לומדים זה מזה ומהרב"ש

שיחה עם הרב ד"ר מיכאל לייטמן 01.09.25 – אחרי עריכה

רואי: כשאתה אומר "הרב"ש הוא המורה שלי", האם את הקביעה שהוא המורה שלך אתה קבעת?

אני למדתי אצלו, איתו, הרבה שנים.

רואי: האם אתה הופך אותו למורה, או הוא כדמות מורה?

לא, אני הפכתי אותו למורה שלי.

רואי: האם אדם הופך אדם למורה? אנחנו שמרגישים שאתה המורה שלנו, האם אנחנו הופכים אותך למורה שלנו?

נגיד שכן.

רואי: כשאתה בא לשיעור ומעביר שיעור, האם את הפעולה של להעביר את השיעור אתה עושה ממקום שאתה רוצה להיות המורה של כולם, או אתה עושה את זה ממקום אחר?

אני חושב שאם אני מגיע לשיעור ואנחנו יושבים ולומדים את השיעור, אז קודם כל אנחנו לומדים אותו מרב"ש. ואין לי בזה שום דבר להוציא מעצמי, איזה חידושים או משהו.

רואי: אתה ממש מרגיש שכשאנחנו יושבים ולומדים שיעור וקוראים נגיד מאמר של רב"ש, אז רב"ש הוא המורה שלנו בשיעור.

כן.

רואי: כך צריכה להיות ההרגשה. ומה אתה עושה, האם אתה עוזר לנו להתחבר אליו כמורה?

אני חושב שכן. אתם נותנים לי מקום יותר ללמוד ממה שאני נותן לכם.

דודי: האם מעצמך יש לך איזה דחף למסור משהו, ללמד?

אין לי כל כך.

דודי: זה חיסרון שבא מהתלמידים שמושכים ממך.

אולי.

דודי: ממי אנחנו לומדים בזמן השיעור? איך נכון לראות את זה?

בזמן השיעור, כמו כל התלמידים שנמצאים במסגרת קבלה לעם, אתם לומדים זה מזה יחד.

דודי: האם בזמן שיעור בוקר צריך להרגיש שאנחנו לומדים מהבורא, לומדים מרב"ש, לומדים מהרב שמדבר, ממי?

לומדים יחד, ומשתדלים להבין את מה שכותב לנו רב"ש.

(סוף השיחה)