להדליק את לבבות התלמידים

שיחה עם הרב ד"ר מיכאל לייטמן 22.03.2025 – אחרי עריכה

מושי: היום בהכנה לשיעור שמענו קליפ שלך מאיזה כנס, מלפני עשר, חמש עשרה שנה, וסיפרת איך אתה מתכונן לשיעור. אמרת שאתה לא יודע מה החומר, אתה לא מתכונן טכנית, האם להגיד כך וכך, אלא אתה יושב ומכין את עצמך פנימית איך להיות מקור אנרגיה, אור לכל התלמידים.

היום אני מלמד הרבה ואני יושב עם החברים ואנחנו מתכוננים, אנחנו תמיד מעבירים שיעור בזוגות, ואנחנו מתכננים איזה קליפ לשים, איזה קטע, איזה ציטוט נקרא, ואולי זאת ההכנה הפנימית, אבל לא יוצא לי ממש להכין את עצמי פנימית. הייתי גם רוצה לשבת שעה ולהכין את עצמי פנימית וכל השאר יסתדר איך שיסתדר.

מה ההמלצה שלך, האם אתה יכול להמליץ על משהו? כי אצלי זה מאוד שטחי, אני יכול שנייה לחשוב שבאופן כללי אני רוצה להעביר להם אנרגיה, אבל איך אני יכול לשבת במשך שעה ולחשוב על זה?

זה ברור שצריכים מראש לקרוא את החומר.

מושי: אמרת שם דווקא ההיפך, שאתה בכלל לא יודע על מה השיעור, אתה דואג קודם כל להיות בשיעור כמעביר אור. מביאים לך איזה קטעים, אתה קורא, זה לא משנה מה, אבל אתה דווקא הדגשת שאתה לא מתכונן לזה, אתה לא קורא את החומר לפני. נגיד שאנחנו כן נקרא, אנחנו ודאי צריכים לקרוא את החומר, אבל מה יכולה להיות ההכנה הפנימית? מה זה אומר לשבת שעה או שעתיים לפני השיעור ולכוון את עצמך להיות המעביר אנרגיה לכולם, לאותם התלמידים? על מה צריך לחשוב במשך שעה, או שאי אפשר להסביר דברים כאלה?

אני לא יודע, עברתי על זה כל כך הרבה שנים כך שכל החומר כבר נמצא באיזו ספריה פנימית שלי, לכן קשה לי להגיד מה צריכים לעשות, אבל בטוח שאת החומר עצמו צריכים לדעת.

מושי: את זה אני מבין, גם אצלי, לא משנה איזו שאלה ישאלו, תמיד יש תשובה כי אנחנו לומדים הרבה שנים. אבל אני מתכוון יותר פנימית, פתאום אני תופס את עצמי שאני לא בדיוק מכייל את עצמי להיות המעביר ולהכין את עצמי במשך שעה. המחשבה יכולה לחלוף לשנייה, אבל אני לא ממש יכול לחשוב במשך שעה, אני לא מתאר את זה לעצמי. אז אולי יש לך איזה כיוון, מחשבה, איך בכל זאת?

אבל כל החומר נמצא לפניכם.

מושי: החומר נמצא, אנחנו יודעים להסביר, אין בעיה. זה לא שלא יודעים לעבוד, אני מדבר על משהו פנימי.

דודי: מגידי שיעורים, נגיד אני ואקוקה מעבירים שיעור צהריים ביחד לכמה אלפי חברים שלנו או למעגלים חדשים וכולי. מעבר לזה שאנחנו לומדים בעל פה את החומר, משננים אותו, קוראים, יודעים לענות על כל שאלה, איזה מטען פנימי אנחנו צריכים להעביר, איזו הכנה אנחנו צריכים לעשות?

זה כבר שייך לאיך שאתם מרגישים את החומר.

דודי: איך שמרגישים את החומר?

כן, ומעבירים אותו. איך אתם מרגישים את החומר ואיך אתם מוסרים אותו לתלמידים.

דודי: אבל איך תעבור הרוח הנכונה בשיעור, איך תבוא רוח שתמגנט את האנשים, שתמשוך אלינו הרבה אנשים?

אני לא יודע אם יש לי את זה.

דודי: איך זה ייתכן?

אני לא יודע אם יש לי את זה.

דודי: אנחנו מרגישים את זה ממך.

כן?

דודי: כן.

רואי: התמגנטנו.

דודי: אתה אולי לא מרגיש את עצמך, אנחנו מרגישים ממך. זאת שאלה, איך אנחנו יכולים להיות כמוך כשאנחנו מעבירים שיעורים. חוץ מלהסביר יפה, לשלוט בכל המקורות, ולהגיד לתלמידים איפה כתוב כך וכך, איך מעבירים רוח כך שהם ירגישו פתאום משהו מבפנים?

צר לי להגיד אבל אני לא יודע. אולי זה ישנו בי אבל לא שאני מתכונן לזה ויודע בעצמי איך להעביר את זה.

דודי: אנחנו מבקשים ממך עצה איך להעביר נכון את הרוח הפנימית.

אני לא יודע.

דודי: בזמן שיעור קורה משהו מיוחד, קסם, אפילו שאתה מתכונן לחומר הזה וקורא אותו, פתאום מתעורר משהו חדש שלא תכננת אותו, משהו מיוחד קורה שם, קורה קסם. מהו הדבר הזה?

זו השגחה מלמעלה.

דודי: ואיך אתה עובד עם הדבר הזה שפתאום מתעורר ולא תכננת? אתה התכוננת למשהו מסוים ופתאום ההשגחה מלמעלה החליטה בכלל לעורר איזו רוח חדשה אחרת לגמרי, ידיעה אחרת, משהו חדש שפתאום זה המרכז.

אז יכול להיות שאני הולך לפי זה.

דודי: פשוט להתבטל כלפי זה ולתת לזה לעבור, להיכנס?

כן.

דודי: על מי האחריות, על המורה או על התלמיד?

תמיד יגידו שהאחריות היא על המורה.

דודי: אבל בפועל האחריות היא על התלמיד?

יש ויש. יש תקופות שאנשים מגיעים או לא מגיעים, יש תקופות שמגיעים אנשים מסוג מסוים.

דודי: מה תפקיד שלנו כמורים כדי להחזיק את התלמידים, איזו אחריות יש לנו ומה היכולת שלנו להחזיק אותם חוץ מיכולת אינטלקטואלית והסברה יפה?

להדליק את הלבבות.

דודי: במה אנחנו יכולים להדליק לבבות?

רק על ידי כך שתחברו את עצמכם אליהם.

מושי: אפשר להגיד שזאת תקופה, לבעל הסולם היו שישה תלמידים, לרב"ש היו חמישה עשר, עשרים תלמידים בסביבה הרחבה, לך היו אלפים, ופתאום זה נעצר, אנחנו כבר שנים נמצאים באותה כמות. יכול להיות שזו תקופה?

יש תקופות כאלה, כן.

מושי: זאת אומרת, זה יפתח, ומתישהו יבואו? אני לא מדבר על מיליונים אבל לפחות קצת יותר.

אנחנו נדבר על זה ונדאג לזה בפסח.

דודי: תודה רב.

(סוף השיחה)