כתוב בתורה שיום המיתה יכול להיות יום יותר שמח מיום ההולדת ואין כל כך הבדל ביניהם. כשאנחנו נולדים לעולם הזה ואחר כך עוזבים אותו, אנחנו כביכול נולדים לעולם הבא, לכן יש קשר בין העולמות, אנחנו עוברים מעולם לעולם לכן יש מה לחגוג. את העולם הזה אנחנו עוזבים ולא כל כך מתייחסים למה שהיה לנו בו ומגיעים לחיים הבאים, רוחניים, יותר נעלים, עולים לדרגה יותר גבוהה, לעולם הבא. שאלות נבחרות מתוך הפרק: איך צריך להתייחס לעניין המוות לפי חכמת הקבלה, למרות הפחדים של סוף הקיום הגוף הפיזי? האם היחס שלנו למוות צריך להיות סוג של מעבר לדרגה אחרת ולא סיום? האם יותר ראוי להנציח את זכרו של הנפטר בהומור שמחה וחגיגה כמו שנוהגים במקסיקו? מה הצורך האנושי להנציח ולזכור את הנפטרים? האם יש קשר בין החיים למתים, אם כן, מהו? איזו משמעות יש לביקור בבית עלמין, בקבר, בכל דת? מה מסמלת הנחת אבן על המצבה בדת היהודית? מה המשמעות עבור המקובל להנציח או לזכור אדם אהוב או חבר, שכבר לא נמצא פיזית בעולם הזה? שיחה עם הרב ד"ר מיכאל לייטמן