פרשת השבוע - אחרי מות-קדושים

בהשתתפות: גלעד שדמון, משה אדמוני

שיעור 17.04.13 עם הרב ד"ר מיכאל לייטמן.

גלעד: שלום, אנחנו בתכניתנו "פרשת השבוע", שלום לך, הרב לייטמן, שלום לך משה אדמוני.

שלום לכולם.

גלעד: והפעם שתי פרשיות, פרשת "אחרי מות" ו"קדושים". בפרשת "אחרי מות", לאחר מות שני בני אהרון נדב ואביהוא, מפרט הבורא בפני משה דינים שונים, שקשורים לאופן בו רשאי אהרון לגשת אל קודש הקודשים שבמשכן, והדבר כרוך בהבאת קרבנות מסוימים. על אהרון לבצע בחירה בין שני שעירים, שעירי-עזים, אחד מוקרב כחטאת והשני נשלח בחיים למדבר כשעיר לעזאזל.

בהמשך מופיע האיסור לשחוט בהמה למאכל ללא הבאת קורבן לאוהל מועד, כדי לגמול את העם מעבודת האלילים שהעם היה מורגל בה. ובסיומו של העיסוק בקורבנות, מורה הבורא למשה לצוות את העם לא ללכת בדרכי המצרים והכנענים, ולא להישמע לחוקותיהם. העם מצווה לשמור את חוקת הבורא כחוקת חיים.

בסיום הפרשה אומר הבורא לעם ישראל, לא להיטמא בכל הטומאות שעשו העמים שישבו בארץ כנען לפניהם, כי משום זה הקיאה אותם הארץ מתוכה.

פרשת "קדושים" נפתחת בכך שנאמר לבני ישראל, "קדושים תהיו כי קדוש אני ה' א‑להיכם"¹. לאחר מכן מפורטות מצוות רבות ושונות, מצוות בין אדם למקום, בין אדם לחברו, מצוות קורבנות, יראת אב ואם, שמירת השבת, לא לפנות לאלילים, פירוט דיני הקרבת הקורבן ואכילתו, ולהשאיר מעשר מהשדה ומהכרם, ואת החלק הנותר לתת לעני ולגר. עוד מפורט לא לשקר, לא לגנוב, לא לעשוק ולגזול, לא להישבע בשם ה', לא לשנוא את בני ישראל בלב, ולא להיות רכיל בעם. והמצווה המפורסמת כמו שכתוב, "לא-תקם ולא-תטר את-בני עמך, ואהבת לרעך כמוך:  אני, ה'"². 

קיומן של חלק מהמצוות תקף בביאת עם ישראל לארץ ישראל. מדובר על מעשר פרי עץ, איסור ללכת אחר עבודה זרה, אחרי מנבאי עתידות, חוקים שנוגעים ביחס לגר ולמשפט צדק, ואת כל זה צריך לשמור בגלל שהבורא צווה. כמו כן חל איסור גורף על גילוי עריות וניאוף, ועל כולם עונש מוות.

ובסיום, הבורא מצווה לבני ישראל לשמור את החוקים כאשר יבואו לארץ, להתרחק מכל המעשים שעשו בארץ מצרים, להבדיל בין בהמה טמאה לטהורה, ובכך הבורא אומר שהוא יבדיל את ישראל מהעמים, והם יהיו לו קדושים.

בעיני שתי הפרשיות הסמוכות האלה, הן עיקרה של כל התורה, כי הן מסבירות שהכל עובר, הכל הולך אחרי הכוונה. יש לבני האדם מחשבה, דיבור ומעשה, כשגם במחשבה, גם בדיבור וגם במעשה, העיקר הוא למה אנחנו מתכוונים בכל המעשים האלו. מדובר על כך שהעיקר שכל הדברים האלה יתקיימו לכיוון "ואהבת לרעך כמוך", בכל מה ששייך לאדם עצמו, לחברו, למקום ולעם. זאת אומרת, שבכל המעשים האלו אנחנו חייבים לשמור, שכל הפעולות שלנו יהיו לטובת הזולת, ודרך טובת הזולת לטובת הבורא, "מאהבת הבריות לאהבת ה'"³, ולכן זה מוסבר כאן. והשאלה היא פשוטה, באמצע המדבר ופתאום מדברים על עבודה זרה, יצאנו ממצרים, קיבלנו את התורה, הכל היה בסדר, אומנם לא הכל, היו תקלות באמצע, כרגיל אנחנו בסך הכל ממצרים, ופתאום שוב מדברים על זה שלא יעשו עבודה זרה, עד מתי, ולמה?

בני ישראל, אותה קבוצה שיוצאת מבבל ורוצה להיות ב"ואהבת לרעך כמוך" לפי שיטת אברהם, שהיא השיטה שלו, חסד, אהבת אחים, היא עובדת על זה כל הזמן. ואחרי מצרים מתחילה אותה הקבוצה לעבוד על הרצון שלקחה ממצרים, הכלים שלקחו ממצרים, זה נקרא הרצון לקבל הגדול. הם לקחו איתם את פרעה, כדי לתקן אותו, ובמקום פרעה יהיה להם קשר עם הבורא, כי הוא האחוריים של הבורא, "קשה עורף" וזה בדיוק בגלל פרעה, שהוא הרצון לקבל הגדול שצריכים לתקן בהדרגה.

