זו לא אותה אהבה
שיחה עם הרב ד"ר מיכאל לייטמן 08.01.26 – אחרי עריכה
מיכאל: למה אי אפשר לעבוד עם קהל ב"ואהבת לרעך כמוך", למה רק עבודה בעשירייה? למה אני לא יכול להתחיל בעבודה, בעוד כל מיני מקומות, שאיתם אני תקוע שמונה, עשר שעות ביום? את העשירייה אני רואה פעם בשבוע, קוראים מאמר עשר דקות.
נכון.
דודי: מה ההבדל בין אהבה שאני צריך להגיע עם החברים בעשירייה, לבין אותה אהבה שאני צריך להגיע עם שאר החברים בקבוצה?
זו לא אותה אהבה.
דודי: מה ההבדל בין סוגי האהבה האלה?
אם אני מדבר על הקבוצה, שאנחנו רוצים להגיע לקשר, זו קבוצה.
דודי: ואז מה מיוחד באהבה הזאת בינינו?
הדדיות. אנחנו חייבים להראות אהבה אחד לשני כדי שיהיה באהבה מקום לכולם.
דודי: זה עם העשירייה שלי, עם הקבוצה שלי, להגיע להדדיות באהבה.
כן.
דודי: סביבנו יש עוד עשיריות, עוד חברים שיש להם חשיבות המטרה. האם אני גם צריך להגיע לאיזו רמה של אהבה אליהם?
לא, לא חייב.
דודי: לא חייב. זאת אומרת, יחס של כבוד והערכה שהם לומדים איתי בדרך.
כן.
דודי: אבל לא גילוי אהבה איתם, לא חיבור והדדיות איתם.
כן.
מיכאל: למה?
כי הם לא נקראים החברים שלך.
מיכאל: למה? הם לומדים איתי יחד 30 שנה.
זה לא מספר השנים.
מיכאל: ויש להם אותה מטרה.
זאת שאלה.
מיכאל: בטוח. יש להם אותם מעשים, הם באים כמוני לשיעורים, עושים הכול כמוני לפחות, אם לא יותר.
כן.
מיכאל: אז למה אני לא צריך לפתח אליהם אהבה? לפני זה אמרת, שלכל העולם אני צריך לפתח, אז בינתיים אני עוזב את העולם, אבל לפחות לאלו שאיתי, למה רק לעשירייה?
תחשבו, תנו תשובות.
דודי: יש סיטואציה כזאת, למשל כנס. אם אנחנו יושבים יחד בכנס, בסדנה, יושבים פיזית ומתחברים, יופי. אם למשל כל החברים כרגע נמצאים בתורנות, אילן במטבח, שמעון שומר, מיכאל עסוק במפעל, ואני נגיד יושב לבד עכשיו, מה אני צריך לעשות בזמן הזה? האם אני יכול להתחבר עם עוד קבוצה בזמן הזה בצורה אקראית כדי להיות איתם בקשר, או לא, לשבת לבד?
אתה לא חייב לשבת לבד, אתה לא חייב להתנתק מהם.
דודי: הסיטואציה היא כזאת שאתה כרגע לבד יושב פיזית, וסביבך יש עוד עשיריות שמתחברות במהלך השיעור, ככה יצא, כי כולם עסוקים בתפקידים. מה נכון לעשות? מה היית עושה, האם היית יושב לבד עם עצמך ומתפלל על החברים של העשירייה, או היית מצטרף זמנית לעוד קבוצה שיושבת לידך רק כדי להתכלל, להתחבר קצת?
ככה זה.
דודי: אפשר להתחבר לעוד מישהו זמנית, לאותו רגע, זו לא העשירייה שלי.
כן.
שמעון: ראינו היום בשיעור הבוקר מישהו שישב לבד בשולחן שלו. אז יכול להיות שהוא יכול להצטרף לעוד עשירייה. הוא ישב לבד ממש, ראית את זה, כן?
דודי: כן, ישב חבר לבד בעשירייה אחת, כי החברים היו בבית והתחברו וירטואלית. אחר כך חלק הגיעו וחלק היו בתפקידים. האם בסדר להגיד לו "בוא תשב איתנו בעשירייה"?
כן.
דודי: או לא, מה פתאום, זו עשירייה אחת, אתה לא שייך לעשירייה, אין מה להתחבר איתך עכשיו.
לא.
דודי: יש מקום להזמין אותו.
יש מקום להזמין.
