול לפזר את כולנו ולהביא קבוצה אחרת בעוד איזה..

ולאד: אלף שנה.

יש לו עוד דרכים.

מיכאל: זאת אומרת אנחנו לא היחידים אצל הבורא, יש לו עוד כמה אפשרויות להתגלות אם אנחנו לא נממש את זה. כך אתה מרגיש?

אני מרגיש שבכל רגע, בכל יום, אני צריך לדעת מה נכון לעשות.

דודי: אבל זה להיום, ובכל זאת צריך תוכנית קדימה. שבוע, שבועיים, כמו חיסכון. אתה אומר יש לי כסף להיום, אני עובד איתו, אני לא יודע, לא אכפת לי מה יהיה עוד שבוע, עוד חודש, עוד שנה. האם בכל זאת צריך להסתכל כל הזמן כמה צעדים קדימה, או שאני קם בבוקר, חש מה הבורא רוצה ממני היום ומשתדל לממש את זה, אני לא ראש גדול?

זאת שאלה.

דודי: זאת אומרת לא להיות מוטרד מהעתיד, אלא מההווה, מהיום?

לא להיות מוטרד מהעתיד? זה לא נכון, ולהשתדל להגיע לזה היום.

(סוף השיחה)