לכן, כשהם עוברים את "ארבעים שנות המדבר", שזה נקרא שהם כל יום ויום, כל פעם ופעם, מגלים בתוך עצמם רצונות יותר ויותר מקולקלים. וכל פעם הרצונות האלה יותר ויותר גדולים ועוצמתיים. אני מרגיש שאני בכוונה עוד יותר לעצמי, כל פעם אני שוב חושב רע על אחרים, ולא אכפת לי מהסביבה, החברה, העם והמדינה, שוב אני נמצא רק במחשבה מה ייצא לי מזה טוב, ולא על אחרים. כשאדם מרגיש יום יום שכל פעם מתעוררים בו כאלו רצונות, כוונות זדוניות כביכול, אם הוא מודע לזה, הוא מתייאש מכל הכיוונים, העבודה קשה, גם כלפי המשפחה שלו, השכנים שלו, העיר שלו, כלפי כולם, כל העולם. העיקר להבין כאן, שכל זה מגיע מתכנית הבריאה, אנחנו צריכים לתקן את יצר הרע, כי "בראתי יצר רע, בראתי תורה תבלין", כי "מאור שבה מחזירו למוטב"⁴. קיבלת את התורה, ועכשיו אתה צריך להשתמש בה. זאת אומרת, "ארבעים שנות המדבר" הן רק התחלת התיקון של האדם להיות מעורב עם כולם, להיות כמשפחה אחת עם כולם, באהבת אחים. זה התנאי לקבלת התורה, "להיות כאיש אחד בלב אחד", להיות בערבות עם כולם, להרגיש שהוא אחראי על שלום כולם.

העבודה הזאת היא עבודה קשה, בפרט כשפותחים לך שכבה אחרי שכבה את הרצונות המקולקלים שלך, ואתה צריך לתקן אותם כל פעם. זה בעצם מה שדורשים מאיתנו, זה המושג של עם ישראל, ישר א-ל, אתה צריך להגיע למצב שכולך משפיע באהבה כמו הבורא, עד שתגיע ל"שובו בני ישראל עד ה' א-לוהיך"⁵. שאתה כמוהו על פי התכונות, הרצונות, המחשבות, והעיקר על פי הכוונות, שעל פני כל מחשבה, דיבור ומעשה, תהיה לך כוונה לטובת הזולת. זו בעצם כל הפרשה, ולכן החוקים האלה שאני מתייחס אליהם, בדומם, צומח, חי ומדבר, אני צריך להתייחס לטובתם. זה עניין המעשר, הפאה, כל מה שאנחנו צריכים בשדה, ג' שנות עורלה וכן הלאה. אחר כך אותו הדבר עם הדומם הצומח, ועם החי, אלו חוקי הכשרות וכל מה ששייך ליחס לחי, ואחר כך עבודת המְדבר, היחס לבני אדם בכלל, וחוץ מזה אחר כך לישראל, ללוי, לכהן, לקשר הנכון והיפה בין כולם.

כשאדם כבר מתחיל לבנות את בית המקדש, הכלי הקדוש, שהוא אוסף של כל האנשים ובכלל כל העולם שנמצא מסביבו, לא הכל, אלא בינתיים במסגרת מסוימת, שם הוא רוצה לקבוע באמת את היחס שלו להשפעה ואהבה, אז היחס הזה נקרא העבודה שלו בבית המקדש, והעבודה הזאת היא עבודת הקורבנות. קורבן נקרא קרוב, שכל פעם הוא מתקרב יותר ויותר לבורא, לכוח ההשפעה הנתינה והאהבה, שבעצמו מתקרב לזה על ידי כך שמדמה את עצמו לכוח הזה, למרות האגו, מעל עצמו. זאת אומרת, יש כאן עבודה של ביטול עצמי, ביטול היש, עבודה של אהבת הזולת שמתחלקת לשתיים. קודם "אל תעשה לחברך מה ששנוא עליך"⁶, אחר כך "ואהבת לרעך כמוך", ואחר כך מ"ואהבת לרעך כמוך" ל"ואהבת את ה' א-לוהיך"⁷, שזה כבר כללי וכולל הכל.

זאת אומרת, יש כאן עבודה מאוד גדולה כדי להביא את כולם למשפחה אחת, לחיבור כל כך גדול, שכולם מרגישים את כולם כמו בני משפחה אהובים, שדואגים אחד לשני, זה נקרא "ערבות". בכלי כזה אנחנו כל הזמן יכולים לקדש את עצמנו, יכולים להקדיש את עצמנו לבורא. מה זה נקרא "לקדש שמו"? שמו הוא השפעה ואהבה, ה-ו-י-ה א-לוהים, חיבור שניהם. שגם כלים של השפעה, וגם כלים של קבלה כולם, כל הכלים שלנו, כל הרצונות שלנו, כולם מתחברים להשפעה דרך הזולת לבורא.