דודי: וכשאנחנו מדברים עכשיו בינינו על חיבור של אהבה בעשירייה, איך הוא קשור לזה? איך הוא ירגיש?
כי אנחנו מדברים בצורה כללית, שכולם צריכים להיות מחוברים.
דודי: והוא לוקח את זה לעשירייה שלו במחשבה, ואנחנו בעשירייה שלנו.
אני לא יודע מה שהוא לוקח, אבל צריכים לשייך מקום גם לו.
שמעון: צריך להיות סיכום בינינו להביא את החבר שיושב לבד, אבל חלק מתנגדים וחלק מסכימים. האם כל העשירייה צריכה להסכים לזה?
כן.
שמעון: כל העשירייה צריכה להסכים לזה.
עד כמה שאני מבין.
שמעון: יש אחד שהוא נגד להביא חבר שהוא לא בעשירייה וחלק רוצים, אבל צריכה להיות הסכמה של כל העשירייה.
כן.
מיכאל: הייתה לנו סיטואציה שהגיע חבר והוא ישב איתנו בשיעורים. הייתה סדנה, אז לפי הגיון הוא צריך להשתתף איתנו בסדנה.
כן.
מיכאל: נכון, כי הוא יושב איתנו בשולחן. אבל לפי עיקרון שאתה אמרת, הוא היה צריך להתחבר לעשירייה שלו. הוא עכשיו יושב בינינו, אנחנו יושבים ומדברים, והוא מתקשר לעשירייה שלו שהיא באוסטרליה ומשוחח איתם ולא איתנו, זה נורמלי?
זה לא טוב.
מיכאל: לא טוב. בזמן שאדם מגיע לכנס ויושב לא בעשירייה שלו, האם הוא יכול לעשות סדנה עם האנשים האלה?
כן.
דודי: זה לא נוגד את העיקרון הרוחני, שכל אדם צריך להיות בתוך העשירייה שלו.
מיכאל: אני לא בוגד בזה?
למה?
מיכאל: אני בסדר, אני בסדנה, אני מדבר איתם, מתחבר, ואחר כך אני מתחבר לעשירייה.
כן.
דודי: ואם יש לי הזדמנות לשבת עם העשירייה שלי, ואני בוחר לשבת עם עשירייה אחרת?
איך זה לא יכול להיות?
דודי: זה לא יכול להיות. זאת אומרת זה רק במצב של "אנוס פטור" לצורך העניין. אין לי כרגע עם מי לשבת, או באתי מחו"ל ואני לבד, אז אני יכול להתחבר זמנית לאותה עשירייה שעכשיו מקבלת אותי.
כן.
מיכאל: אבל יש לי אפשרות להתקשר ולהיות בטלפון איתם.
זה..
מיכאל: זה לא זה. עדיף לשבת ולדבר עם אלו.
זה לא הקשר.
דודי: בשבת בצהריים זה שיעור בעדיפות לנשים, הרבה גברים שומרים על הילדים בבית. אקוקה למשל צריך להיות בבית עם הילדים ולשמור עליהם, וככה כל מיני חברים. אז אין בעיה ששניים מאיתנו יתחברו עם עוד שניים מעשירייה אחרת ועם עוד עשירייה, ויחד אנחנו נשב, נתחבר זמנית.
זו לא בעיה.
דודי: לא בעיה. זו לא בגידה בעשירייה ולא כלום.
לא.
דודי: ברור.
מיכאל: אוי, שאלוהים יעזור לנו, שיעזור כבר.
דודי: מישהו קרא לי?
מיכאל: כן, אם לא אכפת לך. אני רוצה שאלוהים יענה, אם זה אתה, לא אכפת לי שזה תהיה אתה, רק שיענה, שיפתור לנו את הבעיות. אתה מוכן לקחת על עצמך להיות אלוהים?
דודי: לא. בחלקה הפרטית שלי.
מיכאל: קשה להיות אלוהים? קשה להיות בתפקיד של הבורא?
אני לא יודע, לא הייתי במקומו.
דודי: מושי מוטרד.
מיכאל: איך אתה חושב?
אני חושב ש..
מיכאל: אם היו מציעים לך להיות במקומו לנהל את העולם, את הבריות, היית מסכים?
אם היו מציעים לי להיות במקומו, אז הייתי מקבל.
מיכאל: היית רוצה?
דודי: עם כל כאב הראש שיש בדבר.
לפחות לדעת מה זה כאבי ראש של אלוהים.
דודי: ברור.
מיכאל: כאבי ראש של הבורא?
(סוף השיחה)