לעבוד מטעם גדלות המלך

שיחה עם הרב ד"ר מיכאל לייטמן 11.11.25 – אחרי עריכה

מיכאל: לעבוד מטעם גדלות המלך, לא ברור איך יכול לקרות הדבר הזה.

אתה יכול להתפלל למלך שיגלה לך קצת חשיבות בו.

מיכאל: הוא יעשה את זה? זה כאילו מנוגד. כי אם הוא יגלה קצת חשיבות, אז ברור שאני ארוץ אחריו, אין פה שאלה.

אז תעשה שבשביל זה תרוץ.

מיכאל: אם הוא יגלה, אז אני ארוץ אחריו מבחינה אגואיסטית. אם הוא לא יגלה, אז לא ברור לי לאן לרוץ ובשביל מה לרוץ.

אם הוא לא מגלה, אז אתה לא רץ.

מיכאל: נכון, זה מה שקורה. מה עושים? האם בנסיעה שלנו נוכל שם לגלות את גדלות המלך?

להתפלל שיגלה.

דודי: להתפלל שיגלה את החשיבות שלו, את הגדלות שלו?

כן.

דודי: ואם נראה את הגדלות שלו?

אז תראה איך החבר שלך רץ לבורא, ובשמחה מבצע את כל הפקודות או העבודות בשביל הבורא.

דודי: האם זה החבר שלי רץ אל הבורא או שזה האגו של החבר שלי רץ אל הבורא?

אני לא שואל אותו.

דודי: מה המניע שלו?

אבל אני לא יודע, גם הוא אולי לא יודע.

דודי: ואם אני אראה את החבר בהתפעלות בחברה, ואני לא שואל מה המניע שלו, אבל אני יודע שהוא מתפעל, פועל כלפי הבורא, אז מה מזה, אני אתחיל לקנא בו וזה ייתן חומר דלק?

כן.

דודי: אז חומר הדלק זה לא שהבורא יתגלה לי, אלא אני אראה איך הוא מתגלה לחברים, או לפחות ככה אני חושב, וזה ייתן לי את תמריץ לעבודה.

כן.

אילן: למה משתמשים במילה "לראות" את גדלות המלך, למה לא לשמוע או להריח?

כי לראות זה למעלה מכל הספקות. כך אני מבין.

אילן: ובזה שאני רואה דרך החברה, דרך החברים, דרך הסביבה, את גדלות המלך, האם זה מעביר לי טעם של הרגשה?

כן.

אילן: זה מעביר הרגשה. כלומר הרגשה היא כבר הביטחון שיש בי.

כן.

אילן: יוצא מזה, שהעניין של משחק בחברה, הפעולות החיצוניות שעושים בחברה, זה מחויב, זה עיקר העבודה.

זה משפיע, כן.

אילן: הייתם למטה באולם לימוד, ראיתם את העבודות שעושים שם? לא התפעלתם מזה? זה מדהים. חברים עובדים בלכלוך, בסירחון, בריח של אצטון, עושים עבודה, ומה השכר שלהם? חוץ מגדלות בורא אני לא רואה שם כלום.

דודי: האם חברה יכולה להיות חומר דלק של בעירה כל הזמן, של רוח של התנדבות ועשייה מבוקר עד ערב, כמו שהיה בימים הראשונים של התפתחות הארגון?

תלוי בשכר מה שכל אחד מבין שיש לו.

דודי: אם היינו מגדילים בעיניו את השכר שהוא יקבל, רוחני כמובן, אז אפשר להביא אותו להתנדב ולעשות כמו צעיר שרק הגיע לדרך ומלא מרץ?

ללא ספק.

דודי: ללא ספק. וזה שלאנשים יורד חומר הדלק אחרי 30 שנה?

גם טבעי.

דודי: זה גם טבעי. אז מה עושים במצב שאחרי 30 שנה חומר הדלק יורד, ואת השכר אתה כבר לא יכול למכור לו כמו לילד, "תקבל עולם הבא", הוא כבר נהיה חכם?

לא, חייבים להעלות את חשיבות השכר.

מיכאל: האם זה חשוב לעבוד ככה? או שאולי אנחנו נעשינו עכשיו יותר פנימיים, אנחנו עובדים עכשיו יותר במחשבות.

לא, לא.

מיכאל: האם זה מצביע על משהו, או שההיפך, אולי החברה נעשית יותר פנימית? אני באמת שואל.

לא.

מיכאל: אבל זה לא מובן, מי יכול להעלות חומר דלק בכל החברה?

חייבים להיות אחראים. בכל העשירייה, בכל קבוצה, חייב להיות מישהו שאחראי על חומר הדלק. זה כמו בצבא, זה כמו בכל מקום. מה תעשה?

מיכאל: אחד אחראי על כל העשירייה, לא מובן.

דודי: איך תעלה חומר דלק לאדם?

שישמע מאיתנו. לזה צריכים לדאוג, וכל הזמן להשתדל להעלות.

(סוף השיחה)