אלו בעצם הפרשיות, זהו עיקר התורה. אם מקיימים את זה, כמו שכתוב, "בבאר מים חיים", כי בפירוש של התורה כתוב, שכל המצוות ניתנו לתקן את הלב, אז לכן זה מה שאנחנו צריכים. לכן מה שכותבים כאן על התיקון שלנו, על שדה, עצים, חיות, בהמות, יחס אדם לזולת, יחס אדם לעבודת ה' בצורה שהיא כבר ישירה, הכל הוא כדי לתקן אותנו, את כל מה שהוצאנו ממצרים. גלות מצרים הייתה כדי להיכנס לאגו, ולהוציא משם את כל הרצונות האגואיסטיים האלה. כשברחנו ממצרים רק עלינו מעל הרצונות האלו, הייתה השראה שנקראת "התערותא דליעלא", מלמעלה, ועל ידי זה יצאנו. כמו שכתוב לנו, ואנחנו גם קוראים את זה ב"הגדה של פסח", שהקדוש ברוך הוא בכבודו ובעצמו הוציא אותנו ממצרים. אנחנו עוד לא יצאנו בעצמנו, אלא זה כמו מגנט שמחזיק חתיכת ברזל באוויר, אבל החתיכה הזאת לא יכולה בעצמה להיות באוויר. אנחנו צריכים להידמות לבורא בכל הפעולות האלו, זה נקרא "קדושים תהיו כי קדוש אני".

איך נהיה קדושים? על ידי כך שאנחנו מגלים את הרצונות מהקטנים עד הגדולים, כמו שהם היו במצרים. זאת אומרת, על מנת לקבל, כולם בצורה אגרסיבית, אגואיסטית, אנוכית כזאת בכל אחד ואחד, ואנחנו צריכים לתקן אותם אחד אחד. זה מה שהפרשה נותנת לנו, בסופו של דבר זה תיקון האדם כלפי כל העולם והבורא יחד.

גלעד: אם תיקח בן אדם רציונאלי שמכיר את טבע האדם, שחקר, איש אקדמי, ותגיד לו "ואהבת לרעך כמוך". הוא יחשוב שזו אוטופיה, או התעלמות מטבע האדם, או שזו קטנות השכל, איך יכול להיות?

או שזו תעמולה.

גלעד: או תעמולה, סטיקר יפה על הקיר.

כן.

גלעד: איך יכול להיות "ואהבת לרעך כמוך"? אני כל כך אוהב את עצמי וכל העולם סביבי.

איך זה יכול להיות?

נכון, האדם הרציונאלי המודרני צודק במאה אחוז, כבר עברנו את כל התהליך, התנערנו מהקומוניזם, הסוציאליזם ואפילו מהקיבוצים וכן הלאה. אנחנו מבינים שהטבע שלנו הוא האגו, שכל אחד דואג לעצמו. למשל כשאני עובר בפתח-תקווה, אני רואה שכתוב "שמור את עירנו נקייה", למה עירנו? ומכל הערים האחרות לא אכפת לי? זאת אומרת, משחקים עם האגו שלך, כדאי לך, הרחוב שלנו, פח הזבל שלנו, כל מיני דברים כאלו. זה נכון, זה יחס באמת בריא, נכון, מציאותי לאדם, זה באמת הטבע שלנו ואין מה לעשות, אם אין לנו התורה. אנחנו לא יכולים לתקן את עצמנו, ללא הכוח העליון. ועל ידי החינוך האינטגרלי או חכמת הקבלה, ושכל אחד ישתמש במה שהוא מסוגל, אנחנו כן יכולים לתקן את עצמנו. והבעיה היא שתכנית הבריאה היא שאנחנו כן נלך ונתקן את עצמנו. אם היינו רואים את זה כאפשרי, אז כן, ואם לא, אז לא. זאת אומרת, אם נעשה את זה, ודאי שיהיה לכולם טוב, לעשות חברה אידיאלית, מדינה שמתקיימת על פי אהבת כל האזרחים זה לזה, לכולם, וממשלה שלא מדברת כך, אלא מתייחסת כך לעצמה ולאזרחים, מה טוב. ובמקום ממשלה תצטרך להיות כנסת גדולה, סנהדרין.

אבל הבעיה היא שאנחנו הולכים בתהליך שהכוח העליון, הטבע, א-לוהים בגימטרייה הטבע, סוגר אותנו במבוא מיוחד, ואנחנו חייבים לעבור את הדרך, ובדרך הזאת יהיו לנו כל פעם ייסורים, כדי שאנחנו נתקן את עצמנו. כל הצרות שאנחנו מגלים, במיוחד עכשיו בזמן הזה, במשבר שהתחיל לפני כמה שנים והלאה, הוא שנכנסנו לקיום של ואהבת לרעך כמוך, ודרך זה לגילוי הבורא, והתכנית חייבת להתממש. אנחנו נמצאים כאן בשתי אפשרויות, או שנתקדם על ידי המכות, וכלפי עם ישראל זה מאוד לא רצוי, כי השונאים שלנו רק מחפשים הזדמנות, או שנבין שזו מגמת הטבע ואנחנו צריכים לקיים את מה שהטבע אומר, הטבע, א-לוהים, הכוח העליון. ואז מתקדמים בצורה יפה וטובה, לפי מה שכתוב כאן, בקורבנות, להתקרב. ולהתקרב זה על ידי תיקון האדם.

ולכן אם אנחנו מטפלים בטבע האדם, מתקנים אותו, אנחנו צריכים להשתמש באמת בתורה, בפנימיות התורה, בתורת אור, פנימיות התורה נקראת חכמת הקבלה, מפני שהיא מביאה את האור שנמצא, שטמון בתוך התורה. ואז על ידי הלימוד הנכון של חכמת הקבלה, האדם מרגיש שפועל עליו כוח כלשהו, הוא לא יודע איך זה בא, אבל הוא משתנה לאהבת הזולת, משתנה קצת לרגש אל הזולת, לפחות ל"אל תעשה לחברך מה ששנוא עליך". הוא מתחיל להרגיש שבאמת כדאי לי לעשות כך, וזה לא עולה במאמץ. אם הוא נמצא בחברה הנכונה, ומידי פעם בלימוד, הוא לא צריך להיות למדן מהבוקר עד הלילה, אלא צריכים לקיים את כל החיים שלנו, כמו שאנחנו, אבל יחד עם זה, בכל זאת להיות קשור למקור האור, מקור הכוח, שמשנה ומתקן אותי. ואז בהתאם לזה אני מתחיל להיות קשור לעולם שנראה מיום ליום יותר גלובלי, למערכת שנראית יותר ויותר קשורה, וממש מחייבת אותי להיות קשור לכל העולם. ובין אם אנחנו רוצים לבין שלא רוצים, אנחנו כל הזמן מרגישים גם מבחוץ, שאנחנו נסגרים וצמודים יותר ויותר לכל העמים, המדינות, לכולם. וגם מבפנים, אם אנחנו רוצים או לא רוצים, הצרות הפרטיות והכלליות לא יעזבו אותנו, אנחנו רואים שבפעם הראשונה אנחנו נמצאים במצב מאוד מיוחד.

למדתי היסטוריה, והמקצוע שלי הוא אונטולוגיה, ידיעת התמונה הכללית של העולם. ולא היה אף פעם בהיסטוריה מצב כזה, שהיינו ללא הצורה הבאה שרוצים להגיע אליה, שהיינו בלי מנהיג, דיקטאטור, לא חשוב מי, שהיה קם ואומר, אני יודע מה לעשות, לכו אחרי, או אני מחייב אתכם ללכת כך, היום כולם בחוסר אונים, אנחנו לא יודעים מה לעשות. אנחנו נמצאים במצב שהחברה, והאומה לא יודעות מה הצורה הנכונה העתידה. כשעשו מהפכות בצרפת, היו למען הפועלים, למען הטכנולוגיה, שברו מכונות, או היו בעד מכונות. כאן אנחנו רואים חוסר ידיעה כללית על מה שיהיה, באיזו צורה, מה לתקן, למה להתקדם, הכל ממש לא ידוע ולא מובן.

ולכן כמו שאומרים המקובלים, דווקא חכמת הקבלה מתגלה כמענה היחיד, היא לא צריכה להתחרות עם משהו, כי אנחנו לא יכולים לגלות את הצורה העתידה, מפני שהיא הפוכה מהטבע שלנו. פעם רצינו להפטר מהעבדות, אחר כך מהתלות בימי הביניים, אחר כך באו הטכנולוגיה, כלי התקשורת והמדע, גמרנו עם הכל. אין לנו כביכול מה לקבל מהעולם הזה, ההיפך, יש ייאוש, יש חוסר התעניינות בכל, מפני שהתמונה הבאה נסתרת. אנחנו נמצאים מול העולם הבא, המחר שלנו, הוא נסתר, לא ברור לגמרי, באיזו צורה אנחנו צריכים להיות, ואיך להתקדם? אפילו מהרגע הזה לרגע הבא, לא בכלכלה, לא בחינוך, לא בבניית המשפחה ולא במערכת הבריאות.

גלעד: אקולוגיה.

על אקולוגיה אין מה לדבר. השנה במיוחד, מתחילים להרגיש את המכות, אני נדהם לשמוע בטלוויזיה, נניח לפני חמש שנים, עשר שנים, זה לא היה. כשהייתי בקשר עם כל מיני מומחים, הם אמרו את זה, אבל אף אחד לא רצה לכתוב, למשל, שמפלס המים יעלה בכמה מטרים, בעשרה מטר.

גלעד: הם גם אמרו לך שאסור להם לפרסם את זה.

כן, זה היה בערך לפני עשר שנים באמריקה, שגילדת הפילוסופים והמדענים אמרו לי, שעל זה לא מדברים אצלנו. אני הייתי אז בסדרת הרצאות לפני סטודנטים, והם אמרו על זה לא מדברים, אצלנו זה לא מקובל, אסור. זאת אומרת, קיבלנו החלטה, כאילו שהמדענים בעצמם קיבלו החלטה, אלא שזה היה מלמעלה, כדי לא לעורר בעיות.

גלעד: כדי לא לגלות מחלה שאין לה תרופה.

כן, וגם עכשיו, אבל עכשיו מדברים על זה, מפני שאתה לא יכול לא לדבר. אני מסתכל מה קורה ברחוב, מה בא לנו מהטבע, מהשמיים. ולכן חוסר האונים הזה הוא ממש הזמן שאנחנו צריכים להראות לכולם שיש שיטה. השיטה הזאת שמתגלה עכשיו, היא בת אלפי שנים, והיא חיכתה לזמן הזה כדי לעזור לאנושות להתקדם לצורה הבאה, לרמה החדשה, שרק על ידה אנחנו יכולים להגיע לאמת, לטוב. אנחנו צריכים לעבוד על זה. ונקווה מאוד שאנשים יבינו, שכשחכמת הקבלה מדברת על שינויים, זה לא שינוי בטכנולוגיה, במבנה החברתי, בשום דבר. בהתחלה זה היה במבנה החברתי, כבר מאות אלפי שנים, אנחנו משנים כל הזמן את היחסים בינינו, זאת אומרת, במה לנצל אחד את השני. ולפני ארבע מאות שנה מימי הביניים והלאה, התחלנו להתקדם בטכנולוגיה החדשה, במאה העשרים במדע, ועכשיו בביוטכנולוגיה וכולי.

נכון להיום, מיצינו הכל מהסביבה, קלקלנו אותה, כמו שאנחנו מקולקלים מבפנים, קלקלנו את העולם מבחוץ, את האיזון האקולוגי, ומה שניתן עכשיו הוא רק דבר אחד, תיקון האדם. אתה לא יכול לקלקל את האדם, הוא מקולקל מלכתחילה, יצר האדם רע מנעוריו, ומה שנשאר לנו הוא תיקון האדם. בזה שאנחנו מתקנים את האדם, מתוך האדם נתקן את החברה, נתקן את האקולוגיה, ונתקן את העולם, מבפנים.

לכן חכמת הקבלה נקראת חכמה פנימית, פנימיות התורה, כי היא אומרת רק איך לתקן את האדם מבפנים, את האגו שלו, הרע שבו, ולהפוך אותו לטוב. ולכן אנחנו צריכים את החכמה הזאת, כי היא מביאה לנו את הכוח העליון, את המאור המחזיר למוטב. זו פנימיות התורה שקשורה לכוח העליון. ולכן, אם אנחנו מתעסקים בה בצורה נכונה, בחיבור בינינו, באהבת אחים, וכן הלאה, כמו שמסבירים לנו מקובלים, אז אנחנו יכולים למשוך אלינו אנרגיה רוחנית, את תכונות ההשפעה, תכונות האהבה, שלא נמצאות בעולם שלנו, ואז הן ישלטו בנו ויהפכו אותנו. אנחנו לא יכולים לעשות כאן מאמצים, אין לנו משהו טוב שבעזרתו אנחנו יכולים לתקן את עצמנו, אלא רק למשוך את המאור המחזיר למוטב. ונקווה מאוד שהאנושות תשמע את זה לפני המכות הגדולות, שנמצאות בדרך ובידנו להפוך אותן, ממכות, מהרע, לטוב, הכל תלוי ביחס האדם לחיים שלו, למה שיש לפניו. ושתי הפרשיות הסמוכות האלו, בדיוק מדברות על זה.

משה: אני רוצה להמשיך את השאלה של גלעד, ששאל על "ואהבת לרעך כמוך", אנחנו אומרים שצריכים להגיע להיות כמשפחה אחת, להיות באהבת אחים. אני רוצה לשאול על ההיבט הזה שנקרא חברויות, אפילו בתוך קבוצה שכבר רוצה ללכת לתוך הדבר הזה.

כן, כי אנחנו עושים את זה כקבוצה, כדוגמת אברהם, שהתחיל ורצה "לסחוב" את כל בבל, הוא הלך והפיץ בבבל את שיטת התיקון. אבל אנחנו צריכים לראות שבאמת מממשים את זה בקבוצות קטנות.

משה: אני רוצה לשאול על קבוצה קטנה כלשהי, כי אני חושב שהדבר הזה משקף סוגי חברויות שיש בארגונים, בתאגידים, אפילו בבתי ספר, בחדרי מורים. נניח שבתוך הקבוצה הזאת יש עשרה אנשים, שהחליטו להיות בערבות, ביחסים ובקשרים מאוד טובים ביניהם, ולדאוג אחד לשני. ובכל זאת אנחנו יודעים שאסור שזה יהיה כך, שהם ידאגו רק אחד לשני ולא לכל הכלל. למה, אם יש חברות כזאת, אם יש החלטה כזאת, זה לא הכיוון הנכון, לא מתאים ל"ואהבת לרעך כמוך", ולא לערבות?

כי אנחנו נמצאים היום במצב עולמי שכולנו קשורים זה לזה. אנחנו רואים את האנושות כמערכת גלובאלית, כולם קשורים יחד, תקרא לזה מערכת אנלוגית או אינטגראלית, כולנו קשורים בפנים, יחד. ולכן, לסגור את עצמך בקבוצה של עשרה, זה לא מספיק. העניין הוא שכל האנושות, כל העולם, נמצאים כמערכת אחת. בתוך כל העולם הגדול הזה, אתה רוצה לקחת חלק קטן כלשהו, אתה רוצה לחתוך אותו מכל העולם. אבל בינתיים מציגים לנו את כל העולם כמערכת אחת, אז מה נותן לך לטפל רק בחלק קטן? נניח שבאת לגוף כלשהו ועקרת ממנו איבר, איך תטפל בו? כל הבעיות הן לא של חלק אחד בעצמו, אלא הקשר בין החלקים.

כל המחלות הן מתוך אי האיזון בין כולן, לכן אנחנו לא יכולים להתגבר על המחלות. בניתוח זה משהו אחר, אבל המחלות שבאות ומתחדשות בעולם, כולן מאותו הסגנון של חוסר האיזון בתוך הטבע. לכן הרפואות מהמזרח מצליחות בזה, כי היחס הוא לא אלופאתי⁸, אלא לכללות גוף האדם.

אז לא יעזור לקבוצה קטנה אם היא תהיה סגורה רק בתוך עצמה. היא חייבת להיות קשורה גם לכל העולם, כי האור העליון כשמגיע ומתקן אותך. בשביל מה הוא מתקן אותך, את הערבות והחיבור ההדדי, ואת אהבת החברים שאתם רוצים לקיים? זה גם אגואיסטי אם אתה לא רוצה להמשיך את זה לכל העולם. זה חייב להיות כך, כי קבוצת אברהם בנתה את עצמה כדי להיות כקבוצה, זו הייתה המשימה. הרצון התגבר בהם, זה נקרא ש"היו במצרים", הם עלו מעל הרצון, תיקנו אותו, זה נקרא שהיו ב"ארבעים שנות המדבר", ואפילו הפכו את הרצון לקבל לרצון להשפיע, זה נקרא "כיבוש הארץ ובניית בית המקדש". אבל ברגע שהם תיקנו את עצמם בבית המקדש הראשון, מיד התחילו להישבר, למה? כי כתוב שלא יצאו בני ישראל לגלות אלא לצרף להם נשמות הגויים⁹. אתה צריך לתקן גם את כל אותה בבל שבינתיים כיסתה את כל כדור הארץ, כל אותם שבעה מיליארד, כי אנחנו צריכים להיות אור לגויים. אז לכן לא יעזור לך להיות בקבוצה של עשרה, במניין יפה, ולא לדאוג לאף אחד, ולהגיד לעצמך, "מספיק לנו את זה", אי אפשר לבודד את הקבוצה.

משה: טבע האדם הוא כזה, כך אנחנו לומדים, אני לא יכול לקלוט יותר מעשרה בטווח הדאגה שלי, ברגש, בשדה הראייה. זה דבר ראשון, דבר שני, יש אנשים שמוצאים חן בעיני יותר, אני יותר מתקשר, יותר מתחבר אליהם. אני מדבר בכלל על כל החברות, אתה כאילו הופך את מושג החברות. אז מה זה חברות נכונה?

לא, ברגע שיש לך עשרה, אם הם נבדלים, בודדים, אינדיבידואליסטים, אתה עוד יכול לקלוט, בקושי, אבל אתה קולט, חמישה זה עוד יותר נוח, עוד יותר בטוח וטוב, עשרה מילא, כך אנחנו בנויים. אבל ברגע שאתה מתחיל להתקשר נכון עם האחרים, למושג "מניין" אתה יכול להכניס את כל האנושות.

משה: את זה לא הבנתי.

אתה לומד כל בוקר את "תלמוד עשר הספירות", מה זה "עשר הספירות"? שכל המבנה, כל העולמות עליונים וגם העולם שלנו כולו הוא עשר. זאת אומרת, תלוי איך אתה מחלק אותם, אם כל אחד ואחד הוא אינדיבידואליסט, אם כל אחד ואחד מתעסק רק באגו שלו, אז באמת אי אפשר להסתדר. אבל אם כולנו מתקבצים, יותר ויותר, אם כולם פחות או יותר נכנסים לאותו תלם, אם יש להם מטרה אחת, אם יש להם הלכה אחת, תורה אחת, זה "כאיש אחד בלב אחד", זה לא קשה.

משה: נניח שהחלטנו עשרה אנשים, להתקבץ, לעשות בינינו יחסים טובים של חיבור ושל ערבות. או לחילופין, בוא ניקח מקום עבודה כלשהו, ידוע שהבעיה המרכזית היא שיש קליקות, כל מיני חברויות, אבל יש ביניהם קשרים מאוד טובים. איך אנחנו כאנשים שבאים לתת שם חינוך אינטגרלי, יכולים להסביר להם מהו מושג נכון של חברות. אני צריך להתחבר עם אנשים שרחוקים ממני, שאין ביני לביניהם שום דבר?

אני לא הייתי מתחיל עם זה. הייתי מתחיל באמת מאותן עשיריות, אותם המניינים, כי כך הם לומדים איך להתחבר קודם כל ביניהם, זה היסוד, אבל אחר כך, שיהיו גם חיבורים ביניהם.

אתה ראית איך מתרבים בטבע? איך מצטברים יחד התאים של החיים, יותר ויותר יחד עד שהופכים להיות גוף אחד, שנעשה תא אחד גדול, או הרבה תאים, כל אחד עם הדרך שלו, עם הטכנולוגיה שלו, עם יחס משלו, אבל כל אחד מוסיף לשני, כמו האיברים הפנימיים אצלנו בגוף, כך הם עובדים בהרמוניה. אז עשרה נשארים עשרה, אבל אם מתוך חיבור של כמה עשרות כאלו יש מטרה אחת שהיא מעליהם, אז כולם כלפי המטרה הזאת נחשבים כאחד.

משה: אשאל עוד שאלה, עם גלעד למשל יש לי חיבור טבעי.

מה זה טבעי?

משה: נוח לי, נעים לי, התרגלנו, נוצר דבר כזה. אני לא מבין מה יכול לקשור כל מיני חבורות שיש ביניהן חיבור טבעי ונוח, מה שנקרא בעולם "חברות".

זה פשוט מאוד, נניח שאנחנו חיים בעיר אחת, אז אנחנו רוצים לדאוג לאווירה יפה בעיר, לניקיון, לחשמל ומים ולכל מיני בעיות של העיר, כמו במשפחה, כמו בבית. אז אתה כבר כולל את העיר כולה כמשפחה אחת, וכל העיר היא כבית אחד.

גלעד: זאת אומרת, זה אינטרס גבוה יותר מאשר האינטרס החברותי הקטן.

כן, ואז כולם נכנעים לזה ונכללים בזה, אני לא חושב שזה קשה. עד שנגיע למצב שכולנו נהיה כאגודה אחת, מטרת הבריאה היא להיות אנושות אחת כנגד בורא אחד, ואז מגיעים לדבקות.

גלעד: זה נכון, אבל אתה ציינת קודם בדבריך שאין לנו היום מודל. נאמר שהחברה הפכה מחברה של מלקטים לחברה של ציידים, נאמר שפתאום בא צייד עם משהו על הגב, בישל את זה, כולם באו לאכול, אמרו איזה יופי, אנחנו רוצים לצוד כמוך גם כן. אחרי זה הפכו לחקלאים, ולתעשיינים, ולמדענים. אמרת שעכשיו אין מודל שאפשר להגיד כך אני רוצה להיות, גם לי בא להיות כזה. איך האנושות תעבור עכשיו את השלב הזה?

כי בכל המודלים הקודמים התפתחת על ידי האגו שלך, הוא דחף אותך בצורה טבעית. "אני רוצה במקום צייד, להיות חקלאי, ואחר כך במקום חקלאי אני רוצה להיות בעל מפעל, מדען" וכולי. ולכן היום אנחנו נמצאים באיזו נסיגה, בצניחה, מפני שלא רואים את התמונה הבאה, לאן להתפתח. זאת אומרת, מבפנים האגו שלנו לא נותן לנו דחפים לציור עתידי כלשהו, הוא לא מצייר לנו את העולם העתידי. ההיפך, האגו הפנימי כאילו אומר "אין לי במה לפתות אותך, לדחוף אותך עוד.

גלעד: רואים את זה, דיכאון וחרדות, הן המחלות הכי נפוצות היום בעולם בגלל זה.

במקרה כזה אתה צריך לקבל את אותן הצורות של העולם העתידי מהתורה. מה הן אומרות לך? שאתה לא צריך לטפל בעולם, לשנות את הסביבה, כבר קלקלת מספיק את האקולוגיה, אתה צריך לטפל בעצמך. הגענו לעידן החדש, שנקרא "הדור האחרון", שהאדם צריך לטפל בעצמו, בפעם הראשונה. לא הייתה לנו אף פעם נטייה ומחשבה לזה.

גלעד: נאמר שיהיו עכשיו עשרה שידגימו, תראו איזה טוב, אנחנו מסתדרים, איזה כייף, טוב לנו, בואו תהיו כמונו.

נכון, תתחילו, תעשו, ואתם תרגישו שפתאום אתם נמצאים גם בדחייה כלשהי, משהו שעוצר אתכם, כי חייבת להיות התפתחות לכך שכל העולם יהיה באותה הצורה. כמו שאנחנו עשינו את זה, אתה זוכר באיזו צורה היינו לפני חמש עשרה שנה? היינו שלושים, ארבעים איש, ולא חשבנו להתרחב בכלל. היום יש שני מיליון איש בכל העולם, למה? כי אין ברירה, הם מצטרפים בעצמם ורוצים. פתאום אתה שומע, ששומעים אותך באוסטרליה, בסין ובכל מיני מקומות, אנשים שמרגישים את הריקנות, מרגישים שיש כאן שיטה שעונה באמת על הבעיות של העולם.

גלעד: זה מה שמדאיג אותי, שאם נמשיך בקצב הזה, אז בעוד חמש עשרה שנה נהיה עוד עשרה מיליון. זה לא כמו המהפכה התעשייתית או המהפכה האגרארית שבאמת התפשטו בכל העולם והוא נהייה כזה.

כי שם זה על ידי האגו וכאן זה נגד האגו.

גלעד: אז איך נגיע לכמויות האלה פה? איך נגיע באמת לכל העולם?

על ידי שני כוחות, מצד אחד על ידי הכוח הרע שמתגלה, שאנחנו לא יכולים לשלוט בחיים שלנו ובעולם, והוא דוחף אותנו מאחורה, והכוח הטוב שמושך מקדימה, דרך ההפצה שלנו. מושך מקדימה זו קצת בעיה, כי האדם הוא עצלן, הוא לא רוצה, הוא לא חושב שהוא יכול להרוויח, כי מדובר על כך שהוא חייב להיות ידידותי עם אחרים, זה נגד האגו. אז באמת צריכים כאן הסברים שיטתיים, יום יום לגשת לאדם ולשכנע אותו עוד ועוד שאין ברירה. אצלנו זו בכלל התורה שלנו, לאומות העולם זה עוד יותר קשה, אבל אנחנו רואים שההיפך, הם נמשכים לזה, ועם ישראל קשה עורף, קשה לו.

נקווה שלא נגיע למכות מצרים, ונעבור את כל הדברים האלה בצורה יפה. אבל הנביאים כותבים תסריט שכולל מצבים לא כל כך נעימים, לכן צריכים לראות את הפרשיות האלו בצורה כזו, שממש מדובר עלינו, על התיקון הפנימי שלנו. הכל כדי לכוון את ליבנו להשפעה לזולת ודרכה לבורא.

משה: לסיום, חוץ מ"עם קשה עורף", על ישראל נאמר גם "כל ישראל חברים". מה המודל הנכון של החברות הזו שהוא באמת יכול להתפשט עכשיו לכל העולם? איך נראים הקשרים האלה בינינו?

על ידי הסדנאות, החינוך וההשכלה הגלובלית אינטגרלית, שאנחנו משתדלים להציג לכולם דרך כל מיני אפשרויות שלנו, צריכים להראות לאנשים שאין ברירה. לא שזה יפה וטוב כמו שאמא אומרת לילד, "אל תריב עם האחרים, תהיו חברים" וכולי. כאן זו בעיה של הקיום שלנו וגם העתיד היפה שאנחנו מרוויחים, אז הכל תלוי בהפצה.

משה: זאת אומרת, החברות בינינו, החיבור בינינו, צריך להיות מופנה כלפי העולם?

כן, עשרה זו אמנם תבנית יפה מאוד, אבל לא מספיק שנישאר בה, אנחנו גם צריכים לפרוץ החוצה, כתוב, מתי בא המשיח? מתי שיפרצו מעיינותיך החוצה, נקווה שכך יקרה.

גלעד: בנימה אופטימית זו אנחנו מגיעים לסיום הפרשה. תודה לך הרב לייטמן, תודה לך משה אדמוני, ולכם הצופים בבית שבת שלום.

שבת שלום.

(סוף השיעור)

---

1. ויקרא, פרק י"ט, ב'.↩

2. ויקרא, פרק י"ט, י"ח.↩

3. "מאהבת הבריות מגיעים לאהבת ה'" (מוזכר בספר "כתבי רב"ש" כרך א', מאמר: "מהו החומר דלשון הרע וכנגד מי הוא")↩

4. "בראתי יצר הרע, בראתי לו תורה תבלין" (קידושין ל', ע"ב), כי "המאור שבה מחזירו למוטב" (מדרש ספרי פרשת יעקוב, הגר"א)↩

5. "שובה, ישראל, עד, ה' אלהיך" (הושע, פרק י"ד, ב')↩

6. "דעלך סני לחברך לא תעביד, זו היא כל התורה כולה ואידך פירושה הוא זיל גמור." ["מה ששנוא עליך אל תעשה לחברך, זו כל התורה והשאר פירוש הוא, לך ללומדו."] (תלמוד בבלי, סדר מועד, מסכת שבת, דף ל"א, א' גמרא)↩

7. "ואהבת, את ה' אלהיך, בכל לבבך ובכל נפשך, ובכל מאדך." (דברים ו', ה') ↩

8. allopathy - אלופתיה (ריפוי מחלות ע"י חומרים הגורמים לתופעות שונות מאלה של המחלה)↩

9. "לא הגלה הקב"ה את ישראל לבין האומות אלא כדי שיתוספו עליהם גרים" (פסחים פ"ז)↩